כי תשא – תצוגה צנועה # 57

פרשת כי תשא מתחיל עם המצווה, כיצד לבצע מפקד אוכלוסין של עם ישראל.  רש"י מסביר: כי תשא" - לשון קבלה, תרגומו, כשתחפוץ לקבל סכום מניינם, לדעת כמה הם – אל תמנם לגולגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים ותדע מנינם, עכ"ל. הכסף לשימוש למטרות דתיות. " כפר נפשו" הביטוי החומש לצדקה. זה עניין צדקה תציל ממות. רש"י ממשיך, "ולא יהיה בהם נגף" - שהמניין, שולט בו עין הרע, והדֶבֶר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד.

"ויסף אף יהוה לחרות בישראל ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל ואת יהודה", (ב שמואל כד). פ' רש"י: לא ידעתי על מה. בכל מקרה מפקד לאומי משמש שם כהסתה לעונש.

פירוש הכלי יקר: 

·         שכופר זה היה להציל מן עין הרע השולט בשעת המספר, כי בפעם ההוא יש מקום לשרי מעלה של האומות לקטרג ולומר מה יקר וגדולה לישראל במספר זה על כל האומות והלא הללו עע"ז והללו עע"ז לפיכך צריכין בפעם ההוא אל כופר נפש להשקיט מדה"ד. . . .

·         שבכל מקום שיש נדנוד גסות הרוח שהעשיר יש לו מקום להתגאות על העני לאמר לו נדבתי גדולה משלך שם אין הקב"ה קורא שמו יתברך עליו לפיכך לא יחס אל השי"ת בפר' תרומה הנדבה הג', אבל כאן שכל הג' היו הבקע שעשיר ועני שוין בו ואין מקום להתגאות אחד על חבירו, עכ"ל. כתוצאה מכך, מראים מידה רעה בשעה דין.

·         ובדרך זה נמשלו ישראל לכוכבים, שנאמר בהם (ישעיה מ.כו) המוציא במספר צבאם כי מספר ההוא ודאי הוא בעבור מעלתם כי בלי ספק שהקב"ה יודע מספרם, כך מספר בני ישראל אחר מעשה העגל דומה למה שנאמר אחר חטא של ראובן (בראשית לה.כג) ויהיו בני יעקב י"ב. כך הודיע לנו כאן שלא נמאסו בעבור מעשה העגל אלא כולם במעלות המספר המורה שכל איש מישראל מושגח בהשגחה פרטית. אמנם המספר הנאמר בפר' במדבר היה לפי שבא להשרות שכינתו בתוך כל שבט ושבט כי דבר זה צריך מספר, כי אין הקב"ה משרה שכינתו על פחות מן כ"ב אלף (יבמות סד.)

·         אבל בזמן שהם נספרים אחד לאחד יש לחוש שהמספר יגרום שכל אחד לבדו בפני עצמו יעלה זכרונו למעלה ויתבקר פנקסו בכל זכות וחובה שיש לו, ושמא לא יכריעו זכיותיו על חובותיו ובסבה זו יזכירו לו עון העגל שכבר נמחל כי לא נמחל כ"א אל רבים ולא ליחידים והמספר גורם שכל יחיד נזכר לעצמו, לכך נאמר וביום פקדי והוא לשון מספר ור"ל כשיהיו נמנין לאיזו צורך אז יעלה זכרון כל איש פרטי לפני ואז ופקדתי עליהם את חטאתם כי החטא חוזר וניעור, ע"כ צוה כאן על כופר נפש זה לכפר על מעשה העגל בשעת המספר כי יפקד מושבו על כל אחד ואחד . . . לפי שיבא לפני הש"י זכרון כל ראש בפני עצמו לפיכך ונתנו איש כל איש פרטי שיש לחוש שיתבקר פנקסו ויבוקש וימצא כי היה לו חלק בפועל המגונה ההוא לפיכך יתן בפעם ההוא כופר נפשו. 

ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל וחד אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין ר' יהושע בי ר' נחמיה בשם ר' יוחנן בן זכאי לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה )ירושלמי שקלים ב ג(.רבי ישמעאל אומר: בוא וראה רחמיו של מי שאמר והיה העולם על בשר ודם, שאדם קונה את עצמו בממון (מכילתא). בעיקר חטא העגל היה חטא של חוסר נאמנות לאמונה. תרומת מחצית השקל עבור קורבנות של בית המקדש דווקא בביטוי של מסירות לדת. לכן מעשה צדקה הזה מעשה של חזרה בתשובה.

נראה הלקט העקרוני שיש זמנים לחשבון נפש גם ליחיד גם לאום. בדרך כלל הם זמני שמחה להראות מעלות והישגים. אבל למרבה מעלות והישגים אפשר לעורר קנאה. בנוסף יהיו גם חסרונות הן בהווה הן בעתיק. כתוצאה מכך צריכה להתבצע התחשבנות כזו מתוך צניעות ובאמצעות שיטה שהיא באופן ניכר נדיב.

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/ki-thisa-modest-display.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/57.html

YouTube  

 http://youtu.be/VD_hse1PO7M

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/, 

לע"נ, האמה ,מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע ט"ז ניסן תשנ"ח        וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Ki Thisa כי תשא – A Modest Display

Parshas Ki Thisa opens with a mitzvah as to how to perform a census of the nation of Israel. A simple head count is forbidden, rather a half a shekel is to be taken from each person and the money is to be used for religious purposes. A count of the money will easily disclose the number of people. The word used for the donation is כפר נפשו literally atonement for his life. The Chumash adds this procedure is to be followed so there will not be a plague among them. Rashi comments that a census can be taken whenever it is desired. He explains that this procedure is necessary because the evil eye rules on Israel specifically when they are being counted and brings as an example the census taken by King David and the resulting plague (see 2 Shmuel 24).

In the story of the plague during the reign of King David the Tanach says that Hashem was simply angry at Israel. Rashi comments that we do not know why. In any case a national census is used there as an incitement for punishment. The Kli Yakar also develops the idea that the evil inclination instigates at the time of a census. He explains that when the population total is given there is room for the administering angels of the nations to protest saying, what greatness and esteem is present in Israel so that they should have such a [respectable] number, these serve idols and these serve idols. As a result to rescue them from this evil eye the count is made by means of charitable contributions. There is another reason why precisely a donation of half a shekel is required of all being counted. If the rich were permitted to give more, there would be room for them to be conceited in regards to the poor. As a result they would be exhibiting a bad characteristic at a time of judgment.

The Kli Yakar continues that an aspect of the count is to imbue the nation as a whole and each and every individual with the Shechina (presence of Hashem) and the providence of heaven. In connection with this an accounting is made of each person’s merits and failings. However in some cases the merits will not outweigh the failings. Because the census is a time of taking stock it is also an apt time for retributions. For this reason retributions are also exacted at this time for the sin of the golden calf.

In regards to the golden calf the Jerusalem Talmud (Shekelim 6a) brings two reasons why the Chumash specifies specifically half a shekel. One reason is because the nation sinned when they did not wait a half a day for Moshe to return from Mount Sinai. The other reason is that the people violated the Ten Commandments and a half a shekel weighs ten geras. The Mechilta gleefully in wonder gushes, “Come and see the mercy of He Who spoke and there was a world, concerning flesh and blood, that a man can redeem himself with money”. In essence the sin of the golden calf was a sin of disloyalty to the faith. The half shekel donation is for sacrifices in the Temple which are specifically expressions of devotion to religion. Therefore this act of charity is an act of repentance. 

The basic message seems to be that there are times when people either as individuals or as a nation take stock of themselves. These tend to be happy times because virtues and accomplishments are showcased. Unfortunately these virtues and accomplishments may arouse jealousy in others. In addition there will also be shortcomings both present and ancient. As a result such accountings should be carried out modestly and using a method that is noticeably benevolent.

