וירא: יראת-שמים

יראת שמים מובא הרבה בפרשת וירא. הקב"ה  הוא בעל חסד, אוהב, ורחום. אך אין זה סותר לגבורתו וחזקתו, מקפיד כחוט השעיר, ומסוגל להיות קשה מאוד. אדם טוב כמו אברהם אבינו יכיר בקלות את חסדי ה'. בכדי להגיע ליראת שמים עלול לקחת זמן מלווה בהרבה ניסיונות.

הפרשה פותחת עם שלושה נוסעים המקבלים את ההצעה של אברהם לאירוח. המפרשים מסבירים כי ישמעאל השתתף בהכנת הארוחה, אך הוא אינו נקרא בשמו ופשוט מכונה "הנער". זה רומז שהוא לא יהיה חלק של עם הקודש ישראל.

הנוסעים מתגלים כמלאכים ומבשרים את לידתו הקרובה של יצחק. בתגובה שרה צוחקת בשקט. למרות שיש סיבה מספקת לתגובה מאופקת זו, היא מתביישת על חוסר האמונה שלה.

אחרי זה מובא הסיפור עם רוע סדום. הדיון עם אברהם רומז כי יש בהחלט לא יותר מעשרה צדיקים בסדום ואם אין אפילו עשר, צריך להשמיד את הכל. המפגש שם עם לוט מאשר את החשדות הגרועים ביותר והערים נהרסות. החלטתו של לוט לא לחזור לאברהם גורמת להרס רוחני שלו.

אברהם מתחיל להתגורר בין הפלשתים. במעשה אבימלך מסביר אברהם כי הוא ראה כי אין יראת אלוקים במקום הזה, והם מסוגלים להרוג אותו כדי לקחת את אשתו. אבימלך נותן פיצויים, ומאוחר יותר, בליווי הגנרל, מבקש מאברהם הסכם שלום. דיונים קוצניים דיון ואברהם מסכים.

שרה יולדת יצחק. ישמעאל מתנהג בצורה חשודה. בגלל זה הוא נשלח אל המדבר, שם הוא כמעט מת צמא. הקדוש ברוך הוא שומע את בכיו, מציל אותו, הוא איתו, ועושה אותו לעם גדול.

מאוחר יותר ה' אומר לאברהם לשחוט יצחק כקרבן. אברהם מסכים לעשות זאת. ברגע האחרון ה' אומר לו להפסיק ומסביר כי כל זה היה רק נסיון לראות שיש לו יראת אלוקים. אז הקב"ה מברך את אברהם מאוד. הפרשה מסתיימת בחדשות שרבקה, בת זוגו של יצחק נולדה.

האנשים בסיפורים אלה נע בין טוב מאוד לרע מאוד. נראה שהנקודה היא שיש להתייחס ברצינות להחלטות בנוגע לטוב ולרע. דברים איומים מתרחשים בעולם הזה והם יכולים לקרות אפילו אחד שחסרנו העיקרי הוא כישלון לפתח את יכולותיו. אדם יכול אפילו להיות מושפל או נבדק קשות רק כדי לתת להם לדעת עם הדברים האלה באמת קיימים. עם זאת אדם עם פחד הגבור יקבל ברכה גדולה.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

VaYerah - Fear of Heaven

Fear of heaven is a common theme in parshas VaEra. The Holy One, blessed be He, is generally believed to be kind, loving, and merciful. Many take this to mean that He is weak and soft, and one can ignore His will with impunity. In fact, though, he is also powerful, has meticulous standards, and is capable of being very harsh. A good person like our patriarch, Abraham, will easily see the kindness of Hashem. To acquire fear of heaven may take time and experience.

The parsha opens with three travelers who accept Avraham’s offer of hospitality. The commentaries explain that Ishmael helps prepare the meal, however he is not called by name and simply referred to as the boy. This hints that he will not be part of the holy national of Israel.

The travellers turn out to be angels and herald the imminent birth of Isaac. In response Sarah quietly laughs derisively. Even though there is ample reason for this subdued reaction, she is put on the spot for her lack of faith.

