הלכות חנוכה # 208 -

שמונה ימי חנוכה מתחילים בכ"ה בכסליו. להזכיר נס נצחון היהודים על היוונים במלחמה. בסיפור זה היהודים היו חרדים לדבר השם ויצאו למלחמת דת. יוונים כאן פירושו אנשים שקבלו את רעיונות יווניים. למעשה, היוונים עצמם לא היו במיוחד מעורבים למידי. היריבים היו ממשיכי דרכם של אלכסנדר מוקדון ויהודים המתייוונים שהיו בעלי בריתו. אלכסנדר היה פחות או יותר ביזנטי, שהיו חובבים גדולים של תרבות היוונית. כשמת, אחד הגנרלים שלו, אנטיוכוס, השתלט על חלק מערב אסיה של האימפריה שלו.

המלחמה הייתה בעצם מאבק של רעיונות. היהודים הדתיים אמרו שהאדם צריך להישלט על ידי נשמה. המתייוונים אמרו השכל היה עליון ופחות או יותר הכחישו את קיומה של הנשמה. אנטיוכוס הנהיג את היוונים. היהודים הונהגו על ידי מתיתיהו הכהן הגדול וחמשת בניו. בנו הראשון שנולד לו היה יהודה המכבי, שהיה האלוף. מכבים - פטיש הרעיון של קבוצה זו הייתה להכות את האויב עד שייכנע. זה היה למעשה קרב נדנדה שהסתיים במפתה מסוכן, יהודית, פיתתה וערפה את ראשו של גנרל האויב. היא נתנה לו גבינה כדי לעורר צמא, אז נתנו לו יין כדי לגרום לו לישון. כשהוא נרדם היא קיצצה את ראשו והביאה אותו לירושלים. היוונים נבהלו וברחו. מסיבה זו נהוג לאכול מוצרי חלב בחנוכה.

אחרי המלחמה הכהנים רצו לקיים מצוות הדלקת המנורה בבית המקדש. הם מצאו רק אספקה ליום אחד של שמן זית טהור. למרבה הצער כל היהודים היו טמאים משום שכחיילים באו במגע עם גופות מתים. להסרת טומאת המת נזקקים למצוות פרה אדומה ונדרש שבעה ימים. אחרי זה יכולים לעשות שמן למנורה עם כל ההידורים. עם פך בן יום אחד של שמן זית טהור, הם הדליקו את המנורה בהיכל.

יש מחלוקת על מעשה הדלקה. יש שאומרים שהדליקו הפך השלם והיה נס שהאור דלק שמונה ימים. אחרים אומרים שהם חילקו את הצנצנת לשמיניות ודלק חלק אחד בכל יום. באורח פלא הכמות הקטנה דלקה כל היום וזה קרה כל יום עד שהיה להם שמן תקין. זה היה מדהים. המכבים ניצחו ניצחון צבאי גדול. בנוסף הקב"ה לא רק שהכריז כי הוא קיים, אך גם היהודים הדתיים צדקו. זה היה גם ניצחון צבאי ומוסרי כלפי הדת. הסיפור נרשם נרחב בספרים כגון התלמוד, יוספוס.

כדי להציג לראווה הניצחון הגדול הזה הוכרז שזהו מצווה להדליק בכל שנה נר להכריז נס גדול היה שם. בגמרא (שבת כא.) מסביר: ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו. אמר רבא צריך נר אחרת להשתמש לאורה, עכ"ל. רש"י: נר אחרת - לעשות היכר לדבר. יש מפרשים נר אחרת בכדי שלא לעשות שימוש רגיל נגד אור נרות חנוכה. ומותר רק להסתכל בהם בלבד.

הידורים נוספים הכתובים בקיצור שלחן ערוך. [ל]מדליקן אצל הפתח. ומצוה שיניחם בטפח הסמוך לפתח משמאל, שתהא מזוזה מימין, ונר חנוכה משמאל, ונמצא שהוא מסבב במצות. . . מצוה להניחם למעלה משלשה טפחים מן הקרקע, ולמטה מעשרה טפחים. ואם הניחם למעלה מעשרה, יצא. אבל אם הניחם למעלה מעשרים אמה, לא יצא, משום דלמעלה מעשרים אמה לא שלטא עינא. ומי שהוא דר בעליה, יכול להניחם בחלון, אע"פ שהוא גבוה מעשרה טפחים. אבל אם החלון למעלה מעשרים אמה מקרקע רשות הרבים, דלא שלטא בהו עינא מההולכים ברשות הרבים, אזי טוב יותר להניחם אצל הפתח, (קלט ז ח). גם ומי שידו משגת, יקנה מנורה של כסף להדור מצוה. . .

