Mishna Brachos 8:4 - Cleanliness is Next to G-dliness

In discussing the practices concerning saying grace after meals the mishna brings the following debate. “The school of Shammai says, "Sweep the room, and afterward rinse the hands." The school of Hillel says, "Rinse the hands, and afterward sweep the room." There is a halacha calling for a person to wash their hands before saying birchas hamazon. In a meal where a person has used Sodom salt (מלח סדומית) it would be required. Melech sedomit was used in ancient times. Also the custom was to take a pinch of salt rather than use a salt shaker. Consequently it would get on a person’s fingers and in the eyes if they touched them. The salt could damage a person’s eyes therefore it was an obligation to wash the hands after eating.

However it was also considered a mitzvah to wash the hands before saying grace in order sanctify yourself before a blessing. This is because it is not befitting to say a birchas hamazon when the hands are dirty from the food. The Talmud (Brachos 53:) explains that just like pollution voids the service in the Temple so too dirty hands void birchas hamazon as it says in the Torah, “sanctify yourselves and you will be sacred”, (Leviticus 11:44).

Both Beis Shammai and Beis Hillel agree that the floor should be swept before grace after meals. The Talmud explains that there difference of opinion revolves around whether the waiter is schooled or unschooled. The concern is that in rinsing the hands that a drop water may accidentally on a large crumb of bread that fell on the floor rendering them inedible because they are disgusting. The basic idea is that one should not be wasteful with bread, food, or anything of value. A schooled waiter would immediately pick up a small piece of bread that fell down but an ignorant waiter would just leave on the ground. Beis Hillel rules that to avoid the problem only a proper waiter should be used. Beis Shammai permits an unschooled waiter but requires that you be careful not to ruin any bread because of him.

It would seem that the essential reason to sweep the floor is because it is appropriate to say a blessing in a clean place. Rashi in explaining the mishnah rules if one had a luxurious meal where they were laying on a divan with a little table next to it then the floor should be swept of any crumbs. When dining at a table, the table should be swept of any remains of food. The Mishna Brura (180:3 see paragraph 3) poskins like Rashi but adds that when dining at a regular table like we do, if one follows the custom of rinsing their hands at the table, as is commonly done, then the surrounding area should be swept of crumbs.

In the final analysis size of crumbs, quality waiters, type of table are not the primary concern of the mishna. Rather it is that the place should be clean and orderly when saying birchas hamazon, any bracha, or doing any mitzvah. Things are going to spill at a meal, kiddush, or any affair where food is served. However it should be promptly cleaned up. Not only that but a synagogue should generally be a clean and beautiful.  A Jew should be refined and beautiful. Israel should be refined and beautiful. The world should be beautiful. People should throw their garbage in a garbage can not on the ground and the neighborhood should be free of litter. People should be clean with clean hands as it says, “Who will ascend upon the Lord's mount and who will stand in His Holy place? He who has clean hands and a pure heart, who has not taken My name in vain and has not sworn deceitfully. He shall receive a blessing from the Lord and charity from the God of his salvation”, (Psalm 24:3-5), Amen.

לע"נ  הדוד גדול שמואל בן יואל לייב ז"ל נלב"ע כסלון תשמ"ד

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/mishna-brachos-84-cleanliness-is-next.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/202.html

YouTube            https://youtu.be/KRjfbUhdcU8

משנה ברכות ח ד # 202 - מנקיון לקדושה

במשנה הדנה בהלכות ברכת המזון  מובא מחלוקת. "בית שמאי אומרים, מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים. ובית הלל אומרים, נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית" (ברכות ח ד).  גם אחרי הסעודה לפני ברכת המזון, יש לרחוץ הידיים. ובאם אכל מלח סדומית חיוב הוא. בימי קדם השתמשו במלח סדומית . לקחו קמצוץ מלח במקום להשתמש במלחייה. בעקבות זאת, זה נשאר על אצבעותיו של אדם ובעין אם הם נגעו בם. המלח עלולים להזיק את העינים, ולכן היה חובה לשטוף את הידיים לאחר אכילה.

עוד אמרו, שישנה מצווה ליטול ידיים לפני ברכת המזון, כדי להתקדש לקראת הברכה, שאין ראוי לומר ברכת המזון כשהידיים מזוהמות משיירי המאכלים (תר"י ורא"ש עפ"י ברכות נג, ב). גמ' ברכות נג ב מסביר, "כשם שמזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסולות לברכה. . . דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא (ויקרא כ, ז) והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן, אני ה' אלקיכם זו ברכה".