Next the evil in Sodom is considered. The discussion with Avraham hints that there are certainly not much more than ten tsadikim in Sodom and if there are not even ten, all should be destroyed. The encounter there with Lot confirms the worst suspicions and the metropolis is destroyed. Lot’s decision not to return to Abraham results in his spiritual destruction.

Avraham then starts to reside among the Plishtim. Thinking Sarah is not married, their king seizes her for his harem. Hakadosh Baruch Hu threatens Avimelech with death because of adultery. When asked why he acted in such an unusual way, Abraham explains that he saw that there was no fear of Hashem in this place as a result he believed that they would go so far as to kill him in order to take his wife. Avimelech makes restitution and later on, accompanied by his general, asks Abraham for a treaty of peace. A thorny discussion ensues and Abraham consents.

Sarah gives birth to Yitzchak. Ishmael behaves in a suspicious way. Because of this he is sent into the desert, where he almost dies of thirst. Hakadosh Baruch Hu hears his weeping, saves him, is with him, and makes him into a great nation.

Later on Hashem tells Abraham to slaughter Yitzchak as a sacrifice. Abraham agrees to do so. At the last possible moment Hashem tells him to stop and explains that it was all just a test to see that he fears the powers that be. G-d then blesses Abraham very greatly. The parsha ends with the news that Rivka, the soulmate of Isaac has been born.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Lech L'cha - Soulmate

Parshas Lech L’cha is the first of three biographical narratives covering the life of our patriarch Abraham. He was initially introduced as the successful goal of the lineage of Noah. This parsha contains seven major episodes: 1) his entry into the holy land, 2) his detour into Egypt, 3) parting with his nephew Lot, 4) his intervention in the war between Sodom and Babylon, 5) Hashem’s gifting of the holy land to the descendants of Avraham, 6) the less than successful attempt to take Sarah’s lady-in-waiting as a concubine, 7) the appointment of the descendants of Avraham to be G-d’s nation and its associated sign circumcision. The following parsha concludes with the birth of Rebekah, the daughter in law of Abraham. The third parsha, Chayay Sarah (the Life of Sarah), includes the passing away of Avraham but concludes with the death of his son Ishmael.

Much of the focus of the story of Abraham is the importance of circumcision and how he comes to merit having this mitzvah. This is intertwined with the importance of his wife, Sarah, and his relationship with her. Sarah is mentioned by name when Avram sets out for the land of Canaan. Rashi explains that when they were in Haran Avram would teach the men religion and Sarah the women. When going to Egypt they discuss her beauty and the related concerns.

An attempt to produce an heir to Avram through the servant of Sarah fails. Abraham’s personal servant is not considered appropriate to continue his work. After Sarah perishes Avraham takes another wife and father's many children. None of them are significant in the Chumash and Abraham sends them away. Previously Lot, because he does not wish to advance in religion, separates from Avram. Problematically,  he moves to Sodom and like them becomes twisted and depraved.

The underlying subtle issues seem to be soulmate and family purity. Avraham is not driven by lust. Subsequent adventures sharpen this characteristic until he can be further purified by circumcision. Also many approaches are explored concerning who will carry on his work. The only one that succeeds is the son that is borne to him by his wife Sarah. From this we learn that a man's greatest achievements may only be possible through refined purity and with the help of his soulmate.

לע"נ  האמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspo

לך לך - יורש. #238

פרשת לך לך הוא הראשון של שלושה פרשיות שמספרים את חייו של אברהם אבינו. האיזכור הראשון שלו כמטרה המרכזית של שושלת בני נח.

פרשה זו מכילה שבעה פרקים עיקריים: 1) כניסתו לארץ הקודש, 2) הביקור במצרים, 3) היפרדות מאחיינו לוט, 4) התערבותו במלחמה בין סדום לבבל, 5) נתינת ארץ הקדוש לזרע אברהם, 6) קיחת הגר, 7) מינויו של זרע אברהם להיות עם קדוש לה' ומצוות מילה, סימנו. הפרשה הבאה מסתיימת עם לידתה של רבקה, כלתו של אברהם. פרשת השלישי, חיי שרה, כולל את פטירתו של אברהם ומסתיימת עם מותו של בנו ישמעאל.

