Mishna Brachos - No Inherent Contradictions

The Mishna is the first major codification of Jewish law and the first major work of rabbinic literature. The first tractate is called Brachos (Blessings – (בְּרָכוֹת and it basically deals with the liturgy. The first subject is the Shema (שְׁמַע), which is considered the central tenet of the faith. The words in Hebrew are שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד, which can be loosely translated as “Listen Israel, Hashem or G-d; Hashem is one. It is one of the verses in the Chumash which not only requires explanation but is open to various interpretations. It is most fundamentally understood as a declaration that the G-d of Israel is the G-d of all men and in fact is the only G-d. The Chumash hints at its importance by embellishing the lettering of this verse. It is a short sentence and not much more complex than saying hello, thank you, or excuse me.

The Shema starts a lengthy exhortation to generally obey the Chumash specifically the Ten Commandments. The content of the paragraph is that a Jew should love Hashem with every aspect of his existence, be constantly learning and teaching religion, and that the words of the Tanakh should displayed in homes and cities plus should be decorations on clothing and worn as jewelry. The generally accepted fulfillment of these precepts is to say Shema twice a day in religious services, like amulets wear the words in the boxes of tephilin, and place them in a box on the doorpost.

The liturgy significantly expands the one line of Shema into a total three paragraphs from the Chumash. The first paragraph is the one in which Shema was included. The second paragraph deals with the reward and punishment associated with mitzvahs. Like the first paragraph it includes an exhortation to meditate on the words of Torah when you get up and when you go to sleep. It does not though include the statement of the universality of religion and the unity of Hashem. Likewise the third paragraph contains an exhortation to remember and do the mitzvahs but does not include the affirmation of the faith.

The liturgy builds on this by adding two blessings before and two blessings after the Shema. The second blessing in the evening, though, is not of Mishnaic origin. In the evening the first blessing praises G-d for the cycle between day and night including placing the host of stars in their places in the sky. Likewise in the morning the first blessing praises G-d for the cycle between day and night. However it uses the metaphors of the sun to praise G-d for renewing the creation every day and radiating His kindness onto the earth. It also describes the heavenly host of angels singing praises to G-d in unity, respect, and beauty. In the evening and morning the second preceding blessing praises G-d’s love of the Jewish people especially through the guidance given by the Torah and mitzvahs.  The paragraphs after Shema in the evening are about faith and hope we have in G-d to deliver us from our enemies. The paragraphs after Shema in the morning express our confidence that G-d will deliver us from our enemies because this is the way He created the world.

One can argue that the entire service revolves around the Shema. The issue though of repetitive and lengthy religious services is complex. On one hand there is a danger that the original message will be mindlessly glossed over. On the other hand most Jews are not meticulous about them. Through the actions of those that are, even though they may be mechanical, the message is spread and preserved among the entire nation, so that all of them at least know this one line. They will also have the basic message that the world has an all-powerful creator with no inherent contradictions. The more devoted will learn love of G-d and that there is a reward for those that keep His mitzvahs and a punishment for those that do not. In addition those that enter the inner sanctuary will discern G-d’s wisdom and benevolence in the beauty of nature.

לע"נ מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/10/mishna-brachos-no-inherent.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/10/197.html

YouTube              https://youtu.be/QrDzMqddgJc

משנה ברכות # 197 - אין סתירות גלומות

המשנה היא הליקוט הגדול הראשונ של ההלכה והספר החשוב הראשון בספרות הרבנית. ברכות המסכת הראשונה ועניינה העקרוני תפילה בב"כ. עניינה הראשון קריאת שמע. זה פסוק שאומר דרשני ויש הרבה פירושים. ביסודו בוא בא להכריז כי אלוקי ישראל הוא אלוקי כל בני אדם וגם אין עוד אלוק מלבדו. החומש רומז לחשיבותו על ידי שמייפה את הכיתוב של פסוק זה. זהו משפט קצר ולא הרבה יותר מורכב מאשר להגיד שלום, תודה, או סליחה.