בית שמאי ובית הלל שניהם מסכימים שמכבדין את הבית לפני בהמ"ז. הגמרא מסבירה המחלוקת בעניין מלצר עם הארץ. החשש הוא בשטיפת הידיים נתזים טיפה בטעות על פירור לחם גדול שנפל על הרצפה ונמאס ולא יהיה ראוי לאכול. היסוד הוא בל תשחית לא לחם, מזון, או כל דבר בעל ערך. מלצר חכם מרים מיד חתיכה קטנה של לחם אשר נפלה אבל מלצר ע"ה ישאיר אותו על הקרקע. בית הלל פוסק כי ניתן למנוע את הבעיה ולהשתמש רק במלצר חכם. בית שמאי מתיר מלצר ע"ה אבל חייב להיזהר שלא להשחית שום לחם בגללו.

נראה שהסיבה העיקרית לטאטא את הרצפה כי יפה לומר ברכה במקום נקי. פסק רש"י בארוחה מפוארת שבה ערכו על ספה עם שולחן קטן ליד זה חייב לטעטע את הרצפה מן הפירורים, אבל אם הסבו על שלחן רגיל מכבדין את השלחן משיורי אוכלין שנתפזרו עליו. המשנה ברורה (אורח חיים קפ"ג ס"ג) מוסיף, "אבל כשנוטלין הידים בכלי על השלחן כמנהגנו לכו"ע צריך לנקות הפירורין סביב".

לסיכום גודל הפירורים, איכות המלצר, סוג השלחן לא חשוב למשנתנו. אלא המקום צריך להיות נקי ומסודר כאשר אומרים ברכת מזון, כל ברכה, או עושה כל מצוה. אם יהיו נשפכים בארוחה, קידוש, או כל אירוע שבו אוכל. יש לנקות אותו מיד. לא רק זה אלא צריך בית הכנסת מסודר ויפה. גם יהודי צריך להיות עדין ויפה. גם ארץ ישראל צריך להיות עדין ויפה. וגם העולם צרך להיות יפה. צריך לזרוק את הזבל בפח לא על הקרקע, השכונה צריכה להיות נקיה מאשפה. גם צריך לחנך הילדים להתנהג ככה. יש רמז בזה בספר תהלים (כד ג ה) כמו שכתוב, "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו. נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה. ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו".

לע"נ  הדוד גדול שמואל בן יואל לייב ז"ל נלב"ע כסלו תשמ"ד

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/mishna-brachos-84-cleanliness-is-next.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/202.html

YouTube            https://youtu.be/KRjfbUhdcU8

Mishna Brachos 6:8 - 7:3 -- Thank You

The Mishna discusses the obligation to say a blessing after eating food. The original source is subject to a complex debate. Sometimes verses from the Tanakh are brought. Others times it is brought as a rabbinic enactment. Grace after meals has around 650 words. The mishna calls it “Three Benedictions” (שָלׂש בְּרָכוׂת) and it is typically refered to as Birchas HaMazon (ברכת המזון), which is the blessing said after eating bread. Figs, grapes, and pomegranates are mentioned in the Chumash shortly before the verse, “You will eat, be satisfied, and bless Hashem your G-d”,(Deuteronomy 8:10). Therefore Rabban Gamliel says it should also be recited on these foods as well, but he is overruled by the sages. Instead they rule that one should say an abbreviation of the three (מֵעֵין שָלׂש). This is much shorter with about 180 words. On water one would say Borei Nefashos (בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת) literally “creator of souls”. This blessing only has eighteen words. Rabbi Akiva takes the position that if a person makes a meal out of vegetables that the proper bracha achrona (after blessing - בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה) would be the lengthy grace after meals. The halacha though is that a person says Borei Nefashot after eating vegetables regardless of the quantity.

Halacha is based on a combination of scriptural analysis and Talmudic logic. Rabbi Akiba emphasizes the idea of eating until satisfaction. Therefore he concludes that if satisfied from a meal of vegetables, one should give a lengthy thank you. The law as it is codified clings closer to the actual text of the Chumash. The general halacha is that on bread one would recite the lengthy grace after meals. Scriptural proofs are brought in the Talmud that bread is uniquely satisfying. Therefore even a relatively small quantity of it is considered significant. However, in religious literature bread is often an idiom for a proper dinner. Therefore one would not make a deviation even if the quantity being consumed is small.

