Purim / Ki This a - Unity of Israel

Much of parshas Ki Thisa deals with the building of the Temple. Unlike parshas Teruma where specific materials for construction were requested, here a monetary tax of one half a shekel is being imposed. A shekel is both the standard coin and a unit of weight. However it is not ostensibly a tax or even a contribution. Rather it is an indirect way of performing a census. All men over twenty were required to give it and by counting the amount of money received the population was easily calculated. It was not a lot of money. A half shekel was 0.4 ounces of silver, which is worth today US$ 6.66.

Another peculiarity is that the payment is called כֹּפֶר. The word has a number of meanings at times contradictory. It can be aromatic camphor wax or a town. It can mean denial or rebellion. Often it means to purify. Here it means ransom and atonement. Interestingly the archaic meaning of the English word atone includes the ideas of reconciliation and unity. The implication here is that there is something dirty in the human condition that places a person at odds with the Temple and that this required donation effects a reconciliation.

Rashi explains that the half shekels in parshas Ki Thisa were used to acquire the foundations for the posts of the fence that surrounded the Tabernacle. This idea also was applied to fixing roads and other public property as explained in mesechta Shekelim in the Mishna. The appeal was made on the first of Adar in connection with Purim. Also that was the time to start preparing for Pesach and its many pilgrims to Jerusalem.

As part of the observance of Purim it is incumbent on all Jews to give gifts to the poor, as well as to send festive food packages and have a nice meal with family and friends. This is the proper response to Haman the villain of Purim, when he said the Jews are scattered and cutoff, they have strange practices, and there's no reason for the king to tolerate them. This is because Purim shows the unity of the Jewish people under religion. The foundation of this is taking care of public institutions and the poor. With this generosity and good will even those that are distant because of foul behavior are reconciled to their family, community, and our Father who is in heaven.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

פורים \ כי תשא # 255 - אחדות ישראל

פרשת כי תשא עוסקת הרבה בבניית בית המקדש. שלא כמו בפרשת תרומה, שבה התבקשו חומרים שונים לבנייה, כאן מוטל מס כספי של חצי שקל.

השקל הוא המטבע הלאומי וגם יחידת המשקל. אבל זה לא לכאורה מס או אפילו תרומה. אלא שהיא דרך עקיפה לבצע מפקד. כל הגברים מעל עשרים נדרשו לתת את זה ועל ידי ספירת כמות הכסף שהתקבל, האוכלוסייה היתה מחושבת בקלות. זה לא היה הרבה כסף. חצי שקל היה 0.4 גרם של כסף, אשר שווה היום 6.66 דולר.

התשלום נקרא כֹּפֶר. למילה יש מספר משמעויות לעתים סותרות. זה יכול להיות שעווה או עיר. זה יכול להיות הכחשה או מרד. לעתים קרובות זה אומר לטהר. כאן פירושו בפדיון וכפרה. מעניין הוא המשמעות הישנה של המילה באנגלית כפרה כוללת גם את הרעיונות של פיוס ואחדות. הרמז כאן הוא שיש משהו טמא במצב האנושי שמרחיק את אדם מן המקדש וזה נדרש תרומה שגורם פיוס.

רש"י מסביר כי חצי השקלים בפרשת כי תשא שימשו לרכוש את היסודות מתחת עמודי הגדר שהקיפו את המשכן. רעיון זה יושם גם על תיקון דרכים ורכוש ציבורי, כפי שהוסבר במסכת שקלים במשנה. הבקשה נעשתה ביום א' באדר בקשר לפורים. גם זה היה הזמן להתחיל להתכונן לפסח ועולי הרגל הרבים העולים לירושלים.

במסגרת שמירת פורים מוטל על כל היהודים לתת מתנות לעניים, וכן לשלוח חבילות מזון חגיגיות וליהנות מארוחה טובה עם בני משפחה וחברים. זוהי התשובה הנכונה להמן הנבל של פורים, כאשר אמר שהיהודים מפוזרים ומנותקים, יש להם מנהגים משונים, ואין שום סיבה שהמלך יסבול אותם. הסיבה לכך שפורים מראה את האחדות של העם היהודי תחת דת. יסוד זה המטפל במוסדות ציבור ובעניים. בנדיבות זו וברצון הטוב, גם אלה הרחוקים בגלל התנהגות לא נאותה מתפייסים עם משפחתם, עם הקהילה ועם אבינו שבשמים.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Purim / Tetzaveh - Techeles Mordecai

In parshas Tetzaveh HaKadosh Baruch Hu commands that clothing be made for the Cohen Gadol. The clothes are to made of top quality linen with threads of gold and dyed blue, purple, and red. In the olden days dyes were very expensive, as expensive as gold. Therefore brightly colored clothes were a real luxury. Much of the service of the high priest is to bring the offerings of the Jewish people to Hashem. The reason for such fine raiment was so that he could do this service and other services, like lighting the menorah and burning incense before the Ten Commandments with glory and beauty.

When Nebuchadnezzar destroyed the first Temple, he looted it and took its precious articles, including the clothing of the Cohen Gadol to Babylon. The prophet Jeremiah, though, said that the exile would last seventy years and after that all precious Temple property would be returned to Jerusalem. The end of the seventy years fell around the reign of King Ahaseurus.

It was not clear when the seventy years had started. When the earliest date passed and the Jews were still in exile, Ahaseurus was very happy because he did not want to lose Judea as a province in his vast empire and he did not want to give up the beautiful Temp!e articles. To celebrate he threw a party during which he dressed in the raiment of the Cohen Gadol, served wine in goblets from the Temple, and proudly displayed many artifacts from the holy Temple, may it be rebuilt speedily in our days. There was more than one reason for party

It was a very big party. For six months he entertained the dignitaries of the empire and then he added another week for the residents of Shushan the capital city. Everybody was invited and everybody came including the Jews. For the Jews this was considered a grave sin. Ahasuerus was celebrating the end of Israel as a nation, they certainly should not have been gleeful about this, on the contrary they should have been horrified and upset.

Because of this it was like there was a decree from heaven. If the Jews wanted a world without Jews then they would be shown a world without Jews. However they would not quietly become Persians rather they would die a horrible death at the hands of their enemies. After that Haman of the nation Amalek, the implacable enemy of Israel, became viceroy.  

Haman hated the Jews and wanted to kill all the Jews starting with Mordecai the Jew because he was a proper Jew and proud of it. When the Jews heard of Haman's plan they were alarmed, repented, and rallied behind Mordecai. Because of this Hashem forgave the Jews, ended Haman, and made Mordecai viceroy of Persia.

Mordecai did great things for Persia but he did greater things for the nation of Israel. As a beautiful sign of honor he wore the blue techeles like the Cohen Gadol. The Jews who hung on to the blue tsitsis of Mordecai become like little, happy, smiling roses.

The moral is that the holy One, blessed be He, gave the Jews the high priest to teach them Torah, be a good example, and join them in their celebrations. So he would be respected, the high priest dressed in beautiful, elegant garments. However, if the Jews give this respect to somebody who is unworthy, then he gets to wear the priestly robes. Unfortunately an unworthy person, who is dressed as the Cohen gadol, always turns against the Jews and tries to do horrible things to them. In the end the Jews repent and turn to someone who is worthy of their respect and he gets to wear the beautiful elegant raiment. And in the end of days people will curse Haman, even though he is just a bad memory, and they will bless Mordecai, who will be before them in the flesh, forever.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

פורים \ תצוה #254 - תכלת מרדכי

בפרשת תצוה הקדוש ברוך הוא מצווה לעשות לבוש לכהן גדול. הבגדים עשויים מפשתן איכותי עם חוטים של זהב וצבע כחול, סגול, ואדום. בימים ההם הצבעים היו יקרים מאוד, יקר כמו זהב. לכן בגדים בצבע בהיר היו מותרות אמיתי. רוב העבודה של הכוהן גדול הוא להביא את הקורבנות של העם היהודי לה'. הסיבה לחומר משובח כזה היתה כדי שיוכל לעשות את השירות הזה ושירותים אחרים, כמו הדלקת המנורה וקטורת קטורת לפני הארון בתפארת ובכבוד.