במקומות כמו מאה שערים הרבה מדליקים נרות בחנוכיה ליד הדלת, וחלקם מצליח לקיים אפילו פרטים של הפרטים. ויש שמניח אותו במקום מכובד בבית, ולעתים קרובות בתוך תיבת זכוכית מקושטת. יש רבים עם חנוכיות יפות לפעמים מכסף טהור. לילדים משהוא מאוד פשוט מנורה עשוייה מדף בדיל מקופל.

נראה יש כמו חקירה רוחנית מתרחשת בחרדים, עם השאלה, "איפה אתם מדליקים החנוכייה שלך? "שאלה תכופה. למדקדקים בהלכה המקום המועדף הוא ליד הדלת לדירתו. יש קושיא האם הלובי בבניין דירות רשות הרבים או רשות היחיד. אבל לאלה שאוהבים את היופי של המנורה בוחרים הדירה.

כוחו של נס החנוכה נותר חזק, ונצחון המכבים נמשך. לפני זמן לא רב חב"ד הכריזה נצחון על הקומוניסטים כאשר הראו בדבר התורה השבועית שלהם שורה של מכוניות עטורות מנורת חנה בצל של הקרמלין. היום ההבדל הוא שאין לנו אויבים אנו יכולים לשמוח כמו שהיה לנו לפני אלפיים שנה. רבים מאוד שאינם יהודים אוהבים את החג, ובמיוחד את מסריה. מה חזק היום הוא ההוקרה היסודית של הנס. בגלל זה אנחנו רוצים לראות את האורות עצמם, קרוב, בצורה מפוארת. בשביל זה יש ליהודים רבים חנוכייה גדולה ויפה במקום בולט בחלון הסלון כדי לפרסם את הנס בגאווה.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/hilchos-hanuka-where-to-light-hanukia.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/208.html

YouTube            https://youtu.be/-zXBUXDr4Pc

Hilchos Hanuka - Where to Light the Hanukia

The eight days of Hanuka start on the 25th of Kislev. It commemorates a miracle which occurred when the Jews triumphed over the Greeks in war. In this case Jews refers to religious Jews in what was very much a religious war. Greeks here means people who had accepted Greek ideas. In fact the Greeks themselves were not particularly involved rather the antagonists were the successors to Alexander the Great and Hellenized Jews who were their allies. Alexander was more or less a Byzantine, who were great enthusiasts of Greek culture. When he died one of his generals, Antiochus, took control of the west Asian part of his empire.

The war was basically a battle of ideas. The religious Jews said that man should be ruled by the soul. The Hellenists said the intellect was supreme and pretty much denied the existence of the soul. Antiochus led the Greeks. The Jews were led by the High Priest Matisyahu and his five sons. His first born was Judah Maccabee, who served as general. Maccabee means hammer and the idea was that this band of Maccabees would pound the enemy into submission. It was in fact a see saw battle that ended when femme fatale, Judith, seduced and decapitated the enemy general. She gave him cheese to stimulate thirst, then gave him wine to induce sleep. When he fell asleep she chopped off his head and brought it to Jerusalem. With that the Greeks panicked and fled. For this reason it is traditional to eat dairy products on Hanuka.

After the war the cohanim wanted to perform the ritual of lighting the menorah in the Temple. They found only one day’s supply of designated pure olive oil. Unfortunately all of the Jews were ritually unclean because as soldiers they had come in contact with a dead body. Removing the stain of death could only be done through the ritual of the red heifer which required seven days. After that they could make the oil for the menorah according to the highest of standards. With one day supply of pure olive oil, they lit the menorah in the sacred chamber.

There’s a debate as to exactly what they did. Some say that they lit the whole jar and miraculously it lasted the full eight days. Others say they divided the jar into eighths and lit one part each day. Miraculously the small amount burnt the entire day and that happened every day until they had proper oil. This was amazing. The Maccabees had won a big military victory. In addition G-d was not only declaring that He exists but also that the religious Jews were right. It was both a military and moral victory for the faith. The story was widely recorded in works such as the Talmud, Josephus, and two books of the Christian Bible (First and Second Maccabees).

To show off this great victory it was declared a mitzvah to light a candle to proclaim a big miracle happened here. The Gemara (Shabbos 21b) explains that the best way to perform this mitzvah is to place the menorah by the door of one's house on the outside. If one dwells in an apartment above the first floor, he places it in the window facing the street. But, in times of danger it is sufficient to place it on the table. Raba remarks that if this is done another candle is required. Rashi explains that this is done so that the Hanukah candles will be recognized as such. Other commentaries opine that to make ordinary use of the light from Hanukah candles is in poor taste and we are permitted only to look at them alone.