One would say M'ain Shalosh, the abbreviation, not only on figs, grapes, and pomegranates; but also on non-bread products made from wheat and barley; and olives and dates as well. This is because they are all mentioned together in the same paragraph which mandates a blessing after food. Borei nefashos would be said on everything else, for example meat, cheese, eggs, processed foods, and other fruits and vegetables. The general idea in any case is that the greater the benefit the more effusive the expression of appreciation should be.

The mishnah also looks favorably on camaraderie during a meal. For example at a simple meal each person would make the blessings individually, but for a formal meal one person makes a blessing for the group with each participant responding “amen”. Similarly if wine is served during the meal each person makes his blessing individually. But if it is served to the group as a dessert, then one person makes a blessing and everybody else answers “amen”.

In line with this, when eating a meal with bread, the mishna encourages people to eat together and gets more effusive as the number increases. If three people eat together one is chosen to make an introduction and he will say, “let us bless”. If ten ate together the leader will say, “Let us bless our G-d”. With a hundred he will say, “Let us bless Hashem, our G-d”. If the banquet has a thousand people, the leader will open, “Let us bless Hashem, our G-d, G-d of Israel”. If the number of participants reaches 10,000, the introduction is, “Let us bless Hashem, our G-d, G-d of Israel, G-d of hosts, who dwells with the Angels”.

The point is that the greater the bounty a person has enjoyed, the greater is the thank you he should give. If it’s a simple fruit or vegetable or a glass of water to satisfy his thirst, then a thank you not longer than a sentence is right. A fancy fruit rates a paragraph. For a nice meal a page is fitting. If a person get’s invited to an elaborate banquet he should praise G-d to the skies. So too it is for other things. From time to time we should count our blessings like good health and freedom, and when we are given a big gift from heaven we should celebrate with elaborate thanksgiving to G-d.

לע"נ  הדוד גדול שמואל בן יואל לייב ז"ל נלב"עא כסלון תשמ"ד

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/mishna-brachos-68-73-thank-you.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/201.html

YouTube         https://youtu.be/yS_agU4XShU

משנה ברכות ו ו - ז ג # 201 - תודה

נושא המשנה חיוב לברך לאחר אכילת מזון. המקור לדין זה הוא מחלוקת. לפעמים נלמדים מפסוקים מן התנ"ך. פעמים אחרים הוא גזרה מדרבנן. ברכת המזון הוא כ -650 מילים. המשנה מכנה את זה "שָלׂש בְּרָכוׂת", בלשון בני אדם הוא מכונה ברכת המזון. והוא הברכה שאומרים אחר אכילת לחם. תאנים, ענבים ורימונים מוזכרים בחומש קצת לפני הפסוק, "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך", (דברים ח י). לכן רבן גמליאל אומר שגם אלו צריכים ג' ברכות אבל החכמים אומרים שחייבים מעין שלש, וההלכה כמו החכמים. מעין הוא מלשון תקציר והוא רק כ- 180 מילים. השותה מים הברכה האחרונה "בורא נפשות רבות". זה יותר קצר רק 18 מילים. רבי עקיבא אומר, אכל שלק והוא מזונו, מברך אחריו שלש ברכות, ברכת המזון. אבל ההלכה למעשה הוא אומר בורא נפשות, הקצר; ולא משנה אם מעט או הרבה.

ההלכה מבוססת על שילוב של דרישות של מקרא והיגיון תלמודי. רבי עקיבא מדגיש את עניין לאכול עד שביעות רצון. לכן, הוא מסכם שאם הוא מרוצה מן ארוחה של ירקות, צריך לתת תודה ארוכה. הפסק הוא כפי שהוא נצמד יותר קרוב לפסוקים של החומש. הלכה למעשה אחר אכילת לחם חייב לאמור ברכת המזון. ראיות ממקרא מובאות בגמרא שלחם לבד משביע. לכן אפילו כמות קטנה שלו נחשב משמעותי. גם לחם בספרים  הרבה פעמים הם ביטוי לסעודה יפה. לכן אין לשנות בגלל כמות קטנה.

אומרים מעין ג' לא רק על תאנים, ענבים ורימונים; אלא גם על מזונות שאינם לחמים אבל עשויים מחיטה ושעורה; נוסף לזה זיתים ותמרים. כי כולם מוזכרים יחד באותו פרשה המחייב ברכה אחרי האכילה. אומרים בורא נפשות על כל דבר אחר לדוגמה בשר, גבינות, ביצים, מזון מעובד, ופרות וירקות אחרים. הרעיון היסודי כי מה שיותר גדול התועלת, כך יותר גדול הברכה להגיד תודה.