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/ki-thisa-modest-display.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/57.html

YouTube  

 http://youtu.be/VD_hse1PO7M

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/, 

לע"נ, האמה ,מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע ט"ז ניסן תשנ"ח        

TeTsaveh תצוה – The Eternal Light

Parshas TeTsaveh opens with HaKadosh Baruch Hu saying to Moshe, “you shall command the children of Israel, and they shall take to you pure olive oil, crushed for lighting, to kindle the lamps continually’, (Exodus 27:20). The simple understanding of this verse is that the people are to donate high quality olive oil to light the menorah in the Temple.  The Or HaChaim comments that olive oil is a metaphor for Torah, because just like oil [candles] illuminates the world so too does the Torah. He then in detail analyzes the verse. Pure (זך) means that they should engage in Torah with no outside motives such as to tease others or for the purpose of conceit. These things are considered to be the dregs of religious scholarship. The olives are to be crushed (כתית) meaning one should exhaust his body and all of his abilities in the pursuit of his studies.

The commentaries typically explain this mitzvah in terms of its practical application to making oil candles for the sacred menorah. However their ideas provide hints as to how we should study.  Rashi learns a limitation from the word crushed saying that the olives should only be crushed in a mortar and pestle. This is because if they are thoroughly ground up in a mill, the oil will be of low quality and therefore will not provide quality illumination. This hints that when studying a text a person should not delve into the words to the extent that he is inferring things which are not there. Rashi continues that the oil candle should be lit until the flame burns by itself. This implies that when a person learns something he should understand it clearly and to the extent he can talk intelligently about it.

The Sforno focuses on the phrase, “You will command”, noting it is specifically aimed exclusively at. He explains that Moshe was required to give the order to Israel himself. Homiletically we can say that a person must learn for himself and that others cannot do it for him.  The Baal HaTurim notes that this is the only parsha that occurs after the birth of Moshe, in which his name is not mentioned, perhaps suggesting the importance of humility in limudei kodesh. He also says that, because there is a financial cost to this mitzvah, the language of “command” was necessary to motivate the people to keep it. This suggests that in the pursuit of knowledge a person should expect to spend money.

The Or HaChaim remarks that even if an individual donated oil for the Menorah, never the less it was reckoned as a community offering. This hints that education must include a community effort. He also discusses the western candle of the menorah, the nir ma’aravi נר המערבי. There is a legend that the nir ma’aravi never went out.  The Talmud understands this as a testimony to the entire world that the Shechina rested on Israel.  The Or HaChaim explains that the jokers of the generation would wisecrack, “How could the Heavenly presence rest on the work of Moshe?”  However when people saw this miracle, they knew that Moshe rabenu’s prophesy was true that the Lord on High dwelled in this lower world. From this we can infer that one, who is constantly learning Torah properly, demonstrates the truth of Torah and the presence of HaShem in the physical world.

 Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/tetsaveh-eternal-light.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/56.html

YouTube  

 http://youtu.be/bqYtWex7EpM

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

, לע"נ סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג        וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

תצוה – נר תמיד # 56

בתחילת פרשת תצוה הקדוש ברוך הוא אומר למשה, "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד", (שמות כז כ). הפשוטות הפסוק שיתרומו שמן זית באיכות גבוהה כדי להדליק את המנורה בבית המקדש. פירוש אור החיים: ויקחו אליך שמן זית זך ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן מה השמן מאיר לעולם כך התורה. . . . ודקדק לומר זך שצריכין לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים שהם לקנתר ח''ו או להתגדל וכדומה, אלה הם שמריה. ואמר עוד כתית פירוש שצריכין לעסוק בתורה ולכתת גופם וכחם על דרך אומרו (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות (ברכות ס''ג:)

הפרשנויות בדרך כלל מסביר מצווה זו איך למעשה להכין שמן למנורה הקדושה. עם זאת את הרעיונות שלהם נותנות רמזים

לדרך הנכון ללמוד. פרש"י: "כתית" - הזתים היה כותש במכתשת ואינו טוחנן בריחים כדי שלא יהא בו שמרים. ואחר שהוציא טפה ראשונה, מכניסן לריחים וטוחנן והשמן השני, פסול למנורה. עכ"ל. הטעם אם נטחנו לגמרי השמן לא יהיה איכותי ולכן לא יתן אור איכותי. זה מרמז בלומד הגרסה אין להתעמק במילות עד כדי שיסיק דברים שאינם קיים. פרש"י: "להעלות נר תמיד" - מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה (שבת כא). משמעות כאשר לומד צריך להבין ברורה עד שיכול לדבר על העניין בשכל.

