בפרשת שמות הקדוש ברוך הוא מתגלה למשה רבינו מתוך סנה בוער. משה, בעודו רועה הצאן של חמיו במדבר על יד ההר ה', מגיע אל פני שיח קוצים שבוער באש אבל איננו אֻכָּל. הוא נדהם מכך, הוא מתקרב לקבל מבט טוב יותר. כאשר הוא מתקרב, הקב"ה מגלה את עצמו מתוך הלב של הלהבה. הוא אומר למשה לפשוט את נעליו כי האדמה שעליה הוא עומד היא קדושה. ואז מכסה את עיניו אבל אלוקים ממשיך לדבר איתו.
אנו למדים מזה מספר דברים על קנין אמונה. אמונה לעתים קרובות לא כל כך קל לקנות כשאומר בתלמוד, "ר' יצחק: אם יאמר לך אדם: 'יגעתי ולא מצאתי' - אל תאמין; 'לא יגעתי ומצאתי' - אל תאמין; 'יגעתי ומצאתי' – תאמין", (מגילה ו ב).
למשה היו זמנים קשים. הוא ננטש כדי למות כתינוקת. הוא עזר ליהודים ובתמורה בגדו בו והלשינו עליו. פרעה רצה להרוג אותו. קטע זה הוא המפגש הראשון שלו עם הקדוש ברוך הוא.
אשר משה מוצא את ה' כאשר הוא רועה צאן חמיו; הרמז, גלוי אלוקים בא התעסק בצרכי הצבור באמונה. קרוב להר חורב; מרמז לקשר לדת מאורגנת. השלב הבא ברואה דבר שבהחלט מדהים. כאשר האדם בודק בכנות את הפלא, כביכול, את קולו של אלוקים קורא לו מן המהות שלו. הרעיון של נטילת נעליו כי הוא על קרקע קדושה אומר כאשר אדם מקבל חזון אלוקית הם צריכים להתקרב אליו ולעשותו למעשה. הרעיון של כיסוי העיניים הוא שצריך להיות צנוע ונמדד עם הדת. בנוסף מדות טובות יעשה אדם מתאים להמשיך ולהתקדם בענייני שמים.
לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב.
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment