פינחס \ אבות א יג # 184 - כתר מכובד

הוּא הָיָה אוֹמֵר, נְגַד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ. וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף. וּדְלָא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף.

במשנה לעיל הלל הזקן נזף באלה אשר חסרו או השתמשו בלימוד התורה. ישנם ארבעה ביטויים במשנה. זה מתחיל ומסתיים עם תחזיות של רע להשתמשות בלימוד התורה. באמצע שתיים המאיימים על אלה שנכשלו להתקדם בחוכמתם.

פתח המשנה, "נגד שמא אבד שמה". העיר רבי עובדיה מברטנורא, "מי שנמשך שמו למרחוק מתוך שררה ורבנות, מהרה יאבד שמו, שהרבנות מקברת את בעליה". כמו כן פירוש רבינו שמחה בעל מחזור ויטרי: המושך עליו שם תורה, שעוסק בתורה להתגאות בה ולא לשמה אינו זוכה לשם, וכן הוא אומר, "אם נבלת בהתנשא", (משלי ל לב) , אם נושא ומגביה את עצמו אחריתו יהיה נבל, שכל הרודף אחר שררה, שררה בורחת ממנו,  והדוחק את השעה שעה דוחקתו, כמו שמצינו בקרח, ובאבשלום, ובאדניה בן חגית, עכ"ל. העניין הוא אופי התורה להיות צנוע ועניו. בגלל זה היצר הרע מסית אנשים לעשות את ההפך היינו להיות יהיר וראוותני עם התורה.

הביטוי הבא פחות או יותר אומר כי מי שלא הולך קדימה בתורה הולך אחורה. הרעיון שצריך תמיד להוסיף לכמות של התורה שהוא כבר למד וכן לעתים קרובות להתבונן במה שהוא יודע על מנת לקבל תובנות חדשות. המילה "יסיף", אפשרי להבין בדרכים שונות ביניהם "לסוף". לכן יש פרשנויות שיגידו דרך דרש כי מי הוא שקופא  בתורה יהיה מסיים את חייו. אבל המסר החשוב של המשנה הוא שאי אפשר להישאר באותה הדרגה בדת. אם לא מתקדם יתחיל לשכוח את הדברים שכבר למד וגם לרדת.

הביטוי השלישי הוא יותר קיצוני. זה אומר שמישהו שלא מלמד התורה כדאי להיהרג. בצורתו מלומדת מעט הברטנורא מביא מילות מהתלמוד, "עם הארץ מותר לקרעו כדג, (פסחים מ"ט:). פירוש מחזור ויטרי, "מי שלא למד תורה מימיו . . . חייב, חייב מיתה". ההבנה הפשוטה של הלל היא כי מי שיש לו ידע בתורה חובה להרביץ אותו לאחרים. הלשון הקיצונית אף מראה את הרגשות כלפי אנשים ששומרים אחרים בחושך למטרות האנוכיות שלהם.

הביטוי הסופי חוזר לנושא של שימוש לרעה בתורה. ההבנה הפשוטה היא דברים רעים קורים למי שמשתמש בדת למטרות אישיות. הרעיון הבסיסי הוא התורה היא מדריך של החיים, כמו גם נתיב ידיעה מנעים את הקדוש ברוך הוא. אלו הן הסיבות הלגיטימיות היחידות ללמוד אותה ולעשות מצוותיה. כבוד נחשב כתר תורה. עבירה חמורה נחשב לצבור חוכמה דתית לשם יהירות וצעקנות. התעללות נוספת היא להשתמש בחכמתה ואווירת אמינות לעשות דברים כמו לחטט בעניינים של אחרים, לרמות אותם בכספם, או להשפיל אותם. הלל אומר שעושה את הדברים האלה יעברו או ישתנו (חלף). המחזור ויטרי מעיר, "נטרד מן העולם, ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מפני האלוקים, .שאינו עוסק בתורה לשמה אלא ליהנות עצמו".

הרעיון שהתורה משנה את אדם חשוב. אם אדם שלא לומד תורה, הוא ירוקן את עצמו אפילו מהכישרונות שנולד בהם. שימושים בלתי הולמים בתורה ישתנה למשהו שונה ומוזר. מחד גיסא מי שלומד תורה ומלמד אותה לאחרים יתפתח הכישרון הטבעי שלו ויצבור חדשים. בסופו של דבר כתר כבוד יושם על ראשו כמו הטל שיורד על הדשא בלי מאמץ ואפילו ללא הודעה מוקדמת.