קריאת שמע מתחילה בהוכחה ארוכה לקיים דברי החומש בכלל ועשרת דברות בפרט. המושג של הפסקה, חיוב על היהודי לאהוב את ה' בכל היבט של קיומו. וצריך להיות כל הזמן לומד ומלמד דת, וכן דברי התנ"ך צריך שיוצגו בבתים וערים וכן צריך להיות כקישוטים על הבגדים וגם כמו תכשיטים. הדרך המקובלת של קיום מצוות אלו שלומר קריאת שמע בערבית ושחרית, ללבוש במילים אלו בתיבות של תפילין כמו קמיעות, ולהניח אותם בתוך קופסא על המשקוף.

התפילה מרחיבה את הקו אחד של קריאת שמע להיות שלוש פסקאות מן החומש. הקטע הראשון זהו שכולל השמע הפיסקה הראשונה היא זו שבה השמע נכלל. עניינו הקטע השני שכר ועונש של מצוות. כמו בקטע הראשון הוא כולל מוסר להתבונן בפקודי התורה בשכבך ובקומך. זה אף כולל את ההצהרה של הכלליות של הדת ואת האחדות של ה'. כמו כן הפסקה השלישית מכילה מוסר לזכור ולעשות את המצוות אך אינו כולל את ההודאה של האמונה.

התפילה מרחיבה את זה ע"י הוספת שני ברכות קודם ואחרי ק"ש. בערבית הברכה השניה מקורה לא במשנה. בערבית הברכה הראשונה משבחת הקדוש ברוך הוא על המחזור של יום ולילה כולל סדרת הצבת הכוכבים ברקיע. כמו כן בשחרית הברכה הראשונה משבחת הקב"ה על המחזור של היום והלילה. אבל היא משתמשת בדימויים של השמש לשבח אלוקים על חידוש הבריאה בכל יום והארת חסדו על הארץ. היא גם מתארת את צבא השמים של המלאכים שרים שירי הלל להקב''ה באחדות, כבוד, ויופי. בערבית ושחרית הברכה השניה הקודמת משבחת אהבת ה' לעם היהודי במיוחד על ידי ההדרכה הניתנת על ידי התורה והמצווה. הפסקאות אחרי קריאת שמע בערבית עניינם האמונה והתקווה שיש לנו בה' לגאול אותנו מכל אויבינו. הפסקאות אחרי קריאת שמע בשחרית מביעות את הביטחון שה' יצילנו מאויבינו כי זוהי הדרך שהוא ברא את העולם.

אפשר להגיד שכל התפילה כולה סובבת סביב קריאת שמע. אף שבנושא התפילות הממושכות שחוזרות על עצמן הוא מסתבך. מצד אחד יש אפשרות כי ההודעה המקורית תהיה להתגמד ללא מחשבה. מצד שני רוב באמצעות המעשים האלו ע"י היהודים שכן הקפידו עליהם, אע"פ  שבחוסר כוונה, ההודעה הפשוטה נשמרה בקרב העם כולו, עד כדיש כל אחד לפחות יודע שורה אחת זו. הם גם יקבלו את הלקח הבסיסי שיש לעולם יוצר כל-עצמה ללא סתירות מובנות. יותר חסידים ילמדו אהבת ה' ויש גמול לאלה ששומרים מצוותיו ויש עונש על אלו שלא. בנוסף למי שנכנס לקודש הקודשים הפנימי יחזה בחוכמת ה' וחסדו שנמצא ביופיו של הטבע.

