וילך \ סליחות # 140: תפילת רש"י

הסליחות לצום גדליה כוללות פיוט על ידי רש"י, גדול הפרשנים על טקסטים דתיים יהודים. הפיוט הוא על חזרה בתשובה באופן כללי ולכן זה מאוד שייך לימים הנוראים. זה משלב נושאים קבליים כמו המספר שבע, ארבעה רוחות, מעשה בראשית, וגאולה.  בסליחות בנוסח ספרד הוא מ"ב ובנוסח אשכנז מ"ו. 

נראה שיש רמז בפרק השני של הספר בראשית בשורת הפתיחה בשימוש במילת טֶרֶם כמו גם הקצב שלה. "אז טרם נמתחו נבלי שבבים, בארץ עד לא דבקו רגבים." אז מתואר ז' דברים אשר חברו אלפים קדם בריאת אדם. ואלו הם:

א.      דת

ב.      כס

ג.       רפואת בנים שוכבים היינו, התשובה

ד.      הוד גן עדן

ה.      עלק (עלוקה) הבהבים פ' גיהנום

ו.        מקום כפרה על ידי מקריבים פ' בית המקדש המכפר  על ידי שמקריבים בו קרבנות

ז.       זהר שם ינון מחלל מחובים פ' שמו של משיח

רש"י ממשיך "טכוסים על רקיע בוטים כשביבים". פ' טכוסים - מתוקנים ומוכנים כל שבעת הדברים על רקיע, פי בוטים כשביבים – נראים כנצוצי אש. זה דומה לשצ"ם חנכ"ל אבל אין להמשיך המשל יותר מדי. כביכול הקב"ה יושב על כס המלכות. לימינו (במשתמע המערב) התורה שבכתב. בגן עדן הדרום ובצפון גהינום. ממזרח ירושלים.

רש"י מתמקד בירושלים, ראשון בבית המקדש, לאחר מתפצל למזבח עם אבן השתייה. אבן השתייה הוצבה בקודש הקדשים בבית המקדש, ולפי האגדה כל העולם הושתת ממנה. המזבח הוא העידון של הרעיון של תשובה. מזבח בהשוואה לשולחן והרעיון הוא שלהזמין מישהו לסעודה הוא דרך לפייס אותו לעוולות שהוא סבל.

אבן השתייה היא מעט שונה בכך ששם ינון (משיח) עליה חקוק שהוא תואר קל של שם המפרש. בדרך זו הרעיון של גאולה מלווה את המושג של חזרה בתשובה. הבסיס הוא שמחשבות של גאולה מאותתות לאדם לחזור בתשובה. הגשר הוא אבן השתייה שקשורה למים וסוכות קשור לגשם וגשם הוא בידי שמים. לכן, כאשר אדם הופך את לבו לאבינו שבשמים, הוא מתחיל לשנות את דעותיו והתנהגותו. זה מביא רפואה לחלש וחולה.

רש"י משווה זה לכבוס בגדים צואים ולהלביש מוטבים והרק שמן הטוב על ראש השבים. הדרך לתשובה הוא תפילת שכרה והבעת חרטה על מעשים רעים שנעשו בעבר. לאחר מכן הוא הפרפרזה בפסוק "ונשלמה פרים שפתינו". הסיום חטאינו הצלל (הטבע) בקרקע נטפי מרזבים (צנורים). קרבנו אליך ברחיפת רחמיך הרבים.

  

לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה בתשרי תשנ"ב

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/vayelech-slichos-rashis-prayer.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/140.html

YouTube     https://youtu.be/s3znIr_vWrc

VaYelech / Slichos - Rashi's Prayer

The Slichos for the Fast of Gedalia feature a liturgical poem by Rashi, the greatest of the commentators on Jewish religious texts. The piyut is about repentance in general therefore it is very relevant to the high holidays. It interweaves kabalistic themes like the number seven, the directions of the compass, cosmology, and eschatology. Cosmology is the philosophical concept that deals with beginnings i.e. ma’aseh bereshis (מעשה בראשית). Eschatology is the subject of the final redemption. In the Slichos for nusach Sefard (Hasidim) it is the 42^nd. For nusach Ashkenaz it is the 46^th.