המשנה גם אוהבת אחווה בסעודה. לדוגמה בארוחה פשוטה כל אחד ואחד אומר את הברכות לעצמו, אבל לארוחה גדולה אחד אומר הברכה בכדי להוציא את האחרים, והאחרים אומרים "אמן". כמו כן בא להם יין בתוך המזון, כל אחד ואחד מברך לעצמו; אם למנה אחרונה אחד מברך לכולם וכולם אומרים אמן.

באופן דומה באוכלים ארוחה עם לחם, המשנה נותנת חיזוק לאנשים לאכול ביחד והיא יותר שמח כאשר המספר גדול. אם שלושה אוכלים ביחד אחד נבחר להקדים ולאמר, "נברך". אם עשרה אכלו ביחד, יאמר, "נברך לאלקינוי". במאה אומר, "נברך לה' אלקינו". באלף אומר, "נברך לה' אלקינו אלקי ישראל". ברבוא אומר, "נברך לה' אלקינו אלקי ישראל אלקי הצבקות יושב הכרובים".

הלקח כפי השפע כן התודה. בפרי או ירק פשוט או כוס מים כדי לספק את הצמא שלו, אז תודה לא יותר מאשר משפט הוא נכון. ירק מהודר מזכה סעיף. לסעודה יפה ראוי דף אחד. למסיבה גדול ויקר חייב לשבח הקל עד השמים. גם כן לדברים אחרים. מעת לעת כדאי לספור ברכות כמו בריאות טוב וחירות. כאשר מקבל מתנה גדולה מן השמים נכון לשמח שמחה גדולה אם הודיות גדולות לה'.

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Mishna Brachos 6:1-3: Observing the World with Wonder

The sixth and seventh chapters of Mishnayos Brachos deal with blessings on food. In praising the land of Israel the Chumash states that it is rich in grains, grapes, sweet fruits, olive oil, and honey. Bread, iron, and copper are also mentioned. It continues by saying, “You will eat, be satisfied, and bless Hashem your G-d for the good land he has given you,” (Deuteronomy 8:10). The message is that good food is a vehicle for appreciating the goodness of the Holy Land and the goodness of G-d. The intent, though, of this verse is not specifically thanksgiving for the food. The Gemara considers this verse with others and suggests that they are the Biblical source for generally saying blessings on food. The Gemara also says that because the world belongs to G-d, it is logical to say “please” and “thank you” when partaking in its bounty. The conclusion is that the Tanakh only requires a blessing after eating bread and maybe on the other produce that is specifically mentioned. However, the rabbis require that blessings be said before and after eating most foods, intimating that this is a true desire of Hashem.

The Mishnah does not state a source of a reason for saying brachos on foods; rather it simply gives the laws concerning them. It also assumes that everybody knows that all blessings begin with the phrase, “Blessed is the Lord or G-d, king of the universe”. The ending specifies the food being eaten. The chapter opens by saying on fruit one would conclude, “Creator of fruits of the tree”. Then because of its importance, a special blessing is designated for wine, “Creator of fruit of the vine”. It then says for fruit of the land, one would say, “Creator of fruit of the ground”. But because bread is important, it has a special blessing, "Who brings forth bread from the earth". 

Rabbi Yehuda comments that concerning fruits of the earth that another form of the blessing should be added, “Who created various types of herbs”. His view is that the varying types of plant foods like berries, nuts, legumes, stalks, and leaves, should each have a distinctive blessing. The dissent, perhaps because it would excessively complicate, is not accepted.

The Mishnah continues with a discussion of foods that are not fruits and vegetables. On these the blessing is “for everything that exists because of his word”, often simply referred to as shehakol (for all -שֶהַכּׂל). It’s a catchall blessing expressing the idea that all food exists by the word of G-d. This includes animal products and agricultural products that have been processed to the point they have lost their original form for example chocolate candy. It also includes fruits that have fallen from the tree before they are ripe. The idea here is to include things that really are not proper food, even though people do eat them. Concerning edible locusts Rabbi Yehuda brings a dissent, also not accepted, saying these are fundamentally a curse, therefore one should not say any blessing on them. 