  

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

  

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/pinchas-ethics-of-our-fathers-113-crown.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/184.html

YouTube              https://youtu.be/j0jo6iuoJak

Pinchas \ Ethics of our Fathers 1:13 - Crown of Glory

הוּא הָיָה אוֹמֵר, נְגַד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ. וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף. וּדְלָא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף.

He would also say: One, who advances his name, destroys his name. One who does not increase, diminishes. One who does not learn is deserving of death. And one who makes personal use of the crown of Torah shall perish.

In the above Mishna Hillel castigates those that are deficient or abuse their study of Torah. There are four phrases in the Mishna. It begins and ends with predictions of ill for abuse of Torah study. The middle two threaten those that fail to advance in their knowledge.

The Mishna opens by saying those that declare their name destroy their name. Rabbi Ovadia of Bartenura comments that one who spreads his name far and wide by means of being domineering and ostentatious will quickly ruin his name because pompousness buries its master. In line with this the Rabenu Simcha the author of the Machzor Vitry comments as follows:

“One who cultivates a reputation of Torah and is engrossed in it in order to acquire status will not have a good reputation. Similarly it says, ‘If you have been put to shame, you will be in your ascendency; (Proverbs 30:32)’. Therefore if one engages in self-adulation or is an upstart in the end he will be a lowlife. This is because all who chase after power, power flees from him, and those that preempt are preempted themselves, as we saw with Korach, Avshalom, and Adinya ben Chagit”.

The idea is that the nature of Torah is to be humble and modest. Because of this the evil inclination incites people to do the opposite, specifically to be arrogant and showy with the Torah.

The next phrase more or less says that one who does not go forward in Torah goes backwards. The idea is that one should always be adding to the amount of Torah that he has learned as well as often meditating on that which he knows in order to receive new insights. The Hebrew word, יסיף, though, is understood in various ways among them “to end”. Therefore commentaries will say homiletically that one who is stagnant in Torah will end his life. However the central message of the Mishna is that one cannot remain stationary in religion. If they do not advance they will begin to forget the things that they have learned and go downhill.

The third phrase is more extreme. It says that one who does not teach Torah should be killed. In somewhat scholarly form the Bartenura brings a quote from the Talmud (Pesachim 49:) that it is okay to cut up and hang an ignoramus like a fish. The Machzor Vitry says that this is referring to somebody that in all of his days has never learned Torah. The simple understanding of Hillel is that one who knows Torah has an obligation to share the knowledge with others. The extreme language though captures the feelings towards people who keep others in the dark for their own selfish purposes.

The final phrase returns to the subject of misuse of Torah. It is generally understood to mean that bad things will happen to one who uses religion for his own personal purposes. The basic idea is that the Torah is a code of life as well as a path to knowing and pleasing the Holy One Blessed be He. These are the only legitimate reasons to study it and carry out its precepts.

Prestige is considered the crown of Torah. It is considered a serious transgression for a person to accumulate religious wisdom for the purpose of being vain and garish. Another abuse is to use its wisdom and attendant air of trustworthiness to do things like pry into the affairs of others, cheat them out of their money, or humiliate them. Hillel states that one who does these things will fade or change (חלף). The Machzor Vitry comments that the world will generally disturb him and he will pass like a nonexistent shadow.

The idea that Torah changes a person is an important one. If a person doesn’t learn Torah, he will empty himself of even the talents he was born with. A person who misuses Torah will change into something different and strange. On the other hand one who learns Torah and shares it with others will develop his natural talents and accumulate new ones. In the end a crown of glory will be placed on his head like the dew descends onto the grass below without anybody’s effort and even without notice.

  

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

  

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/pinchas-ethics-of-our-fathers-113-crown.html

Blogger Hebrew   

YouTube              https://youtu.be/j0jo6iuoJak

Balak \ Ethics of our Fathers last Mishna chapter 6 - The Glory of G-d

כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיה מג ז), וְאוֹמֵר "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד", (שמות טו יח).

Everything that G‑d created in His world, He did not create but for His glory. As is stated (Isaiah 43:7): "All that is called by My name and for My glory, I created it, formed it, also I made it." And it says (Exodus 15:18): "Hashem shall reign forever and ever". Ethics of our Fathers, Last Mishna.