כאשר נבוכדנצר הרס את בית המקדש הראשון, הוא בזז אותו ולקח את כלי הקודש שלו, כולל בגדי כהונה לבבל. הנביא ירמיהו, לעומת זאת, אמר כי הגלות תהיה שבעים שנה ולאחר מכן כל רכוש בית המקדש יוחזר לירושלים. סוף שבעים שנה נפלו סביב שלטונו של המלך אחשורוש.

לא היה ברור מתי התחילו שבעים השנים. כאשר עבר התאריך המוקדם ביותר והיהודים היו עדיין בגלות, אחשורוש היה מאוד שמח כי הוא לא רצה לאבד את יהודה כפרובינציה באימפריה העצומה שלו, והוא לא רצה לוותר על כלי המקדש היפים. כדי לחגוג הוא ערך מסיבה שבה התלבש בבגדי הכהן הגדול, הגיש יין בגביעים מבית המקדש, והציג בגאווה חפצים רבים מבית המקדש ת"ת.

זו היתה מסיבה גדולה מאוד. במשך שישה חודשים הוא אירח את נכבדי האימפריה ולאחר מכן הוסיף עוד שבוע לתושבי שושן עיר הבירה. כולם הוזמנו וכולם באו, כולל היהודים. עבור היהודים זה נחשב חטא חמור. אחשוורוש חגג את קץ ישראל כאומה, ודאי שלא היה להם לשמוח על כך, להיפך, הם היו צריכים להיות מזועזעים ועצובים ביותר.

בגלל זה היה כאילו היה גזרה משמים. אם היהודים רצו עולם ללא יהודים, אזי יראו להם עולם ללא יהודים. אבל הם לא יהפכו בקלות להיות פרסים, אלא ימותו מוות נורא בידי אויבים. אחרי זה המן הרשע מזרע עמלק, אויב בלתי נלאה של ישראל, עלה להיות המשנה למלך.

המן שנא את היהודים ורצה להרוג את כל היהודים, החל במרדכי היהודי, מפני שהיה יהודי ראוי וגאה בה. כשהיהודים שמעו על תוכניתו של המן הם נבהלו, חזרו בתשובה והתאחדו מאחורי מרדכי. בגלל זה הקב"ה סלח ליהודים, סיים המן, ועשה מרדכי המשנה למלך פרס.

מרדכי עשה דברים גדולים עבור פרס אבל הוא עשה דברים גדולים יותר עבור עם ישראל. כאות כבוד יפה הוא לבש בתכלת כמו הכהן הגדול. היהודים שנתלו על הציציות הכחולות של מרדכי נעשו כמו ורדים צהלים ושמחים.

הלקח הוא שהקדוש ברוך הוא נתן ליהודים את הכהן הגדול ללמד אותם תורה, להיות דוגמה טובה ולהצטרף אליהם בחגיגותיהם. אז הוא יכובד, הכהן הגדול לבוש בבגדים יפים ומפוארים. עם זאת, אם היהודים נותנים כבוד זה לאדם שאינו ראוי, ואז הוא לובש את גלימות כוהנים. למרבה הצער, אדם לא ראוי, הלובש כגדול כהן, פונה תמיד נגד היהודים ומנסה לעשות להם דברים איומים. בסופו של דבר היהודים חוזרים בתשובה ופונים למישהו שראוי לכבודו, והוא לובש את בגד האפלנדי היפה. ובסוף הימים יקלל העם את המן, אף על פי שהוא רק זיכרון רע, והם יברכו את מרדכי, שיהיו לפניהם בבשר ובדם, לנצח.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Teruma - Imbued with Religion

Parshas Teruma begins the account by the Chumash of the building of the Temple and the investiture of the priests. It is a lengthy subject with over four of the eleven parshas in the book of Exodus devoted to it. Unlike the first and second temples, the Tabernacle in the desert is only a temporary structure. The material used in this project typically are very valuable such as precious stones and metals, dyes that may be just as expensive, and high quality spices, leather, and wood.