The Kitzur Shulchan Aruch following the words of other important works brings more fine practices. When outside the candles should be on the left side of the door because the mezuzah is on the right, in order that that one passing through should be surrounded by mitzvahs. The candle should be placed between twelve inches and forty inches above the ground to demonstrate it was not placed there for light. Just the same one still is credited with a mitzvah if it is above forty inches. But if it is above thirty feet one has not satisfied their obligation as it is too high to be seen. If a person lives in an apartment so high that people cannot see the candles in their window, then better to place them near the door.  He also advocated using a silver Hanukia, if one can afford it, to beautify the mitzvah.

In places like Meah She’arim many people light their Hanuka candles by the door and some of them succeed in following even the smallest detail. I’d say that most people light the menorah in their window. Others will have it in a dignified part of their home, often in an ornate glass box. Many have beautiful Hanukiahs some made out of pure silver. For children they may be very simple, a machined sheet of folded tin.

It seems like a spiritual inquiry is occurring among Haredim, with the question, Where do you light your hanukia?” asked frequently. For the dogmatic the preferred place is by the door to one’s apartment. The issue as to whether the hall in an apartment building is a public thoroughfare is a troublesome question. But for those who love the beauty of the menorah the choice is in the apartment.

The power of the Hanuka miracle remains strong and the victory of the Maccabees is continuing. Not too long ago Chabad declared victory over the Communists when they showed in their weekly d’var Torah a line of cars crowned with a menorah parked in the shadow of the Kremlin. The difference today is that we do not have enemies we can gloat over like we had 2000 years ago. Very many non-Jews like the holiday, especially its message. What is stronger today is the fundamental appreciation of the miracle. Because of that we want to see the lights themselves, closeby, in a glorious fashion. For that many Jews have a large beautiful Hanukia prominently placed in their living room window to proudly publicize the miracle.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/hilchos-hanuka-where-to-light-hanukia.html

Blogger Hebrew   

YouTube            https://youtu.be/-zXBUXDr4Pc

Mishna Brachos 9:2 - Seeing the Feats of Creation

The second mishnah in the last chapter of Brachos discusses blessings that are to be said on natural phenomena. It states: On comets, earthquakes, lightning, thunder, and storms say, “Blessed [is He] . . . whose strength and might fill the world.” On mountains, hills, seas, rivers, and deserts say, “Blessed . . . [be the] maker the works of the creation.” R’ Yehuda says, One who sees the great sea says, “Blessed . . .  who made the great sea”, but only if he sees it occasionally. On rain and on good news say, “Blessed is He who is good and does good”.

The halacha though concerning lightening is not like the Mishnah, rather one says on it, “Maker of acts of the creation (i.e. natural phenomena). If thunder is heard shortly after, no blessing is made as it is covered by the preceding blessing as both are part of the same event. The Gemara adds a number of other celestial events on which one would say the bracha over natural phenomena. It states (Brachos 59b), “Our Rabbis taught: He who sees the sun at the beginning of its season,  the moon in its strength,  the planets in their orbits, and the signs of the zodiac in their sequence, should say: Blessed be He who has wrought the work of creation. When does this happen?  — Abaye said: Every twenty-eight years when the cycle  begins again and the Nisan equinox falls in conjunction with Saturn, on Tuesday evening , before Wednesday”. The passage is brilliant but can also be absurd.

The Gemara starts by analyzing a 28 year cycle of the sun. Once every 28 years the sun returns to the position it was in when G-d created the world. When creating the planets the Holy One blessed be he started with the one furthest from Earth and proceeded to the closer ones. Therefore Saturn was created first followed by Jupiter and Mars. The sun was created in the middle and the moon last. In Hebrew the word used for all of them is star, because any celestial that emits light is referred to as one form of a star or another.   Because of their poor visibility Uranus and and Neptune are not counted, and neither are dwarf planets like the asteroid Ceres or Kuiper belt objects like Pluto and Makemake.  

On the other hand the date of an evening typically is confusing because according to tradition the date changes when it becomes dark enough to see the stars rather than at midnight. Consequently the Gemara needs to be very specific. In any case the blessing said is עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית. The last time it occurred was on April 8, 2009 (14 Nisan 5769), and it was recited by thousands with great ceremony.

Concerning the moon in its strength the English Soncino Talmud explains that it is the time when the tidal influence of the moon is strongest and cites Maimonides, “Guide for the Perplexed” (2, 10). The Mishna Brura, though, says that it is not the custom today to make a bracha neither on this nor on seeing the first appearance of the stars and constellations in their periodic cycle .

