בס"ד
הספר "כֶתֶר שֵם טוֹב" הוא לקט מהחכמה של ר' ישראל הבעל שם טוב, מייסד התנועה החסידית. בספר זה מובא דרש על מאמר חז"ל, "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו,". מאמר חז"ל זה מופיע כבר במקורות קודמים כדוגמת התלמוד ירושלימי במסכת חגיגה דף ו,ב פרק א הלכה ז גמרא וגם באיכה רבה פתיחתא ב. הציטוט עצמו הוא גרסא על הפסוק בירמיה טז יא, "וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֲבוֹתֵיכֶם אוֹתִי נְאֻם יְהוָה וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְאֹתִי עָזָבוּ וְאֶת תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ". הלקח של השני המקורות מתקופת בית המקדש השני כנראה לומדים הוא שאדם צריך ללמוד תורה גם אם הוא לא מעוניין בזה, מכיוון שבשלב מסוים הוא יעריך זאת.
הבעש"ט בדבריו לא מתמקד במוטיבציה. נראה לו שנקודת הלימוד היא לדעת ולהבין את הקדוש ברוך הוא, והתורה היא כלי לכך. עם זאת מטרה כזו עשויה להיות בלתי מובנת עבור אנשים רבים. כתוצאה מכך חלקם אפילו לא ינסו. אחרים ילמדו כולל חקירת רעיונות מאוד גבוהים ובסופו של דבר עדיין לא ישיגו אותם. מסקנת הבעש"ט היא שגם אם הם לא יכולים להתייחס לאלוקים כמו שמשרת מתייחס למלך, אני מקווה שהם עדיין ימצאו סיבה לשמור על התורה.
ישנם סיפורים של אלה שהיו ביניהם קשר אישי עם ה', ואף על פי כן הם היו מרושעים. סיפורו של בלעם הוא סיפורו של נביא עם קשר אישי למקום. עם זאת היה מעוות את דברי אלוקים כדי לשרת את יהירותו ותאוות הבצע שלו. בסופו של דבר הוא עוזב את מעגל הקדושה ונרצח על ידי חרב ישראל. באופן דומה משנה אבות ה יא מזהיר, "חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה". נראה שבתוך עולם התורה ישנם אנשים עם נטייה להגיע למעשים מטופשים המבוססים על הִתפַּלפְּלוּת. בנוסף הם ייצמדו לתלמידי חכמים וגורמים לכל מיני עוגמת נפש. ברוגזו עשוי אדמו"ר לומר על חסיד כזה, "הלואי אותי עזב ותורתי שמר".
הרמב"ם בספר "מורה נבוכים" (חלק ג פרק נא) דן בקרבה לאלוקים תוך שימוש במלך כמשל. הוא אומר שלאנשים מסוימים זה כאילו הם נמצאים באי רחוק, אחרים לפחות נמצאים באותה מדינה. יש אנשים שנמצאים בעיר הבירה ואחרים מקיפים את הארמון אך אינם מוצאים את הכניסה. סוף סוף יש כאלו שנכנסים לארמון ובסופו של דבר מגיעים להיכלו הפנימית של המלך. עם זאת, אפילו האנשים הנבחרים אינם מכירים את המלך באמת. בדרך כלל אנשים נוסעים לכיוון המלך החל ממקום רחוק. עם זאת ישנם אחרים שלצערנו הולכים בכיוון ההפוך.
דוד המלך בתהילים עג מתבונן על המזל הטוב של כוזבים והנבלים. זה יכול להיות מבלבל מאוד ולעיתים הוא תוהה אם טוהר הלב אינו אומר דבר. לאחר מכן הוא מזהה שהם על שטח חלקלק ויכולים לפתע לאסון. בשלב הבא דוד רואה שבמובנים מסוימים הוא גס ובורה; וכמו חיה מטומטמת בנוכחות ה'. אבל הקרבה להקב"ה היא טובה ומועצת האלוקים תנחה אותו.
לע"נ סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment