Wednesday, September 2, 2015

כי תבא \ אבות ג & ד # 138: בחירה חופשית ומטרה

פרקי האבות (ג טו) מביא ציטוט מרבי עקיבא, "הכל צפוי, והרשות נתונה, ובטוב העולם נדון. והכל לפי רב המעשה". המשנה מעלה את הנושא של בחירה החופשית ומצביע איך לחיות חיים נכון כמו כן, עוסק בידיעה וחסדו של הקדוש ברוך הוא.

לגבי בחירה החופשית, פירוש רבי עובדיה מברטנורא: והרשות נתונה - בידו של אדם לעשות טוב ורע, ומביא את הקטע אלוקים מונח לפניכם, חיים, מוות, רע, וטוב. אלה כוללים את ההחלטה אם אוהב את ה' וללכת בשביליו. שביליו הם דרכי החיים וברכה וזה צריך להיות הבחירה שלנו (ראה דברים ל טו יט). גם הברטנורא: הכל צפוי - כל מה שאדם עושה בחדרי חדרים גלוי לפניו. ובטוב העולם נדון - במדת רחמים. פירוש הרמב"ם: שדין ה' יתברך עם בני אדם אמנם הוא בחסד ובטוב, לא כפי הדין הראוי עליהם, פי' מרדכי דב רבינוביץ – אלא לפנים משורת הדין.

המשנה הבא מפתחת בפיוטי הרעיון הזה, ראשון ברוח של זהירות ואומרת, הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו". זה נגמר באופטימיות ואמר, "והדין דין אמת, והכל מתקן לסעודה. הרעיון הבסיסי הוא שהקב"ה נותן לאדם את המשאבים שהוא צריך ורוצה. לאחר שיש מבחן אבל, הציפייה היא שהאדם יהיה ראוי לחגיגה.

המשנה האחרונה בפרק, " רבי אליעזר בן חסמא אומר, קנין ופתחי נדה, הן הן גופי הלכות. תקופות וגמטריאות, פרפראות לחכמה". נראה הרעיון שידע אסטרונומיה ויותר כללי איך העולם באמת פועל מכין אדם ללמוד מהוא טוב ורע. ברגע שאדם יודע צדק וחמס הוא מוכן להבין יד הגלוי של ה' בעולם הזה.

התורה אוסרת יחסים עם אשתו בזמן היא נידה. כאן ביולוגיה וצדקות מצטלבים. התלמוד נותן כללים כיצד לקבוע את ההתחלה, הסוף, וכיצד להגדיר גדר כדי שלא לטעות. הנושא של הקינים של ציפורים במסכת קנין מעורפל יותר. המונח עצמו הוא ביטוי ליונים שהובאו כקורבנות. בהתאם לנסיבות, יונה בודדת או זוג היונים מובאים. כאשר זוג היונים מובא בדרך כלל אחד מהם חטאת והשני הוא עולה.החוקים הנוגעים לשני קורבנות אלה הם שונים, אבל לעתים קרובות יונים נראים אותו הדבר. ניתן להימנע מבעיות רבות אם הייעוד נעשה בזמן האחרון האפשרי. לא פחות בעיה יכולה להתעורר כאשר ציפורים או קורבנות מתערבים.

יונים מובאים על המזבח למספר הסיבות, ביניהם לאישה לאחרונה לידה. אחת מהן הוא ביטוי של מסירות, ואחר ביטוי של התנצלות או ספציפי או כללי. הלקח של פרקי אבותינו כאן נראה שימוש נכון ביכולת היצירתית של אדם הן בתאוריה והפרקטיקה.

המשנה האחרון בפרק הרביעי עוסק גם באיך אנחנו בוחרים להתנהג בחיינו. הוא אומר אלו שחיו יישפטו על פי הידע של ה' שלהם וכמה הם נתנו את הידע הזה לאחרים. באופן ספציפי, הוא הוא היוצר, שהוא יודע הכל, כל יכול. אף אחד לא יכול לברוח ממנו בקבר. להיפך כל שיידרש הוא לעשות חשבון נאות לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.



  
לע"נ בן דוד שמואל בן נח ז"ל נלב"ע טו באב תשס"ט  

ניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il






No comments:

Post a Comment