The idea of the blessing is to praise God for the creation of various natural phenomena. Astronomy though is more greatly emphasized and this fascination has spread to all people throughout the world. Maimonides in Guide for the Perplexed has an extensive discussion of astronomy and says the verse, “the heavens declare the glory of G-d”, (Psalm 19:2) should be taken literally. The influence of this section of the book is incredible. The Rambam wrote the book to answer philosophical questions posed to him by one of his students. It was written in Arabic then accepted by Islamic scholars. Promptly after its publication, the church translated it into Latin and made it one of its important texts. Today secular philosophers regard it as a major work. Its reasoning about astronomy is followed by astronomers today in places like the most prominent universities and NASA. There is a major branch of astronomy called cosmology whose purpose is to see the beginning through observing the stars.

In fact the description in the Kabala, that at creation the universe spread out and the celestial objects were created sequentially later, is a foundation of modern astronomical thought. It is called the “Big Bang Theory”. Everybody agrees with the theory but many people ignore the question as to whether the Big Bang was started by Hashem. For this reason many religious people say the whole idea is a form of denial.

In the 1950’s Pinchas Kahati in his commentary on the Mishna explains that when G-d created the heavens it first was little particles which gathered together and formed the stars. One can look it like scattered hairs in a mikvah sticking to each other to make clumps. However a small number of hairs remain detached and floating around. At the same time scientists began to speculate that this was the way the universe as we know it came into being. In 1964 scientists for the phone company heard a constant hiss on their communications satellite. They noticed that the static came from everywhere and believed that this was all that remained of the original creation of the universe. In other words this static became the planets a very long time ago.

In fact it takes many years for the light of a star to reach Earth. When we look at a distant star, it would seem that we see what happened a long time ago. For some stars it would take billions of years for the light to reach Earth. For this reason scientists, especially if they are atheists, claim the universe started 14 billion years ago. The Christian creationists say the world is only about 6000 years old and at the time of creation the speed of light was faster. The atheists say that’s nonsense but don’t really give an explanation. The Rambam says that one cannot draw any strong conclusions about how an article was created based on its normal behavior as  a finished object. This is because the way things behaved in their creative stage is much different than they way they are in their finished state. He details the behavior of an embryo as an example.

In any case on 18 November 1989 NASA launched a satellite to research the static more carefully in an attempt to find out if the theory was true. The satellite itself cost 140 million dollars and after that the project absorbed more that 2,000 man years making the total expenditures to be around 450 million dollars. When the scientists examined the data they could discern the particles in the sound gathering together to form stars. With that the project leader George F. Smoot called a press conference to announce their results. In it he spontaneously said it was "like seeing the face of God".  Another astrophysicist, Joel Primack of the University of California, called it, "the handwriting of God. Smoot was given the Nobel Prize for his research.

The idea of searching for the voice of G-d is in the Talmud. It tells us it can be found in a flash of lightning, a shooting star, or seeing the sun where it was during the six days of creation. A yeshiva student does not need billion dollars to hear it, provided his learning is really worth a lot of money. Nevertheless, it is still necessary to listen very carefully. For this reason, when we see these things, we make a blessing to He who performed the acts of the creation.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/mishna-brachos-92-seeing-feats-of.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/205.html

YouTube            https://youtu.be/t4calfQkHi4

משנה ברכות ט ב # 205 - עושה מעשה בראשית

המשנה בברכות (ט א} דנה בברכות הראיה.וכך כתוב במשנה: על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה מעשה בראשית. ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שרואה אותו לפרקים. על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב.

ברכתו של הברק הלכה למעשה הוא לא כמו המשנה אלא מברך: "עושה מעשה בראשית". ואם שמע מיד  אחר הברק רעם. הברכה של הברק פוטרת את הרעם כי שניהם אותו אירוע. הגמרא מוסיף עוד מעשי שמים שאומרים ברכה.וזה לשון הגמרא (ברכות נט:): "תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית ואימת הוי אמר אביי כל כ"ח שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע".

משנה ברורה מסביר: (ו) בתקופתה - מקום שהיא חוזרת שם לתחלת הקיפה היא שעת תליית המאורות בעת הבריאה ומאז התחילה להקיף ולשמש והוא נמשך כ"ח שנה עד שבא לאותו המקום בצמצום בתחלת ליל רביעי כבעת הבריאה: (ז) והתקופה - היינו תקופת ניסן, עכ"ל. לפי הקבלה כוכבי הלכת היותר רחוקים מכדור הארץ נבראו קודם. לכן שבתאי נברא ראשון אחרי זה צדק ומאדים. החמה באמצע והלבנה אחרון. כוכבי הלכת אורנוס ונפטון אינם נספרים, וגם כוכבי לכת ננסיים כמו האסטרואיד קרס או עצמים בחגורת קויפר כמו פלוטו ומאקה-מאקה.   