The second chapter of the book of Genesis seems to be alluded to in the opening line in its use of the word before (טֶרֶם) as well as its rhythm. “Even before the clouds were stretched above, on the earth the clods were still not clung together”. It then describes the seven items that were created 2000 years before man. They are

1.    religion,

2.    the throne of glory,

3.    a cure for wild children i.e. repentance,

4.    the glory of the Garden of Eden,

5.    scorching bloodsuckers i.e. hell,

6.    the place of repentance by means of sacrifices i.e. the altar in the Temple,

7.    the brilliant name (essence) of the messiah, which has been desecrated through our sins.

Rashi continues that these were placed in the sky with sparkling luster which invites a comparison to the seven celestial objects of antiquity. They are the sun, moon, and five easily visible planets, but one cannot carry the metaphor too far. So to speak the Holy One blessed be He is sitting on the throne. To His right (by implication the west) is the written law. In the south is paradise and in the north is hell. To the east is Jerusalem.

Rashi then focuses on Jerusalem, first on the Temple, after that splits to the altar with the “Foundation Stone”. The Foundation Stone was found in the Holy of Holies in the Temple and according to legend the entire world spread out from it. The altar is the refinement of the idea of penitence. An altar is compared to a person’s dinner table and the idea is that inviting somebody over to dinner is a way of appeasing him for wrongs he has suffered.  

The foundation stone is slightly different in that it has the name of the Moshiach etched on it, and this is compared to the ineffable four letter name of G-d. In this way the concept of redemption accompanies the concept of repentance. The basis is that thoughts of redemption beckon a person to teshuva. The bridge is that the foundation stone is associated with water, Succos is associated with rain, and rain is in the hands of heaven. Therefore when a person turns his heart to our Father who is in heaven, he begins to change his point of view and his behavior. This in turn heals the weak and the sick.

Rashi compares the process to washing filthy garments, dressing in nice clothes, and putting fragrant oil on the heads of the penitent. The vehicle for penitence is prayer acknowledging and expressing regret for past misdeeds. He then paraphrases the verse that our words should be considered like sacrifices. He concludes that our sins should sink into the ground like water and we should be brought under the wings of G-d’s abundant mercy.

לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה בתשרי תשנ"ב

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/vayelech-slichos-rashis-prayer.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/140.html

YouTube     https://youtu.be/s3znIr_vWrc

נצבים \ ראש השנה # 139: תקע בשופר גדול לחרותנו

החומש מפרט את החגים היהודיים פעמיים. ברישום הראשון ראש השנה נקראת "זִכְרוֹן תְּרוּעָה" (ויקרא כג כד) וברישום השני פשוט נקרא "יוֹם תְּרוּעָה". מסתמא תרועה קול של קרן, אך המונח הכללי יותר הוא "תקיעה". תרועה מציינת בשורה וישראל מתואר כמבשרו של המלך. אחד מתפקידיו של היהודי הוא להריע מקרבתו של הקדוש ברוך הוא. שופר הוא סוג מסוים של קרן, והקרן של איל בניגוד למתכת. זהו התרגול הייחודי של ראש השנה והיא נחשבת כמצווה מהתורה להקשיב לשופר ביום זה, כי זה נקרא יום תרועה פשוטו כמשמעו.

תוקעים בשופר בזמנים שונים בתפילה והתקיעה הרשמית היא לאחר קריאת התורה. בסיומו של הסדר נאמר פסוק מתהילים (פט טז) "אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון". ההקשר של הפסוק מתהילים הוא שעל כל פעולה  בעולם הפיזי שבו נוכחותו של הבורא מוחשית צריך לתת את הדין על מעשיו בעתיד. השימוש בפסוק בתפילה אף הוא הקול האמיתי של השופר. לכן ראוי לנו להבין משהו על הקול הזה.

השופר הוא לא ממש כלי נגינה. במקרה טוב זה יכול להיות שווה לתוף. הטון יכול להיות מגוון מעט אבל לא מספיק כדי לייצר מנגינה. זה יכול לייצר תקיעה ארוכה, כמו גם שרשרת של תקיעות קצרות, אבל גם כך זה לא מאוד קצבי. בעצם זה קצת יותר רעשן. ילדים אוהבים את זה ויהיו בשמחה תוקעים בקרן זו במיוחד בראש השנה. יש לזה תכונות אחרות לדוגמה להישמע כמו אזעקה, תקשורת מסוג צבאי פשוט, ומיקוד תשומת לב באופן דרמטי. הכל רלוונטי לראש השנה אבל שמחת הקול להביע עליזות היא אחד החשוב ביותר.

