Psalm 147 - Cheering Up the Humble

 בס"ד

It says in Psalm 147 that the holy One, blessed be He, cheers up the humble (see verse 6) and this seems to be its theme. The psalm then goes on to mention things that a humble person would find particularly pleasing even though most good people would find many of the ideas pleasing as well. In the introduction it says that G-d heals the brokenhearted and binds up their wounds. The idea is that often people are insulted and hurt as a consequence of being polite and deferential. Also that religion and the experience of the living G-d provides comfort. 

In verse 4 the Psalm says that G-d fixes the number of stars and calls them by name. The humble ideas in this are the vastness of the universe and that even so G-d knows every part of it. One looking at the stars can feel like a grain of sand nevertheless he is still known to the Creator. Verse seven exhorts one to respond to G-d with thanksgiving and this should even be expressed in song. Humble people recognize the gifts that they have received and acknowledge them warmly. Also not only does G-d provide for man but for plants and animals as well. The best way to give thanks to G-d is not with big feats of strength but rather it is to show Him proper respect and deference. 

The residents of Jerusalem should give G-d great thanks for giving them a secure city, peace, and prosperity. Another gift from G-d is intellectual insights which can be penetrating and powerful. Israel is the first people to receive religious insights as such it is their duty to share them with the other nations.  

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

אדון עולם

בס"ד 

כנראה השיר שבתפילה הפופולרי ביותר הוא "אדון עולם". במאה ה-15 החלו הסדור לכלול אותו ב תחילת שחרית. אולם כיום הוא מופיע פעמים רבות בליטורגיה. זה חלק מהתפילות הנאמרות מדי יום הן זמן קצר לאחר הקימה בבוקר והן רגע לפני השינה. הוא גם מסיים תדיר את תפילות הערב והבוקר בשבתות ובחגים. מבחינה מוזיקלית זה מאוד גמיש ויש הרבה הרבה מנגינות בשבילו. חלקם מסורתיים מאוד, חילונים עשויים להיות מיושמים עליו, ופעמים אחרות הוא פשוט מדקלם. מקובל להזמין ילדים להוביל בשירתו.

אדון עולם הוא שיר קצר יחסית. בנוסח האשכנז חמישה בתים של ארבעה שורות ובנוסח הספרדי שישה. יש לו מספר נושאים. הראשון הוא שה' מתעלה על הזמן, קיים בהווה, לפני העבר ואחרי העתיד. הוא מתואר כייחודי ובעיקרו בלתי ניתן לתיאור, במיוחד כאשר הוא מבוסס על אינטליגנציה וניסיון אנושיים. נושא נוסף הוא שלטונו וכוחו של ה' ורומז שסיבת הבריאה היא כדי שיהיו נתינים שיכריזו עליו כמלך. זה משתלב ברעיון של השגחת ה' כמושיע אישי במיוחד בעת צרה. הוא מסתיים בהכרזה שאדם בעל אמונה, הן הרוחנית והן הגשמית, לא יסבול את ייסורי הפחד.

שלושה אנשים נכבדים מוזכרים כמחברו האפשרי של אדון עולם. האחרון הוא הפילוסוף והמשורר העברי הגדול שלמה בן גבירול, שחי בספרד בשנים 1021 עד 1058. אחר הוא חי בן שרירא הידוע יותר בשם חי גאון, רב ומלומד, שחי בשנים 939 עד 1038 ושימש כגאון בישיבת פומבדיתא. המיוחס הקדום ביותר הוא האמורא רבי יוחנן בן זכאי, אשר בעקבות חורבן בית המקדש השני, הקים את הישיבה ביבנה. עם זאת, אין תיעוד ברור למקורו ואף אחד לא יודע בוודאות מי באמת כתב אותו.

יוסף שר אדון עולם 

https://youtu.be/oig1P49I1yY

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Psalm 146 - Trust in G-d

 בס"ד

In Psalm 146 King David calls upon man to trust in G-d. He starts by saying, “Happy is he whose help is the G-d of Jacob and his expectation is Hashem his G-d”, (Psalm 146:5). Ya’akov had many travails. He had a difficult brother; he had a difficult father in law; he had difficulties with his children. However in the end, things turned out fine for him. This was because he was a righteous man. He is described as being a good student, having integrity, being honest, and not being devious. These are characteristics that would find favor with the G-d of Moshe and the prophets. Because of this Jacob was able to withstand these tests and also to become a wiser and better man. What King David is saying is that the holy One, blessed be He, not only protects people like this but makes them prosper as well. Therefore a person that emulates Ya’akov, our patriarch, will receive similar benevolence from heaven and this is what he should rely on, and not on other things such as wealth, weapons, or powerful friends.

