וזאת הברכה \ סוכות # 142: שמחה נשגבה

בתפילת מוסף ניתן הכינוי זמן שמחתנו לחג הסוכות. זה כמו הפסוק בחומש, "שבעת ימים תחג לה' אלהיך במקום אשר יבחר ה' כי יברכך ה' אלקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח", (דברים טז טו). פירוש רש"י: "והיית אך שמח" - לפי פשוטו אין זה לשון צווי אלא לשון הבטחה. מפרש התורה תמימה- לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה, או אינו אלא יו"ט הראשון, ת"ל "אך".

כמו שנזכר לעיל יש מנהג מימי קדם לערוך תיקון גדול בסוכות שקוראים לו שמחת בית השואבה. זה הטקס לשאיבת מים שיהיו ניסוך המים בבית המקדש. בעצם עניין ניסוך המים לא מפורש בחמש רק ברמז דק. המנהג היה לשאוב מים בטקס רב מבריכת השילוח בירושלים. אחרי זה שפכו אותם ליסוד המזבח. כל זה היה שמחה גדולה.

יש אגדות של זקנים שבראותם השמחה גדולה של שמחת בית השואבה בבית השני פרצו בבכייה בזכרם את השמחה היותר גדולה שבבית ראשון. המסורת בעם ישראל וגם בקרב החרדים בא"י. בבהכ"נ לעיתים קרובות יהיה תזמורת לפעמים גדולה עם ריקודים נמרצים, וגם עוגה ומשקאות קלים. בבית המדרש המרכזי קרלין-סטולין בירושלים יש שמחה בכל לילה עם אלפי משתתפים. תולדות אהרון עושה גם כן, וגם יש שם ארוחה קלה. בדרך כלל הם פתוחים לציבור.

המשנה (סוכת פרק ה) מפארת את הרעיון של חגיגה באופן משמעותי, ואומרת כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו. מנורות של זהב היו שם ולא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה. והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר וכל בעל כלי ניגון שרצה להשתתף ישתתף. רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו. לוי הוה מטייל קמיה דרבי בתמני סכיני שמואל קמיה שבור מלכא פרס בתמניא מזגי חמרא אביי קמיה (דרבא) בתמניא ביעי ואמרי לה בארבעה ביעי.

היה שני כהנים בחצוצרות ולא היה פחות מעשרים ואחת תקיעות במקדש, ולא יותר על ארבעים ושמונה. בהגיעו לשער היוצא ממזרח, הפכו פניהן למערב, ואמרו, אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחוים קדמה לשמש, אבל, אנו לקינו, ולקה עינינו.

יש לתהות על מה החגיגה הייתה בכל העניין. סוכות חג הקציר העיקרי וכי הוא סמלי של הלולב והאתרוג. זה מובן לחגוג עם בונוס נחמד, אבל זה לא ממש עונה על השאלה. הרעיון של ישיבה בסוכה הוא הרעיון לזכור את יציאת מצרים וכניסה לארץ ישראל. כביכול עזבנו את העבודה הקשה עם מעמד ומשכורת נמוכה למשרה עם משכורת גבוהה, מעמד מכובד עם משרד נוח ושעות של בנקאי. כתוצאה מכך בתקופה באמצע כשגרנו במשהו כמו קופסא קרטון גדולה הייתה תקופה מאושרת. למרות שזה נראה אפילו יותר מזה. הגילוי של אמונה יכול להביא את האדם למצב חדש של תודעה. בשביל זה יש אופוריה במיוחד אם זה יכול לשנות את מי המבול בנח לביטחון כלכלי אישי.

לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה בתשרי תשנ"ב

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/vzos-habracha-succos-euphoria.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/140.html

YouTube     https://youtu.be/aKLMGYp3VXo

V’Zos HaBracha / Succos - Euphoria

In the Additional service (Musaf) Succos is given the appellation “the time of our happiness” (זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ). This is in line with the holiday’s description in the Chumash, “Seven days you shall celebrate the Festival to the Lord, your G-d, in the place which the Lord shall choose, because the Lord, your G-d, will bless you in all your produce, and in all the work of your hands, and you will indeed (אַךְ) be happy”, (Deuteronomy 16:15). On the expression, “you will indeed be happy” Rashi comments that it is not a command rather it is an assurance from above that this holiday indeed will be a happy one. The Torah Temima brings the Talmud (Succah 48a) which uses the verse to rhetorically question if the later nights of the holiday are be included in this joy, or perhaps it is only the first day. It then answers that we should focus on the word “indeed (אַךְ)”, meaning that the entire holiday is to be a celebration.

In line with the attitude of this analysis there is a custom going back to ancient times to hold a party on Succos. It is called a simcha beit hashoeva שִמחַת בֵית הַשוֹאֵבָה and it refers to the celebration of drawing the water to be used as a libation in the Temple. In fact there is no specific mention of a water libation in the Chumash, the best that can be found is an oblique hint. The custom was to draw water with great ceremony from a natural stream in Jerusalem then pour it out at the base of the altar. This in turn was surrounded by a much larger celebration.

There are stories of old people who upon seeing the great joy of the Simcha Beit HaShoeva in the Second Temple would burst into tears because they remembered it’s much greater joy in the First Temple. The tradition is alive and well among the Haredim in Israel. In the synagogue there may be a live band, sometimes quite large, with vigorous dancing, and often with cake and soft drinks. The main Karlin-Stolin beis midrash in Jerusalem has one every night with thousands of participants. Toldos Aharon does likewise and even serves a light meal. Usually they are open to the public.

The Mishna (Succah 5) embellishes the idea of celebration greatly. It states that anyone who has not seen a simchas beit hashoeva has never seen joy in his life. The lamps were made out of gold and the light from the celebration were so bright that they lit up every yard in Jerusalem. Professionals and amateurs would bring musical instruments; stringed instruments, woodwinds, and brass. Rabbi Shimon ben Gamliel would juggle eight flaming torches. Levy would juggle eight knives. Shmuel would juggle eight glasses of wine before the king of Persia. Abaye would juggle eight eggs (some say four) before in front of his havrusa (study partner). 

There was a ritual where two priests would blast the trumpets between 21 and 48 times as they ascended to the Temple courtyard. When they entered they would turn their faces to the west and say “Our ancestors when they were in this place turned their backs on the Temple and their faces towards the east and prostrated themselves towards the sun, but as for us we are for Hashem and our eyes are towards Hashem”, (Mishna Succa 5:4).

One begins to wonder what the celebration was all about. Succos was the main harvest holiday and that is the symbolism of the lulav and esrog. It’s understandable to celebrate a nice bonus but it does not really answer the question. The idea of living in a succah is the idea of remembering the exodus from Egypt and the entrance to the Land of Israel. So to speak we left a sweat shop job for a high salary, high status position with a comfortable office and banker’s hours. As a result the period in between when we lived in the equivalent of a large cardboard box was a happy time. It seems to be even more than that, though. The discovery of faith can bring a person to a new state of consciousness. For that there is euphoria especially if it can change the flood waters of Noah to personal financial security.

  

לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה בתשרי תשנ"ב

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/vzos-habracha-succos-euphoria.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/140.html

YouTube     https://youtu.be/aKLMGYp3VXo

Cannabis - The Tree of Life

האזינו \ יום כפור # 141: על חטא שחטאנו לפניך

חלק קבוע של תפילת חול הוא וידוי על חטאים. הוא מכיל רשימת חריזה מילה אחת של 24 חטאים שלפי האלף בית עם אות האחרון שולש. זה לעתים קרובות כללי:  אשמנו, בגדנו, גזלנו, לצנו, מרדנו, פשענו, תעינו, תעתענו.

יום הכיפורים משמעתו כפשוטו לכן רשימתו מוסיף הרבה שמפורט. הוא 44 קווים מחולקים לשלוש קבוצות כל כלה בפזמון, "וְעַל כולם אֱלוקַּ סְלִיחות. סְלַח לָנוּ. מְחַל לָנוּ. כַּפֶּר לָנוּ". כל אחד מהקווים הוא בצורה: עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ על כך וכך. לדוגמה: עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהַרְהור הַלֵּב. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחִלּוּל הַשֵּׁם. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּפְרִיקַת עול. חטאים אלה קלים להבין כחטאים נגד הקב"ה.

