Wednesday, January 27, 2016

Yisro \ Psalm 126 - Springs in the Desert

1. A song of ascents. When the Lord returns the returnees to Zion, we shall be like dreamers.
א. שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים
2. Then our mouths will be filled with laughter and our tongues with songs of praise; then they will say among the nations, "The Lord has done great things with these."
ב. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה
3. "The Lord has done great things with us; we were happy."
 ג. הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים
4. Return, O Lord, our captivity like springs in a desert.
 ד. שובה ה' את שבותנו [שביתנו] כאפיקים בנגב
5. Those who sow with tears will reap with song.
 ה. הזרעים בדמעה ברנה יקצרו
6. He will go along weeping, carrying the valuable seeds; he will come back with song, carrying his sheaves.
ו. הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבוא ברנה נשא אלמתיו

Psalm 126 may be the most jubilant of the shir hamaalos and perhaps the most jubilant of all the psalms. It has two parts. The first is basically a description of the exhilaration that will be felt when the people of Israel return from the exile to the Holy Land. It is a dreamy prophecy that will occur someday in the future.

Regarding the Jewish people, many of the commentaries are like the Metsudas David, which understands this as the end of a bad dream. “In the future when Hashem will bring from them from exile, the prisoners of Zion will say, that all of the troubles that have passed, are as if we dreamed a dream. This is to say that all the good, which they will have then, will cause them to imagine that all of the grief was not in fact true, rather it was just a dream in which they were troubled”.

The Malbim tends to be more upbeat and sees the dream in the psalm as a good dream. “It emphasizes the hope of Israel and how they hoped that G-d would fulfill our trust in Him through [fulfillment of] the prophecies, and that He would release them from captivity. The dream is the dream of the prophet, who saw the future, as if it is right now. It was as if the joy, which we are experiencing now, was happening back then. This is as it is written in Jeremiah (31:25), “Thereupon, I awoke and I had seen, and my sleep was pleasant to me”. There is no difference between what a prophet sees in a vision and what he sees, physically, when it actually happens. Except that the prophet is happy in his heart alone and he is not able to bring out the joy in action through the laughter and song of the mouth and the tongue”.

The Or HaChaim comments on the verse, “It will be that when you come to the land” (Deuteronomy 26:1), saying “it will be” is the language of joy. This is to state that there is no joy like the settling of the land as it says ‘then our mouths will be filled with laughter’”, etc. (Psalm 126:2). The Zohar is even more effusive: Says Rabbi Yehuda, come and see that it is written “the king is wrapped around [her] tresses” (Song of Songs 7:6) and after that is the verse, “how beautiful and how pleasant” (ibid 7). . . In the future the Holy One, blessed be He, will delight his world and take delight from His creation. . . as it says ‘then our mouths will be filled with laughter’ . . . Rabbi Aba says that the day the Holy One blessed be He will be happy with his creation, there will not have been joy like it, since the day he created the universe. The righteous will remain in Jerusalem and will not return to their soil, as it says “And it shall come to pass concerning every survivor who will be in Zion, and everyone who is left, in Jerusalem, ‘holy’ shall be said of them” (Isaiah 4:3). This means that they [the righteous] will indeed remain in Zion and Jerusalem”.

The idea is of the great joy that will exist when the Jewish people are righteous and permanently settled in the land of Israel. The joy will spread to the nations who will say, “Hashem has done great things for them”, after which the nation of Israel will express the same sentiment.

Further on, the psalm switches to the present time for a prayer for the redemption. In it the Jewish people ask to be returned like springs in the Negev. The Negev is the southern desert in the land of Israel. The word literally means dry or parched. It continues with a vision of sowing with tears and reaping with joy as well as carrying out a heavy sack of seeds and carrying in a bundle of sheaves.

The idea of “springs in the desert” is that the Jewish people will be like powerful springs that bring life and vitality to a dried and parched land. One can view the dried and parched land as the abandoned land of Israel or the neglected world of Torah. The idea of sowing with tears and carrying a heavy sack is acceptance of the fact that much hard work will need to be done. However it will pay off and there will be a large and joyous harvest.

An underlying meaning of this psalm was expressed by King Solomon in the Song of Songs (1:6) when he writes symbolically of the Jewish people, “my mother's sons were incensed against me; they made me a keeper of the vineyards; my own vineyard I did not keep.” The vineyard of Israel is the land of Israel and the study of religion. The vineyard of the nations is their lands and the physical professions. One of the evil inclinations of the Jews in xenophilia, they love every country and every profession except their own.