Shehakol is also philosophically diverse. Things like mushrooms, coffee, sugar, and saccharin are not morally problematic. There does seem to be a Biblical aversion to meat but it is difficult to say that milk is materially different from wool. It would seem that the Mishna is not happy about junk food. The fundamental message seems to be that a person should not only be thankful to G-d for the good food and the good land, but also should take an interest in the things that he eats and generally look at the world with wonder.

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/mishna-brachos-61-3.html Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/200.html YouTube https://youtu.be/xFDl0-A1SnY
 

משנה ברכות ו א ג # 200 - התבוננות בעולם עם וואָנדער

הפרק ו' וז' במשניות ברכות, עניינם על ברכות האוכל. בתורה למדנו שארץ ישראל נשתבחה בדגנים (חיטה ושעורה), ענבים, פירות מתוקים, שמן זית ודבש. לחם, ברזל, נחושת גם מוזכרים. התורה מצווה לנו -  "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך", (דברים ח י). הלקח הוא, אוכל טוב הוא דרך להכיר את טובת ארץ הקודש ואת טובת ה'. הכוונה של פסוק זה לאו דווקא הודיה על האוכל. הגמרא רואה בפסוק זה עם אחרים ומציע כי הם המקור מן התורה להגיד ברכות בדרך כלל על מזון. הגמרא גם אומרת שבגלל שהעולם שייך לאלוקים, הגיוני לומר "בבקשה" ו "תודה" כאשר לוקחים מן השפע שלו. המסקנה היא כי מן התורה חיבים ברכה לאחר אכילת לחם ואולי על התוצרת האחרת המוזכרים במיוחד. עם זאת, חז"ל מחייבים לומר ברכות לפני ואחרי אכילת רוב המזונות, לרמוז כי זה רצונו האמיתי של ה'.

אין מקור במשנה לסיבת ברכות על אוכל אלא סתם הלכות. היא גם מניחה שכולם יודעים שכל הברכות להתחיל עם , "ברוך אתה ה' מלך העולם". הסוף מציין את המזון שנאכל. הפרק מתחיל על פירות האילן אומר, "בורא פרי העץ". אבל בגלל חשובתו על היין אומר "בורא פרי הגפן". ועל פירות הארץ, "בורא פרי האדמה". אבל הפת חשוב לכן, אומר, "המוציא לחם מן הארץ".

רבי יהודה מעיר בנוגע "בורא פרי האדמה", יש להוסיף צורה אחרת של הברכה, "בורא מיני דשאים". השקפתו כי סוגים שונים של מזונות צמחיים כמו פירות יער, אגוזים, קטניות, גבעולים, עלים, צריכים ברכה ייחודית. ההסתייגות, אולי משום שזה יסבך באופן מוגזם, לכן אינה מקובלת.

המשנה ממשיכה בדיון על מזונות שאינם פירות וירקות. על אלה הברכה, "שהכל נהיה בדברו". זוהי ברכה כוללנית להביע את הרעיון שכל התזונה מתקיים על ידי דבר ה'. זה כולל מוצרים מן החי ומוצרים חקלאיים שעובדו עד כדי שאיבדו צורתם המקורית למשל סוכריות ושוקולדה. זה כולל גם פירות שנפלו מהעץ לפני שהם בשלים. הרעיון כאן לכלול דברים שבאמת לא אוכל ממש, למרות זה אנשים אוכלים אותם. לגבי ארבה אכיל רבי יהודה חולק, גם זה לא התקבל, ואומר דברים כאלו שבעצם קללה, אין לברך שום ברכה עליהם.

שהכל גם בהשקפה מגוון. דברים כמו פטריות, קפה, סוכר, וסכרין אינם בעייתיים מבחינה הלכה. נראה שיש סלידה מצד התנ"ך לבשר, אבל קשה לומר שיש הבדל מהותי בין חלב ובין צמר. נראה שהמשנה לא אוהב אוכל זבל. נראה הלקח העיקרי שלא מספיק להכיר טוב להקב"ה עבור אוכל טוב ואת הארץ הטובה, אבל גם צריך להיות מעונין במה שהוא אוכל ובדרך כלל להסתכל על העולם בפליאה.

