סדר פסח - הרהורים על כוסות היין # 397

בס"ד

בשורות הפתיחה של פרשת וארא הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל שהוא מוציא אותם ממצרים, לוקח אותם לעצמו ומיישב אותם בארץ ישראל. דבר זה הוא הסיבה לשתיית ארבע כוסות יין בסדר פסח.

מובא בהלכה לשתות כוס יין לאחר סעודה שהיה בה לחם בזמן ברכת המזון. בשבת ויום טוב שותים כוס נוסף בקידוש שבתחילת הסעודה. בפסח שותים כוס שלישית באמצע תהילים של הלל דווקא לגבי הגאולה ורביעית בסיום הסדר.

שמות (ו ו) מביא שלושה ביטויים המבטאים את רעיון היציאה בעוצמה גוברת. הראשון וְהוֹצֵאתִי הוא פשוט שפת היציאה. כביכול ישראל עוזבים את מצרים ואת סבלותיה הנלווים. השני וְהִצַּלְתִּי הוא שפת ההצלה מעבודה גרועה. זה מעביר את הרעיון של להיות לכוד ובסכנה. השלישית היא גָאַלְתִּי הנותנת רושם של תקופת הבראה. כל אחד מאלה ראוי לכוס יין.

שמות (ו ז) שעבורו שותים כוס יין זה קצת שונה. זה הוא לכבוד ולהודיה על כך שנלקח להיות העם הייחודי של ה'. שמות (ו ח) עוסק בהתיישבות בארץ ישראל. כוס יין לא שותים בשביל זה, אלא היא מופרשת לאליהו הנביא, שיבוא לבשר בעידן המשיח.

כביכול אנחנו חימר בידיו של קדר או צמחים בשדה של גנן. הכיוון של העם היהודי הוא כלפי הדת וארץ ישראל. מנקודת המבט של הטקסט זה יותר תיאור של הדרך שבה העולם פועל. ה' הכול יכול וכל החזק אומר לנו מה הוא עושה. מנקודת המבט של הפילוסופיה הדתית אלה נתפסים כברכות. הברכה ביציאה ממצב עלוב ברורה. ברכת הדת ברורה גם לאדם בעל תפיסה. גם ארץ ישראל היא ברכה אבל זה בא עם הרבה עבודה.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Passover Seder - Meditations on the Glasses of Wine (Exodus 6:6-8)

 בס"ד

In the opening lines of parshat VaEra the Holy One Blessed be He tells the nation of Israel that he is taking them out of Egypt, taking them for himself, and settling them in the land of Israel. This is typically brought as the reason for drinking four cups of wine at the Passover Seder. 

It is brought in halacha to drink a glass of wine after a meal which had bread during grace after meals. On Shabbat and Yom Tov a second is drunk on Kiddush at the beginning of the meal. On Passover a third cup is drunk in the middle of the Psalms of Hallel specifically concerning redemption and a fourth one at the conclusion of the seder.   

Exodus 6:6 brings three phrases expressing the idea of departure with increasing intensity. The first וְהוֹצֵאתִי is simply the language of exit. So to speak Israel is leaving Egypt and its attendant sufferings. The second וְהִצַּלְתִּי is the language of being rescued from a bad job. It conveys the idea of being trapped and in danger. The third is גָאַלְתִּי redeem which gives the impression of a period of convalesence. Each of these is deserving of a glass of wine. 

Exodus 6:7 for which a cup of wine is drunk is a bit different. This one is in honor and thanksgiving for being taken to be the unique nation of G-d. Exodus 6:8 is about being settled in the land of Israel. A cup of wine is not drunk for this, rather it is set aside for Elijah the prophet, who will come to herald in the messianic era. 

So to speak we are clay in the hands of a potter or plants in the field of a gardener. The direction of the Jewish people is towards religion and the land of Israel. From the standpoint of the text it is more a description of the way the world is operating. The Almighty and all powerful G-d is telling us what He is doing. From the standpoint of religious philosophy these are viewed as blessings. The blessing of getting out of a miserable situation is clear. The blessing of religion is clear, too, for a person of perception. The land of Israel is also a blessing but it comes with a lot of work.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Key Points: VaEra וארא I appeared

PARSHA

1. G-d's blueprint

2. Genealogy of Moshe

3. The Plagues

HAFTORAH 

1. Israel will return from the dispersion

    a. to the land of Israel

    b. Where they will dwell securely

2. Egypt 

    a. It's my canal יְאֹרִי I made it

    b. משענת קנא לבית ישראל

    c. devastation and exile

    d. in-gathering

    e. Nebuchadnezar

Key Points: Shmot שמות Names

PARSHA

1. Shmot

2. מלך חדש (1:8)

3. Moshe

4. Tsipora צפרה

5. Burning bush

6. Return to Egypt 

HAFTARAH

Isaiah 27:6 - 28

Chapter 27

1. Prophecy of success

2. Desolation caused by sin

3. יחבט 

4.  ובאו העובדים 

Chapter 28

1. Drunkards of Efriam

2. Crown of flowers 

3. צו לצו . . . קו לקו 

4. יעריצו 

Isaiah 27:6 - 13 (Haftorah Parshat Shmot) - Gone With the Wind

בס"ד

 

Much of the haftorah for Parshat Shmot is from Isaiah chapter 27. It starts by comparing Israel to a plant that some day will root, blossom, bud, and produce fruit for the whole world. It also insinuates that they act like weeds and thorns against the Holy One, blessed be He. The weeds and thorns are the sins of the nation. The fruitful flower is the mature nation which has reached the state of perfection. This would be the days of the messiah. 

