שבת חזון - הַלוַאי # 345

בס"ד

הספר "כֶתֶר שֵם טוֹב" הוא לקט מהחכמה של ר' ישראל הבעל שם טוב, מייסד התנועה החסידית. בספר זה מובא דרש על מאמר חז"ל, "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו,". מאמר חז"ל זה מופיע כבר במקורות קודמים כדוגמת התלמוד ירושלימי במסכת חגיגה דף ו,ב פרק א הלכה ז גמרא וגם באיכה רבה פתיחתא ב. הציטוט עצמו הוא גרסא על הפסוק בירמיה טז יא, "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֲבוֹתֵיכֶם אוֹתִי נְאֻם יְהוָה וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְאֹתִי עָזָבוּ וְאֶת תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ". הלקח של השני המקורות מתקופת בית המקדש השני כנראה לומדים הוא שאדם צריך ללמוד תורה גם אם הוא לא מעוניין בזה, מכיוון שבשלב מסוים הוא יעריך זאת.

הבעש"ט בדבריו לא מתמקד במוטיבציה. נראה לו שנקודת הלימוד היא לדעת ולהבין את הקדוש ברוך הוא, והתורה היא כלי לכך. עם זאת מטרה כזו עשויה להיות בלתי מובנת עבור אנשים רבים. כתוצאה מכך חלקם אפילו לא ינסו. אחרים ילמדו כולל חקירת רעיונות מאוד גבוהים ובסופו של דבר עדיין לא ישיגו אותם. מסקנת הבעש"ט היא שגם אם הם לא יכולים להתייחס לאלוקים כמו שמשרת מתייחס למלך, אני מקווה שהם עדיין ימצאו סיבה לשמור על התורה.

ישנם סיפורים של אלה שהיו ביניהם קשר אישי עם ה', ואף על פי כן הם היו מרושעים. סיפורו של בלעם הוא סיפורו של נביא עם קשר אישי למקום. עם זאת היה מעוות את דברי אלוקים כדי לשרת את יהירותו ותאוות הבצע שלו. בסופו של דבר הוא עוזב את מעגל הקדושה ונרצח על ידי חרב ישראל. באופן דומה משנה אבות ה יא מזהיר, "חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה". נראה שבתוך עולם התורה ישנם אנשים עם נטייה להגיע למעשים מטופשים המבוססים על הִתפַּלפְּלוּת. בנוסף הם ייצמדו לתלמידי חכמים וגורמים לכל מיני עוגמת נפש. ברוגזו עשוי אדמו"ר לומר על חסיד כזה, "הלואי אותי עזב ותורתי שמר".

הרמב"ם בספר "מורה נבוכים" (חלק ג פרק נא) דן בקרבה לאלוקים תוך שימוש במלך כמשל. הוא אומר שלאנשים מסוימים זה כאילו הם נמצאים באי רחוק, אחרים לפחות נמצאים באותה מדינה. יש אנשים שנמצאים בעיר הבירה ואחרים מקיפים את הארמון אך אינם מוצאים את הכניסה. סוף סוף יש כאלו שנכנסים לארמון ובסופו של דבר מגיעים להיכלו הפנימית של המלך. עם זאת, אפילו האנשים הנבחרים אינם מכירים את המלך באמת. בדרך כלל אנשים נוסעים לכיוון המלך החל ממקום רחוק. עם זאת ישנם אחרים שלצערנו הולכים בכיוון ההפוך.

דוד המלך בתהילים עג מתבונן על המזל הטוב של כוזבים והנבלים. זה יכול להיות מבלבל מאוד ולעיתים הוא תוהה אם טוהר הלב אינו אומר דבר. לאחר מכן הוא מזהה שהם על שטח חלקלק ויכולים לפתע לאסון. בשלב הבא דוד רואה שבמובנים מסוימים הוא גס ובורה; וכמו חיה מטומטמת בנוכחות ה'. אבל הקרבה להקב"ה היא טובה ומועצת האלוקים תנחה אותו.