דבר גדול בסיפורו של אברהם היא החשיבות של מילה וכיצד הוא זכה למצווה זו. זה קשור לחשיבות של אשתו, שרה, ואת הקשר שלו איתה. שרה מוזכרת בשמה כאשר אברם יוצא לארץ כנען. רש"י מסביר כאשר הם היו בחרן אברם למד דת לגברים ושרה לימדה לנשים. כאשר הם עמדו לרדת למצרים הם דנו על החששות הקשורים בה.

ניסיון לייצר יורש לאברם דרך משרתת שרה נכשל. משרתו האישי של אברהם אינו נחשב ראוי להמשיך בעבודתו. אחרי פטירת שרה, אברהם לוקח עוד אשה ויולד בנים. אף אחד מהם אינו משמעותי, ואברהם שולח אותם. לגבי לוט, הוא לא רוצה להתקדם בדת, ובסוף ניפרד מאברהם. בעייתי, כי הוא עובר לסדום וכמוהם הופך להיות מעוות ומרושל.

טאות הגוף לא שלט בא"א הרפתקאות שלו מחזקות מדה זאת עד שהוא יכול להיות מטוהר עוד יותר על ידי מילה. גם נדרשות גישות רבות לגבי איזה איש ימשיך בפיקודו. היחיד שמצליח הוא רק הבן שילד לו אשתו שרה. מכאן אנו למדים כי ההישגים הגדולים ביותר של האדם עתים קרובות אפשרי רק באמצעות טוהר מזקק שבעתים ובעזרת ישרות שלו.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

פרשת נח - סבלנות. # 237

בס"ד

---

יד יוסף                                

 ע"י יוסף שרייבר  #  237

---

נח

סבלנות

נושא עקרוני בפרשת נח היא המבול. הסיפור מאוד מפורט. "ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום", (בראשית ז כד). לפני זה, "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו. ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה", (בראשית ז יא יב). זה כנגד, "וישכו המים ב ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים. . . ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ. וידבר אלהים אל נח לאמר, צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך", (שם ח).

לפני סיפור המבול מקדימה התורה ומספרת  שנח צדיק, תם, ואת הקב"ה התהלך. לעומת זה שאר אנשי העולם מושחתים ומלאים חמס. ויש אחרית דבר שהקרבנות של נח הקריב עלו כריח ניחוח לפני ה', ויאמר לא אסף עוד להכות את כל חי בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו, ונתן הסימן של הקשת.

הלאה סיפור שחם צחק על נח אבל שם ויפת כסו אותו. בהמשך הבני נח שהיה האבות של השבעים עמים. הבא - סיפור מגדל בבל. הבא - עשר דורות מנח עד אברהם.

נושא אחרון - תחילת סיפור אברהם שהוא גר בבבל אבל יצא לארץ אחרת. זה המטרה. אדם הראשון היה איש טוב אבל לא מספיק טוב להיות יסוד לכל העולם. הצטרך י' דורות לזכות זרעו עד בא נח. היו לנח ובניו חסרונות אבל פחות מן הדור המבול. עם י' דורות של זכות בא אברהם. הוא ראוי להיות אב של גוי ראוי לקבל התורה ולהורות אותה לכל העולם. אפילו הכי הצטרך ג' דורות עד יעקוב שמיטתו שלם. ועם ישראל נצטרך הרבה דורות עד שהם באמת ממלכת כהנים. זה ביאת המשיח.

כל זה עניין הקב"ה ארך אפים, רב אמת וחסד, נושא חטאה ופשע, ונקה ולא ינקה. בסוף יהיה לו דירה בתחתון. להגיע לזה הרבה זמן וזיכוך. לפעמים צריך לאבד עולם ולחיות ממנו רק משפחה אחד. מזה יש ללמוד לפעמים צריך הרבה סבלנות וזמן ואולי צריך לעזוב כמעט הכל ולהתחיל מן הראש להשיג השגה גדולה.