Here it mentions the sins of fetish trees and sun-pillars (אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים see verse 9). Later on the prophet condemns them as a people devoid of understanding. It seems that the offense is stubborn ignorant primitivism. In fact the times that Isaiah prophesied were generally good but the direction was bad, which would eventually cause a painful exile. At times it would seem that Israel was headed for extinction. However the experience is compared to a man threshing grain. So to speak Hashem will hit Israel with a stick until he separates out the seeds and the chaff will blow away with the wind. What remains will be gathered from among the nations to the land of Israel and will worship G-d at the Temple in Jerusalem.

The verse is, “In will be on that day, a great shofar shall be blasted; and they will come those who were lost in the land of Assyria and those who were expelled in the land of Egypt and worship the LORD on the holy mount, in Jerusalem”, (Ibid 13). It is also quoted in the liturgy for Rosh HaShana and was set to music by Rabbi Shlomo Carlebach.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

ישעיהו כז ו - יג (הפטרה פרשת שמות) - חלף עם הרוח # 396

בס"ד

חלק גדול מההפטרה לפרשת שמות מקורה בישעיהו פרק כ"ז, ההתחלה היא בהשוואה בין ישראל לצמח שיום אחד ישרש, יפרח ניצוץ ויניב פרי לכל העולם. זה גם רומז שהם מתנהגים כמו עשבים וקוצים נגד הקדוש ברוך הוא. העשבים והקוצים הם חטאי האומה. הפרח הפורה הוא האומה הבוגרת שהגיעה למצב של שלמות. אלו יהיו ימי המשיח.

כאן הוא מזכיר את חטאי העמודים אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים (ראה פסוק ט'). בהמשך הנביא מגנה אותם כעם נטול הבנה. נראה שהעבירה היא פרימיטיביות בור עיקשת. למעשה, הזמנים שישעיהו ניבא היו טובים בדרך כלל אבל הכיוון היה רע, מה שיגרום בסופו של דבר לגלות כואבת. לעתים נראה היה שישראל עומדת לקראת הכחדה. עם זאת, הניסיון מושווה לאדם הגורן תבואה. כביכול ה' יכה את ישראל במקל עד שיפריד את הזרעים והמוץ יתעופף עם הרוח. מה שנשאר יאסוף מקרב האומות לארץ ישראל ויעבוד את ה' בבית המקדש בירושלים.

המה הפסוק, "וְהָיָה  בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָ͏ִם", (שם יג). הוא מובא גם בתפילה לראש השנה ולְהַלחִין על ידי הרב שלמה קרליבך.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

צום עשרה בטבת - כל כך רחוק

 בס"ד

זמנים לצום עשרה בטבת בישראל: התחלה: שלישי, 5:14 בבוקר, מסתיים: 17:07.

עשרה בטבת הוא אחד מארבעת ימי הצום המציינים את חורבן בית המקדש. בעשרה בטבת החל נבוכדנצר מלך בבל במצור על ירושלים. המצור הסתיים שנתיים וחצי לאחר חורבן ממלכת יהודה, חורבן ירושלים וחורבן בית ראשון. הצומות חלות גם על אירועים שהתרחשו ב-9 וב-8. כמו כן - עשרה בטבת הוגדר על ידי הרבנות הראשית לישראל לקדיש כללי לזכר קורבנות השואה, שתאריך פטירתם אינו ידוע. פרקטיקות קשורות יהיו לימוד המשנה, הדלקת נרות היארצייט, אמירת קדיש ותפילה לנפשם של הנספים.

לפי השולחן ערוך, בט' בטבת קרה משהו, אבל אנחנו לא יודעים מה היה. הסליחות להיום קובעות שזהו היארצייט של עזרא הסופר, נביא שיבת היהודים לארץ הקודש מגלות בבל, ומי שהביא את עידן בית שני.

בשמיני בטבת במאה ה-3 לפנה"ס, הורה תלמי מלך מצרים על תרגום התנ"ך העברי ליוונית, יצירה שלימים נודעה בשם השבעים. שבעים ושניים חכמים הוכנסו לבידוד ונאמר להם לתרגם את התורה ליוונית. האגדה היא שכל התרגומים היו זהים, כולל כולם עשו את אותם 13 שינויים בעריכה. זה נחשב לנס. התנ"ך היה אמור להיות ממוקם בספרייה הגדולה של אלכסנדריה, שהייתה מוסד הלימוד הגבוה ביותר של ימיו.

הסיבות שניתנו מדוע זה צריך להיות יום צום ולא יום של שמחה נוטות להיות קשות. ישנם מקורות דתיים שאומרים שכל תרגום של התנ"ך אינו מספק. עם זאת, להרחיק לכת ולהכריז על יום צום נראה קיצוני. מובאות דעות שהבעיה הייתה שהתרגום נעשה עבור היהודים. ייתכן שזה היה הזמן שהעברית הפכה לשפה מתה עבור ההמונים כולל עבור הטקסטים הדתיים הבסיסיים ביותר.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com