עם זאת, יש חטאים, אשר נראו באופן משמעותי בין אדם וחברו, לדוגמא: עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהונָאַת רֵעַ. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזִלְזוּל הורִים וּמורִים. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּלָשׁון הָרָע. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּצָרוּת עָיִן. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחזֶק יָד. פשוט להבין שהניזק על ידי חטאים אלה ייעלב. עם זאת, מדוע הם נחשב כחטאים נגד הקב"ה עד כדי שצרך לבקש מן השמים מחילה? אם הניזק מפויס כנראה זה מספיק.

הביטוי המקראי "שא עונו" נותן איזו תובנה. הוא משמש חמש פעמים בחומש. אחד מהם הוא בקשר עם מצווה קרבן שלמים. הרעיון הבסיסי של קרבן שלמים הוא להיות משתה דתי. לכן בשר, שכבר קדש כקורבן, יש לאכול במשתה עצמו. שאריות מותרת אבל יש לאכול למחרת. לאכול הבשר ביום השלישי או אחרי הוא כמו שימוש בחגיגה לעשות קניות במכולת. יש החומש מגנה אותו כתועבה ומי שעושה את זה ישא עוונו.

יש גינויים דומים לאלה לאוכלים דם גילוי עריות אחות אח, השקט כאשר יש לו עדות רלוונטית, ועולה להר הבית בטומאה. אלה יכולים להיחשב כפשעים ללא קורבנות או לפחות אחד שבו הנפגע אינו יודע. עם זאת, הפושע יודע שהוא עשה דבר רע. תחושת האשמה נובעת מהפרה של האמונה. האדם הפך נתעב בעיני שמים. באופן דומה עם פשעים שבם יש ניזק, לתשובה שלמה, העבריין חייב להודות לנשמתו שההתנהגות טעתה. אלה יכולים להיחשב כפשעים ללא קורבנות או לפחות אחד שבו הנפגע אינו יודע. עם זאת, הפושע יודע שהוא עשה דבר רע.

תחושת האשמה נובעת מהפרה של האמונה. האדם הפך נתעב בעיני שמים. באופן דומה עם פשעים שבם יש ניזק, לתשובה שלמה, העבריין חייב להודות לנשמתו שההתנהגות טעתה. בוודאי חייב להיעשות תיקון לניזוק, אבל זה לא מספיק.  צריך להכיר שיש אלוקים בשמים, והוא אדון העולם, וכבר נעלב משום שהחוטא התנהג מכוער במסיבה שלו. ב"עַל הֵטא" אנו מתנצלים בפני הקדוש ברוך הוא ובכך עושה שלום עם הדת.

לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה בתשרי תשנ"ב

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/haazinu-yom-kippur-for-sin-we-committed.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/140.html

YouTube     https://youtu.be/hTFGDLkjeV4

Haazinu / Yom Kippur - For the Sin We Committed Before You

A regular part of the weekday liturgy is a confession of sins. It contains a one word rhyming list of 24 sins that is according to the aleph beis with the last letter tripled. It is often general: “We have trespassed, we have been faithless, we have robbed, we have scoffed, we have rebelled, we have been malicious, we have erred, we have caused others to err”.

Yom Kippur is the Day of Atonement therefore another list is added which is much longer and detailed. It is 44 lines broken into three groups each ending with the refrain, “For all of them G-d of Pardons, pardon us, forgive us, atone us”. Each of the lines is in the form, “For the sin we committed against You in such and such”. For example, “For the sin we committed before You by the meditation in our heart”. “For the sin we have committed against you by the desecration of Your name”. “For the sin we have committed against You in eating and drinking”. “For the sin we have committed against You by casting off the yoke of the commandments”. These sins are easy to understand as sins against G-d.