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/mishna-brachos-61-3.html

Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/200.html

YouTube https://youtu.be/xFDl0-A1SnY

משנה ברכות ד ב # 199 - הברכה של לימוד תורה

בתחילת היום חייב כל יהודי לומר שתי ברכות על התורה. הראשון פותח בברכה על חיוב לחיות על פי התורה. לאחר מכן מבקשים שזה יהיה נעים וערב, הוא וצאצאיו ידעו את שמו של ה', וללמוד תורה מתוך אהבה וחשק לקיים מצוותיה. לאחר מכן הוא סוגר על ידי ברכה לאלוקים שמלמד התורה לעם ישראל. הפיסקה השנייה מברכים את ה' על בחירת ישראל מקרב כל העמים לקבל את התורה. אחרי זה אומרים קטעים מן החומש, משנה, הגמרא.

המשנה (ברכות ד ב) ספרה סיפור שרבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה. אמרו לו, מה התפילה זו? אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי. פסק המשנה ברורה הלכה שמי שיושב ללמוד ביחידות ובפרט אם הגיע להוראה צריך להתפלל תפילות כאלו.

התפילה בתחילת היום היא בעיקר בקשה שלא נטעה בבירור מה הוא טהור ומה הוא מקובל. זה גם מזכיר שיש יצר הרע לליצנות בענייני הדת ומבקש שלא לפחד מאחרים בגלל זה או גרוע לעשות ככה לחברו. יש פיוט על תשוקת לידע את האמת. בדבר זה יש כמה נוסחאות ויש מהם ארוך. באחד מהם המטרה הסופית לתקן השורש עליון של אנושות. התפילה בסוף היום נותנת הודיה על קבלת חלק טוב להיות בין יושבי בית המדר. זה דווקא דוחה להיות בין אלה שיושבים בפינות רחוב שרוצים לבאר שחת, אלא מאושרים בבחירתם אשר מביא אותם לגן עדן.

הגמרא (ברכות סד) תופס את הרגשות של איש שמקדיש את חייו ללימוד דת ומרביץ אותה, כמו שכתוב:

אמר רבי לוי בר חייא היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר (תהלים פד, ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון.

אמר רבי חייא בר אשי אמר רב תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון:

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר (ישעיהו נד, יג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך (תהלים קיט, קסה) שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול (תהלים קכב, ז) יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך (תהלים קכב, ח) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך (תהלים קכב, ט) למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום:

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/mishna-brachos-42.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/199.html

YouTube              https://youtu.be/Dz5vLfj8Lkg

Mishna Brachos 4:2 - The Blessing of Learning Torah

When starting the day a Jew is required to recite two paragraphs concerning the Torah. The first one opens with a blessing over the obligation to live according to its laws. Next it expresses the hope that this will be pleasant, that he and his descendants will know G-d’s name, and learn Torah because they like it and want to fulfill its precepts. It then closes by blessing G-d for teaching Torah to the nation of Israel. The second paragraph blesses G-d for choosing Israel from among the nations to be given the Torah. After that, sections from the Chumash, Mishna, and the Gemara are read.

The Mishna (Brachos 4:2) tells a story about Rabbi Nechunya ben HaKanah who would offer a brief prayer when he entered the study hall and when he left. They asked him what is the place for this prayer? He replied that upon entering I pray that no mishaps should occur because of me; and upon departure, I offer thanksgiving for my lot. Based on this, the Mishna Brura (110:8) rules that all students and teachers of Torah are required to say such prayers at the beginning and end of their day.

The prayer at the start of the day is basically a request not to err in ascertaining what is pure and what is acceptable. It also recognizes that there is an evil inclination to treat religion as a joke and asks not to be a victim of this or worse to personally stumble in it. The language then waxes poetic about the desire for knowledge of the truth. Concerning this there are varying texts some of them comparatively lengthy. In one of them the final goal is to fundamentally install propriety into the archetype mankind. The prayer at the end of the day gives thanksgiving for having the good fortune to be among those who study religion and in doing so give it order and reveal its direction. It specifically rejects being among those that sit on street corners, who are running towards the pit of destruction, and rejoices in their choice which is bringing them to the Garden of Eden.

The Talmud (Brachos 64a) captures the feelings of a person who devotes his life to the study and dissemination of religion, as it says:

Rabbi Levi ben Hiyya said: One who leaves synagogue then goes into the beis midrash (study hall, library – (בית המדרש , to be engrossed in the Torah, merits to receive the face Divine Presence, as it says, “They go from strength to strength, every one of them appears before G-d in Zion”, (Psalm 84:8).

Rabbi Hiyya ben Ashi said in the name of Rav: Wise students have no rest either in this world or in the world to come, as it says, “They go from strength to strength, every one of them appears before G-d in Zion”, (Psalm 84:8).