חלק נכבד מתפילת המוסף מוסב על השופר. זה מתחיל עם איך שזה היה בשימוש למקד באופן דרמטי את תשומת הלב של האומה במתן עשר הדברות בהר סיני. לאחר מכן הוא מביא פסוקים שונים מהספר תהילים שבו בשופר הוא כלי של חגיגה לפני ה'. "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'" (תהלים צח ו). "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו" (תהלים פא ד). הרעיון להתחיל את החודש החדש בשמחה. "הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור" (תהלים קנ ג). תהילים אלו הם מוזיקליים, אבל גם הם כוללים את הרעיון של כניסה דרמטית עליזה.

   

לאחר מכן הוא מתאר את הקיבוץ הגלויות של ישראל המתחיל בתקיעת שופר גדולה. הסעיף "שופרות" מסתיים בקטע מהחומש, "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם" (במדבר י י).

הרעיון הוא שאנחנו צריכים לדעת איך לעשות רעש כראוי. לפעמים מוסיקה היא מתוחכמת מדי. תשואות ומחיאות כפיים גם חשוב, אבל לפעמים אנחנו צריכים משהו קצת יותר. זהו תקיעה של קרן. ניתן להשתמש בו לברך פוליטיקאי פופולרי, מורה אהוב, וחבר יקר. זה נותן לו קבלת פנים יפה ונותן לו לעשות "פריצה" חזקה. בנוסף הוא מעורר הזיכרונות של העבר שלנו ותקוותינו לעתיד.

   

  

לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה בתשרי תשנ"ב

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/netsavim-rosh-hashana-sound-great.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/139.html

YouTube     http://youtu.be/dcFuhcgOafQ

Netsavim / Rosh Hashana - Sound the Great Shofar of our Freedom

The Chumash lists the Jewish holidays twice. In the first listing Rosh Hashana is called זִכְרוֹן תְּרוּעָה (Zicron Teruah) (Leviticus 23:24), literally remberance blast, and in the second listing more simply as the day of teruah (יוֹם תְּרוּעָה) (Numbers 29:1). The simplest translation of teruah is the blast of a horn, but the more general term is תקיע. Teruah denotes a herald and Israel is described as the herald of the king. One of the functions of a Jew is to trumpet the coming of the Holy One Blessed be He. A shofar is a specific type of horn, a ram’s horn as opposed to a metal trumpet. This is the distinctive practice of Rosh Hashana and it is reckoned as a mitzvah from the Torah to listen to the shofar on this day because it is literally called the day of the horn blast.

The shofar is played at various times during the service and the formal sounding follows the Torah reading of the holiday. At the conclusion of its sequence a verse from Psalms (89:16) is recited. “Happy is the people that knows the heralding of Hashem, in the light of Your face they will walk”. The context of the Psalm is the actions and sites in the physical world where the presence of the Creator can be sensed and his future deeds can be perceived. The use of the verse in the liturgy though is the actual sound of the shofar. Therefore it is appropriate for us to understand something about this sound.

The shofar is not really a musical instrument. At best it can be compared to a drum. The tone can be varied slightly but not enough to produce a melody. It can produce a long blast as well as a chain of short blasts, but even so it is not greatly rhythmic. It’s basically a little more than a noise maker. Children love it and will cheerfully blow this horn especially on Rosh Hashana. It has other functions, too, for example to sound an alarm, simple military type communications, and to dramatically focus attention. All of these are relevant to Rosh Hashana but the cheerful sound expressing joy is the most important one.

A section of the Musaf for the high holidays is about the shofar. It starts with how it was used to dramatically focus the nation’s attention during the giving of the Ten Commandments on Mount Sinai. It then brings various verses from the book of Psalms in which the shofar is an instrument of celebration before Hashem. “With trumpets and the sound of the shofar make a blast before the king Hashem”, (Psalm 98:6). “Blast at the start of the month the shofar, on the new moon, the day of our celebration”, (Psalm 81:4). The idea is to cheerfully start the new month. “Praise Him with the blast of a shofar” (Psalm 150:3). These psalms are musical as well but they do include the idea of a cheerful dramatic entrance.

It then describes the gathering of the exiles of Israel starting with the blast of the great shofar. The section “Shofros” ends with the section from the Chumash, “On the days of your celebrations, holidays, and starts of a new month, you will make a blast with your trumpets, as well as on your burnt offerings and peace offerings, and it will be for you a remembrance before the Lord”, (Numbers 10:10)

The idea is that we need to know how to properly make noise. At times music is too sophisticated. Cheering and clapping are also important, but sometimes we need something a bit more. This is the blast of a horn. It can be used to welcome a popular politician, favorite teacher, or a dear friend. It gives him a nice welcome and lets him make a strong entrance. In addition it rouses our memories of the past and our hopes for the future.

לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה בתשרי תשנ"ב

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/netsavim-rosh-hashana-sound-great.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/139.html

YouTube     http://youtu.be/dcFuhcgOafQ

בס"ד

Wishing my Family, Friends, and Readers a Happy Rosh HaShana

למשפחה, חברים, וקוראים לשנה טובה ומתוקה, תכתב ותחתם

Hear Yoseph sound the shofar at   https://www.youtube.com/watch?v=5il75orJ2yk

For my New Year's message click       http://1drv.ms/1NiRhn8

HaYom        https://app.box.com/s/qtmkr91t9gg6mq83niq3

Kaddish-High Holidays               https://app.box.com/s/7oot5p3zmnbgpejqgfrl

Simcha l'artsecha      https://app.box.com/shared/oyro3gcbk8

OifenPripetshik    https://app.box.com/shared/81fi1m6hna

כי תבא \ אבות ג & ד # 138: בחירה חופשית ומטרה

פרקי האבות (ג טו) מביא ציטוט מרבי עקיבא, "הכל צפוי, והרשות נתונה, ובטוב העולם נדון. והכל לפי רב המעשה". המשנה מעלה את הנושא של בחירה החופשית ומצביע איך לחיות חיים נכון כמו כן, עוסק בידיעה וחסדו של הקדוש ברוך הוא.

לגבי בחירה החופשית, פירוש רבי עובדיה מברטנורא: והרשות נתונה - בידו של אדם לעשות טוב ורע, ומביא את הקטע אלוקים מונח לפניכם, חיים, מוות, רע, וטוב. אלה כוללים את ההחלטה אם אוהב את ה' וללכת בשביליו. שביליו הם דרכי החיים וברכה וזה צריך להיות הבחירה שלנו (ראה דברים ל טו יט). גם הברטנורא: הכל צפוי - כל מה שאדם עושה בחדרי חדרים גלוי לפניו. ובטוב העולם נדון - במדת רחמים. פירוש הרמב"ם: שדין ה' יתברך עם בני אדם אמנם הוא בחסד ובטוב, לא כפי הדין הראוי עליהם, פי' מרדכי דב רבינוביץ – אלא לפנים משורת הדין.

המשנה הבא מפתחת בפיוטי הרעיון הזה, ראשון ברוח של זהירות ואומרת, הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה, והגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו". זה נגמר באופטימיות ואמר, "והדין דין אמת, והכל מתקן לסעודה. הרעיון הבסיסי הוא שהקב"ה נותן לאדם את המשאבים שהוא צריך ורוצה. לאחר שיש מבחן אבל, הציפייה היא שהאדם יהיה ראוי לחגיגה.

המשנה האחרונה בפרק, " רבי אליעזר בן חסמא אומר, קנין ופתחי נדה, הן הן גופי הלכות. תקופות וגמטריאות, פרפראות לחכמה". נראה הרעיון שידע אסטרונומיה ויותר כללי איך העולם באמת פועל מכין אדם ללמוד מהוא טוב ורע. ברגע שאדם יודע צדק וחמס הוא מוכן להבין יד הגלוי של ה' בעולם הזה.

התורה אוסרת יחסים עם אשתו בזמן היא נידה. כאן ביולוגיה וצדקות מצטלבים. התלמוד נותן כללים כיצד לקבוע את ההתחלה, הסוף, וכיצד להגדיר גדר כדי שלא לטעות. הנושא של הקינים של ציפורים במסכת קנין מעורפל יותר. המונח עצמו הוא ביטוי ליונים שהובאו כקורבנות. בהתאם לנסיבות, יונה בודדת או זוג היונים מובאים. כאשר זוג היונים מובא בדרך כלל אחד מהם חטאת והשני הוא עולה.החוקים הנוגעים לשני קורבנות אלה הם שונים, אבל לעתים קרובות יונים נראים אותו הדבר. ניתן להימנע מבעיות רבות אם הייעוד נעשה בזמן האחרון האפשרי. לא פחות בעיה יכולה להתעורר כאשר ציפורים או קורבנות מתערבים.