In the beginning there is a strong attraction to foreign cultures and lands. In addition the working in the physical can be interesting, prestigious, and lucrative. In addition eretz Yisrael and Torah can evoke feelings of contempt, albeit with some sentimental affection. Even so thoughts of Torah and Israel continue to nag the Jews. As a result they build up a huge rationale about how great their current place and occupation are and how little is the greatness of Torah and the land of Israel. In the process they violate their heritage by both neglect and bad acts.

At some point they get sick of foreign lands and foreign jobs, sometimes for no other reason except that it is inconsistent with their personality. After that they come to the conclusion the things that were rejected and abused are the things really wanted and, the things chased after and glorified turned out to be things not really wanted. However, they’re trapped by their words and actions as well as by feelings of guilt and intimidation. That’s when the exile really starts.

Finally HaKadosh Baruch Hu has mercy on them and sweeps away the barriers and breaks the bonds. Things like money and possessions are no longer problems. Socially their best friends wish them a successful aliya. That is when the Jews say I’m going to Israel, it’s a dream. There’s work to be done, but it’s the work that I wish to do with the return that I want.





לע"נ הסבתא טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה בשבט תשכ"ג
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il


  



יתרו \ תה' קכו # 159: אפיקים בנגב


א. שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים ב. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה ג. הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים ד. שובה ה. את שבותנו [שביתנו] כאפיקים בנגב ה. הזרעים בדמעה ברנה יקצרו ו. הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבוא ברנה נשא אלמתיו

תהילים קכו הוא אולי השמח ביותר מכל פרקי תהילים. יש לו שני חלקים. הראשון הוא בעצם תיאור של התרוממות הרוח שתורגש כאשר עם ישראליחזרו מהגלות לארץ הקודש. זוהי נבואה חלומית שתתרחש ביום מן הימים בעתיד.

לגבי העם היהודי, רבים מהפירושים כמו מצודת דוד, שמבין שזה כמו הסוף של חלום רע. "לעתיד כאשר ישיב ה' מן הגלות את השבויים מבני ציון, יאמרו אז הנה כל הצרות שעברו הרי הם כאילו חלמנו חלום ר"ל לרוב הטובה שיהיה להם אז ידמה להם שלא היו הצרות באמת כ"א בחלום ראו כאלו מצירים לה".

המלבי"ם נוטה להיות אופטימי יותר ורואה את החלום שבמזמור כחלום טוב. "מציון תקות ישראל מה שיקוו שימלא ה' הבטחתו ע"י נביאיו להשיב שבותם, כחולם חלום נבואיי, שרואה את העתיד כדבר הוה עתה, וכאלו הוא במציאות ושמח עליו כשמח על דבר טוב הוה עתה, כמ"ש ירמיה על זאת הקיצותי ואראה ושנתי ערבה לי (לא כה). ואין הבדל בן ראיית הנביא במחזה ובין ראיית הדבר בעת יצא אל הפועל, רק שהנביא שמחתו הוא בלב בלבד ואינו יכול להוציא השמחה בפועל ע"י שחוק ורנה בפה ולשון."

פ' אור החיים - והיה כי תבא אל הארץ (דברים כו א): אמר "והיה" לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ על דרך אומרו (תהלים קכ''ו) אז ימלא שחוק פינו וגו'.

הזוהר עוד יותר משתפך: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה תָּא חֲזֵי, שֶׁכָּךְ הוּא דִּכְתִיב, (שיר השירים ז) "מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים". וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ". וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּאוֹתוֹ זְמַן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂמֵּחַ עוֹלָמוֹ וְלִשְׂמוֹחַ בִּבְרִיּוֹתָיו. . . דִּכְתִיב, (תהלים קכו) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וגו'. . . רַבִּי אַבָּא אָמַר הַיּוֹם שֶׁיִּשְׂמַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בְּרִיּוֹתָיו לֹא הָיְתָה שִׂמְחָה כְּמוֹתָהּ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְהַצַּדִּיקִים הַנִּשְׁאָרִים בִּירוּשָׁלַיִם לא יָשׁוּבוּ עוֹד לְעַפְרָם דִּכְתִיב, (ישעיה ד ג) והָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִּיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּיְרוּשָׁלַםִ קָדוֹשׁ יֵאָמַר לוֹ. הַנּוֹתָר בְּצִּיּוֹן וּבִיְרוּשָׁלַםִ דַּיְיקָא.

