בשלח - חזק ואמץ. = 252

אחרי עשר המכות בני ישראל יוצאים ממצרים. החומש אומר כי הקב"ה לא נתן להם ללכת במסלול הקצר לארץ ישראל שמא ישנו דעתם כאשר יראו מלחמה ויחזרו מצרימה. רש"י מפרש שזה מתייחס למלחמות נגד עמלק הכנענים. הרמב"ן מוסיף את הפלישתים ושני מלכי אמורי - סיחון ועוג.

לפירושים אלו יש קושיות מכיון שכל מדבר סיני וכל א"י לא רחוק מאוד ממצרים. זאת נסיעה של עשרים יום מעזה למצרים. להגיע ממזרח כנען דרך מלכות סיחון ועוג מוסיף רק קצת מרחק. כל מדבר סיני כולל רפידים מקום מלחמת עמלק גם לא רחוק מאוד ממצרים. נוסף על כך, גם אם ישראל יצאו לדרך דרך ארוכה ממצרים לכנען, כדי למנוע מלחמה, הם יוכלו לחזור בדרך קצרה. אז איך להבין הפסוק הזה?

יוסיפון (2.15.3) בניתוח מעניין מביא ארבע סיבות. הוא מפרש כי המלחמה להיות ההתקפה על ידי מצרים על ים סוף. מכיוון שישראל התרחקה ישוב המצרית על פני שטח מחוספס, רעיון החזרה היה בלתי-נסבל. הוא מציין כי הפלישתים היו אויבים ידועים והסיכוי המיידי למלחמה היה מרתיע. יותר מכך הוא מעיר כי משה רצה כי הם צריכים להיכנס לארץ הקודש רק לאחר מסע ארוך עם הרבה סבל. הסיבה הסופית היא כי הקדוש ברוך הוא רצה שבני ישראל יבואו לאותו קורבנות בהר סיני.

כנראה שמלכתחילה קנין א"י יבא רק ע"י מלחמה. כמה כנענים היו נמסים בגלל קריעת ים סוף, אבל לאלה שנותרו, המלחמה היתה בלתי נמנעת.  לישראל להצליח צריך את הזמן ואת הצרות, כמו גם ידע והערכה של הדת היו חיוניים. היהודי הממוצע היה צריך להיות בטוח שהוא לא יכול לגור במצרים או בכל מקום אחר, הכנענים היו רשעים, וארץ הקודש שייכת לישראל כי השם נתן אותה להם.

למעשה, בני ישראל יצאו ממצרים עם כלי מלחמה ויד רמה. נחשון בן עמינדב קופץ באומץ בים סוף, כאשר הצבא המצרי האדיר נסגר. כאשר חוטאים ישראל עם עגל הזהב, שבט לוי נשאר נאמן לה' במורד ברשע הזה. כאשר עשרת המרגלים הפחדנים דוחים את ארץ הקודש, שניים מהם אומרים שזו ארץ טובה מאוד והעם מסוגל לנצח במלחמה. תחת יהושע הם נלחמים מלחמה שבע שנים לכבוש את ארץ כנען. מה שאנחנו רואים הוא מלכתחילה יש מספר קטן של אנשים עם שכל ואומץ אבל זה מתפשט לאט לאט לכל העם.

הנקודה היא שבעולם של חושך ישראל היא החלוץ של האור. המניע להפיץ את האור הוא לפעמים כי אין ברירה. אין אפשרות לחזור אחורה. להתקדם צריך  לעשות מלחמה על כוחות החושך שפלשו לביתנו כדי לטמא אותו. המלחמה יכולה להיות נאבקת אע"פ שיש ייאוש מן המשפחה והחברים. אף על פי כן רצונו של הקדוש ברוך הוא ברור ותפקידנו הוא לבצע זאת מתוך מחויבות ואומץ.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב.   

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Bo - Wisdom And Folly

Parshas Bo continues the story of the ten plagues which strike Egypt. It starts with the eighth plague. In instructing Moshe, G-d tells him that He has made Pharaoh stubborn so that he will refuse. The reason is so that Pharaoh will be made into a fool. Rashi comments that Pharaoh is being disgraced because he and Egypt denied and hardened their hearts on religion. Therefore religion is going to trap them, strike them, and laugh at them. In addition they won't have any idea why it's happening, so there humiliation will last for generations (see HaPardes page 336).