The final Mishna in Ethics of our Fathers states  that everything  in the world was created for  the glory of G-d. It then gives a homily on a quote from the book of Isaiah in which the Holy One Blessed be He says, “Everything is called by my name and is for My glory”, to support this idea. In fact this verse is part of a longer passage about the nation of Israel in exile and how dear they are to Hashem. In it He declares that he will return them to the land of Israel and states that the people of Israel are called by His name and He created them for His glory. Israel is described as being a blind people, who have eyes, and deaf people even though they have ears.

The Mishna, though, seems to pick up a hint here that really everything in the world was created for the glory of G-d, but one needs to open his eyes to see it. In line with this Rabbi Ovadia of Bartenura comments that “for His glory” means “for His praise”. Rabbi Pinchas Kehati comments that everything G-d created testifies to His greatness and His majesty. The Midrash Shmuel embellishes this by analyzing each word of the verse and saying that it refers to the four worlds in Kabala – the abstract, intellectual, emotional, and practical, meaning that these are four worlds of praise of G-d.

The Zohar explains that G-d chose to start the Torah with the word bereshis (בראשית) because it begins with the letter “beis” (ב). This is because the word blessing (ברכה) also begins with the letter beis and the world was created for blessings. When a person eats nice food, smells a flower, or does a mitzvah, he is obligated to say a bracha. The Talmud asks why there is an obligation to say brachas. One answer comes as a reconciliation of two contradictory verses. One says that the world belongs to G-d and another says He gave it to man. The solution is that before a man says a bracha whatever he wants belongs to G-d, but after he says the bracha it belongs to him. Another reason is that it is a mitzvah to sanctify praises to Hashem. The idea is that when we see the kindnesses of Hashem through things like tasty food, wise and benevolent mitzvahs, or seeing a rainbow, falling star or an old friend, we respect Him and praise Him. And these are the things that the world is all about.

In Psalm 104 King David talks about his soul blessing Hashem upon seeing His greatness and majesty. He then enumerates the greatness of G-d as seen through nature. He marvels at the sun, moon, wind, thunder, and rivers. He admires singing birds, roaring lions, and goats climbing rocky mountains. He expresses appreciation for the trees and grass which provide food for man and beast. He is effusive about wine, which cheers man's heart, oil to make one’s face shine, and bread, which sustains man's heart. Towards the end he acknowledges the many works of G-d fill the earth and how they were all made with wisdom. He continues that the glory of G-d is forever and he will give thanks to Him all of his life. However his joy will not be complete until the wicked are purged from the world.

There is an aspect of seeing and paying homage to the glory of G-d when we say, “Give thanks to G-d for He is good, for His kindness is forever”. It’s a phrase that is used a number of times in the Tanakh. In the Psalms it is said in connection with a hope to be included in the Jewish people in spite of their sins, being rescued from danger, rescue from enemies, and a list of the kindnesses Hashem has done for mankind in general and the nation of Israel in particular. The phrase is used in the other books of the Tanakh basically in connection with the building of the Temple. In all of them the idea is seeing the glory of G-d and appreciating it.

Ethics of our Fathers ends with the quote, “Hashem will rule forever”. It is the praise of Moshe after the parting of the Red Sea, the escape of Israel, and the drowning of the Egyptians. It was here that the glory of G-d was fully revealed and fully appreciated. However we are living in a time when man lacks perfection, therefore the glory of G-d is often hidden. The time though will come when man will achieve perfection. On that day the glory of G-d will be revealed and not return to concealment. That will be the day that Hashem will rule forever in the world of man.

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/balak-ethics-of-our-fathers-last-mishna.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/183.html

YouTube              https://youtu.be/Q82IEcT0UP0

בלק \ אבות ס"פ ו # 183 - כבוד ה'

כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיה מג ז), וְאוֹמֵר "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד", (שמות טו יח).

המשנה האחרונה בפרקי אבות אמרת כל הדברים שבעולם נבראו לשם כבוד ה'.  ומוסיפה את הפסוק, "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי", (ישעיה מג ז). כדי לתת מקור לרעיון הזה. למעשה פסוק זה הוא חלק מקטע ארוך יותר על עם ישראל בגלות וכמה יקרים הם לה'. בתוך כך הוא מצהיר כי הוא יחזיר אותם אל ארץ ישראל ואומר כי בני ישראל נקראים בשמו וברא אותם לכבודו. ישראל מתואר כעיוור, אף שיש לו עיניים, ועם חירש למרות שיש להם אוזניים.