Rabbi Elazar said in the name of Rabbi Hanina: Wise students multiply peace in the world, as it says, And all thy children shall be learned of Hashem, and great shall be the peace of thy children (Isaiah 54:13). Do not read not banayich [thy children - [בָנָיִך but bonayich [thy builders - [בוֹנָיִך. “Great peace to those that love Your Torah, and they should never stumble”, (Psalm 119:165). “May there be peace within your city walls and prosperity within thy palaces. “For the sake my brothers and friends, let me say, may peace be upon you”. "For the sake of the house of Hashem our G-d I will seek your good (Psalm 122:7-9). “The Lord will give strength to His people, the Lord will bless His people with peace”, (Psalm 29:11).

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/mishna-brachos-42.html

Blogger Hebrew  

YouTube              https://youtu.be/Dz5vLfj8Lkg

Mishna Brachos 2:5 - A Distant Star

The fifth Mishna in the second chapter of Brachos states that a groom is excused from saying Shema on his wedding night. On this Philip Blackman comments, “a man who has married a virgin cannot be expected to recite the Shema with due devotion because of anxiety lest he discover that his bride had not been chaste”. Maimonides includes this explanation but adds that the groom is excused from the mitzvah of Shema because he is engaged in another mitzvah, namely to be fruitful and multiply, therefore one who is engaged in one mitzvah is excused from another mitzvah. The Bartenura is similar but adds something that requires great investigation, namely the groom is concerned that his channel will be cut during relations, and this is the relevant mitzvah. In fact the Torah forbids one who has a severed member (כרות שפכה) from marrying a Jewish woman.

The Mishna continues that Rabban Gamliel, scion of major rabbinic family, did say Shema on his wedding night. When asked about it he replied that he cannot accept skipping the acceptance of the kingdom heaven upon himself even for one night. Following Mishnas tell similar stories. In the first of them Rabban Gamliel violates the prohibition against washing while in mourning. When asked, he replies that he is not like most people in that being dirty really bothers him. In another story Rabban Gamliel mourns over the death of his slave even though the halacha is not like this. He explains that this is a special case in that his slave was a very good man therefore he was upset about the loss.

The mishna then follows the reasoning of Rabban Gamliel and says that if a groom wishes to say Shema on his wedding night he is free to do so. However Rabban Shimon the son of Gamliel dissents saying that not everybody is on this level. The commentaries explain this as being pretentious, saying that it is forbidden for a groom to say Shema on his wedding night because if he does so he is claiming to be renowned as a sage and separate from ordinary people, when in fact his saying of Shema is an act of vanity not piety. A giant of Torah can be trusted to perceive the substance of the law through its form.  With this they reject the reasoning of Rabban Shimon ben Gamliel and it would seem that the halacha would leave a bridegroom with an option. If he wants to say it he may and if not, not. However, the halacha as it is codified today has an unusual twist. A groom on his wedding night is not excused from Shema rather he is obligated to say it. The reason is because unlike previous generations, ours does not sufficiently pay attention to the words and message of Shema for it to make any difference. Therefore the normal daily practice applies.

The prime purpose of the liturgy is to express basic beliefs and hopes. This though is the realm of those who have a high level of righteousness and wisdom.  A secondary purpose is to instill these goals and aspirations into people who do not fully accept them. Among them are those who doven but bristle at the ideas. Never the less they recognize their nobility and benevolence, therefore would like to believe them and accept them as their own personal goals, someday. Also there is a group of people who in fact love these ideals but still have not fully achieved them.

These are the three types of people that the Mishna is discussing. For a giant like Rabban Gamliel saying that there is one G-d and the Torah is from heaven is an idea that he is itching to express. Even when he is very apprehensive, saying Shema Yisrael is a comfort. As a result telling him not say it at times of stress does not help the situation, rather it worsens it. Such a person would say Shema on his wedding night. For those that reluctantly accept Jewish ideals, at times of stress they should be given a break from the indoctrination, because when a person is in a difficult state of mind lofty ideas are not going to sink in anyway. For those that are diligently and sincerely striving to acquire the highest hopes of religion but still haven’t gotten there, at times of stress you can suggest he need not be too hard on himself. However, even if they make an imperfect declaration, it should be accepted with a good heart.