However, there are sins, which seem to be substantially against one’s fellow man, for example, “For the sin we have committed against You by wronging our neighbor”. “For the sin we have committed against You by contempt of parents and teachers”. “For the sin we have committed against You by slander”. “For the sin we have committed against You by being cheap”. “For the sin we have committed against You by violence”. One can understand how the victim of these sins would be offended. However, why are they reckoned as sins against G-d to the extent we need to ask heaven for forgiveness? If the victim is conciliated that should be enough.

The biblical phrase “he will bear his iniquity” (שא עונו) gives some insight. It is used five times in the Chumash. One of them is in connection with the mitzvah of a peace offering. The basic idea of a peace offering is that it is a religious banquet. As such meat, which has been sanctified as a sacrifice, should be eaten at the banquet itself. Left overs are permitted but must be eaten the next day. To eat the meat on the third day or after is like using a celebration to do grocery shopping. There the Chumash brands it as an abomination and one who does it will bear his iniquity.

There are similar condemnations for those that eat blood, brother sister incest, remaining silent when one has relevant testimony, and ascending the Temple Mount in a state of ritual impurity. These can be viewed as victimless crimes or at least one where the injured party remains ignorant. However, the violator knows he did a bad thing. A sense of guilt comes from the violation of the faith. The person has become vile in the eyes of heaven.  Similarly with crimes where there is a victim, for repentance to be complete, the perpetrator must admit to his soul that the behavior was wrong. Certainly amends must be made to the damaged party, but it is not enough. One must recognize that there is a G-d in heaven, who is the master of the world, and who has been offended because he misbehaved at His party. In the עַל הֵטא (Ahl Chayt) we apologize to the Holy One blessed be He and in doing so make peace with the religion.

  

לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה בתשרי תשנ"ב

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/haazinu-yom-kippur-for-sin-we-committed.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/140.html

YouTube     https://youtu.be/hTFGDLkjeV4

וילך \ סליחות # 140: תפילת רש"י

הסליחות לצום גדליה כוללות פיוט על ידי רש"י, גדול הפרשנים על טקסטים דתיים יהודים. הפיוט הוא על חזרה בתשובה באופן כללי ולכן זה מאוד שייך לימים הנוראים. זה משלב נושאים קבליים כמו המספר שבע, ארבעה רוחות, מעשה בראשית, וגאולה.  בסליחות בנוסח ספרד הוא מ"ב ובנוסח אשכנז מ"ו. 

נראה שיש רמז בפרק השני של הספר בראשית בשורת הפתיחה בשימוש במילת טֶרֶם כמו גם הקצב שלה. "אז טרם נמתחו נבלי שבבים, בארץ עד לא דבקו רגבים." אז מתואר ז' דברים אשר חברו אלפים קדם בריאת אדם. ואלו הם:

א.      דת

ב.      כס

ג.       רפואת בנים שוכבים היינו, התשובה

ד.      הוד גן עדן

ה.      עלק (עלוקה) הבהבים פ' גיהנום

ו.        מקום כפרה על ידי מקריבים פ' בית המקדש המכפר  על ידי שמקריבים בו קרבנות

ז.       זהר שם ינון מחלל מחובים פ' שמו של משיח

רש"י ממשיך "טכוסים על רקיע בוטים כשביבים". פ' טכוסים - מתוקנים ומוכנים כל שבעת הדברים על רקיע, פי בוטים כשביבים – נראים כנצוצי אש. זה דומה לשצ"ם חנכ"ל אבל אין להמשיך המשל יותר מדי. כביכול הקב"ה יושב על כס המלכות. לימינו (במשתמע המערב) התורה שבכתב. בגן עדן הדרום ובצפון גהינום. ממזרח ירושלים.

רש"י מתמקד בירושלים, ראשון בבית המקדש, לאחר מתפצל למזבח עם אבן השתייה. אבן השתייה הוצבה בקודש הקדשים בבית המקדש, ולפי האגדה כל העולם הושתת ממנה. המזבח הוא העידון של הרעיון של תשובה. מזבח בהשוואה לשולחן והרעיון הוא שלהזמין מישהו לסעודה הוא דרך לפייס אותו לעוולות שהוא סבל.