המשנה, לעומת זאת, רואה רמז כאן שבאמת כל דבר בעולם נוצר למען כבוד הקב"ה, אבל צריך לפקוח את העינים כדי לראות את זה. בקנה אחד הרב עובדיה מברטנורא מעיר "אלא לכבודו – לשבחו". פירוש פינחס קהתי: , לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ – כי כולם יעידו על גדלותו ורוממותו". הוא מביא גם דרש של מדרש שמואל: פסוק זה כולל כל ארבעת העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. עולם האצילות, שכולו שמותיו של הקב"ה, נאמר, "כל הנקרא בשמי ולכבודי", בראתיו – עולם בריאה, יצרתיו – עולם יצירה, אף עשיתיו – עולם עשיה, עכ"ל. משמע ד' עולמות של כבוד ושבח ה'.

הזוהר אומר שהקב"ה התחיל את התורה עם המילה בראשית כי האות הראשונה בי"ת. זה בגלל האות הראשון של ברכה גם בי"ת, והעולם נברא בשביל ברכות. כאשר אוכל אוכל טעים, מריח פרח, עושה מצווה חיות לברך ברכה. הגמרא שואלת למה יש חיות לברך ברכות? תשובה אחת מכריעה בין שני כתובים המכחישים זה את זה. פסוק א', "ליהוה הארץ ומלואה" (תה' כד א); פסוק ב', "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", (תהלים קטו טז), מסקנה כאן קודם ברכה, (ר' גמ' ברכות לה.). אי נמי "קודש הילולים לה'" (ויקרא יט כד), מסקנה השבח זה הברכה. היסוד הוא, בראות חסדי ה' ע"י אוכל טוב, מצוות חכמות ומיטיבות, או רואה קשת, כוכב נופל או ידיד ותיק, מכבד אותו ומשבח אותו. וזה הסיבה שנברא העולם.

בתהילים קד דוד המלך מדבר על איך  נשמתו מברכת את קב"ה בראותו את גדולתו וההדר שלו. אז הוא מספר את גדולתו של הקב"ה בהסתכלות בטבע. הוא מתפעל מהשמש, הירח, רוח, רעם, ונהרות. הוא מעריץ  ציפורי שיר, אריות שואגים, ועזים מטפסות על הרים סלעיים. הוא מביע את הערכתו על עצים ודשא המספקים מזון עבור אדם ובהמה. הוא משתפך על יין אשר ישמח לבב אנוש, שמן להצהיל פנים ולחם שיסעד לבב אנוש. לקראת הסוף הוא מזכיר איך היצירות הרבות של הקב"ה מלאו את הארץ ואיך כולן מבוססות על חוכמה. הוא ממשיך כי הכבוד של הקב"ה הוא לנצח והוא ייתן תודות לו כל חייו. עם זאת שמחתו לא תהיה שלמה עד שהרשעים יוסרו מן העולם.

יש היבט בראייה וחולק כבוד לכבוד ה' כשאנו אומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. זהו הביטוי שמשמש מספר פעמים בתנ"ך. בתהילים נאמר בקשר עם תקווה להיכלל העם היהודי למרות חטאיהם, שניצל מסכנה, הצלה מפני אויבים, ורשימה של חסדי ה' שעשה בעד האנושות בכלל ועם עם ישראל בִּפְרָט. הביטוי משמש את הספרים האחרים של התנ"ך בעצם בקשר בניין בית המקדש. בכולם הרעיון הוא ראית הכבוד של המקום ולהעריך אותו.

פרקי אבות מסיים עם פסוק, "ה' ימלוך לעולם ועד". זהו שבח של משה לאחר קריעת ים סוף, הצלת ישראל, והטבעת המצרים. זה היה המקום שבו את כבוד ה' התגלה במלואו ומוערך באופן מלא. עם זאת אנחנו חיים בתקופה שבה כל איש חסר שלמות, ולכן כבוד ה' מסתתר לעתים קרובות. יבוא העת שאדם ישיג שלמות. ביום ההוא כבוד ה' יתגלה ולא יחזור להסתתר. זה יהיה היום בו ה'  ישלוט לנצח בעולמו של האדם.