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/mishna-brachos-25-distant-star.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/198.html

YouTube              https://youtu.be/P5FMWzvt730

משנה ברכות ב ה # 198 - כוכב רחוק

המשנה בברכות ב ה אומרת "חתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון". פיליפ בלקמן מעיר, "איש שהשיא בתולה לא יתכן לקרוא קריאת השמע בכוונה בגלל הטרדה שמא לא ימצא כלתו טהורה". פירוש הרמב"ם כלל זה ומוסיף, "האדם לא יפטור מקריאת שמע, אלא בהיות לבו טרוד בדבר מצווה, שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. . . והוא שיהא בעניין ההוא מתעסק במצווה, רוצה לומר מצוות פריה ורביה". כמו כן פירוש הברטנורא אבל הוא מוסיף, "ואני שמעתי שמתירא שמא ייעשה כרות שפכה בבעילתו, וטרדא דמצוה היא".

המשנה ממשיכת, "מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא. אמרו לו תלמידיו: לא לימדתנו, רבינו, שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפלו שעה אחת". משניות הבאות כדומה, "רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו: לא לימדתנו, רבינו, שאבל אסור לרחוץ? אמר להם: איני כשאר כל אדם, אסטניס אני. וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין. אמרו לו תלמידיו: לא לימדתנו, רבינו, שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם: אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה".

המשנה הבא בשיטת ר"ג, "חתן אם רצה לקרות קריאת שמע לילה הראשון, קורא". אבל "רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הרוצה ליטול את השם, יטול".המפרשים מסבירים שזה יומרני, ואומרים אסור לחתן לומר שמע בליל הכלולות שלו, כי אם הוא עושה זאת הוא טוען שהוא בעל שם כצדיק ושונה מאנשים רגילים, כי עצם אמירת השמע שלו הוא מעשה של יהירות לא אדיקות.

אפשר לבטוח בגדולת התורה לתפוש את מהות החוק במקום צורתו. בגלל זה הם דוחים את ההיגיון של רבן שמעון בן גמליאל ובזה נראה שההלכה תיתן לחתן בחירה. אם הוא רוצה להגיד את זה, הוא רשאי ואם לא, לא חייב. אבל, בהלכה כפי שהיא מוסדרת היום יש תפנית יוצא דופן. חתן בליל הכלולות שלו אינו פטור משמע אלא הוא מחויב לאומרו. הטעם לכך הוא כמו הברטנורא "דהאידנא כל אדם יקרא קריאת שמע בלילה הראשון, שכיון שבדורות הללו אין מכוונים כל כך בשאר ימים".

המטרה הראשונה של התפילה היא להביע אמונות ותקוות יסודיות. זה המקום של אלו שיש להם רמה גבוהה של צדקות וחכמה. המטרה המשנית היא לחנך למטרות הללו והשאיפות את האנשים שאינם מקבלים אותם במלואם. ביניהם אלו שמתפללים אבל עומדים בפני רעיונות. אעפ"כ הם מכירים האצולה והטוב שלהם, ולכן היו רוצים להאמין להם ולקבל אותם כפי המטרות האישיות שלהם, ביום מן הימים. כמו כן ישנם אנשים אשר למעשה אוהבים את הערכים הללו אך עדיין לא השיגו אותם במלואם.

אלו הם שלושה סוגים של אנשים כי המשנה דנה. לגבי גדול כמו רבן גמליאל אמירה שיש אלוקים אחד והתורה מן השמים הוא רעיון שהוא השתוקק להביע. גם כשהוא מאוד מוטרד, אמירת שמע ישראל היא בבחינת נחמה. כתוצאה מכך נאמר לו לא להגיד את זה בזמנים של מתח כי זה לא עוזר למצב, אלא פוגע בו. אדם כזה אומר קריאת שמע בליל הכלולות שלו. עבור אלה אשר מקבלים ערכים יהודיים באי-רצון, בזמנים של מתח כדאי לתת הפסקה מהחינוך, כי כאשר אדם במצב קשה רעיונות נשגבים לא ייקלטו בכל מקרה. לאלו אשר במסירות ובכנות שואפים לקנות את תקוותה הגדולה ביותר של דת אבל עדיין לא הגיעו לשם, בזמנים של מתח יש להציע לא צריך להיות קשה מדי עם עצמו. עם זאת, אפילו אם הם עושים הצהרה לא מושלמת, יש לקבל את זה בלב טוב.

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/mishna-brachos-25-distant-star.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/11/198.html

YouTube              https://youtu.be/P5FMWzvt730