יתרו: מציאת עקרונות החיים

יתרו: מציאת עקרונות החיים

פרשת יתרו נקראים על שם חותן של משה רבנו. כששמע על הטביעה המצרית ים סוף ונצח ישראל במלחמה נגד עמלק, יתרו נוסעים לראות את משה וישראל שחנו בהר האלוקים, הר הסיני. כשהם נפגשים, משה מספר לו את התלאות של ישראל וכיצד ה 'הצילה אותם. יתרו מאושר ו מרומם: " עתה ידעתי, כי-גדול ה' מכל-האלקים:  כי בדבר, אשר זדו עליהם", (שמות יח:יא).

על הפסוק הנ"ל מביא רש"י מכילתא יתרו עבד כל אליל שקים, כביכול הוא היה מחפש רוחני. עם קריעת הים סוף משהוא ידע קודם הוא יודע יותר עכשיו. הפרושים מסבירה שיתרו ראו שיש כוח חזק של צדק בעולם הזה. באופן דווקא, כי בדיוק כמו המצרי זרק את בני ישראל לים סוף לכך שטבעו בים סוף. גם הם ניסו להרוג את ישראל, כביוכל, הראשון שנולד ה ', ה' הרגה את הבכורים שלהם. 

יתרו ראו את ידו של קב"ה בפעולות אלה והסיקו את המסקנה שכוחה של דת היה גדול מכוחות אחרים; אומרים כוחו של כסף, נשק, עורמה או יופי. רעיון זה בא לידי ביטוי באמרתו של רב יצחק הנפח בתלמוד, " אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי – אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי – אל תאמין, יגעתי ומצאתי – תאמין" (המגילה ו).

הפרשה ממשיכה שלמחרת יתרו אומרים משה בתפקידו כשופט במדינה. הוא הציע ביקורת ואמרה כי פעל לבדו משה הייתי רק עייף בעצמו, כמו גם את המדינה. לאחר מכן הוא הציע שדרגות של בתי משפט להתמנות. מי שמשרת צריך חיל, יראת האלוקים, אהבת האמת, ושנא בצע ולהתמקח. העניינים הגדולים והקשים ביותר היינו להיות מטופלים על ידי משה עצמו. הרעיונות הם שבחיפוש אחר ערכים חלק מאמיתות לא יהיה פופולרי או מכובד. בכל אופן הוא חייב לאמץ להחזיק בדעותיו. בנוסף, אדם צריך להיות מודע לתוצאות מעשיהם, גם אם הם רק במחשבה, גישה, מילים, או אמונה.

התמקדות במציאות ומיקוח יש נטייה מצטערת לאנשים לנקר ואזמל. בעיקרו של דבר אדם צריך רוצה מחיר הוגן ולא להרגיש טוב עם רווח שלא כדין. מיקוח עצמו פירושו לעתים קרובות צד אחד משפיל את ערכו של נכס ואת רצונם לכך. הצד השני מנסה להגזים הערך שלו. בנוסף יש כמות מסוימת של בילוי מפוקפק לשחק במשחקים. זה לא משא ומתן אמיתי או אמיתי חיפוש אחר אמת. במצבים משפטיים הוא בעייתי במיוחד שלפעמים תביעות מוגזמות תהיה האמינו. בחיפוש אחר ערכי האמת יכולה להיות מאוד עדינה ויהיה רק אם נמצאה אחד נחוש וממוקד ולא יימצא כפשרה מקרית בין קצוות מעוותים.

הפרשה אז ממשיכה במתן העשר הדברות. כהכנת משה אומר לעם לקדש את עצמם וכדי לנקות את הבגדים שלהם. הסיבה לכך היא גילוי מן השמים דורש הכנה פנימית וחיצונית. ההכנה הפנימית היא מסירות לאמונה. זהו היבט של דעות וגישה. ההיבט החיצוני הוא ממילים ובמעשים, שיכלול דברים כמו כללי התנהגות, היגוי, וניקיון.

עשרה דיברות אז מקבלים. כאן המושגים של יצור חי הפשטה הפכו מטושטש ומבלבל. בדיון על אחדותו של קב"ה אמר הרמב"ם הוא היודע, הוא ידוע, והוא הדעה עצמה (הל' יסודיות תורה ב:י). אפשר להגיד בהתגלות בהר הסיני בני ישראל היו משוחחים עם ידע וצדקות עצמם. מכאן אפשר להבין, שאם האיש יודע קב"ה כמו שהוא יודע האב או המורה, הוא יוכל להסיק את כל העשר דברות וכל התורה מהידע הזה לבד.

עשרה הדיברות עשרה סעיפים נפרדים בחומש, סתומות ופתוחות. שני הדיברות הראשונים הם סתומה אחת. אחרי הדיבור השלישי יש פתוחה, ביעילות ביצוע השלוש המצוות הראשונות לתוך יחידת מחולק אחד. היחידה השנייה מורכבת משבעת המצוותים שנותרו מופרדים בסתומות. עם זאת מה שהוא העריך כדיבור האחרון יש לו שני סתומות. שני הדיברות הראשונים, אני ה ' ולא יהיה, מנקודת המבט של תסדיר הוא יחידה אחת. הדיבור העשירי נגד קנאה מבחינת תסדיר הוא שתי יחידות נפרדות.

 

סך הכל של העשר דברות 142 מילים. החלק הראשון מכיל 51 מילים והוא ההקדמה שהקב"ה, שהוא מדבר, הוא זה המוציא ישראל ממצרים. הוא דורש עבודה בלעדיות ומקנא על זה. עם זאת, חסד גדול הוא הרחיב את אלה ששומרים על חוקיו. היא גם רומזת כי תמונות ממשות של כוחי לעיל הם פוגעים לשמים. מצוות זכירת יום השבת מכיל 42 מילים והוא בעצם עדות שהקב"ה ברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי.

כל הקטע הוא בעיקר גא בדרישה ענוה שהורים צריכים לכבד וטפלו בזקנתם. ששת החלקים האחרונים מכילים חמשת המצוותים האחרונים שלמשול התנהגות בין גברים. הוא מכיל רק 25 מילים ושלהם 15 עוסקים באיסור קנאה. הוא מרמז כאמור בשערי קדושה ע"י רבי החיים ויטאל, שיסוד האמונה והדרך להשתחרר מהשעבוד האישי שלנו הוא בדרך של השלמות של המדות.

לעילוי נשמת טויבע בת יואל לייב ז"ל                                                           לתרומות והנצחות: 08/9791824