The vehicle bringing the plague will be the contempt and denial an apostate expresses for true faith. First Moses says to Pharaoh in the name of the G-d of the Hebrews, “how long will you refuse to submit to Me? Let My people leave and serve Me”. This is the tone of antireligious boss saying to a believer, how long are you going to do this nonsense, I have no patience for Shabbos, holidays, and junk like that. If you don't come into work you're fired. Pharaoh quickly recognizes the mockery and certainly will not consent after being treated like that. The term “Hebrews” invokes the contempt of the arrogant towards the faithful.

Moshe continues to tell him that if they don't agree they will be struck with the worst attack of locusts imaginable. Pharaoh knows this is for real. His response is to haggle and ask Moshe who will be participating. Moshe’s reply is somewhat flippant; young and old, men and woman, cattle and sheep, it's a big holiday. This mocks the flippant sophistry that is given to legitimate religious proofs and philosophy.

Pharaoh’s response is to agree only to let the men go, put words in Moshe’s mouth, and throw him out. These are the actions of a vain incorrigible chiseler. As a result even in a time of crisis and from a position of weakness will still play for pride. Not only that he will bring on disaster in a failed attempt to squeeze out a small amount of money.

HaKadosh Baruch Hu does not accept Pharaoh’s offer and strikes Egypt with locusts. Pharaoh then tells Moshe that if the plague is stopped that he will free the people of Israel. Moshe agrees, but once the plague is over, Pharaoh smugly reneges. This is the approach of a deadbeat who does not pay for merchandise already delivered. The problem is that it sets up Egypt for the next plague.

How did Pharaoh and Egypt get into this mess? The answer is that a new pharaoh arose who did not know Joseph. Rashi brings various explanations. They are more or less that pharaoh acted like he didn't know who Yosef was and did not accept his precepts.

It comes out that without a connection to the tsadik, Egypt abandoned its moral compass. With this they could think they were great and do whatever they feeled liked including all sorts of horrible disgusting things. In the end they had no idea what was going on and thought they were being very clever when in fact they were being very stupid.

From this we learn that if a person acts stupid and forgetful, he becomes prone to being genuinely stupid and forgetful. The proper path is to chase after wisdom and trust in the goodness of G-d that He will deal with His creations kindly and fairly.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

בא - שכל וסכלות # 251

שכל וסכלות

פרשת בא ממשיך את סיפור העשר מכות אשר בא על מצרים. בתחילת הפרשה מסופר המגפה השמינית, בהוראת משה. הקב"ה אומר למשה שהוא עשה את פרעה עקשני כדי שהוא יסרב. הסיבה לכך היא פרעה יהפוך טיפש. רש"י מציין כי פרעה הוא מבויש כי הוא ומצרים הכחישו את לבם הקשה על הדת. לכן הדת עומדת ללכוד אותם, להכות בהם ולצחוק עליהם. בנוסף, לא יהיה להם מושג למה זה קורה, כך שההשפלה תימשך לדורות (ראה הפרדס ע' קלו).

הרכב המביא את המגיפה יהיה הבוז וההכחשה של מומר המבטא את האמונה האמיתית. ראשון אומר משה לפרעה בשם אלוקי העברים, כמה זמן אתה מסרב להשפל לפני? תן לעמי לעזוב ולשרת אותי. זה הקול של הבוס האנטי-דתי אומר למאמין, כמו כמה זמן אתה ממשיך לעשות את השטויות האלה, אין לי סבלנות לשבת, לחגים ולכל כזה. אם אתה לא נכנס לעבודה אתה מפוטר. פרעה מזהה במהירות את הלעג ובוודאי לא יסכים לאחר הלעג הזה. המילה "עברים" מזכיר הבוז של גאים על דתים.

משה ממשיך לומר לו שאם הם לא מסכימים הם יהיו מוכים עם המגפה הגרוע ביותר של ארבה שאפשר להעלות על הדעת. פרעה יודע שזה אמיתי. התגובה שלו היא להתמקח ולשאול משה מי ישתתף. תשובתו של משה; צעירים וזקנים, גברים ונשים, בקר וכבשים, זה חג גדול. זה לועג את הפלפול שניתן אל הוכחות דתיות ופילוסופיה נכונות.

התגובה של פרעה היא לתת רשות רק לגברים, לשים מילים בפיו של משה, ולגרש אותו. אלה הם פעולות של גאָוגער חסרי תקנה. כתוצאה מכך גם בזמן משבר וממצב חולשה עדיין ישחק עבור גאווה. יותר גרוע הוא יביא אסון בניסיון כושל לסחוט כמות קטנה של כסף.