יונים מובאים על המזבח למספר הסיבות, ביניהם לאישה לאחרונה לידה. אחת מהן הוא ביטוי של מסירות, ואחר ביטוי של התנצלות או ספציפי או כללי. הלקח של פרקי אבותינו כאן נראה שימוש נכון ביכולת היצירתית של אדם הן בתאוריה והפרקטיקה.

המשנה האחרון בפרק הרביעי עוסק גם באיך אנחנו בוחרים להתנהג בחיינו. הוא אומר אלו שחיו יישפטו על פי הידע של ה' שלהם וכמה הם נתנו את הידע הזה לאחרים. באופן ספציפי, הוא הוא היוצר, שהוא יודע הכל, כל יכול. אף אחד לא יכול לברוח ממנו בקבר. להיפך כל שיידרש הוא לעשות חשבון נאות לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

  

לע"נ בן דוד שמואל בן נח ז"ל נלב"ע טו באב תשס"ט  

ניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/ki-tavo-ethics-of-our-fathers-chapter-3.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/138.html

YouTube     http://youtu.be/zU65phT4tro

Ki Tavo \ Ethics of our Fathers Chapter 3 & 4 - Free Will and Purpose

Ethics of our Fathers (3:15) brings a quote from Rabbi Akiba, “All is foreseen, and freedom of choice is granted. The world is judged with goodness, but in accordance with the amount of man's positive deeds”. This Mishna raises the issue of man’s free will and suggests how we are to properly use our lives. It also deals with the omniscience and benevolence of the Holy One blessed be He.

Concerning free will the Bartenura explains that it is in the hands of a man to do good or bad and brings the passage G-d has placed before you, life, good, death, and evil. These include the decision whether to love Hashem and go in His paths. His paths are the ways of life and blessing and this should be our choice (see Deuteronomy 30:15-19). He also remarks that all actions are seen including the actions in the inner recesses of a person’s heart. Never the less the judgement is in the spirit of mercy. Maimonides adds that the judgement of the most high is in the spirit of goodness and kindness and not entirely according to what would be abstractly correct.

The next Mishna poetically develops this idea first in the spirit of caution saying, “Everything is given on the basis of a pledge and a net is spread out over all life. The store is open and gives credit, everything is written down, all who want to borrow can do so, and the bill collectors collect whether a person agrees to it or not”. It ends optimistically saying, “the judgements are truthful and everything is prepared for a banquet”. The basic idea is that G-d gives man the resources he needs and wants. After that there is an evaluation but, the expectation, though, is that the person will be deserving of a feast.

The final Mishna in the chapter is in the name of Rabbi Eliezer ben Chisma, who states that the topics of bird’s nests and menstruation are the substance of halacha and that astronomy and gematrias are the condiments of wisdom. The idea seems to be that astronomy and more generally knowledge of how the world really operates prepares a person to learn what is really good and evil. Once a person knows right and wrong they are prepared to understand the revealed hand of Hashem in this world.

The Torah forbids a man from having relations with his wife during her monthly period. It is here that biology and morality intersect. The Talmud gives rules how to determine its beginning, end, and how to set a fence so as not to err. The issue of bird’s nests in the Mishna קנין tends to be more obscure. The term itself is an idiom for pigeons that are brought as sacrifices. Depending on the circumstances, a single pigeon or a pair of pigeons may be brought. When a pair of pigeons is brought typically one is a sin offering and the other is a burnt offering. The laws concerning these two sacrifices are different, but pigeons often look the same. Many problems can be avoided if the designation is made at the latest time possible.  Never the less a problem can arise when birds or sacrifices get mixed up.

Pigeons can be offered on the altar for a number of reasons, among them for a woman who has recently given birth. One is an expression of devotion, and the other an expression of apology either specific or general. The message of Ethics of our Fathers here seems to be proper use of a person’s creative ability both in theory and practice.

The last Mishna in the fourth chapter also deals with how we choose to behave during our lifetime. It states those that lived will be judged according to their knowledge of Hashem and how much they have imparted this knowledge to others. Specifically He is the creator, who is omniscient, omnipotent. One cannot escape Him in the grave. On the contrary all will be required to make a proper accounting before the king of kings, HaKadosh Baruch Hu.

  

לע"נ בן דוד שמואל בן נח ז"ל נלב"ע טו באב תשס"ט

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/ki-tavo-ethics-of-our-fathers-chapter-3.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/09/138.html

YouTube     http://youtu.be/zU65phT4tro