הפרק אחרון במשניות ברכות מתחיל, "הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". בגמרא (ברכות נד) יש הסבר על המשנה, ומובא שם דוגמאות של מקומות שזה שייך. ואלו הן "הרואה מעברות הים ומעברות הירדן מעברות נחלי ארנון אבני אלגביש במורד בית חורון ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק ואשתו של לוט וחומת יריחו שנבלעה במקומה".
נתייחס לסיפורה של עוג. עוג היה ענק ששרד את המבול של נח והיה חבר של אברהם. מאוחר יותר הוא הפך להיות אויב של עם ישראל וניסה להרוג את כולם. עוג מלך הבשן בקש לזרוק הר של אבן על ישראל ולהרגם. גמרא גמירי לה, אמר: מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי (18 קילומטרים) איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו, אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה, ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי ונקבוה ונחית בצואריה הוה בעי למשלפה משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה. כמה גבוה עוג? משה הוה עשר אמות שקיל נרגא בר עשר אמין שוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה. היה מהלומה קטלנית ועוג דימם למוות.
הגמרא מזכירה את הסיפור של יתרו, כששמע על הניסים שהקב"ה עשה לישראל, הוא קרא, "ברוך השם אשר הציל אתכם", (שמות יח י). לכן על נסים כאלו נכון לכל יהודי לברך ברכה. פסק שולחן ערוך אורח חיים (ריח סעיף א): הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון ואבן שבקש עוג לזרוק על ישראל ואבן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק וחומת יריחו מברך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. ובין ברכה זו ובין בשאר ברכות הראיה הרי הם כשאר ברכות וכולם בהזכרת שם ומלכות.
הנסים שנזכרים לעיל קרא להרבה אנשים אבל יש נסים שנעשו ליחיד. ומה דינם? מבואר בגמרא: אניסא דרבים מברכינן אניסא דיחיד לא מברכינן? והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא נפל עליה אריא אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה אתא לקמיה דרבא וא"ל כל אימת דמטית להתם בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה. מר בריה דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות וצחא למיא איתעביד ליה ניסא איברי ליה עינא דמיא ואישתי ותו זמנא חדא הוה קאזיל ברסתקא דמחוזא ונפל עליה גמלא פריצא איתפרקא ליה אשיתא על לגוה כי מטא לערבות בריך ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל כי מטא לרסתקא דמחוזא בריך ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות. אמרי אניסא דרבים כולי עלמא מיחייבי לברוכי אניסא דיחיד איהו חייב לברוכי.
פסק שולחן ערוך אורח חיים (ריח סעיף ד): הרואה מקום שנעשה נס ליחיד, אינו מברך; אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה; וכל יוצאי ירכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה: ובסעיף ו: על נס של רבו צריך לברך כשם שהוא מברך על נס של אביו.
בהמשך הגמרא (שם נד:) דורש: ארבעה צריכין להודות יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. נסיעה כהיום לא מסוכנת אך בימי התלמוד כן היתה מסוכנת. כמו כן מחלה לעתים קרובות הייתה קטלנית והכלא היה לעתים קרובות עונש מוות. ברוך השם היום לא כל כך רע כמו שהיה פעם. אפילו הכי יש מחלות קטלניות, וכלא שלפעמים ממש מסוכן. כתוצאה מכך אנשים שיצאו ממצבים אלה מחויבים לתת הודיה להשם.
נפסק בשולחן ערוך (שם סעיף ט): "יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם; אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא בזה, אינו חייב לברך; ויש חולק, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות". אבל נוהגים כמו הסידור שהולכים לבית כנסת ואחרי קריאת התורה מברכים, "הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב", עם הזכרת שם ומלכות.
גרסות של הברכות האלו דומה זה לזה עם אותו יסוד. נס לשון דגל. כביכול הקב"ה מניף דגל להגיד הנס בא ממני. באמת הכל מהשם כולל מה שבא בדרך הטבע. אעפ"כ המתרפא, היוצא מכלא, המגיע מנסיעה מסוכנת רואים השגחת פרטית מבעד המחיצה, ורוצים לתת הודה על חסדו בפומבי. בנס גלוי למעלה מן הטבע האיש רוצה להניף דגל ולא מספיק לתת הודאה רק על הישועה אבל גם רוצה להודות על גלוי יד השם. בנס גדול ביותר לפני כל עם ישראל לכל הדורות רוצים להניף דגל של הודאה וגילוי בפומבי, ולצעוק בהתלהבות זה קלי ואנוהו.
לע"נ הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
Blogger English http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/mishna-brachos-91-for-miracles.html
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2016/12/204.html
No comments:
Post a Comment