בכל מקרה הברכה על החמה היא עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית. בפעם האחרונה זה קרהבתאריך, יד ניסן תשס"ט. הברכה נאמרה ברוב עם על ידי אלפים בטקס רב רושם.

בקשר לזמן לבנה בגבורתה יש המסבירים שהוא הזמן שבו שפעת הגאות של הירח היא חזקה מאוד ומצטטים הרמב"ם, ב "מורה נבוכים". במשנה ברורה פסק:כהיום אין נוהגין העולם לברך.

עניינה של הברכה היא להלל את הקב"ה ליצירת תופעות טבע שונים. למרות אסטרונומיה מודגשת יותר באופן משמעותי זה קסם התפשט לכל אנשים ברחבי העולם. אבל חקר כוכבים מודגשת יותר והמשיכה הזאת התפשט לכל בני אדם ברחבי העולם.הרמב"ם במורה נבוכים דן בהרחבה באסטרונומיה ואומר הפסוק, "השמים מספרים כבוד קל ומעשה ידיו מגיד הרקיע", (תה' יט ב), פשוטו כמשמעו.

השפעת סעיף זה מדהים. הרמב"ם כתב את הספר כדי לענות על שאלות בהשקפה שנשאלות על ידי אחד מתלמידיו. הוא נכתב בערבית שפה שהיה מקובלת אז על מלומדים אסלאמיים. מיד לאחר פרסומו, הנוצרים תרגמו זאת ללטינית ועשה אותו לאחד הספרים החשובים שלהם. היום גם פילוסופים חילוני עשו אותו לאחד הספרים החשובים שלהם. הניתוח של אסטרונומיה שלו משמש כהיום  לאסטרונומים במקומות שונים, כמו האוניברסיטות המכובדות ביותר ונאס"א. יש סניף ראשי של אסטרונומיה בשם קוסמולוגיה שתכליתו היא לראות את הבראשית דרך התצפית בכוכבים.

בעצם על פי הקבלה, ביצירה, היקום פשט, והעצמים השמימיים נוצרו ברצף מאוחר יותר. כך הוא גם יסוד מחשבת אסטרונומים מודרני. זה נקרא "המפץ הגדול". כולם מסכימים עם הרעיון אבל הרבה אנשים מתעלמים שהמפץ הגדול נשלח על ידי הקב"ה. מסיבה זו רבים סוברים שכל הרעיון הוא כפירה.

לפני למעלה משישים שנה פנחס קהתי בפירושו למשנה מסביר שכאשר הקב"ה ברא את השמים, בראשון היה חלקיקים קטנים אשר התאספו יחד והקימו את הכוכבים. זה כמו שערות מפוזרות במקווה הדבק זה לזה כדי לעשות גושים. עם זאת מספר קטן של שערות להישאר מנותקת ומרחפות. במקביל החלו מדענים לשער שזו הייתה דרך היקום, כפי שאנו מכירים אותה, באו לעולם. בשנת 1964 מדענים של חברת הטלפון שמעו שריקה מתמדת על לווין התקשורת שלהם. הם הבחינו בכך הסטטי בא מכל מקום ואמין שהוא היה כל מה שנותר מן היצירה המקורית של היקום. במילים אחרות הסטטי הזאת הפך להיות הכוכבי הלכת לפני זמן רב מאוד.

ולמעשה צריך שנים רבות עבור האור של כוכב להגיע לכדור הארץ. כאשר אנו מסתכלים על כוכב רחוק, כנראה רואים מה שקורה לפני הרבה זמן. ישנם כוכבים, כי היה צריך מיליארדים שנים עבור האור להגיע לכדור הארץ. מסיבה זו מדענים, במיוחד אם הם אתאיסטים, טוענים היקום התחיל לפני 14 מיליארד שנה. הבריאתנים הנוצרים אומרים שהעולם רק כבן 6000 שנים ובעת יצירת מהירות האור הייתה מהירה יותר. האתיאיסטים אומרים שזה שטויות אבל אין להם הסבר אמיתי. הרמב"ם אומר שאי אפשר להסיק מסקנות מוצקות על איך דבר נוצר איזה דבר על בסיס ההתנהגות הרגל הדבר בבגרותו. הסיבה לכך כי התנהגות בזמן היצירה שונה מאוד מתנהגות אחרי גמירה. לדוגמא אי אפשר להסיק מסקנות ממבוגר לעוּבָּר.