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

פר' מסעי - זעם מוסרי

בס"ד

פרשת מסעי תוחמת את גבולות ארץ ישראל. זוהי הקדמה לחלוקת המדינה בין שנים-עשר השבטים. שלא כמו האחרים, שבט לוי הקדוש אינו מקבל נחלה. אלא מקבלים 42 ערים הפזורות בשטח. בנוסף הלווים יהיו אחראים על שש עָרֵי מִקְלָט שהם מיועדים כחוק כמקומות לברוח הרוצח. אם בית המשפט יקבע כי המוות היה תאונה, הרי הרוצח יכול להתגורר שם בבטחה. מחוץ לעיר יש לגואל הדם כל זכות להרוג אותו.

כמעט דרך אגב דוגמאות ניתנות לרצח בפועל. אם המוות נגרם במכוון, בפזיזות, בחשדנות או בשנאה, מעורב יש עונש מוות. על פי החוק המקראי בית המשפט לא הורג את האדם שהורשע, אלא הוא מועבר לגואל הדם. החומש מאיץ בהמשך, "לֹא־תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וּבִעַרְתָּ דַם־הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל וְטוֹב לָךְ", (דברים יט יג). זה לא מפרט מי הגֹאֵל הַדָּם. מרבית הפרשנויות אומרים שזה קרוב משפחה. ברור שמדובר בבן משפחה שזועם במיוחד מהאימה הזו וירצה לנקום באופן אישי.

התלמוד רואה פחות או יותר מבט עמום על עונש המוות ונראה כי גישתו משתנה משמעותית מההבנה הפשוטה של חומש. זה דורש כי ברצח יהיו שני עדים כשרים, שהעניקו לרוצח גם אזהרה על השלכות פשע זמן קצר לפני שהוא נעשה. בנוסף הם בטח ראו את הרצח עצמו. ראיות נסיבתיות, ברורות ככל שיהיו, אינן מקובלות. לדוגמה, אם הם ראו אדם עם סכין משורטט רודף אחר אחר למערה ומגיח עם סכין עקובה מדם, זה לא יתקבל מכיוון שהם לא ראו אותו דוקר את הקורבן. בנוסף העדים הם אלה שמבצעים את ההוצאה להורג. עם החומש מושם דגש חזק על העבירה לאדם קרוב. עם התלמוד מושם הדגש על העבירה החברתית. נקודת המבט הרווחת היא כי יש להטיל עונש מוות רק פחות מפעם אחת בשבעים שנה. הרב עקיבא הציע רמת הוכחה שלא ניתן היה לעמוד בה, אך עמדתו נדחתה. אף על פי כן, מקורות מסורתיים רגילים של ההלכה היהודית תומכים בגישות עקיפות להוצאה להורג, כמו השלכת המבצע בבאר או מתן יעיל להרעלת מזון, אפילו ללא הוכחת אשמה ברורה.

נראה שההשקפה הכללית היא משהו כמו משנה סוטה ט ט שנאמר, "מִשֶּׁרַבּוּ הָרַצְחָנִים, בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה . . . מִשֶּׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים, פָּסְקוּ הַמַּיִם הַמָּרִים . . . שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד) לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי הֵם וְגוֹ'". זה חלק מרשימת המצוות שבוטלו בגלל שחיתות חברתית.

נראה שאם רוב כולם בריון, מושג גואל הדם יהיה חסר משמעות. עבריינים נוטים להגן על פושעים גם כאשר הם עצמם הקורבנות. יתכן שיחולו על נסיבות קיצוניות כדי לקבל פצוח כללי. לאחר מכן, המשנה נותנת תיאור של חברה מעוותת ומעוותת שיכולה להיות מגוחכת או זוועה מוחלטת. זה מסתיים בהפזמון, "עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם". הסוף הוא אופטימי, נותן סולם מתוך הצלמוות הזו. זה מתחיל בזהירות וניקיון ומסתיים ברוח הקודש ותחיית המתים.

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Parshat Massey - Moral Outrage

בס"ד

Parshas Massé delineates the borders of the land of Israel. This is a prelude to dividing the country among the twelve tribes. Unlike the others the sacred tribe of Levy is not to receive a province. Rather it is to receive 42 cities scattered throughout the territory. In addition the Leviim will be in charge of six cities of refuge. The עָרֵי מִקְלָט are legally designated as places for a murderer to flee. If the court determines that the death was an accident, the manslaughterer can reside there safely. Outside the city the blood avenger has every right to kill him.

