יד יוסף: בא \ תה' קכ # 157: שקר ורמיה

א. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֶל ה' בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי: ב. ה' הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה: ג. מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה: ד. חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים: ה. אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר: ו. רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם: ז. אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה:

תהילים קכ הוא הראשון ברצף של השיר המעלות. הביטוי במקרה זה מתייחס ליציאה מסביבה רעה. דוד המלך נאנח על כך ששהה במשך ובין אהלי קדר. משך מתוארת על ידי הפירושים כארץ של אחד מבני יפת. המאירי מפרש בספר יוסף בן נוריון (יוסיפון) על משך שהוא ארץ טושקאנה והאומה נזכרת בתורה בבני יפת (בראש'י ב) והיא עתה ממלכות אדום במחוז מקום האמונה, משמע ערי איטליא הנתונים תחת האפיפיור. אוהלים קדר בדרך כלל הבין להיות אוהלים של בדואים בתחום של ישמעאל. האזכורים הם של אדום וישמעאל כי רוב הגלות של ישראל ביניהם.

ממשיך מאירי: זה קשה לפרש אם הוא נאמר על עצמו ואפשר לדחק כשהיה גולה הנה והנה במקומות הגוים ולקח משך וקדר במקום כלם. מסביר מלבי"ם - "שכנתי עם אהלי קדר" שהם אנשים פראים אויבים ומעיקים. אמר מאירי - נפרש ש"גרתי משך" שנעשיתי גר בארץ אחרת משך זמן ואורך עת. אמר מדרש תהלים: "שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר" מהו אהלי קדר? שהשחירו פניהם שולי קדרה מהו כי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ ? שגרתי עם העם הנמשכים לגיהנם.

המקור לכאבו של דוד המלך הוא האילוץ לגור בין חברה של שפתי שקרים ולשונות רמאות. מסביר רש"י: זרעו של הרשע שצדין את הבריות בפיהם בעלילות רשע. מאירי: על השונאים המתנכלים עליו או על בני הגלות בשפתי חלקות ועל כן אום' כנגד האויב.

המזמור משווה השקרים ורמאויות הללו לחצים חדים וגחלים בוערות. הפרשנויות נוטות להסתכל על חיצים וגחלים כצורות של לשון הרע.

מדרש תהלים דרש: חצי גבור שנונים וגו' וכן הרשע הזה הורג בני אדם בלשון. כשם שהחץ הזה אינו יודע בו עד שהגיע אליו, כך לשון הרע אינו יודע עד שחיציו של אדם רשע באין פתאום. ואין אדם יודע עד שהן מוציאם אותה מלה להריגה או לאיסורין. לפי שאדם הזה נתון במקומו וכוהבין [צהוב ובהיר כמו השמש] עליו להיכן שהוא והורגין אותו, עכ"ל. הפרשנויות להשוות רמאות לגחלים של עץ רותם בגלל חום שריפתם מבפנים הוא בעוד שהוא מוסתר על ידי אפר קר בחוץ. זה כמו נוכל שהוא מאוד חלק, אבל עם כווייה רעה שלא הורגשה עד איזה זמן מאוחר יותר.

רש"י מביא את הרעיונות האלה, אבל מוסיף "מה סופו של הקב"ה לגזור עליך חצי גבורים עם גחלי רתמים חצים מלמעלה וגיהנם מלמטה".

דוד שואל אותם מה תועלת שהם יקבלו משקרים והונאות אלה. פ' מצודת דוד: "מה יתן לך וגו'" - אתה לשון רמיה מה היא השמירה אשר יתן עוד עליך ומה יוסיף עוד הלא כבר נתונה אתה לפנים מחומת השפתיים והשיניים ואם אלו לא הועילו לשמרך מה יוסיף עוד שמירה. פ' מלבי"ם: "מה יתן לך", אתה לשון רמיה, מה יתן לך דבר זה איזה תועלת, או מה יוסיף לך זה איזה ריוח על מה שיש לך מכבר, כמ"ש אומרים לבעל לה"ר מה הנאה יש לך.

מאירים מעיר וענין (ז) "אני שלום" ר"ל איש שלום. רש"י מעיר שדה"מ בשלום עם משך וקדר. בכל מקרה, כשהוא מדבר אליהם, הם באים אליו במלחמה. פ' מלבי"ם: מה "ששכנה לה נפשי עם שונא שלום", שאני שוכן בתוך אחי בין בני ישראל והם שונאים שלום והוא גרוע יותר מבני קדר ומשך, כי. "אני שלום", הגם שאני שלום עמהם, "וכי אדבר" עמהם שלום "המה" (ידברו שלום) "למלחמה", שאני אדבר ותוכי כברי, והם ידברו שלום ובלבם ישימו ארבם בשנאת חנם, וזה גרוע ממשך ואהלי קדר שרעתם גלויה וידעתי להזהר מרעתם.

פ' הרב שמשון רפאל הירש: "אמת ואמיתות יצאו מנאומו של העמים, משום מעלות הללו נעלמו מהחיים שלהם. . . . ישראל נשלחה בין אומות להכריז ולאלוף האמת הגלוי של האלוקים על ידי המילה המדוברת ואף יותר מכך בדרך החיים משלו. מכאן, כדובר בעד האמת ישראל נפגשה עם עוינות נרחבת; הוא נעלב וגורש מהקהילה עמים כמפר השקט. . . הדיבור שלהם משמש לא להביע את האמת על דברים, מחשבות, ורעיונות אבל, במקומו להסתיר אותו; כל מילה מדובר משרתת את המטרות של הונאה. הירש גם אומר שזה נקרא שיר המעלות כי זה עולה על ממעמקי האומללות. זה דומה למאירי: במקום עתיד ובצרתה חתיו יתירה או נאמר כן לרוב צרה וכן ישועתה על רוב ישועה.