בכל מקרה ב -18 בנובמבר 1989 נאס"א השיק לווין לחקור את השריקה יותר טוב  במטרה לברר אם התאוריה הייתה נכונה. הלווין עצמו יעלה 140 מיליון דולר ולאחר שפרויקט נספג יותר כי 2,000 שנות אדם שסך הכל של ההוצאות היה בסביבות 450 מיליון דולר. כאשר המדענים בדקו את המידע היה אפשר לראות כמו אולטרסאונד חלקיקי קול התאספו ליצור כוכבים. עם כך מנהל הפרויקט ג'ורג' פ' סמוט כינס מסיבת עיתונאים כדי להכריז על תוצאותיהן. בתוך כך נזרק דיבור מפיו פתאום שהיה, "כמו רואה את פניו של אלוקים". אסטרופיסיקאי אחר, ג'ואל פרימק מאוניברסיטת קליפורניה, קרא לזה, "בכתב ידו של אלוקים. סמוט ניתנה בפרס נובל על מחקריו.

עניין לחפש את קולו של הקב"ה זה בתלמוד. הוא אומר לנו זה ניתן למצוא בהבזק של ברק, כוכב נופל, או לראות החמה במקום שהיה בזמן ששת ימי הבריאה. תלמיד ישיבה אינו זקוק מיליארד דולר כדי לשמוע את זה, בתנאי לימודו באמת שווה הרבה כסף. אף על פי כן, הוא עדיין צריך להקשיב מאוד חזק. מסיבה זו, כאשר אנו רואים את הדברים האלה, אנחנו עושים ברכה למי שעשה את מעשי בראשית.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/mishna-brachos-92-seeing-feats-of.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/205.html

YouTube            https://youtu.be/t4calfQkHi4

Mishna Brachos 9:1 - For the Miracles

The last chapter of Mishna Brachos (Tractate Blessings) opens by saying that one, who sees a place where miracles took place for the nation of Israel, should say a blessing. The Gemara (Brachos 54) then explains this Mishna giving examples of where it is applicable. These include the place of the parting of the Red Sea; the place where the Jordan River split for Joshua; the stone which Og king of Bashan wanted to throw on Israel; the stone on which Moses sat during the war with Amalek; the pillar of salt which Lot's wife turned into; and the walls of Jericho which sank into the ground.

The story of Og is a popular Jewish legend. Og was a giant who survived the Great Flood of Noah and became a friend of Abraham. Later he became an enemy of the people of Israel and tried to kill them all. The Gemara recounts that the Israelite camp was three parasangs long. A parasang is an ancient Persian measure of distance and three of them would be about twelve miles. Og went and uprooted a mountain of the size of three parasangs and carried it on his head. But the Holy One, blessed be He, sent ants which bored a hole in the center of it, causing it to fall down and settle around his neck. When he tried to take it off, his teeth grew and stuck out in all directions, forcing him to leave the mountain there. To get an idea of how big Og was, Moses was ten cubits (about fifteen feet) tall; he took a battle axe ten cubits long; jumped ten cubits high; and cut Og in the ankle. It was a fatal blow causing Og to bleed to death.

The Gemara mentions the story of Yisro, that when he heard about the miracles that G-d performed for Israel, he exclaimed, “Blessed is Hashem that rescued you . . .”, (Exodus 18:10). Therefore for these miracles it would be appropriate for all Jews to say a blessing.  The Shulchan Aruch  rules, in regards to a miracle that was done for all of Israel, one is obligated to say the blessing, “that He did miracles for our fathers in this place”, and mention in it G-d’s name and His dominion over the universe.

The above cases were where a miracle was done for many people. However there are cases where a miracle was done for an individual. The Gemara brings a situation where a man was miraculously saved from a lion. Rava, a Talmudic sage, said to him, Whenever you pass that place say, “Blessed be He who wrought for me a miracle in this place”. There was the case, too, of Mar the son of Rabina who was once going through the valley of Araboth  and was suffering from thirst and a well of water was miraculously created for him. In another case a wild camel attacked a man and at that moment the wall of a nearby house fell allowing him to escape. For these it would be appropriate for them and their descendent to say the same bracha, but not all Jews. Concerning this miracle which an individual experienced, the Shulchan Aruch rules that he and his descendents, but not all Jews,  would say, upon seeing the place that it occurred, the blessing, “that He performed for me a miracle in this place”, and his descendants would say, “that He performed for a miracle for my father in this place”. Also G-d’s name and His dominion over the world would be mentioned. A blessing would also be said if the miracle happened on behalf of one’s rabbi.

The following subject of the Gemara are four classes of people who are obligated to offer thanksgiving. They are those who have crossed the sea, those who have journeyed through the wilderness, one who has recovered from an illness, and a prisoner who has been set free. Today travel is not dangerous but in the days of the Talmud it was. Likewise illness very often was fatal and prison incarceration was often a death sentence. Thank G-d things today are not nearly as bad as it was back then. However illnesses can be fatal and prison can be dangerous. As a result people who have emerged from these situations are required to give thanksgiving to G-d.