פירוש ספורנו: "ואתה תצוה" - הנה מה שאמר עד עכשיו ועשית יובן שיעשה על ידי אחר, וזה שיצוה לאומנים שיעשו. ולפיכך באלו הג' מצוות שצוה הנה אמד ואתה, להודיעו שיעשה הוא בעצמו, שיצוה לישראל על עשיית השמן. עכ"ל. דרש, אדם צריך ללמוד על עצמו ושאחרים לא יכולים לעשות את זה בעדו.

פירוש בעל הטורים:  ואתה תצוה. לא הזכיר משה בזה הסדר משא''כ בכל החומש. שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה (חוץ ממשנה תורה). והטעם משום שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת וקללת חכם אפי' על תנאי באה ונתקיים בזה. וכתב צוואה במנורה וכן בתמיד צו את בני ישראל לפי ששניהם נוהגים בכל יום ויש בהם חסרון כיס לפיכך צריך זרוז לכן אמר בהם לשון צוואה. ויקחו אליך. אבל אני איני צריך לאורה: כתית. רמז ת''י ת''כ שנים יהא נוהג הדלקת המנורה:להעל. ת. חסר ו' לומר שוי''ו נרות מכבים אותם אבל נר מעדבי דולק לעולם:למאור. להעל. עכ"ל. יש לדרוש שחכמה באה מתוך עניוות וצריך לקנות אותה בכסף.

פירוש אור החיים:

·         "מאת בני ישראל" – כל קרבנות הציבור שנתנדבו מעצמן כשרים ובלבד שימסרום לציבור . . . והוא מה שאמר הכתוב מאת בני ישראל, פירוש כי שמן זה קרבן ציבור ולזה לו יהיה שיתנדבו יחיד צריך שימסרם לציבור ותהיה הבאתו למשכן מאת בני ישראל, עכ"ל. רמז בזה שחינוך עניין הציבור.

·         "ויקחו אליך" - טעם אומרו אליך יתבאר על דרך מה שאמרו במסכת שבת דף כ''ב וזה לשונם, מחוץ לפרוכת העדות עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות אמר רב זה נר המערבי כו' עד כאן. והנה אמרו ז''ל (שמו''ד פנ''ב) ליצני הדור היו מתלוצצים על משה לומר אפשר שהשכינה שורה על מעשה של משה וכו' עד כאן. הרי כי לא היו מצדיקים אפילו מישראל שתשרה שכינה במשכן וכפי זה הגם ששרתה שכינה ביום א' בניסן עם כל זה אין זה סימן לתמידות שתקבע השכינה מקומה במשכן. אבל בנם נר המערבי הוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, והוא מאמר ה' ויקחו אליך, פירוש אליך נוגע הדבר. כי בזה תתחזק נבואתך שיכירו ויצדיקו נבואתך שהשכינה תשרה בתוכם כשיראו נם שיעשה בשמן המנורה. ואולי כי לזה נתכוון באומרו ואתה תצוה לומר שלא יחוש שלא יאמנו דבריו להיות הדבר תמוה שידור אל עליון בתחתונים. וכמו שכן היה ואם תאמר מנין יצדיקו ויקחו אליך פירוש בדבר זה יש לך חיזוק והצדקת הדברים כנזכר.

 Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/tetsaveh-eternal-light.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/02/56.html

YouTube  

 http://youtu.be/bqYtWex7EpM  

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/, 

לע"נ, דודי ,הרב אליהו בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ו ניסן תשמ"א        וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Trumah תרומה – Letter from HaShem

In parshas Trumah Moshe rabenu ascends Mount Sinai where HaKadosh Baruch Hu instructs him how to build the holy Temple. The Mishkan contains a number or articles which tend to be similar to articles found in a person’s home. They include a trunk, lamp, table, and incense altar. The trunk is basically a cabinet and the incense altar is basically for the purpose of freshening and perfuming the air.