The Psalm then goes into other hard situations that a person should expect to be properly resolved. For example one who is persecuted should expect to eventually see justice and the punishment of the wicked. This includes even for those who are powerless, who are imprisoned, and have been deceived. Also it is not the general way of the world for people to go hungry. The psalm reminds the reader that G-d created the world, runs it, and will rule forever. Therefore it is appropriate to rely on the promises in Scripture, particularly in times of trouble.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

תהילים קמו - בטח בה' # 411

 בס"ד

בתהילים קמו דוד המלך קורא לאדם לבטוח באלוקים. הוא מתחיל באומרו, "אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹקיו", (תה' קמו ה). ליעקב היו ייסורים רבים. היה לו אח קשה; חותנו היה קשה; היו לו קשיים עם ילדיו. עם זאת, בסופו של דבר, הדברים הסתדרו עבורו בסדר. זה היה בגלל שהוא היה צדיק. הוא מתואר כתלמיד טוב, בעל יושרה, ישר ואינו ערמומי. אלו מאפיינים שימצאו חן אצל אלוקי משה והנביאים. בשל כך הצליח יעקב לעמוד בניסיונות אלו וגם להפוך לאדם חכם וטוב יותר. מה שדוד המלך אומר זה שהקדוש ברוך הוא לא רק מגן על אנשים ככה אלא גם משגשג אותם. לכן אדם שמחקה את יעקב אבינו יזכה לטוב דומה משמים ועל זה הוא צריך לסמוך, ולא על דברים אחרים כגון עושר, נשק או חברים חזקים.

לאחר מכן, המזמור נכנס למצבים קשים אחרים שאדם צריך לצפות לפתרון כראוי. למשל מי שנרדף צריך לצפות לראות בסופו של דבר את הצדק ואת עונשם של הרשעים. זה כולל גם למי שאין כוח, שנכלא ועינו אותו. כמו כן, זו לא הדרך הכללית של העולם שאנשים יהיו רעבים. המזמור מזכיר לקורא שה' ברא את העולם, מנהל אותו וישלוט לעד. לכן ראוי להסתמך על ההבטחות שבכתובים, במיוחד בעת צרה.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Adon Olam אדון עולם Lord of the Universe

 בס"ד

Probably the most popular Jewish liturgical is song is “Adon Olam” (אֲדוֹן עוֹלָם). It literally means Lord of the Universe. In the 15th century prayer books began to include it in the morning service. However today it appears many times in the liturgy. It is part of the prayers said daily both shortly after getting up as well as just before retiring for the day. It also frequently concludes the evening and morning services on Shabbat and holidays. Musically it is very flexible and there are countless melodies for it. Some are very traditional, secular ones may be applied to it, and other times it is simply recited. It is common to invite children to lead in its singing. 

Adon Olam is a relatively short poem. The Ashkenazi version has five four line stanzas and the Sephardi version six. It has a number of themes. The first is that G-d transcends time, existing in the present, before the past, and after the future. He is described as unique and in essence indescribable, particularly when based on human intelligence and experience. Another theme is the dominion and power of Hashem and hints that a reason for the creation is so that there will be subjects to declare him as the king. This segues into the idea of G-d’s providence as a personal savior especially in times of trouble. It concludes with a declaration that one with faith, both spiritual and physical, will not suffer the pangs of fear. 

Three distinguished people are mentioned as the possible author of Adon Olom. The most recent is the great Hebrew philosopher and poet Solomon ibn Gabirol,  who lived in Spain from 1021 to 1058. Another is Hai ben Sherira better known as Hai Gaon,  a rabbi and scholar, who lived from 939 to 1038 and served as Gaon of the Talmudic academy of Pumbedita. The earliest attribution is to the Talmudic sage Rabbi Yohanan ben Zakkai, who in the aftermath of the destruction of the second temple, established the yeshiva in Yavneh. However there is no clear documentation of its origin and nobody knows for sure who really wrote it. 

Yoseph sings Adon Olam יוסף שר אדון עולם 

https://youtu.be/oig1P49I1yY

 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

יד יוסף # 408; ירמיהו טז, כא - הבנת השם

בס"ד 

כתוב בירמיהו טז, כא: "לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעָם בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת־יָדִי וְאֶת־גְּבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי־שְׁמִי הֹ'". מסביר הרד"ק, "וידעו כי שמי ה'. כמו כי אני ה' כי הוא שמו ושמו הוא". זה כמו, "אני ה'", כמו שנאמר בהר סיני כלומר זה שמו והשם הזה הוא מה שהוא. ההקדמה היא שהכינוי של הקב"ה בא עם ראיית כוחו. ההקשר הוא שהעם היהודי ייענש על עבירותיו ובאמצעות הפגנת כוח זו אנו מכירים בה' ונבין את שמו.