הקדוש ברוך הוא לא מקבל הצעת פרעה ומכה מצרים עם ארבה. ואז פרעה אומר למשה שאם המגפה נעצרה הוא ישחרר את עם ישראל. משה מסכים, אבל ברגע שהמגפה נגמרה, פרעה בשביעות רצון חוזר. זוהי גישה של תפרן שלא משלם עבור הסחורה שכבר נמסר. הבעיה שזה יוצרת את מצרים למגיפה הבאה.

איך פרעה ומצרים נכנסים הבלגן הזה? התשובה, "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". פירוש רש" י: "ויקם מלך חדש" - רב ושמואל - חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזרותיו (בבלי סוטה יא.) "אשר לא ידע" - עשה עצמו כאלו לא ידע (כ"ג רא"ם).

מסתבר שבלי קשר לצדיק, מצרים נטשה את מצפן המוסר. עם זה הם יכלו לחשוב שהם היו גדול ולעשות כל דבר שהם רוצים כולל כל מיני דברים מגעילים נורא. בסופו של דבר לא היה להם מושג מה קורה וחשבו שהם מתוחכמים מאוד אבל למעשה הם היו טיפשים מאוד.

מכאן אנו למדים שאם אדם מתנהג מטופש ושכחני, הוא נוטה להיות מטופש ושכחן באמת. הדרך הנכונה היא לרדוף אחרי חוכמה ואמון בטוב ה' שהוא יתמודד עם יצירותיו בחביבות ובהגינות.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב.   

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

VaEra - AvKind and Just G-d

Around parshas VaEra Moshe approaches Pharaoh and requests that that he allow the children of Israel to leave Egypt to have a festival to Hashem in the desert. Pharaoh scornfully responds that he doesn't know Hashem, he is not releasing Israel, and makes their life worse. Moshe becomes upset and asks Hakadosh Baruch Hu, why is He being bad to Israel.

Rashi focuses in on the idea of G-d being bad to Israel. He says that Moshe considered G-d’s character (הרהרת על מדותי). The question being raised is does Hashem at times desire and take pleasure in being evil? Specifically is there an aspect of a prankster in G-d that he would send Moshe on a mission, he knew would make things worse? Does G-d get a laugh out of creating expectations for good then dashing them? For the Gemara Sanhedrin 111, the answer is a resounding no and the mere suspicion of something like that is considered offensive.

In any case the holy One, blessed be He, responds that He is well aware of the persecution of the Jews, He is taking them from slavery in Egypt to freedom in the Holy land, and that Pharaoh and Egypt will be justly punished for their evil. An explanation of the difficulties of Israel is that Hashem is making it a strong impression about how evil Pharaoh and Egypt can be and how much better is the kingdom of Torah in the land of Israel.

The most important knowledge a person can have is knowledge of Hashem and how He runs the world. Much of the religious literature is about this, extending from the story of the creation of the world in the Chumash until inspirational works written today. This knowledge should bring us to love of G-d and his world; be reflected in our thoughts, words, and deeds; and our understanding of Jewish law.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

פרשת וארא # 250 - רב חסד ואמת

בפרשת וארא משה מתקרב לפרעה ומבקש רשות לבני ישראל לעזוב את מצרים לחגוג חג לה' במדבר. פרעה מגיב בבוז שהוא לא יודע את ה', הוא לא משחרר את ישראל, ועושה את החיים שלהם יותר גרוע. משה שואל את הקדוש ברוך הוא, מדוע הוא רע לישראל.

רש"י מתמקד ברעיון שה' יעשה רע לישראל. הוא אומר שמשה חשב במדות של הקב"ה (הרהרת על מדותי). השאלה היא אם לפעמים רצונו של המקום  שיהיה רע ? באופן ספציפי האם ייתכן שאלוקים ישלח את משה למשימה, והוא ידע שזה מחמיר את המצב? האם היה כאן  יצירת ציפיות לטוב ואז מתרסק אותם? בגמרא סנהדרין קיא, התשובה היא בוודאי לא, וחשדנותו של דבר מעין זה נחשבת לעלבון.

בכל מקרה הקדוש ברוך הוא משיב כי הוא יודע היטב על רדיפת היהודים, הוא לוקח אותם מעבדות מצרים לחירות בארץ הקודש, ופרעה ומצרים ייענשו על הרשעות. יש להסביר את הקשיים של ישראל כי ה' רוצה לעשות רושם חזק כמה רשעות יש בפרעה ומצרים, וכמה טוב יותר היא מלכות התורה בארץ ישראל.