These items are housed in a pavilion with two rooms which are separated by a decorative partition. The first room, the one with the entrance is referred to as the “holy” (קדש) and contains within it the lamp, bread table, and incense burner. The following room contains the chest with an ornate cover in which  the two tablets of the Ten Commandments are placed. This room is called the “holy of holies” (קדש קדשים) (see Exodus 26:33). Outside the Mishkan is a yard surrounded by a fence. Inside the yard is the altar for sacrifices and a washstand.

The most important piece of furniture is the chest for the two tablets of the Ten Commandments. The Chumash calls them “Aydus” (עדת), which literally means testimony or witness.  On the verse, “You will place in the Ark the eidus that I will give you”, (שמות כה טז), Rashi explains that the eidus is the Torah which is a witness between me and them that I commanded the mitzvahs that are in it.

HaShem continues, “I will commune (נועדתי) with you there, and speak to you from above the ornate lid, between the two cherubs, that are on the Ark of the Testimony, everything that I am commanding you concerning the children of Israel”, (Shomos 25:22). The Sforno discusses the idea of communing and speaking in this verse, and explains that it refers to imbuing the Shechina in every place that the wise of the generation incline their faces [to heaven]. The Baal HaTurim comments that the people to which HaShem are the ones close to Him and the ones through which He is sanctified.  The Ramban states that the speech between the wings of the cherubs was an expression of the throne of glory (כסא כבוד) and is also the same vision of the metaphysical world that was seen by Yechezkiel.

The Kli Yakar comments that HaKadosh Baruch Hu has nothing in this world except for four amos of halacha in the place where peace is to be found. This is because people there do not learn in order to vex. It is from there that the voice enters into the Mishkan. This is similar to the Ark [of the Eidus] carrying all of the sacred vessels, through which the influence of G-d rests on all things.  Likewise we learn that [when travelling] the Ark carried its carriers. This is seems to be  a hint that those that hold the hand of those that learn Torah, appear as if they are carriers, when [in fact] they themselves are [the ones] being carried by those who learn Torah.

The symbolism of the Ark of the Testimony and the angels on its cover is the tangible presence of G-d in this world. This presence spreads out to all endeavors of our life. This is the symbolism of the various Temple furnishings. For example the lamp represents our studies, the table with the bread on it represents our livelihood, the wash basin represents personal cleanliness. Through the Ark they too are imbued with sanctity. Similarly the activities they represent become imbued with sanctity when their performance is related to some religious purpose. The main vehicle, for the spread of heaven on earth, is the people who study Torah and live according to its precepts. This is an aspect of “the tablets were the work of and the writing was a letter from G-d carved on the tablets (Exodus 32:16).

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/trumah-letter-from-hashem.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/55.html

YouTube  

http://youtu.be/ZOjWfl44kKs

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/, 

, לע"נ סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג        וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

תרומה – מכתב מה' # 55

בפרשת תרומה משה רבנו עולה הר סיני שבו הקדוש ברוך הוא מורה לו איך לבנות את בית המקדש. במשכן יש כלים דומה בביתו של אדם. בינם ארון, מנורה, שולחן, ומזבח קטורת. ארון פשותו כמשמעו ומזבח הקטורת הוא בעצם לצורך ריענון ומבשם את האוויר.

פריטים אלה בביתן בת שני חדרים מופרדים על ידי מחיצה יפה. החדר הראשון, שבו הכניסה מכונה הקדש ובתוכו המנורה, לחם הפנים ומזבח קטורת. בחדר הבא יש הארון עם כפרה שבו שני לוחות הברית. חדר זה ​​נקרא קדש הקדשים (ראה שמות כו לג). מחוץ למשכן החצר שמוקפת בגדר. בתוך החצר המזבח לקורבנות וכיור.

הכלי הכי חשוב הארון שבו שני לוחות הברית בלשון החומש "עדת". העניין להעיד או להיות עֵד. "ונתת אל הארן את העדת אשר אתן אליך", (שמות כה טז), פירוש רש"י - "העדות" - התורה שהיא לעדות ביני וביניכם שצויתי אתכם מצות הכתובות בה.

ה' ממשיך, "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארן העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל", (שמות כה כב).