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/balak-ethics-of-our-fathers-last-mishna.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/183.html

YouTube              https://youtu.be/Q82IEcT0UP0

Chukas \ Ethics of our Fathers 5:4 - Blessings Without End

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם. עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד כב), וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי: (אבות ה ד).

Ten miracles were performed for our forefathers in Egypt, and another ten at the sea. With ten tests our forefathers tested G‑d in the desert, as is stated, "They tested Me these ten times, and did not hearken to My voice”, (Numbers 14:22), Ethics of our Fathers 5:4.

The Mishna opens that HaKadosh Baruch Hu performed ten miracles for the nation of Israel in Egypt. This refers to the ten plagues with which G-d struck Egypt in anticipation of the exodus by Israel. They were miracles on behalf of Israel because the Egyptians were harshly persecuting them, and in doing so was an act of vengeance for their pain and humiliation.

The Mishna continues with mentioning the miracles G-d did for Israel at the time of the crossing of the Red Sea. These were mainly acts of kindness to Israel. They are enumerated by Rabbi Ovadia of Bartenura as follows: 1) the water split, 2) the sea turned into a type of tent which Israel went into, 3) the sea floor became dry without rubble and mud, 4) the seafloor became muddy and rocky when the Egyptians went on it chasing after Israel, 5) the seafloor did not congeal into a single surface rather it became an ordered brickwork, 6) the congealed water became as hard as rock, 7) the sea split into twelve paths, one for each tribe, 8) the congealed water was like sapphire, onyx, and glass so the tribes could see each other, 9) fresh drinking water would flow to them, 10) the fresh water that was not drunk would congealed and turn into a pile.

The Mishna then talks about the ten trials the people of Israel gave to Hashem. They were the times Israel was shrill, disobedient, and lacked faith. They are as follows: 1) screaming at the Red Sea, are there no graves in Egypt that you should take us away to die in the wilderness, 2) griping about the bitter water at Marah, 3) griping about the lack of water in the desert at Rephidim, 4) gathering the manna in violation of Shabbos, 5) disobeying the command not to store the manna, 6) complaining about the manna by saying they had loads of good free food in Egypt, 7) joining in the carping about not having meat, 8) the golden calf, 9) murmuring against Hashem, 10) the spies.

After the sin of the spies the holy One blessed be He, states the essence specifically that all of people have seen his miracles which attribute to His greatness, power, benevolence, and love of Israel. Never the less the people still do not listen to him. In line with this the Tosfos Yom Tov comments concerning the sin of the golden calf that it was a case of unjustified doubts and having little faith. Therefore they lacked the confidence to stay the course.

The name of G-d, “Elohim” (אלקים), is a term meaning power. It is similar to other names of G-d which have a similar meaning. A person has free will and this includes choosing his source of power. Many will choose to be self-reliant and say things like the power of my hands did all these wonderful things. Other things people rely on are money and guns. A religious person’s source of power is their adherence to things like religious values, texts, and perception of the will of G-d.

The test of a source of power is how well one who relies on it fares in this world. It would seem that a personal sense of happiness is the guide. Money is nice, but a person can buy all sorts of things and still be miserable. A gun will not defend against disease. A person can be humbled by their own lack of abilities. When relying on other people one must evaluate are they powerful enough and will they remain loyal.

The desert generation had seen the power and benevolence of HaKadosh Baruch Hu. Therefore they should have believed that obeying His commandments would bring them happiness and allow them to prevail over their adversaries. There would be tests but in the end they would teach and strengthen.

Today we do not have open miracles and prophets but we do have religious texts, rabbis, and the ability to think things over. If the standards, ideas, and practices make intellectual sense a person should be inclined to go in that direction, especially if they yield good results. The allure of things like money, vanity, and lust will still remain a test. Even so one should have the confidence to stay the course, if all things are considered, Hashem has rained down from heaven so many huge blessings that it seems like they have no end.

   

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/chukas-ethics-of-our-fathers-54.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/182.html

YouTube              https://youtu.be/_zoS2MCU30U

חקת \ אבות ה ד # 182 - ברכות עד בלי די

עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם. עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד כב), וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי: (אבות ה ד).

המשנה אומרת שהקב"ה עשה עשר נסים בעד עם ישראל במצריים. הם הי' מכות לפני יציאת מצריים. הם היו ניסים למען ישראל כי המצרים רדפו אותם בחומרה, ותוך כדי כך היה מעשה של נקמה על הכאב וההשפלה שלהם.

המשנה ממשיכה עם להזכיר את הנסים שעשה הקב"ה לישראל בעת קריעת ים סוף. אלה היו בעיקר מעשי חסד לישראל. פירוש רבי עובדיה מברטנורא: אחד, ויבקעו המים. שני, שנעשה הים כמין אוהל ונכנסו ישראל לתוכו. שלישי, שנעשה קרקעית הים יבש בלא חומר וטיט. רביעי, שקרקעית הים שדרכו בו המצריים שהיו רודפים אחרי ישראל נתלחלח ונעשה חומר וטיט. חמישי, שהמים הנקפאים בקרקע הים לא היו חתיכה אחת אלא חתיכות קטנות, כעין לבינים ואבני הבנין מסודרים זה אצל זה. שישי, שנתקשו המים הנקפאים ונעשו קשים כסלעים, כדכתיב (שם) שברת ראשי תנינים על המים, והמצריים נקראו תנינים. שביעי, שנגזר הים לשנים עשר גזרים כדי שיעברו כל שבט ושבט בדרך אחד לבדו. שמיני, שקפאו המים כספיר ושוהם וזכוכית, כדי שיראו השבטים אלו את אלו. תשיעי, שהיו יוצאים ממנו מים מתוקים שהיו שותים אותם. עשירי, שלאחר ששתו מהם מה שרצו, הנותרים מהם היו נקפאים ונעשים ערימות.

אז המשנה מדבר על בעשרת ניסיונות שעם ישראל נתנו לה'. הם היו הפעמים ישראל היה צווחני, לא ממושמעים, וחסרו אמונה. ואלה הם:  1) לצעוק על ים סוף, האם יש אין קברים במצרים, כי אתה צריך לקחת אותנו למות במדבר, 2) לקטר על המים המרים במרה, 3) לקטר על חוסר מים במדבר ב ברפידים, 4) איסוף מן בחילול שבת, 5) מפרה את הוראות הפקודות לא לאחסן את המן, 6) מתלונן על המן באומרו היה להם המון אוכל חינם טוב במצרים, 7) מצטרפים דופי על חוסר הבשר, 8) עגל הזהב 9) ממלמל נגד ה', 10) המרגלים.

לאחר חטא המרגלים הקדוש ברוך הוא, קובע את מהות במיוחד שכל אנשים ראו ניסים שלו אשר מעידים על גדולתו, כוח, נדיבות, ואהבת ישראל. אעפ"כ העם עדיין לא מקשיב אליו. בקנה אחד עם זה תוספות יו"ט מעיר בדבר חטא העגל שזה היה מקרה של ספקות מוצדקים מעט אמונה. לכן לא היה להם את הביטחון להמשיך במסלול.

שם אלקים עניינו כוח. גם כן יש שמות באותתו עניין. לכל יש בחירה חופשי לבחור מקורו של כוח. רבים יבחרו להיות עצמאי ואומרים דברים כמו הכוח של הידיים שלי עשו את כל הדברים הנפלאים האלה. גם יש שיסמכו בממון וכלי נשק. מקור כוח של אדם דתי דבקותם דברים כמו ערכים דתיים, ספרי קדש, ותפיסת רצונו של המקום.

מבחן של מקור הכח זה, כמה טוב מי מסתמך עליו עושה בעולם הזה. נראה כי תחושה אישית של האושר הוא המדריך. נראה כי תחושה אישית של האושר הוא המדריך. כסף זה נחמד, אבל אדם יכול לקנות כל מיני דברים, ועדיין להיות אומלל. אקדח זה לא יכול להגן נגד מחלות. אפשר שאדם מושפל על ידי חוסר יכולות שלו. כאשר להסתמך על אנשים אחרים יש להעריך האם הם חזקים מספיק ויהיו הם נשארים נאמנים.

דור המדבר ראה את הכח וחסד של קדוש ברוך הוא. לכן הם הצטרכו להאמין שמציית מצוותיו יביא להם אושר והצלחה על אויביהם. יהיו ניסויים אבל בסופו של דבר הם היו ללמד ולחזק. היום אין לנו נסים גלויים ונביאים אבל יש לנו ספרי קדש, רבנים, ואת היכולת להתבונן על דברים. אם הערכים, רעיונות, ושיטות העבודה הגיונית מצד השכל צריך לנטות ללכת בכיוון הזה, במיוחד אם הם מביאים תוצאות טובות. הפיתוי של דברים כמו כסף, גאווה, ותאווה יישאר נסיון. אף על פי כן צריך הביטחון להחזיק מעמד עד הסוף, אם בכל הדברים נחשבים, ה' הומטר מן השמים הרבה ברכות גדולות עד שנראה כאילו אין להם סוף.