Almost as an aside cases of actual murder are given. If the death was caused intentionally, recklessly, suspiciously, or hatred is involved, then a death penalty is imposed. Under Biblical law the court does not execute the person convicted, rather he is turned over to the blood avenger. The Chumash later exhorts, "show him no pity, you will purge innocent blood from Israel and it will go well with you", (Deuteronomy 19:13). It does not specify who the blood avenger (גֹאֵל הַדָּם) is. Most commentaries say it is the next of kin. Clearly it would be a family member who is particularly outraged by this horror and would want to personally take vengeance.

The Talmud more or less takes a dim view of the death penalty and its approach seems to vary significantly from a simple understanding of the Chumash. It requires that the murder have two kosher witnesses who also had given the murder a warning about the consequences of thr crime very shortly before it was done. In addition they must actually have seen the murder itself. Circumstantial evidence, however clear, is not acceptable. For example if they saw a man with a drawn knife chase another into a cave and emerge with a bloody knife, it would not be accepted because they did not see him stab the victim. In addition it is the witnesses who carry out the execution. With the Chumash a strong emphasis is placed on the offence to the next of kin. With the Talmud the emphasis is placed on the societal offence. The prevailing point of view is that the death penalty should only be imposed less than once in seventy years. Rabbi Akiba suggested a level of proof that could not be met, but his position was rejected. Nevertheless normative traditional sources of Jewish law advocate indirect approaches to execution, such as throwing the perpetrator in a well or effectively giving him food poisoning, even without a clear proof of guilt.

It would seem that the general outlook is something like Mishna Sota 9:9. As it says, "When murderers multiplied, the [ceremony of] breaking a heifer’s neck ceased. . . . When adulterers multiplied, the ceremony of the bitter waters was . . . discontinued it, as it is said, “I will not punish their daughters for promiscuity, nor their daughters-in-law for committing adultery, for they themselves [turn aside with whores and sacrifice with prostitutes]” (Hosea 4:14). This is part of a list of mitzvahs that were cancelled due to societal corruption. 

It would seem that if most everybody is a thug, the concept of the blood redeemer would be meaningless. Criminals tend to defend criminality even when they themselves are the victims. It may take extreme circumstances for them to countenance a general crackdown. The Mishna then gives a  description of a topsy-turvy perverted society that can be ludicrous or an absolute horor. It is broken up with the refrain, "Upon whom shall we depend? Upon our father who is in heaven". The ending is optimistic, giving a ladder out of this abyss. It starts with caution and cleanliness and ends with divine inspiration and the resurrection of the dead.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.

משלי כ ה - לב העניין # 343

בס"ד

כתוב במשלי כ ה, "מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב־אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה". פירוש רש"י, "הלכה בלב חכם סתומה . . . ותלמיד נבון בא ודלה אותה ממעיו".

פירוש רלב"ג: "הנה העצה אשר בלב איש בכח לא ישיגוה בקלות אבל אחר החקירה הרבה כי היא במדרגת המים העמוקים מאד אשר יקשה להגיע אל מה שהוא בתחתיהם ואולם איש תבונה ידלה העצה מלבו בטוב חקירתו והפלגתו בה". 

פירוש אבן עזרא: "כלומר כמים עמוקים שהם קרים וזכים ורגל לא תרפסם, כן החכמה והעצה שהיא בלב איש, זכה וברורה".

כתוב בראשית רבה צ״ג:ד׳: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וגו', כְּתִיב (משלי כ, ה): מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וגו', לִבְאֵר עֲמֻקָּה מְלֵאָה צוֹנֵן וְהָיוּ מֵימֶיהָ צוֹנְנִין וְיָפִין וְלֹא הָיְתָה בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת הֵימֶנָּה, בָּא אֶחָד וְקָשַׁר חֶבֶל בְּחֶבֶל וְנִימָה בְּנִימָה מְשִׁיחָה בִּמְשִׁיחָה וְדָלָה הֵימֶנָּה וְשָׁתָה, הִתְחִילוּ הַכֹּל דּוֹלִין הֵימֶנָּה וְשׁוֹתִין, כָּךְ לֹא זָז יְהוּדָה מֵשִׁיב לְיוֹסֵף דָּבָר עַל דָּבָר עַד שֶׁעָמַד עַל לִבּוֹ.

