וירא – צחוק

יצחק אבינו נולד בפרשה וירא. פירוש השם שלו, "הוא צוחק".שמו מוזכר לראשונה בפרשת לך לך (בראשית יז יט).בזה אברהם מקבל נבואה שהוא ואשתו, שרה, יהיו ללדת את ילד. אברהם מבין זאת מתרחש בתוך שנה, כאשר הוא יהיה בן מאה שנים ושרה בת תשעים. התגובה שלו שמחה וצחוק. בגלל צחוקו של אברהם, ה' צווה שהילד ייקרא "צחוק", או בלשון קודש, "יצחק" (ראה רש"י).

  סיום המשנה כג אייר תשנא

ברכה היא רבת פנים. אות הברית מילה. ערל (ערל) הוא ביטוי של להיות גס ובער. נימול ביטוי של עידון ולב רגש. הברית כולל הבטחה כי בנו להיות, יצחק, יקדם את המסורת אשר שתביא אומה גדולה של כהנים שיהיה ירשו את ארץ כנען. עם זאת, הרעיון שזוג בזקנתם יהיה ללדת את ילד שגורם אברהם לצחוק.

כשבן נולד, ההרגשות של שרה פחות או יותר אותו הדבר.השפה של החומש היא כמעט זרם תודעה. "ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי", (בראשית כא ו). פירוש רשב"ם: צחוק - שמחה של תמהון. פירוש רש"י: יצחק לי - ישמח עלי ומדרש אגדה הרבה עקרות נפקדו עמה הרבה חולים נתרפאו בו ביום הרבה תפלות נענו עמה ורב שחוק היה בעולם. החומש ממשיך, "ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקניו" (שם ז). בן זקן לשון כבוד וחכמה.

בפרשה זו הצחוק גם משמש בדרך שלילי. בבקר נוסעים את אברהם ולהודיע ​​כי בשנה הבאה תהיה לי שרה בן, התגובה שלה היא הצחוק ללעג (ראה בראשית רמב"ן יח טו). בגלל שינויים בגוף הנגרם על ידי גיל, היא בלגלוג תוהה אם היא יכולה להתחדש. אפשר להבין הגרסה שזה הצחוק שבא מייאוש. אז המבקרים לחשופים את עצמם כמלאכים והזכיר לה את כל יכול של הקב"ה.

מאוחר בפרשה נגזרת של הצחוק משמוש. "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק", (בראשית כא ט). פ' מצחק הוא "מתלוצץ". ספורנו מסביר: מצחק. מלעיג על המשתה שנעשה בבית אברהם כאמרו שנתעברה מאבימלך והטעם שלא קרה זה בעת לידת יצחק כי ישמעאל שמע כזאת אחר כך מליצני הדור. רש"י מסביר שמצחקים הוא לשון ע"ז ג"ע וש"ד. פרש"י (כא י): עם בני וגו' -  מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, כדאת אמר (משלי כו יח - יט) כמתלהלה היורה זקים וגו' ואמר הלא משחק אני.

מסתבר הצחוק יכול להיות טוב, רע, או פרווה. אפשר להיות השמחה הטהורה של ראיית נס או של משאלות שחשבו אי אפשר להתגשם. גם יכול להיות ביטוי של לעג לנסים לאירועים משמחים, או אפילו לשמים עצמו. לעומת זאת אפשר לצחוק מהכאב וצערם של אחרים. גם אחד יכול להחזיק את יהיר וחסרים אמונה בבוז.

צחוק גם נושא חשוב בספר היצירה (ה י). כתוב בו "המליך אות ק' בשחוק". "ק" פירושו, פשוטו כמשמעו, קוף. "ק" גם את האות הראשונה של המילה "קדוש". זה מרמז לקיצוניות שהצחוק יכול להביא אותנו. בסוף הדרוש אומר, "עשאן כמין עריבה

סידרן כמין חומה ערכן כמין מלחמה". זה מרמז כי הצחוק יכול להיות מזון, בית, או נשק.

הסופר בן זמננו, הרב יצחק גינזברג, דן ענג בספרו "מבנה של הנשמה". הוא מסביר שענג ביטוי של כתר בעשרת ספירות. יש שתי חלקים הגבוה מהם עתיק ימים, "עתיק יומים").פירושו אמונה פשוטה והשמחה שבאה ממנו. הרמה השנייה אריך אנפין. זוהי הענג שמגיעה מהשגת השכל, ומן מדות טובות ורגש, ומן הדיבור. כתר הוא המקום שבו הנשמה מצטרפת מקורו במהותו של הקב"ה. זה אומר באמצעות צחוקו של יצחק יכולים להשיג רוממות של מדות, חכמה, אמונה ודבקות לקב"ה.