הרעיון הוא שהשמחה הגדולה תהיה כאשר העם היהודי יהיה באמת צדיק וישתקע בארץ ישראל. השמחה תתפשט לגויים שיאמרו, "הגדיל ה' לעשות עם אלה". אחרי זה עם ישראל יביע את אותו הרגש. בהמשך, המזמור עובר לזמן ההווה לתפילה לגאולה. בזה הוא מבקש להחזיר את העם היהודי כמו מעיין בנגב. הנגב הוא המדבר הדרומי בארץ ישראל. המילה פשוטה כמשמעה יבשה או צחיחה. זה ממשיך עם חזון של זריעה עם דמעות ואיסוף בשמחה, כמו גם לשאת שק כבד של זרעים ולשאת צרור של אלומות.

הרעיון של "אפיקים בנגב" הוא שהעם היהודי יהיה כמו מעיינות עוצמות שתבאנה חיים וחיוניות לארץ יבשה וצחיחה. אפשר לראות את האדמה היבשה וצחיחה כקרקע של ישראל הנטושה או עולם התורה המוזנח. הרעיון של זריעה עם דמעות ונשיאת שק כבד הוא קבלה של העובדה שהרבה עבודה קשה תצטרך להעשות. עם זאת זה ישתלם ויהיה יבול גדול ומשמח.

משמעות בסיסית של מזמור זה באה לידי ביטוי על ידי שלמה מלך בשיר שירים (א ו) כשהוא כותב באופן סמלי על העם היהודי, "בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי". הכרם של ישראל הוא ארץ ישראל ולימודי דת. הכרם של הגוים הוא אדמותיהם והמקצועות הפיזיים. יש יצר הרע בין היהודים לרדוף אחרי הגוים; זהו לאהוב כל הארצות בעולם חוץ מארץ ישראל גם לאהוב ובכל מקצוע חוץ מן המקצוע שלהם.

בהתחלה יש משיכה חזקה לתרבויות וארצות זרות. בנוסף העבודה בגשמיות יכולה להיות מעניינת, מכובדת, ומשתלמת. בנוסף ארץ ישראל ותורתה יכולות לעורר תחושות של בוז, אם כי עם קצת חיבה סנטימנטלית. אעפ"כ מחשבות של תורה וישראל ממשיכות להטריד את היהודים. כתוצאה מכך הם בונים רציונל ענק על כמה גדול המקום והעיסוק הנוכחי שלהם וכמה חסר גדולתה שבתורה וארץ ישראל. בתהליך שהם מפרים את המורשת שלהם על ידי הזנחה ומעשים רעים.

בשלב מסוים הם מאסו באדמות ועבודות של הגוים, לפעמים בלי שום סיבה אחרת פרט שזה לא עולה בקנה אחד עם האישיות שלהם. אחר כך הם הגיעו למסקנה הדברים שנדחו והתעללו בם הם הדברים הרצויים באמת, והדברים רדפו אחריהם ופארו התבררו להיות דברים לא ממש רצה. עם זאת, הם לכודים על ידי המילים ומעשיהם, גם כן על ידי רגשות אשם והפחדה. זה הרגע שהגלות באמת מתחילה.

סוף סוף הקדוש ברוך הוא ריחם עליהם ומסיר את המחסומים ושובר את האזיקים. דברים כמו כסף ורכוש כבר לא יישארו בעיות. מבחינה חברתית את חבריהם הטובים ביותר מאחלים להם עלייה מוצלחת. זה הזמן שהיהודים אומרים אני נוסע לארץ ישראל, זה חלום. יש עבודה לעשות, אבל זה העבודה שאני רוצה לעשות עם התמורה שאני רוצה.