לע"נ  הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ" ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

אחרי-קדושים, פרקי אבות # 224 - אחריות הרבנים

 

פר' אחרי מות מתחיל עם תיקון לפטירתם של בני אהרן שהם מתו בחנוכת המשכן במדבר, "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה’ אש זרה אשר לא צוה אתם," (ויקרא ט א). הקושיא מדוע בן אדם מת ביד ה' על עבירה קטנה, גם יש ספק אם היה עבירה בכל אופן?

בהמשך, "ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן", (ויקרא י ג). רש"י מסביר כי נדב ואביהוא היו אנשים גדולים שהיו מנהיגים ראשיים של ישראל. בהתבונן בדברי החומש נבין שמנהיגים של  ישראל היו משה, אהרן ומרים. נדב ואביהוא היו במעמד השני יחד עם בני אהרן, אלעזר ואיתמר, בתוספת יהושע ופנחס.

כוונת הפסוק היא כי הבאת קטורת זו היתה יוזמה שלהם והייתה סטייה בטקס הקבוע בקפידה. י"א שזה התפרצות ספונטאנית של התלהבות דתית, ומסבירים כמו שאסור להשתכר יותר מדי על יין כן אין לשכור יתר מדי על דברי תורה. ספרא ויקרא (פרק י) מדגיש כי נדב ואביהוא היה נמקה משלהם ולא דנו ברעיונות שלהם עם אחרים. רוב הפרשנויות שליליות ואומרות שההחלטה הזאת לא היתה שלהם, והן חרגו מסמכותן. גם יש להבין את הפסוק שהם היו מאוד פוחז.

"לֹא צִוָּה אֹתָם", גזמה מנמסה כוונתה מעשה זאת היה רע. בספרא כבאכול הקב"ה אמר, "אתם הכנסתם לפני אש טמאה". במילים אחרות מה נדב ואביהוא עשה לא בסדר הן בצורה והן בחומר. הם טעו להביא את הקטורת כמו שהם עשו והם טעו להביא את זה תקופה. סוג הגישה היה שגוי וזה לא היה סוג נכון של קטורת.

הקושי עודנו. כן חלה תקלה בטקס ונחשבו שהם הסריחו את המקום. אעפ"כ מיתה בידי שמיים נראה עונש מוגזם. התשובה היא כי שגיאות של מנהיג יכול לגרום לתוצאות מזיקות מאוד עבור אחרים. יש היבט של זה בפרקי אבות א ב באומרו של אנטיגנוס איש סוכו, "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס". פירוש הרמב"ם, "והיו לזה החכם שני תלמידים שם האחד צדוק ושם השני ביתוס וכאשר שמעו שאמר זה המאמר יצאו מלפניו ואמר האחד לחברו הנה הרב אמר בפירוש שאין לאדם לא גמול ולא עונש". זה בעצם אומר כי אדם צריך לעשות את המצוות כי הם טובים במהותם וכי זה לא מתאים לעשות אותם עבור מניע הבסיס.

הצדוקים דחו את התורה משום שהם נצמדו למניעים בסיסיים לא בגלל קשיים בתורות דתיות. הם הרגישו צורך בהסבר כדי להצדיק את החלטתם ואת פרק זה היה קל לשימוש לרעה. מאוחר יותר פרקי אבות (ר' א יא) מנתח את הצורך של חכמים לשקול את המילים שלהם בזהירות. הוא חושש שחוסר זהירות יביא לתלמידים מוטעים, שיהרסו בגולה, משום שהם קיבלו רעיונות רעים, ובסופו של דבר יהיה חילול השם.