There are those that say one only makes a blessing on a miracle that that deviates from the norms of this world. However concerning a miracle that is within the world 's natural processes, such as thieves come at night, there is danger, one and is rescued, and likewise, a blessing would not be recited. But there are those that dispute this, and say that it is good to make a blessing but  without mention of the name of G-d and His kingdom. The custom though as brought in the prayerbook is to go to synagogue and after the reading of the Torah to make a blessing, “who bestows goodness on the guilty and who has bestowed every goodness on me”,  including mentioning G-d’s name and His dominion over the world.

The blessings do not vary greatly from each other but the fundamental message comes through. The word in Hebrew for miracle is נֵס which is the same word for banner. So to speak when Hashem does an act of kindness on our behalf openly, He is waving a flag as if to say this came from Me. In fact everything comes from Hashem including things that come by way of natural agency. Nevertheless if we are cured of a disease, get out of jail, or arrive from a hazardous journey we see the hand of Providence through the veil of nature and are motivated to thank Him publicly for His kindness. If it is an open miracle where the deliverance seems to be supernatural he would want to thank G-d plus wave a flag as if to say not only is he thankful for the deliverance but thankful for the Divine revelation as well. When it is a big miracle done in the presence of all of the nation of Israel, all Jews in all generations want to loudly wave the flag of revelation and thanksgiving while proclaiming enthusiastically this is my G-d I will glorify Him.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/mishna-brachos-91-for-miracles.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/204.html

YouTube            https://youtu.be/0F-UVFWM-fQ

משנה ברכות ט א # 204 - על הנסים

הפרק אחרון במשניות ברכות מתחיל, "הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". בגמרא (ברכות נד) יש הסבר על המשנה, ומובא שם דוגמאות של מקומות שזה שייך. ואלו הן "הרואה מעברות הים ומעברות הירדן מעברות נחלי ארנון אבני אלגביש במורד בית חורון ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק ואשתו של לוט וחומת יריחו שנבלעה במקומה".

נתייחס לסיפורה של עוג. עוג היה ענק ששרד את המבול של נח והיה חבר של אברהם. מאוחר יותר הוא הפך להיות אויב של עם ישראל וניסה להרוג את כולם. עוג מלך הבשן בקש לזרוק הר של אבן על ישראל ולהרגם. גמרא גמירי לה, אמר: מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי (18 קילומטרים)  איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו, אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה, ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי ונקבוה ונחית בצואריה הוה בעי למשלפה משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה. כמה גבוה עוג? משה הוה עשר אמות שקיל נרגא בר עשר אמין שוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה. היה מהלומה קטלנית ועוג דימם למוות.

הגמרא מזכירה את הסיפור של יתרו, כששמע על הניסים שהקב"ה עשה לישראל, הוא קרא, "ברוך השם אשר הציל אתכם", (שמות יח י). לכן על נסים כאלו נכון לכל יהודי לברך ברכה. פסק שולחן ערוך אורח חיים (ריח סעיף א): הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון ואבן שבקש עוג לזרוק על ישראל ואבן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק וחומת יריחו מברך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. ובין ברכה זו ובין בשאר ברכות הראיה הרי הם כשאר ברכות וכולם בהזכרת שם ומלכות.

הנסים שנזכרים לעיל קרא להרבה אנשים אבל יש נסים שנעשו ליחיד. ומה דינם? מבואר בגמרא:  אניסא דרבים מברכינן אניסא דיחיד לא מברכינן? והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא נפל עליה אריא אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה אתא לקמיה דרבא וא"ל כל אימת דמטית להתם בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה. מר בריה דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות וצחא למיא איתעביד ליה ניסא איברי ליה עינא דמיא ואישתי ותו זמנא חדא הוה קאזיל ברסתקא דמחוזא ונפל עליה גמלא פריצא איתפרקא ליה אשיתא על לגוה כי מטא לערבות בריך ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל כי מטא לרסתקא דמחוזא בריך ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות. אמרי אניסא דרבים כולי עלמא מיחייבי לברוכי אניסא דיחיד איהו חייב לברוכי.

פסק שולחן ערוך אורח חיים (ריח סעיף ד):  הרואה מקום שנעשה נס ליחיד, אינו מברך; אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה; וכל יוצאי ירכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה: ובסעיף ו: על נס של רבו צריך לברך כשם שהוא מברך על נס של אביו.

