יד יוסף: נצבים \ ראש השנה # 139: תקע בשופר גדול לחרותנו

החומש מפרט את החגים היהודיים פעמיים. ברישום הראשון ראש השנה נקראת "זִכְרוֹן תְּרוּעָה" (ויקרא כג כד) וברישום השני פשוט נקרא "יוֹם תְּרוּעָה". מסתמא תרועה קול של קרן, אך המונח הכללי יותר הוא "תקיעה". תרועה מציינת בשורה וישראל מתואר כמבשרו של המלך. אחד מתפקידיו של היהודי הוא להריע מקרבתו של הקדוש ברוך הוא. שופר הוא סוג מסוים של קרן, והקרן של איל בניגוד למתכת. זהו התרגול הייחודי של ראש השנה והיא נחשבת כמצווה מהתורה להקשיב לשופר ביום זה, כי זה נקרא יום תרועה פשוטו כמשמעו.

תוקעים בשופר בזמנים שונים בתפילה והתקיעה הרשמית היא לאחר קריאת התורה. בסיומו של הסדר נאמר פסוק מתהילים (פט טז) "אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון". ההקשר של הפסוק מתהילים הוא שעל כל פעולה בעולם הפיזי שבו נוכחותו של הבורא מוחשית צריך לתת את הדין על מעשיו בעתיד. השימוש בפסוק בתפילה אף הוא הקול האמיתי של השופר. לכן ראוי לנו להבין משהו על הקול הזה.

השופר הוא לא ממש כלי נגינה. במקרה טוב זה יכול להיות שווה לתוף. הטון יכול להיות מגוון מעט אבל לא מספיק כדי לייצר מנגינה. זה יכול לייצר תקיעה ארוכה, כמו גם שרשרת של תקיעות קצרות, אבל גם כך זה לא מאוד קצבי. בעצם זה קצת יותר רעשן. ילדים אוהבים את זה ויהיו בשמחה תוקעים בקרן זו במיוחד בראש השנה. יש לזה תכונות אחרות לדוגמה להישמע כמו אזעקה, תקשורת מסוג צבאי פשוט, ומיקוד תשומת לב באופן דרמטי. הכל רלוונטי לראש השנה אבל שמחת הקול להביע עליזות היא אחד החשוב ביותר.

חלק נכבד מתפילת המוסף מוסב על השופר. זה מתחיל עם איך שזה היה בשימוש למקד באופן דרמטי את תשומת הלב של האומה במתן עשר הדברות בהר סיני. לאחר מכן הוא מביא פסוקים שונים מהספר תהילים שבו בשופר הוא כלי של חגיגה לפני ה'. "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'" (תהלים צח ו). "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו" (תהלים פא ד). הרעיון להתחיל את החודש החדש בשמחה. "הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור" (תהלים קנ ג). תהילים אלו הם מוזיקליים, אבל גם הם כוללים את הרעיון של כניסה דרמטית עליזה.

לאחר מכן הוא מתאר את הקיבוץ הגלויות של ישראל המתחיל בתקיעת שופר גדולה. הסעיף "שופרות" מסתיים בקטע מהחומש, "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם" (במדבר י י).

הרעיון הוא שאנחנו צריכים לדעת איך לעשות רעש כראוי. לפעמים מוסיקה היא מתוחכמת מדי. תשואות ומחיאות כפיים גם חשוב, אבל לפעמים אנחנו צריכים משהו קצת יותר. זהו תקיעה של קרן. ניתן להשתמש בו לברך פוליטיקאי פופולרי, מורה אהוב, וחבר יקר. זה נותן לו קבלת פנים יפה ונותן לו לעשות "פריצה" חזקה. בנוסף הוא מעורר הזיכרונות של העבר שלנו ותקוותינו לעתיד.