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/chukas-ethics-of-our-fathers-54.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/07/182.html

YouTube              https://youtu.be/_zoS2MCU30U

קרח \ אבות ד יא # 182 - מלאכים ושדים

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצִוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּיגוֹר אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת (אבות ד יא).

המשנה באבות מדברת על תוצאות של מצווה ועבירה. העושה מצווה קונה פרקליט. מה זה פרקליט זה תומכים, מעריצים, חסידים, ונדיבים. הערת רבינו שמחה בעל מחזור ויטרי: פרקליט אחד. מליץ יושר, שהמצווה עומדת לו למליץ, כדכתיב והלך לפניך צדקך (ישעי' נ"ח), ואומר בהתהלכך תנחה אותך, והקיצות היא תשיהך )משלי ו'), לעולם הבא, עכ"ל. הערה פלא יועץ שצ״ט:ג׳: וידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה (בראשית רבה ל ו) עקר תולדותיהם צדיקים, מעשים טובים, ודבריהם חיים וקימים, צדקו יחדו עם מאמרם ז''ל (אבות ד, יא), שהעושה מצוה אחת קנה לו סנגור אחד, שהוא מלאך הנברא מן המצוה, עכ"ל.

מצד שני אם עובר עבירה קונה קטיגור. הערת מחזור ויטרי: וכן דילטור,רכיל בגימטריא, ושניהם לשון יוון הוני נהוג לפרש קטיגור קטי תגרא, כלומר בעל קטטה ותגר, או קני תגרא. וסניגור סני תגרא, עכ"ל. הערה פלא יועץ ער״ח א׳: כן זה מקבל עליו את יצרו שיהא שופטו והוא ימשל בו, עכ"ל. כביכול יהיה לחוטא קוף על גבו.

המקובלים אומרים עבירה בוראת שד. והם המשחיתים והמקטרגים שנבראו על ידי העוונות והפשעים. וגם כדי לטהר את אשר פגם. והרי זה דומה למי שזדון לבו השיאו, או מחמת מעוט זהירותו לכלך היכל המלך, וישנאהו המלך שנאה גדולה על אשר מלאו לבו לעשות כן.

כתוב בזהר חדש (שיר השירים דף עד) יש 600,000 אותיות בספר תורה אשר תואמות את 600,000 נשמות של הי"ב שבטי ישראל. באופן דומה, המגילה העמוקה (ותתחנן # 186) כותבת כי נשמתו של כל יהודי נובעת מאחד 600,000 האותיות בתורה. עם זאת, על פי הספירה של המקראות הגדולות, ישנם 304,805 אותיות. הסברים שונים ניתנים לפתור סתירה זו. עוד קשה אוכלוסיית היהודים בעולם משתנית לאורך זמן. כיום היא בערך 14 מיליון.

אפילו כך הרעיון שכל מצווה בתורה נמצאת בעם היהודי נראה נכון. בנוסף יש רעיון כי לכל אדם בין האומות יש יהודי המייצג את ההשקפה שלו. נוסף על כך יש את הרעיון כי כל היבט של העולם הוא השתקפות של הבורא. התוצאה היא שמי שעובר עבירה פוגע במישהו, אולי הרבה. בנוסף העולם עלול להפוך נגדם. לדוגמה נמלים עלולים לפלוש לביתם או מפלצת במוח שלהם העלולה לגרום להם לבחילה, טירוף, או לגרום להם תאונת דרכים.

סוף סוף העושה מצוות עושה לו חברים, והעושה עבירות עושה אויבים. בעיקר  שדים, מזיקים, וצרות שבאו כדי לגרום לאדם לעשות תשובה. בנוסף צפוי לעשות טעויות בעולם הזה. העיקר הוא לתקן עצמו בפרוזדור בעולם הזה להיכנס לטרקלין בעולם הבא.

לע"נ האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז בנוסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/06/blog-post.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/06/182_87.html

YouTube                      https://youtu.be/L7vxIgKU1AI