Various items will be produced from these materials. The first is a chest for the most sacred items such as the tablets on which the Ten Commandments are written and the sefer Torah written by Moshe rebenu. On top of the lid are two sculptured angels over which the voice of Hakadosh Baruch Hu can be heard. In an adjacent room are a table with a rack full of bread, a candelabra, and an incense burner. These are housed in an ornate pavillion. In a courtyard, surrounded by an elegant fence, is an altar for the sacrifices and a washstand.

These items have symbolic value. The chest symbolizes religious principles and a personal relationship with G-d. The lamp represents schooling, studies, and wisdom. Incense is prestige and the table is livelihood. The altar is food, taste, and celebration. The washbasin is health and hygiene. The Temple as a whole symbolizes religion.

The beauty and the value of the Temple and its furnishings tend to show what we think of the underlying values. For example one who loves education will find a beautiful menorah pleasing. On the other hand one who hates or is apathetic about knowledge may find amusing a light that is ugly or stupid looking.

People can be hypocrites or miss the point so there is room for confusion. Because of this the holy Torah teaches, “You will make me a sanctuary and I will dwell among them”, (Exodus 25:8). The Or Hachaim points out that this means that the abode of the holy One, blessed be He, will not be the Temple rather it will be the children of Israel. This is because they desire His love and the Temple is the sign of this wish.

The idea is that faith, wisdom, and benevolence should permeate each and every Jew. It should not only be in the synagogue but also in his principles, education, what he takes pride in, his livelihood, his table manners, and bathtub. If this happens we are assured that G-d’s presence will remain in Israel like the word of Hashem to King Solomon, “This house that you have built if you follow My laws, live up to My standards, keep My mitzvahs and practice them I will fulfill in you the things that I said to David your father; and I will dwell among the children of Israel and I will not leave My people Israel”,

(1 Kings 6:12-13).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

תרומה # 253 - השראת שכינה

פרשת תרומה מתחיל את סיפור על ידי חומש של הבניין בית המקדש ואת מינוי הכוהנים. הנושא הוא ארוך, יותר מארבע פרשיות מתוך אחד עשר שבספר שמות מוקדש לכך. בניגוד למקדש הראשון והשני, המשכן במדבר הוא רק מבנה זמני. החומר המשמש בפרויקט זה בדרך כלל הם בעלי ערך רב כגון אבנים ומתכות יקרות, צבעים יקרים, תבלינים ועור ועץ איכותיים.

דברים שונים נוצרו מחומרים אלה. הראשון הוא ארון לכלים המקודשים ביותר כגון לוחות הברית שבה נכתבו עשרת הדברות וספר התורה שנכתב על ידי משה רבינו. מעל המכסה שני כרובים שמעליהם יש לשמוע את קולו של הקדוש ברוך הוא. בחדר סמוך יש שולחן עם לחם הפנים, מנורה, ומזבח הקטורת. אלה שוכנים באוהל מקושט. בחצר, מוקפת גדר אלגנטית, מזבח לקורבנות וכיור.

לדברים האלה יש ערך סמלי. הארון מסמל את הקשר האישי עם הקב"ה. המנורה מייצגת חינוך, לימודים וחוכמה. הקטורת היא כבוד. והשולחן הוא פרנסה, המזבח הוא מזון. וכיור הרחצה הוא ניקיון. המקדש כולו מסמל את הדת.

היופי והערך של בית המקדש וריהוטו נוטים להראות את מה שאנו חושבים על הערכים הבסיסיים. לדוגמה, האוהב חינוך ימצא מנורה מפואר להיות נעים. מצד שני, מי ששונא או אדיש על השכל יכול לצחוק על אור שהוא מכוער או מטומטם.

אנשים יכולים להיות צבועים או להחמיץ את הנקודה כך שיש מקום לבלבול. בגלל זה התורה הקדושה מלמדת, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", (שמות כח ח). אור החיים מציין כי זה אומר כי משכנו של הקדוש ברוך הוא, לא יהיה בבית המקדש אלא יהיה בתוך בני ישראל. זאת משום שהם רוצים את אהבתו של הקב"ה ואת המקדש הוא סימן של חשק זה.