יש סיפור על רבי נחמן מברסלב, שיום אחד הגיע התלמיד מובהק שלו, הרב נתן, וביקש את עצתו לגבי הצעת עבודה טובה מאוד שניתנה לו. הוצע לו להיות רב בבית כנסת גדול ומכובד בשכר גבוה. רבי נחמן אמר לו לקבל את המשרה. רבי נתן לא היה בנוח מהתשובה וחזר מתישהו אחר כך ולחץ על הרב נחמן לומר את מה שהוא באמת חושב. רבי נחמן היה אדם מופלג עם הרבה תובנות עמוקות; אבל היו לו רק מעט חסידים, מתנגדים חזקים, והוא היה עני. הוא השיב כי כדאי לרבי נתן להישאר איתו מכיוון שזה המקום שבו יהיו לו הרבה חידושי בתורה והוא יגיע לגדולה אמיתית.

הפסוק הזה במשלי אומר לנו שלעיתים קרובות זה לא קל להגיע לאמת העניין. יתכנו סוגיות רגישות עדינות. התשובה הנכונה עשויה גם להיות מנוגדת לחוכמה המקובלת. תפיסה והשערה עשויים להיות חיוניים. עם זאת אדם עם עומק והבנה יכול לגשת לידע חשוב, אף שהוא עשוי לדרוש התמדה מסוימת. לאחר קבלת העצות, ניתן לשתף אותה עם העולם.

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Proverbs 20:5 - Heart of the Matter

בס"ד

It says in Proverbs (20:5), "Counsel in man's heart is like deep water, but a man of understanding will draw it out" (מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה (בְלֶב־אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה. Rashi comments a halacha, which is in the heart of a sage, is concealed, but an understanding student will come and draw it out of his wellspring. The Ralbag comments that the counsel which is strongly in a man's heart will not be obtained easily and only after much investigation, because it is on the level of very deep water which is hard to arrive at due to its depth; but an understanding man can draw the counsel from his heart by skillfully investigating and navigating what is in it. The Ibn Ezra comments that like deep water it is cold, pure and the foot will not foul it, so too is wisdom and counsel in the heart of a man, pure and clear.

Bereishit Rabba brings this verse in the context of the confrontation between Yehuda and Yosef in Egypt. It describes a deep well filled with cold beautiful water, but no creation was able to drink from them. Then came an individual who tied one rope to another, one thread to another, and one string to another, drew the water from the well and drank it. After that everyone could drink this water. So it was with Yehuda, who did not shirk from replying to Yosef on each and every issue, until he had reached what was in his heart.

There is a story about Rabbi Nachman of Breslav that one day his principal student Rabbi Nasan came and asked for his advice about a very good job offer he had been given. He was offered a pulpit in a large prominent synagogue at a high salary. Rabbi Nachman told him to accept the position. Rabbi Nasan was uneasy about the answer and returned sometime later and pressed Rabbi Nachman to say what he really thought. Rabbi Nachman was a brilliant man with many deep insights; but he only had a small following, strong opponents, and was poor. He replied that Rabbi Nasan should stay with him because this was the place where he would have many Torah insights and would achieve true greatness.

What this verse in Proverbs is telling us is that getting to the truth of the matter is often not easy. There may be delicate sensitive issues. The right answer also may go against the conventional wisdom. Perception and conjecture may be essential. However a person with depth and understanding can access important knowledge, even though it may require some persistence. Once the counsel has been obtained, it can be shared with the world.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.

תפילה - ברוך שאמר # 342

אומרים תפילת "ברוך שאמר" בשחרית כל יום. בו הרבה ביטויים של הודאה בשביל החסדים רבים שהקב"ה נותן לעולמו. החסד הראשון והבסיסי ביותר הוא שאלוקים ברא עולם מכלום מוחלט. המילה "ברוך" מביעה תודה. המשפט הראשון הוא אישור לאמונה בבורא על טבעי שהוא חיצוני ליקום. זה דוחה בעדינות את הרעיון הקלאסי שהיקום תמיד היה קיים ואת הרעיון הפופולרי הנוכחי שהעולם יצר בעצמו, המשתמעים מתורת המפץ הגדול. זמן קצר לאחר מכן הוא מברך את יצרנית ההתחלה. הוא עומד בראשית העולם הזה, אך הוא עצמו נצחי ואין לו התחלה או סוף. הרעיון הוא שה' יתעלה על זמן ורצף. קשה אם לא בלתי אפשרי שאפשר לתפוס אותו על ידי האדם מכיוון שקיום ללא זמן שונה כל כך מהעולם שאנחנו חיים בו.