התורה אומרת שאם ריח מלוכלך ישתרש בקרב עם ישראל, התוצאות יכולות להיות טרגדיה. גם חוצפה וחצוצרה יכולים להיות הרות אסון ויש לעקורם. אם מנהיגי ישראל יחזקו אותם, התוצאות יכולות להיות הרסניות חו"ש. זה מראה את האחריות הגדולה כי הם הניחו על ידי הרבנים ומחנכים של העם היהודי וכמה חשוב זה כדי להנחות כראוי את העם בדרכים של תורה.

לע"נ  האמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

 

 

Blogger English   http://dyschreiber.blogspot.com/2017/05/achre-mos-kedoshim-pirke-avot.html

Blogger Hebrew  http://dyschreiber.blogspot.com/2017/05/224.html

 



Achre Mos / Kedoshim, Pirke Avot - The Responsibility of the Rabbis

Achre Mos opens with a tikun for the death of the sons of Aharon who died during the inauguration of the Mishkan in the desert because they offered a strange incense that was not requested (ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה’ אש זרה אשר לא צוה אתם), (Leviticus10:1). This is a difficult episode because people die by the hand of G-d for for what seems to be minor infractions if they are in fact infractions at all.

After that Moshe says "This is what the Hashem meant when He said, 'I will be sanctified through those near to Me”. Rashi explains that Nadav and Avihu were great men who were major leaders of Israel. If one analyzes the text of the Chumash one sees that the people leading Israel are Moshe, Aharon, and Miriam. Nadav and Avihu were in the second tier along with the sons Aharon, Eleazar and Ithamar, plus Joshua and Pinchas.

The intent of the pasuk is that the bringing of this incense was their own initiative and was a departure from a carefully prescribed pageant. Some see it as a spontaneous outpouring of religious enthusiasm, and explain that just like one should not become excessively intoxicated by wine likewise one should not excessively intoxicated by Torah. The Sifra on VaYikra (Chapter 10) emphasizes that Nadav and Avihu had their own reasoning and did not discuss their ideas with others. The gist of the commentaries is critical basically saying that this decision was not theirs to make and that they overstepped their authority. The pasuk can also be understood as them being very impetuous.

“Not requested” (לֹא צִוָּה אֹתָם) can be a tactful hyperbole for the word undesirable. In the Sifra the Holy One blessed be He is scripted as saying, “You brought before me a defiled (impure) fire”, (אתם הכנסתם לפני אש טמאה). In other words what Nadav and Avihu did was wrong both in form and substance. They were wrong to bring the incense they way they did and they were wrong to bring it period.

The difficulty still remains. Yes there was a glitch in the ceremony and say they did stink up the place. Still death by the hands of heaven seems to be an excessive penalty. The answer is that the errors of a leader can result in greatly damaging consequences for others. There is an aspect of this in Pirkei Avos 1:3 in the saying of Antignos the man of Socho to, “not be as slaves, who serve their master for the sake of reward. Rather, be as slaves who serve their master not for the sake of reward”.  Maimonides explains that the Sadducees distorted this statement by claiming that Judaism rejects the idea of reward and punishment for mitzvahs. It is in fact saying that a person should be doing the mitzvos because they are intrinsically good and that it is inappropriate to do them for a base motive.

The Sadducees were rejecting the Torah because they were clinging to base motives not because of difficulties with religious doctrines. They felt a need for a rationale to justify their decision and this maxim was easy to misuse. Later on Pirkei Avos (1:11) analyzes the need for scholars to weigh their words carefully. It fears that a lack of caution will result in misguided students, who will be destroyed in exile, because they have accepted bad ideas, and in the end there will be a desecration of G-d’s name.

The Torah is telling us that if a dirty smell takes root among the nation of Israel, the consequences can be a tragedy. Also impetuousness and presumptuous can be disastrous and should be uprooted. If the leaders of Israel strengthen them the consequences חו”ש can be disastrous. This shows the great responsibility that is assumed by the rabbis and educators of the Jewish people and how important it is to properly guide the nation in the ways of Torah.

לע"נ  האמה מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English   http://dyschreiber.blogspot.com/2017/05/achre-mos-kedoshim-pirke-avot.html