החכמה הכי חשובה הוא חכמת ה' ואיך הוא מנהל את העולם. הרבה ספרים עוסקים בכך.זה מתחיל עם בריאת העולם וממשיך עד ספרי מוסר וחסידות של היום. ידע זה צריך להביא אותנו לאהבת אלוקים ועולמו; באה לידי ביטוי במחשבות, דיבור ובמעשים שלנו; ואת ההבנה שלנו של ההלכה למעשה.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב.   

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Shmos - To Find

In parshas Shmos Hakadosh Baruch Hu appears to Moshe rabenu in a burning bush. Moshe, while shepherding his father-in-law’s flock in the desert by the mountain of Hashem, comes across a thorn bush that is on fire, but it is not consumed by the flames. He finds this to be amazing so he comes closer to get a better look.  When he approaches G-d reveals himself out of the heart of the flame. He tells Moshe the to take off his shoes because the ground he is standing on is sacred. Moshe then covers his eyes but G-d continues talking to him.

We learn from this a number of things about the acquisition of faith. Faith is often not so easy to acquire as it says in the Talmud, “says Rabbi Yitzhak if a person says to you that he wearied himself and did not find, don't believe him; that he didn't weary himself but he did find, don't believe him; if he says I wearied and found, believe him (Megillah 6b).

Moshe had some wearying times in life. He was abandoned to die as an infant. People he helped betrayed him and informed on him. Pharaoh wanted to kill him. This passage is his first encounter with the holy One, blessed be He.

Moshe finds Hashem when he is shepherding his father in law’s flock by the mountain of Hashem. This hints that the beginning of discovery occurs with public service with some connection to organized religion. The next step occurs with chancing on something that is absolutely amazing. When the person actually checks out this wonder, so to speak, the voice of G-d calls out to him from its essence. The idea of taking off his shoes because he is on sacred ground may mean that when a person gets divine inspiration they should draw near to it and practically apply it. The idea of covering the eyes is that one should be modest and measured with religion. In addition such good character will make a person apt to continue and advance in matters of heaven.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

שמות - למצוא # 249

בפרשת שמות הקדוש ברוך הוא מתגלה למשה רבינו מתוך סנה בוער. משה, בעודו רועה הצאן של חמיו במדבר על יד ההר ה', מגיע אל פני שיח קוצים שבוער באש אבל איננו אֻכָּל. הוא נדהם מכך, הוא מתקרב לקבל מבט טוב יותר. כאשר הוא מתקרב, הקב"ה מגלה את עצמו מתוך הלב של הלהבה. הוא אומר למשה לפשוט את נעליו כי האדמה שעליה הוא עומד היא קדושה. ואז מכסה את עיניו אבל אלוקים ממשיך לדבר איתו.

אנו למדים מזה מספר דברים על קנין אמונה. אמונה לעתים קרובות לא כל כך קל לקנות כשאומר בתלמוד, "ר' יצחק: אם יאמר לך אדם: 'יגעתי ולא מצאתי' - אל תאמין; 'לא יגעתי ומצאתי' - אל תאמין; 'יגעתי ומצאתי' – תאמין", (מגילה ו ב).

למשה היו זמנים קשים. הוא ננטש כדי למות כתינוקת. הוא עזר ליהודים ובתמורה בגדו בו והלשינו עליו. פרעה רצה להרוג אותו. קטע זה הוא המפגש הראשון שלו עם הקדוש ברוך הוא.

אשר משה מוצא את ה' כאשר הוא רועה צאן חמיו; הרמז, גלוי אלוקים בא התעסק בצרכי הצבור באמונה. קרוב להר חורב; מרמז לקשר לדת מאורגנת. השלב הבא ברואה דבר שבהחלט מדהים. כאשר האדם בודק בכנות את הפלא, כביכול, את קולו של אלוקים קורא לו מן המהות שלו. הרעיון של נטילת נעליו כי הוא על קרקע קדושה אומר כאשר אדם מקבל חזון אלוקית הם צריכים להתקרב אליו ולעשותו למעשה. הרעיון של כיסוי העיניים הוא שצריך להיות צנוע ונמדד עם הדת. בנוסף מדות טובות יעשה אדם מתאים להמשיך ולהתקדם בענייני שמים.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב.   

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com