בענין אכילת סעודה ביחד. העמדה במשנה היא, שטוב שחברים יאכלו סעודה יחד. וכך כתוב במשנה (ברכות ז א) שלשה שאכלו לחם כאחד, חייבין לברך ברכת המזון ביחד. קוראים לזה, מזומן. אם יש מזומן לפני בהמ"ז אומרים הזמנה קצרה. אחד מוביל בקריאת משפט התגובה, בלשון הקדוש, גם יש לזה ביטוי ביידיש או בארמית. אחרי זה אומרים הנוסח הרגיל.
המשנה דנה גם כן בדין כותים. כותים לא היו מגזע יהודים אבל חיו ביהודה בתקופת הבית השני. למרות שהם התגיירו כוונותיהם היו חשודות. הם קיימו מצוות אך לא כולם. מסיבות אלו היה ספק לקבל אותם בקהילה. בנוסף לעתים קרובות הם היו עמי הארץ. מקום מגורם היה בשומרון, לכן המדינות המערביות קוראים אותם שומרונים.
השומרוני הטוב הוא סמל של תרבות המערב הנוצרי בגלל הסיפור לפי ישוע מנצרת. בו הוא דורש הפסוק, "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט יח), ושואל מי הוא חבר שלך? אחר כך הוא מושל משל שבו איש נפל בצד הכביש. כהן עובר ומתעלמת ממנו אבל שומרוני עוזר לו. המסקנה היא כי שומרוני אשר מסייע לאדם, כאשר הוא זקוק, הוא החבר האמיתי שלו. גם לגבי ידידות הדבר החשוב הוא לדואג זה לזה ולא חינוך, ייחוס, או מעמד. הרמז היא שתלמיד חכם שמתעלם מי המצוקה של אחר הוא פחות מעם הארץ.
ביהדות הם אינם מקובלים. בכל מקרה לצורך ברכת המזון יש להפריש את הספקות לגבי שומרוני ולקבל אותו כחלק של הקבוצה. עם זאת במשנה מאוחר יותר (ח ח) שמותר ליהודי לומר אמן בשומעו ברכה של יהודי אחר. אך לגבי שומרוני, יאמר אמן רק לאחר האזנה מדוקדקת כדי להיות בטוח שהוא אכן אמר את הברכה.
הגמרא מביאה שני פסוקים לתמיכה בעניין מזומן. הראשון, "גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו", (תהלים לד ד). השני, "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו", (דברים לב ג). הרעיון בשניהם לעורר רגשות דתיים ומרץ. כלומר, כאשר יוזם לעשות מצווה טוב למשוך אחרים יחד עמו. דוגמה לכך הוא קריאה מגיבה בתפילה. במקרה זה הוא להודות לאלוקים על הארוחה הטובה.
יסוד הדברים הוא, שטוב שחברים משתתפים יחד בארוחה וזה כולל מהחל ועד גימור ביחד. גם האחוות והעידון מוצאים חן בעיני שמים. וכאשר הוא מחובר למצווה זה קידוש שמו של הקב"ה.
לע"נ הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
Blogger English http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/mishna-brachos-71.html
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/203.html
No comments:
Post a Comment