יד יוסף: האזינו \ יום כפור # 141: על חטא שחטאנו לפניך

חלק קבוע של תפילת חול הוא וידוי על חטאים. הוא מכיל רשימת חריזה מילה אחת של 24 חטאים שלפי האלף בית עם אות האחרון שולש. זה לעתים קרובות כללי: אשמנו, בגדנו, גזלנו, לצנו, מרדנו, פשענו, תעינו, תעתענו.

יום הכיפורים משמעתו כפשוטו לכן רשימתו מוסיף הרבה שמפורט. הוא 44 קווים מחולקים לשלוש קבוצות כל כלה בפזמון, "וְעַל כולם אֱלוקַּ סְלִיחות. סְלַח לָנוּ. מְחַל לָנוּ. כַּפֶּר לָנוּ". כל אחד מהקווים הוא בצורה: עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ על כך וכך. לדוגמה: עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהַרְהור הַלֵּב. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחִלּוּל הַשֵּׁם. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּפְרִיקַת עול. חטאים אלה קלים להבין כחטאים נגד הקב"ה.

עם זאת, יש חטאים, אשר נראו באופן משמעותי בין אדם וחברו, לדוגמא: עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהונָאַת רֵעַ. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזִלְזוּל הורִים וּמורִים. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּלָשׁון הָרָע. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּצָרוּת עָיִן. עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחזֶק יָד. פשוט להבין שהניזק על ידי חטאים אלה ייעלב. עם זאת, מדוע הם נחשב כחטאים נגד הקב"ה עד כדי שצרך לבקש מן השמים מחילה? אם הניזק מפויס כנראה זה מספיק.

הביטוי המקראי "שא עונו" נותן איזו תובנה. הוא משמש חמש פעמים בחומש. אחד מהם הוא בקשר עם מצווה קרבן שלמים. הרעיון הבסיסי של קרבן שלמים הוא להיות משתה דתי. לכן בשר, שכבר קדש כקורבן, יש לאכול במשתה עצמו. שאריות מותרת אבל יש לאכול למחרת. לאכול הבשר ביום השלישי או אחרי הוא כמו שימוש בחגיגה לעשות קניות במכולת. יש החומש מגנה אותו כתועבה ומי שעושה את זה ישא עוונו.

יש גינויים דומים לאלה לאוכלים דם גילוי עריות אחות אח, השקט כאשר יש לו עדות רלוונטית, ועולה להר הבית בטומאה. אלה יכולים להיחשב כפשעים ללא קורבנות או לפחות אחד שבו הנפגע אינו יודע. עם זאת, הפושע יודע שהוא עשה דבר רע. תחושת האשמה נובעת מהפרה של האמונה. האדם הפך נתעב בעיני שמים. באופן דומה עם פשעים שבם יש ניזק, לתשובה שלמה, העבריין חייב להודות לנשמתו שההתנהגות טעתה. אלה יכולים להיחשב כפשעים ללא קורבנות או לפחות אחד שבו הנפגע אינו יודע. עם זאת, הפושע יודע שהוא עשה דבר רע.

תחושת האשמה נובעת מהפרה של האמונה. האדם הפך נתעב בעיני שמים. באופן דומה עם פשעים שבם יש ניזק, לתשובה שלמה, העבריין חייב להודות לנשמתו שההתנהגות טעתה. בוודאי חייב להיעשות תיקון לניזוק, אבל זה לא מספיק. צריך להכיר שיש אלוקים בשמים, והוא אדון העולם, וכבר נעלב משום שהחוטא התנהג מכוער במסיבה שלו. ב"עַל הֵטא" אנו מתנצלים בפני הקדוש ברוך הוא ובכך עושה שלום עם הדת.