הלקח הוא שאמונה, חכמה, וחסד צריכים לחלחל לכל יהודי. זה צריך להיות לא רק בבית הכנסת אלא גם בעקרונותיו, בחינוך, במה שהוא מתכבד, בפרנסתו, בנימוסי השולחן שלו. אם זה יקרה, אנו בטוחים כי נוכחותו של הקב"ה תישאר בישראל כמו דבר השם אל המלך שלמה, "הבית הזה אשר אתה בנה אם תלך בחקתי ואת משפטי תעשה ושמרת את כל מצותי ללכת בהם והקמתי את דברי אתך אשר דברתי אל דוד אביך. ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזב את עמי ישראל", (מלכים א ו יב יג).

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

משפטים - טוב טעם # 252

בפר' משפטים יש כמה מצות על מאכלות אסורות. החשוב מהם הוא, "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו", (שמות כב ל). דומה לכך, "-בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת", (דברים יד א). המשותף ביניהם הוא שיש לעם ישראל מידה יתירה של קרבה להקב"ה לכן נכון להרחיק מדברים מאוסים. לכן נכון לכלב לאכול בשר שהשאיר איזה חיה אבל לא בן אדם. עוד דוגמה, "לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה לה' אלקיך", (דברים יד כא). מהו נבלה חיה שמתה מעצמה לדוגמה מן הזדקנות, פציעה, התקף לב, או שבץ מוחי. עניינו ממלכת כהנים לא אוכלים בשר מן שור שעבד קשה או תרנגולת ישנה שמנחת ביצים. עם זאת, אם העבד הלא יהודי רוצה את זה, בסדר.

באמת הם טמאים קלים כמו שכתוב, "וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר", (ויקרא יז טו). הוה אמינה זה כמו החברה קדישה שהם טמאים אע"פ מצוה היא. קמ"ל, "נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני ה'," (ויקרא כב ח). משמע טומאה בלתי רצויה גם הוא טומאה קלה.

פרש"י - אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי. כמו כן בפרשתינו, "כן תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי",  (שמות כב כט). פירוש ספורנו - כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשׁרְךָ לְצאנֶךָ. שֶׁתִּתֵּן לִי הַבְּכור כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מִכְּלַל נֵפֶל, כְּאָמְרָם "כּל שֶׁשָּׁהָא שְׁלשִׁים יום בָּאָדָם אֵינו נֵפֶל, שְׁמונָה יָמִים בַּבְּהֵמָה אֵינו נֵפֶל" (שבת קלה, ב). עוד מצוה היא לא תבשל גדי בחלב אמו. בפרשת משפטים זה בקשר החגים כאשר מביאים קרבנות. נראה שהרמז להרוג עם חסד לא מצחיק. בספר דברים הוא מובא בהקשר של מאכלים אסורים.

הגישה הכללית של חומש כלפי מאכלים כשרים היא לאסור דברים שיש בהם הגיון. לגבי דגים אסורים, בעלי חיים, ציפורים, וחרקים, התורה לעתים קרובות אומרים אלה הם מגעילים למעשה והם צריכים להיות מגעילים לך (שקץ תשקצו). כמו כן שתיית דם אסורה כי זה מגעיל. גם אם האוכל כשר אבל נאכל בדרך מגעילה, התנ"ך מתנגד. זה נכון במיוחד אם נעשה בהקשר דתי כמו רמז בפסוק, "מגישים על מזבחי לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן ה' נבזה הוא", (מלאכי א ז).