לאחר מכן התפילה מתארת את אלוקים כמדבר ועשה. משמעות הדבר היא שאלוקים מתקשר עם האדם לפעמים בצורה מילולית. כמו כן הוא מבצע פעולות שיכולות להשפיע על חייו של אדם. הזיווג והדגשתם מעידים על אמינות, במיוחד שההבטחות בתנ"ך יישמרו. רעיון עדין זה מורחב באמצעות ההודיה שהוא נותן תמורה נאה למי שחושש ממנו. אנשים ייסעו בדרך מסוימת אם הם חוששים מההשלכות של עשייה אחרת. כמו כן, יש נטייה לא לחשוש מהטובים ומהרחמים, וברוך שאמר מאפיין את אלוקים כרחמים כולל גאולה והצלת הנזקקים.

לברוך שאמר יש פ"ז מילים והוא בעצם שני משפטים. כמו זו, הברכות בתפילה מתחילות בתיאורים, שבחים ותודות. הם מסיימים עם משפט שנמצא בנוסח של ברכה. הגרסה הוא "ברוך אתה ה ', אלוקינו מלך העולם", ואחריו ביטוי פשוט של הנושא. כאן הביטוי של הנושא ארוך יחסית. יש לו מספר כינויים. חלקם מהווים מחדש את הדברים שנאמרו כבר. הרעיון הוא לומר שהמאפיינים המפרגנים אינם רק פעולות אלא חלקים מהותיים מהיותו של הקב"ה. אחרים הם תיאורים עקיפים של הדרך הראויה להלל את הקדוש ברוך הוא. הם כוללים פניות ליופי, לגדולה וריבונות. חלק מהמדיומים הרצויים הם פיוטים, שירים ותהלים של דוד המלך. אלה ההולכים בדרך זו נקראים המסורים והמשרתים שלו.

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Liturgy - Blessed is He Who Spoke

בס"ד

The prayer "Baruch Sheh'amar" (בָּרוּךְ שֶׁאָמַר) is recited daily in the morning service. Its name comes from its opening words which mean, "Blessed is He Who Spoke". The sentence continues, "and there was a world. It is a prayer that contains many expressions of thanksgiving for the many kindnesses that God extends to the creation.

The first and most basic kindness is that God created a world from absolute nothing. The word "baruch" expresses appreciation. The first sentence is an affirmation of the belief in a supernatural Creator who is external to the universe. This subtly rejects the classical idea that the universe always existed and the current popular idea that the world created itself, which are implicit in the Big Bang theory. Shortly after it blesses the maker of the beginning. He stands at the beginning of this world, but He Himself is eternal and has no beginning or end. The idea is that Hashem transcends time and sequence. It is difficult if not impossible to be grasped by man because an existence without time is so different from the world that we are living in.

The prayer then describes G-d as speaking and acting. What this means is that G-d communicates with man sometimes in verbal form. Also he performs actions that can influence a person's life. The pairing and emphasizing of them connotes reliability, specifically that the promises in the Tanakh will be kept. This subtle idea is expanded on with the thanksgiving that He gives ample recompense to those that fear him. People will travel in a particular path if they fear the consequences of doing otherwise. Also there is a tendency not to fear the kind and the merciful, and Baruch Sheh'amar characterizes G-d as being merciful including redeeming and rescuing those in need.

Baruch Sheh'amar has 87 words and is basically two sentences. Like this one the liturgical blessings start with descriptions, praises, and thanksgivings. They conclude with a sentence that is in the formal form of a blessing. The text is, "Blessed are You Hashem, our G-d, king of the universe", followed by a simple expression of the theme. Here the expression of the theme is comparatively long. It has a number of appellations. Some of them are restatements of what was said already. The idea is to say that the praiseworthy characteristics are not simply actions but fundamental parts of G-d's being. Others are indirect descriptions of the proper way to praise the holy One blessed be He. They include appeals to beauty, greatness, and sovereignty. Some of the desired mediums are poetry, songs, and the Psalms of King David. Those that follow these paths are called His devoted ones and servants.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.