באמצעות ניתוח דקדוקי של השם, שאסור להגותו בפה, אנו למדים על קיומו ותכונותיו. זה גם הולך יד ביד בראיית צדק בעולם, במיוחד כאשר הרשעים סובלים בגלל רשעתם. הנחל שורק מסביר שהשם הוויה מורה שהוא מפקח על מה שלמטה בעולם הגשמי והוא בחר בשם זה כדי להודיע את זאת.

שם ארבע האותיות של השם הוא צורה של הפועל "להיות". המילה "השם" פירושה המילולי "השם". בימי קדם נאמר כפי שהוא כתוב, אולם כיום אנו נחשבים לא ברמה הראויה לומר זאת. לפעמים משתמשים במילה "הוויה", שבמידה מסוימת מתקרבת אליה. התעמקות בדקדוק ובהגייתו מגלה דברים רבים על אלוקים.

השם הוויה כהרחבה של המילה "להיות" מסמל הוויה מוחלטת וקיום מהותי. זה מרמז על קיום עצמי, עצמאי, מספק את עצמו, הכל כל יכול וייחודי. כל זה מיוחד לקל האמיתי, שהוא העליון.

"אנכי" מרמז על נצח ובלתי ניתן לשינוי. ישות הקיימת בעצמה תהיה בלתי משתנה ונצחית. צורת השם הוויה כוללת היבטים של זמני עבר, הווה ועתיד המרמזים על שליטה לאורך זמן ועל היותו נצחי.

תיאורים אלו מגיעים מהבנת הפועל בצורתו הפסיבית. אבל צורתו הפעילה מרמזת שה' הוא המקור והמקור של כל השלמות שממנה מקבלים כל היצורים את הווייתם והמשך קיומם. במידה מסוימת, בזמן עתיד זה מרמז על היכולת לממש את הבטחותיו ואיומיו.

כל זה מרמז על אמונה, למשל שה' יספק. לפעמים אפשר לתפוס את אלוקים דרך הברכות שמקבלים. זה נכון במיוחד אם ברכה מגיעה כתוצאה מהתקשרות של אדם לדת. לעומת זאת אפשר לתפוס את ה' דרך נפילת הרשעים. כאשר מגיעה ברכה לאדם טוב, חסד ה' מתגלה. כשחורבן פוקד את הרשעים, אז מתגלה כוחו של ה'.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טו ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Jeremiah 16:21 - Understanding the Name

בס"ד

It  says in Jeremiah (16:21) “Therefore, behold, this time I am making them know my power and my might, and they shall know that my name is  יְ-הֹ-וָ-ה". The Radak explains concerning the phrase “And they will know my name is Hashem”, it is like, “I am Hashem” as it was said on Mount Sinai meaning it is His name and this name is what he is. The preface is that the appellation of the Almighty comes with seeing His power. The context is that the Jewish people will be punished for their transgressions and through this display of power that we recognize G-d and will understand His name. 

Through grammatical analysis of the ineffable name we learn of his existence and qualities. This also goes hand in hand in seeing justice in the world, particularly when the wicked suffer because of their wickedness. The Nachal Sorek explains that the name Havaya instructs that He oversees that which is below in the physical world and He chose the ineffable name to make this known.

The four letter name of Hashem is a form of the Hebrew verb “to be” (להיות). The word “Hashem” (Hebrew השם) literally means “the name”. In ancient times it was said the way it is spelled, however today we are considered not on a proper level to say it. Sometimes the word “Havayah”, which to a certain extent approximates it, is used. Delving into its grammar and pronunciation reveals many things about G-d. 

The name Havayah as an extension of the word “to be” signifies absolute being and essential existence. This implies self-existence, self-sufficing, independent, omnipotent, and unique. All of this is peculiar to the true God, who is the most High.

“I am” suggests  everlasting and unchangeable. A self-existent Being would be immutable and everlasting. The form of the name Havayah includes aspects of the past, present, and future tenses implying mastery over time and being eternal. 

These descriptions come from understanding the verb in its passive form. But its active form implies that G-d is the source and origin of all perfection from which all creatures receive their own  being and continued existence. To a certain extent it is in the future tense this implies the ability to make good on His promises and threats. 

All of this implies faith, for example that G-d will provide. At times G-d can be perceived through the blessings that one receives. This is particularly true if a blessing comes as a result of a person’s attachment to religion. Conversely one can perceive G-d  through the downfall of those that are evil. When a blessing comes to a good person, the kindness of Hashem is displayed. When destruction befalls the wicked, then the power of G-d is revealed. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com