הדרך בה אנו אוכלים חשובה. בספר של רבי נחמן מברסלב, "לקותי עצות", פרק מוקדש לאכילה. הוא מתחיל באומרו, עַל־יְדֵי אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת כָּרָאוּי שֶׁאוֹכַל בִּמְתִינוּת וְאֵינוֹ אוֹכֵל בְּדֶרֶךְ הַלְעָטָה, עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הַשֵּׂכֶל וְנִכְנָע הַכְּסִילוּת. אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל כְּזוֹלֵל וְסוֹבֵא, עַל־יְדֵי זֶה מִתְגַּבֵּר הַכְּסִילוּת עַל הַשֵּׂכֶל וְעַל־יְדֵי זֶה נֶחֱשָׁךְ אֶצְלוֹ אוֹר הַצַּדִּיק וְאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִרְאָה וְאַהֲבָה. יוצא מזה אדם צריך להיות טעם טוב במזון, כלומר האוכל טעים ומזין, גם לאכול אותו עם נימוס טוב עם כלים יפים בסביבה נעימה. זה נכון במיוחד בסעודת מצווה. וזהו היבט של בית המקדש ת"ת וגם מביא הרבה ברכות נפלאות.

לע"נ  הסבא אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכו

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Mishpatim - Good Taste

Parshas Mishpatim contains a few dietary laws. The central one seems to be, Holy people you should be to Me, mauled meat in the field you should not eat; to the dogs it should be cast”, (Exodus 22:30). This is similar to, “Children you are to Hashem, your G-d, do not make gashes between your eyes on account of the deceased”, (Deuteronomy 14:1). The underlying idea is that because the Jewish people have an extra measure of closeness to the holy One, blessed be He, they should not do things that can be disgusting. In this case the meat is proper for a dog but not a human being. Another example is the prohibition for a Jew to eat a נבלה (nevalah), rather it should be sold to a non Jew (see Deuteronomy 14:21). A נבלה is an animal that died on its own for example to old age, injury, heart attack, or stroke. The idea is that a priest of the Most High should not eat from the flesh of the hard working ox or the old egg laying hen. However if the non Jewish worker wants it, fine.

To be precise these are light prohibitions as they simply render a person ritually unclean. One can err in thinking it is something like burying the dead, which is a mitzvah, even though it renders a person unclean, therefore it may be okay. Consequently it is explicitly forbidden even though, through purification rituals, a person can regain the privilege of participating in sanctity. It seems that ritual impurity remains undesirable even in situations where there are extenuating factors.

Rashi comments on “You shall be holy people to Me”, If you are holy and abstain from vile things like of carrion and mortally injured animals, you are Mine, but if not, you are not mine. In a similar vein the parsha requires a wait of eight days before the first born of a kosher animal is given to a Cohen. This is to establish that it was not a miscarriage, somewhat unappetizing. Another mitzvah is not to cook a kid goat in its mother's milk. In parshas Mishpatim it is in the context of the Jewish holidays when sacrifices were brought. It would seem that the symbolism of killing with kindness is not amusing. In the book of Deuteronomy it is brought in the context of forbidden foods. It seems to apply to the days of yore when people would own a nanny goat for milk and the meat of the kid goats. The prospect of cooking the kid goat in its mother's milk is viewed by the Chumash as distasteful.

The general attitude of the Chumash towards kosher foods is to ban things that are considered vile. In regards to forbidden fish, animals, birds, and insects, the Torah will often say these are in fact disgusting (שקץ) and they should be disgusting to you. Likewise consumption of blood is forbidden because doing so would be also be disgusting. Even if the food is kosher but eaten in a disgusting way, the Tanach objects. This is particularly true if done in a religious context as hinted in the verse, “They serve on my altar a vile meal, then you say, ‘How have we defiled You?’, by your saying, ‘God's table is contemptible’,” (Malachi 1:7).

The way we eat is important. In the book of Rabbi Nachman of Breslav’s, “Selected Advice”, a chapter is devoted to eating. He starts by saying, “By eating kosher food in an appropriate fashion, specifically by eating with deliberation and not excessively slow; one’s intelligence is developed and the tendency towards foolishness is subdued. But if one eats like a drunk and a slob, foolishness overpowers intelligence. Through this the light of the tsadik is dimmed to him and he is not able to receive from him fear and love”. It comes out that a person should have good taste in food, meaning it should be tasty and nutritious, as well as being eaten with good manners, nice utensils, and in pleasant surroundings. This is particularly true of a seuda mitzvah. This is in fact an aspect of the Holy Temple, may it be built speedily and in our days, and brings many awesome blessings, too.

לע"נ  הסתא טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com