לע"נ הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז בטבת תשכ"ו
העלון ניתן לקבל גם בדואר אלקטרוני וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il 






Wednesday, January 20, 2016

בשלח \ תה' קכד # 158 - הצלה בשם ה'

א. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל
ב. לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם
ג. אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ
ד. אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ
ה. אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים
ו. בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם
ז. נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ
ח. עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ

בתהילים קכד דוד המלך מטיף לעם ישראל לספר בהתלהבות כיצד, אם האלוקים לא היה איתם הם היו בהחלט נסחפו בשיטפון של רשעות בהמון של האנושות. עוצמת מבול של רוע הוא הדגיש על ידי ארבעה משמונה פסוקים המזמור. זה מתחיל עם האנושות הקמים על ישראל. העוינות הופכת כועסת ומאיימת לבלוע את האומה בחיים. זה הופך להיות נהר הצפה שעומד לטבוע הנפש של העם. בשיאה המלחמה נגד ישראל הופכת חצופה ומזיד.

מסביר מכילתא: ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, כצפור שהיא נתונה ביד אדם שאם יכבוש ידו מעט מיד הוא חונקה שנ' נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. לגבי פרקי תהלים כזה מפרש תקוני הזהר: וְכַד אִסְתַּכַּל דָּוִד בְּרוּחָא דְקוּדְשָׁא, וְחָזָא . . . בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה. פי ספורנו על דברים: מגן עזרך הוא שעזר אותך בזמן החורבן שלא כלית כאמרו לולי ה' שהיה לנו אזי המים שטפונו עזרנו בשם ה'.

הפרשנות המקובלת ביותר כמו מצודת דוד: "בקום" - בעת אשר קם עלינו אדם להרוג ולאבד . . . כי התאב לאכול לא ימתין עד יבושל כי אם אוכלו חי ואמר כאילו מרוב תאותם לבלענו היו ממהרים לבלענו חי . . . השוטפים בזדון וברשע וכפל הדבר פעמים ושלש להתחזקות וכדרך המליצה בכל מקום. פ' מאירי: "המים שטפונו" - משל על הצרות שהם כשטף מים. פ' רש"י: "נחלה" - לשון חולי.

פ' מלבי"ם: "שיר המעלות", ספר איך חסד ה' הצילם משני מיני האויבים, אויבי הגוף ואויבי הנפש. . . "שנפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים", כי במה שרצו לצוד נפשנו לכפירות הדת נדמינו כצפור שפורשים לפניו כל מיני מאכל לצודו עי"כ בפח, ונפשנו נמלטה ולא נכנסה אל הפח ועמדנו בנסיון, עי"כ "הפח נשבר", נשברו האויבים ונשמדו.

המשך מלבי"ם: "עזרנו הוא בשם ה'", מה שאנחנו בוטחים בה' ומחזיקים בו הוא עזרנו, מצד "שהוא עושה שמים וארץ", ר"ל שמנהיג הטבע ואשר למעלה ממנה ולכן היה עזרנו השגחיי נסיי לא טבעי. פ' מאירי: ואנחנו נמלטנו ומצד של רוב השתקענו בגלות תהיה הגאולה כעין  מופת  אמ' "עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ" כלומ' שהוא בעל היכולת והמופת ובשנוי הטבע והוא ענין עושה שמים וארץ. פי זוהר: רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, זְכוּתָא דְּיַעֲקֹב אַגִּין עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים קכד) לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל סָבָא.

כאשר גרתי במנהטן הייתי חבר בבה"כ של השלמה רסקין. הוא דרש ענייני עמלק. הוא הסביר פעמים ה' מגן עלינו ופעמים הצטרכנו להגן על עצמינו. הוא המשך שפעמים עמלק כמו אריה ופעמים כמו זבוב. כאשר עמלק בא כמו אריה לוחם מלחמה שלנו. כאשר עמלק בא כמו זבוב אנחנו צריכים ללחם המלחמה. עם זאת, זבוב נמשך לזוהמה, ולכן כאשר יהודי מלוכלך זבובים מתקיפים אותו. ההגנה הראויה היא להיות נקי כמו שצריך.

כמו כן יש פעמים היהודים צדיקים ומותקפים בגלל שהם מלמדים אחרים כראוי על ה'. במקרה תפילה היא מספיק לה' להילחם המלחמה שלהם. פעמים אחרות היהודים מותקפות על ידי הגוים, כי הם הזניחו דת. במקרא זה צריך לקרא קראית שמע וזוכר שיש רק אלוקים אחד ושמו השם שנקרא בתורת משה. אחרי זה יבאו נסים ונפלאות להצילנו. וזה הצלה בשם ה'.



לע"נ הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז בטבת תשכ"ו
העלון ניתן לקבל גם בדואר אלקטרוני וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il