·         ספורנו: וְנועַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ. כִּי בָּזֶה שָׁרְתָה שְׁכִינָה, וְתִשְׁרֶה בְּכָל מָקום אֲשֶׁר שָׁם חַכְמֵי הַדּור אֲשֶׁר מְגַמַּת פְּנֵיהֶם "הַשְׂכֵּל וְיָדעַ אותִי" (ירמיה ט, כג), כְּמו שֶׁיָּעַד בְּאָמְרו "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוכָם כְּכל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אותְךָ" (לעיל פסוקים ח ט). וְהוסִיף וְאָמַר "וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שם), כְּמו שֶׁהֵעִידוּ זִכְרונָם לִבְרָכָה שֶׁקָּרָה לָהֶם בִּהְיותָם דּורְשִׁים בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, כְּאָמְרָם זַ"ל: אַתָּה דורֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וּשְׁכִינָה עִמָּנוּ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְלַוִּים אותָנוּ (חגיגה יד, ב).

·         בעל הטורים:   ונועדתי. ב' במסורה ונועדתי לך. ונועדתי שמה לבני ישראל. זהו שדרשו אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דבר ונקדש בכבודי אמר משה לאהרן יודע הייתי שיתקדש המשכן בקרוביו של מקום . . . פי' על ידך על כן כאן כתיב ונועדתי לך ולקמן ונועדתי שמה לבני ישראל

·         רמב"ן:  למה היו פנים איש אל אחיו ולמה היו מקשה?

תוכל לדעת כי ראוי להם שיהיו פורשי כנפיים למעלה, כי הם כסא עליון וסוככים על העדות שהיא מכתב אלוקים (להלן לב טז*). וזה טעם ולתבנית המרכבה, כי הכרובים שראה יחזקאל נושאים הכבוד תבנית לכרובים שהם כבוד ותפארת, והכרובים אשר במשכן ובמקדש תבנית להן,

·         כלי יקר: ונועדתי לך שם. כי אין להקב"ה בעולמו כ"א ד' אמות של הלכה (ברכות ח.) ובמקום שהשלום מצוי. כי שם אין לומדין לקנטר ומשם היה הקול נכנס אל אוהל מועד. . . . לפי שהארון נושא לכל הכלים המקודשים ועל ידו יחול השפע האלקי על כולם. וכבר מצינו (סוטה לה.) שהיה הארון נושא את נושאיו, והוא כדמות רמז למחזיקים בידי לומדי התורה נראים נושאות, והם נשואות מן לומדי התורה.

הארון העדות והכרובים על הכפרת נמשלים ידו הגילוי של הקב"ה בעולם הזה. גילוי זו מתפשטת לכל העשייה של החיים. כל הריהוט במשקן משלים. לדוגמא המנורה משל ללימודים, הלחם הפנים משל לפרנסה, והכיור משל לנקיות אישי. דרך הארון גם הם עולים לקדושה. כמו כן הפעילויות שהם משלים עולים לקדושה, כאשר הביצועים שלהם קשורים למטרות דתיות. הכלי העיקרי, להתפשטות למלכות שמים על הארץ, הוא האנשים שלומדים תורה ולחיות על פי מצוותיו. זהו היבט של "והלחת מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלחת", (שמות לב טז).

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/trumah-letter-from-hashem.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/55.html

YouTube  

http://youtu.be/ZOjWfl44kKs

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/, 

לע"נ, דודי ,משה יוסף בן אהרן ז"ל נלב"ע כט שבט תשל"ג        וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

משפטים – תקונים כשרים # 54

בפרשת משפטים התורה מתחילה לפרט את החוקים פחות או יותר בין אדם וחברו. יש מילות שונות לתאר את הנהגות חובות רצויות. הנמצאות ביותר נקרא משפטים, חוקים, ודינים (דינין). שמותיהם מסבירות שונים של החוק, ואולם המונחים משמשים לסירוגין לעתים קרובות עם מעט או ללא לדקויות של המשמעות שלהם. דוגמא לכך את הפסוק, " שם שם לו חק ומשפט ", (שמות טו כה). על זה רש"י מוסיף את המילה "דינים".