אבן השתייה היא מעט שונה בכך ששם ינון (משיח) עליה חקוק שהוא תואר קל של שם המפרש. בדרך זו הרעיון של גאולה מלווה את המושג של חזרה בתשובה. הבסיס הוא שמחשבות של גאולה מאותתות לאדם לחזור בתשובה. הגשר הוא אבן השתייה שקשורה למים וסוכות קשור לגשם וגשם הוא בידי שמים. לכן, כאשר אדם הופך את לבו לאבינו שבשמים, הוא מתחיל לשנות את דעותיו והתנהגותו. זה מביא רפואה לחלש וחולה.

רש"י משווה זה לכבוס בגדים צואים ולהלביש מוטבים והרק שמן הטוב על ראש השבים. הדרך לתשובה הוא תפילת שכרה והבעת חרטה על מעשים רעים שנעשו בעבר. לאחר מכן הוא הפרפרזה בפסוק "ונשלמה פרים שפתינו". הסיום חטאינו הצלל (הטבע) בקרקע נטפי מרזבים (צנורים). קרבנו אליך ברחיפת רחמיך הרבים.

  

לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה בתשרי תשנ"ב

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/vayelech-slichos-rashis-prayer.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/140.html

YouTube     https://youtu.be/s3znIr_vWrc

VaYelech / Slichos - Rashi's Prayer

The Slichos for the Fast of Gedalia feature a liturgical poem by Rashi, the greatest of the commentators on Jewish religious texts. The piyut is about repentance in general therefore it is very relevant to the high holidays. It interweaves kabalistic themes like the number seven, the directions of the compass, cosmology, and eschatology. Cosmology is the philosophical concept that deals with beginnings i.e. ma’aseh bereshis (מעשה בראשית). Eschatology is the subject of the final redemption. In the Slichos for nusach Sefard (Hasidim) it is the 42^nd. For nusach Ashkenaz it is the 46^th.

The second chapter of the book of Genesis seems to be alluded to in the opening line in its use of the word before (טֶרֶם) as well as its rhythm. “Even before the clouds were stretched above, on the earth the clods were still not clung together”. It then describes the seven items that were created 2000 years before man. They are

1.    religion,

2.    the throne of glory,

3.    a cure for wild children i.e. repentance,

4.    the glory of the Garden of Eden,

5.    scorching bloodsuckers i.e. hell,

6.    the place of repentance by means of sacrifices i.e. the altar in the Temple,

7.    the brilliant name (essence) of the messiah, which has been desecrated through our sins.

Rashi continues that these were placed in the sky with sparkling luster which invites a comparison to the seven celestial objects of antiquity. They are the sun, moon, and five easily visible planets, but one cannot carry the metaphor too far. So to speak the Holy One blessed be He is sitting on the throne. To His right (by implication the west) is the written law. In the south is paradise and in the north is hell. To the east is Jerusalem.

Rashi then focuses on Jerusalem, first on the Temple, after that splits to the altar with the “Foundation Stone”. The Foundation Stone was found in the Holy of Holies in the Temple and according to legend the entire world spread out from it. The altar is the refinement of the idea of penitence. An altar is compared to a person’s dinner table and the idea is that inviting somebody over to dinner is a way of appeasing him for wrongs he has suffered.  

The foundation stone is slightly different in that it has the name of the Moshiach etched on it, and this is compared to the ineffable four letter name of G-d. In this way the concept of redemption accompanies the concept of repentance. The basis is that thoughts of redemption beckon a person to teshuva. The bridge is that the foundation stone is associated with water, Succos is associated with rain, and rain is in the hands of heaven. Therefore when a person turns his heart to our Father who is in heaven, he begins to change his point of view and his behavior. This in turn heals the weak and the sick.

Rashi compares the process to washing filthy garments, dressing in nice clothes, and putting fragrant oil on the heads of the penitent. The vehicle for penitence is prayer acknowledging and expressing regret for past misdeeds. He then paraphrases the verse that our words should be considered like sacrifices. He concludes that our sins should sink into the ground like water and we should be brought under the wings of G-d’s abundant mercy.

לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה בתשרי תשנ"ב

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/vayelech-slichos-rashis-prayer.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/140.html

YouTube     https://youtu.be/s3znIr_vWrc

נצבים \ ראש השנה # 139: תקע בשופר גדול לחרותנו

החומש מפרט את החגים היהודיים פעמיים. ברישום הראשון ראש השנה נקראת "זִכְרוֹן תְּרוּעָה" (ויקרא כג כד) וברישום השני פשוט נקרא "יוֹם תְּרוּעָה". מסתמא תרועה קול של קרן, אך המונח הכללי יותר הוא "תקיעה". תרועה מציינת בשורה וישראל מתואר כמבשרו של המלך. אחד מתפקידיו של היהודי הוא להריע מקרבתו של הקדוש ברוך הוא. שופר הוא סוג מסוים של קרן, והקרן של איל בניגוד למתכת. זהו התרגול הייחודי של ראש השנה והיא נחשבת כמצווה מהתורה להקשיב לשופר ביום זה, כי זה נקרא יום תרועה פשוטו כמשמעו.

תוקעים בשופר בזמנים שונים בתפילה והתקיעה הרשמית היא לאחר קריאת התורה. בסיומו של הסדר נאמר פסוק מתהילים (פט טז) "אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון". ההקשר של הפסוק מתהילים הוא שעל כל פעולה  בעולם הפיזי שבו נוכחותו של הבורא מוחשית צריך לתת את הדין על מעשיו בעתיד. השימוש בפסוק בתפילה אף הוא הקול האמיתי של השופר. לכן ראוי לנו להבין משהו על הקול הזה.

השופר הוא לא ממש כלי נגינה. במקרה טוב זה יכול להיות שווה לתוף. הטון יכול להיות מגוון מעט אבל לא מספיק כדי לייצר מנגינה. זה יכול לייצר תקיעה ארוכה, כמו גם שרשרת של תקיעות קצרות, אבל גם כך זה לא מאוד קצבי. בעצם זה קצת יותר רעשן. ילדים אוהבים את זה ויהיו בשמחה תוקעים בקרן זו במיוחד בראש השנה. יש לזה תכונות אחרות לדוגמה להישמע כמו אזעקה, תקשורת מסוג צבאי פשוט, ומיקוד תשומת לב באופן דרמטי. הכל רלוונטי לראש השנה אבל שמחת הקול להביע עליזות היא אחד החשוב ביותר.

חלק נכבד מתפילת המוסף מוסב על השופר. זה מתחיל עם איך שזה היה בשימוש למקד באופן דרמטי את תשומת הלב של האומה במתן עשר הדברות בהר סיני. לאחר מכן הוא מביא פסוקים שונים מהספר תהילים שבו בשופר הוא כלי של חגיגה לפני ה'. "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'" (תהלים צח ו). "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו" (תהלים פא ד). הרעיון להתחיל את החודש החדש בשמחה. "הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור" (תהלים קנ ג). תהילים אלו הם מוזיקליים, אבל גם הם כוללים את הרעיון של כניסה דרמטית עליזה.

   

לאחר מכן הוא מתאר את הקיבוץ הגלויות של ישראל המתחיל בתקיעת שופר גדולה. הסעיף "שופרות" מסתיים בקטע מהחומש, "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם" (במדבר י י).

הרעיון הוא שאנחנו צריכים לדעת איך לעשות רעש כראוי. לפעמים מוסיקה היא מתוחכמת מדי. תשואות ומחיאות כפיים גם חשוב, אבל לפעמים אנחנו צריכים משהו קצת יותר. זהו תקיעה של קרן. ניתן להשתמש בו לברך פוליטיקאי פופולרי, מורה אהוב, וחבר יקר. זה נותן לו קבלת פנים יפה ונותן לו לעשות "פריצה" חזקה. בנוסף הוא מעורר הזיכרונות של העבר שלנו ותקוותינו לעתיד.

   

  

לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה בתשרי תשנ"ב

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/netsavim-rosh-hashana-sound-great.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/139.html

YouTube     http://youtu.be/dcFuhcgOafQ