בהמשך הגמרא (שם נד:) דורש: ארבעה צריכין להודות יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. נסיעה כהיום לא מסוכנת אך בימי התלמוד כן היתה מסוכנת. כמו כן מחלה לעתים קרובות הייתה קטלנית והכלא היה לעתים קרובות עונש מוות. ברוך השם היום לא כל כך רע כמו שהיה פעם. אפילו הכי יש מחלות קטלניות, וכלא שלפעמים ממש מסוכן. כתוצאה מכך אנשים שיצאו ממצבים אלה מחויבים לתת הודיה להשם.

נפסק בשולחן ערוך (שם סעיף ט): "יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם; אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא בזה, אינו חייב לברך; ויש חולק, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות". אבל נוהגים  כמו הסידור שהולכים לבית כנסת ואחרי קריאת התורה מברכים, "הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב", עם הזכרת שם ומלכות.

גרסות של הברכות האלו דומה זה לזה עם אותו יסוד. נס לשון דגל. כביכול הקב"ה מניף דגל להגיד הנס בא ממני. באמת הכל מהשם כולל מה שבא בדרך הטבע. אעפ"כ המתרפא, היוצא מכלא, המגיע מנסיעה מסוכנת רואים השגחת פרטית מבעד המחיצה, ורוצים לתת הודה על חסדו בפומבי. בנס גלוי למעלה מן הטבע האיש רוצה להניף דגל ולא מספיק לתת הודאה רק על הישועה אבל גם רוצה להודות על גלוי יד השם. בנס גדול ביותר לפני כל עם ישראל לכל הדורות רוצים להניף דגל של הודאה וגילוי בפומבי, ולצעוק בהתלהבות זה קלי ואנוהו.  

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/mishna-brachos-91-for-miracles.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/204.html

YouTube            https://youtu.be/0F-UVFWM-fQ

Mishna Brachos 7:1 - Comradery

The Mishna discusses the issue of people dining together. The basic tone is that having a meal with friends is desireable. Brachos 7:1 states that three people who have eaten a meal with bread together are obligated to say Grace after Meals together. This is called a mizumin (מזומן). When there is a mizumen, grace is preceded by a short invitation. One person leads a four line responsive Hebrew reading which may include a phrase in Yiddish or Aramaic.  After that the normal sequence of the prayers is recited.

This is not done with a chance meeting of people rather they initially said words to the effect of let’s go out to eat. When this is done, an obligation is created to stay with each other until the conclusion of the meal. If one member of the party wishes to leave but the others do not, it is considered impolite for him to be a flat leaver. However if they really are friends they will consider each other’s needs and sensibilities. Coercive tactics stronger than a discouraging word, though, would not be acceptable.

A mizuman should be comprised of peers. Typically it means three adult Jewish men. This would exclude women, slaves, minors, and non-Jews. Women and men are not considered peers. The Shulchan Aruch (199:7) poskins that women may make a mizumin together, however this is not commonly done.

The mishna mentions Samaritans as well. The Samaritans were not ethnic Jews but lived in Judea during the Second Temple period. Although they converted to Judaism their motives were suspect. They performed mitzvahs but not all of them. For these reasons there was a doubt whether they should be accepted by the general community. In addition they were often uneducated. The Talmud views them negatively.

The good Samaritan, though, is an icon of Christian western culture because of story by Jesus of Nazareth. In it he asks concerning the verse, “You will love your companion as yourself” (Leviticus 19:18), who is your neighbor? He then gives a parable in which a man is collapsed on the side of the road. A cohen passes by and ignores him but a Samaritan helps him. The conclusion is that a Samaritan who helps a person, when he is in need, is his true companion. Also that in regards to friendship the test is caring for each other and not education, lineage, or status. The implication is that a scholar who ignores another’s distress is lower than an ignoramus.

In any case for the purpose of Grace after Meals one would set aside doubts about a Samaritan and accept him as part of the group. However a later mishna (8:8) permits a Jew to say amen automatically to the blessing of another Jew. With a Samaritan, though, one would only say amen after carefully listening to be sure that he really did say the blessing.

The Gemara brings two verses from the Tanakh in support of the practice of making a mizumin. The first is, “Declare the greatness of Hashem with me and let us exalt his name together”, (Psalm 34:4). The second is, “When I proclaim the name Hashem, give glory to our G-d”.The idea in both of them is the use of drama to arouse religious feelings. That means that when one person initiates a religious precept and it is good when he is joined by others. An example would be a responsive reading during services. In this case it is to thank G- d for the fine meal that has been eaten. The fundamental idea is that it is good for friends to dine together and this would include starting and finishing together. Also the comradery and refinement finds favor in the eyes of heaven. And when it is attached to a mitzvah is a sanctification of G-d’s name.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/mishna-brachos-71.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/203.html

YouTube            https://youtu.be/C81JbmxqWB4