מתחיל עם משפטים שיסודם יותר קל להבין. פתח אליהו מתאר משפט, "מֹאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט . . . עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא". הרעיון הבסיסי הוא תקין במשקל של שני צדדים של ויכוח. יותר עמוק עניין של כשרות. הוא ממשיך כי המשפט הוא על פי מעשיו של אדם. בנוסף יש היבט "וְלַאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי". אולי זה מתייחס לנסיבות מקלים.

חוקים לשון חקק כמו "לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו ",(בראשית מט י). סיבה לכך שיהודה שבט המלכות שאחרי בהפעלת בית המחוקקים. המעשה של כתיבת חוק או גילוף אותו לאבן הוא היבט של הקמתה. בעיקרון זה אומר משמעתו כפשוטו. לכן קיום של חוק עניין של הגרסה. משפט מזכך רעיון זה שבכולל עקרונות כתובים אבל אומר שהתוצאה חייבת להיות כשר.

דוגמת משפט: "כי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון", (שמות כא לה) פ' רש"י - ומכרו את השור וגו'. בשוים הכתוב מדבר, שור שוה מאתים שהמית שור שוה מאתים, בין שהנבלה שוה הרבה בין שהיא שוה מעט, כשנוטל זה חצי החי וחצי המת וזה חצי החי וחצי המת, נמצא כל אחד מפסיד חצי נזק שהזיקה המיתה.                    למדנו, שהתם משלם חצי נזק, שמן השוין אתה למד לשאינן שוין. כי דין התם לשלם חצי נזק לא פחות ולא יותר. או יכול אף בשאינן שוין בדמיהן כשהן חיים אמר הכתוב וחצו את שניהם, אם אמרת כן, פעמים שהמזיק משתכר הרבה, כשהנבלה שוה לימכר לעובד כוכבים הרבה יותר מדמי שור המזיק, ואי אפשר שיאמר הכתוב שיהא המזיק נשכר, או פעמים שהניזק נוטל הרבה יותר מדמי נזק שלם, שחצי דמי שור המזיק שוה יותר מכל דמי שור הניזק, ואם אמרת כן הרי תם חמור ממועד.                  על כרחך לא דבר הכתוב אלא בשוין, ולמדך שהתם משלם חצי נזק, ומן השוין תלמוד לשאינן שוין, שהמשתלם חצי נזקו, שמין לו את הנבלה, ומה שפחתו דמיו בשביל המיתה נוטל חצי הפחת והולך. ולמה אמר הכתוב בלשון הזה ולא אמר ישלם חציו, ללמד שאין התם משלם אלא מגופו, ואם נגח ומת אח"כ, אין הניזק נוטל אלא הנבלה, ואם אינה מגעת לחצי נזקו יפסיד. או שור שוה מנה שנגח שור שוה חמש מאות זוז, אינו נוטל אלא את השור, שלא נתחייב התם לחייב את בעליו לשלם מן העליה (בבא קמא טז:):

דין לשון לדון. העניין שפסק דין הקשורים לדיון בין הצדדים. פתח אליהו מסביר, " דִּין אִיהוּ גְבוּרָה". זה רומז כי בצדק יש היבט של כמה חזק הצד מרגיש על עמדתה.

לדוגמה: " וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים", (שמות כא כב). פרש"י: כאשר ישית עליו וגו' - כשיתבענו הבעל בב"ד להשית עליו עונש על כך. . . ונתן - המכה דמי ולדות. עכ"ל. נראה משום שהבעל צריך לתבוע מביא מידה אישית לתהליך שיכול להיות אך ורק עוּבדָתִי

פירוש שפתי חכמים:  קאי דוקא אמומחין ולא אהדיוטות וא"ת דלמא לפניהם ולא לפני הדיוטות. אור החיים מביא שקלא וטריא על כללים ופרטים והמסקנה, " שצוה בענין שני שצריך לשום לפניהם כשלחן הערוך בין משפטים תחתונים בין משפטים שקדמו להם". הרמב"ן, "שהם הדיינין המומחין הסמוכים עד [סמוכים כמו] משה רבינו.

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/, 

לע"נ, סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג        וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/mishpatim-reasonable-standards.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/54.html

YouTube  

 http://youtu.be/U0N6H8wE74c