לע"נ מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/10/mishna-brachos-no-inherent.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/10/197.html

YouTube              https://youtu.be/QrDzMqddgJc

V'Zos HaBracha / Succos - Our Hearts are to Hashem

The Mishna in tractate Sukka covers the basic laws of the holiday of Succos. It has a chapter on how to build a proper sukka, one about a kosher lulav and esrog, and another on the hakafos made during religious services. The fourth chapter is a narrative about the holiday celebrations. It was customary to hold a Simchas Beis Hashoeva (שמחת בית השואבה) at the Holy Temple when it stood. The term can be loosely translated as water drawing celebration. Succos is the holiday on which the world is judged for rain. Because of this water was drawn from a stream in Jerusalem, brought to the Temple, and poured on the base of the altar, all with great ceremony.

The chapter begins by praising these festivities by saying, “Anyone who has never seen the rejoicing at the place of [water] drawing, has never [really] seen rejoicing in all of his days”. Large gold menorahs with bowls filled with pitchers of oil were lit. The lights could be seen all over Jerusalem. The pious and leaders of the community would dance holding torches in their hand. Rabbi Shimon ben Gamliel would juggle eight faming batons.

The Levi’im, who provided music for Temple observances, would play their instruments during these festivities and were joined by many volunteers. Two priests would stand at the top of the staircase between two sections of the Temple. At daybreak they would descend sounding trumpets in honor of the water libation. They would continue to the eastern gate and when they arrived they would turn their faces to the west and declare, “Our fathers that were in this place had their backs to the sanctuary of Hashem, their faces to the east, and would prostate themselves to the sun. As for us our eyes are to G-d”.

This declaration is based on a condemnation by the prophet Ezekiel when G-d shows him a vision of the Beis Mikdash. He sees at the entrance between the courtyard and the altar about 25 men with their backs to the inner sanctuary and their faces to the east prostrating themselves to the morning sun (see Ezekiel 8:16). The back especially the back of the neck is a Biblical idiom for refusal and obstinacy. The eye is a Biblical idiom for attention and obedience. The priests officiating at the simchas beit shoevah were saying that their ancestors who lost the Temple lost it because they pointedly rejected and violated religious precepts. They themselves are different because they are keeping the Torah with sincerity, joy and diligence.

The Biblical revulsion against worship of the planets and constellations seems to be rooted in outrageous fetishes involving them as well as the grotesque practices connected with their glorification especially by the generations before the Flood. To accentuate the position of the sun on the shortest day of the year huge monuments such as Stonehenge with 25 ton cut stones were built. Another technique was to cut a long path to a small room in a mountain. They held large festivals where thousands of pigs were slaughtered as sacrifices. Alternative archeologists point out that the great pyramids in Egypt mimic the positions of the stars in Orion’s belt. Likewise they claim that the location of many Mayan cities was chosen to mimic the placement of the stars in the constellations. The Aztecs continued an ancient custom of required monthly human sacrifices to their sun god with optional additions being in the thousands. The practice was stopped by the Spanish in the 16^th century. Recently several scientists had their bodies cremated after death with some of the ashes to be brought to the distant planet Pluto.

How far the nation of Israel went with this mania is a matter of conjecture. The prophet Jeremiah rebukes the nation for incense, wine, and grain offerings to the “Queen of Heaven”, mentioning that their intention was to anger Hashem. The Metsudas David and the Metsudas Zion render the queen of heaven as the sun. However Rashi says it was a large star.

The idea of bowing to the sun, though, is mostly an expression of being engrossed in the vanities of the day. The prophets do rebuke Israel for financial corruption, bloodshed, and adultery. While it’s clear that things like this did happen the Jews were not nearly as steeped in it as the swashbuckling swordsmen of days of yore. The main objection voiced by the prophets is that Israel has rejected Hashem and His Torah.

It can be difficult to deal with a Jewish sports junkie or workaholic. Likewise it can be painful to sit in Jewish home which has no mezuzah, no Jewish books, and no Jewish symbols whatsoever; but does have bacon, banal novels, and licentiousness. To blame the very great Jewish suffering through the ages on this seems to be excessive. In any case the Mishna says that we are not like this. Our minds and hearts are attached to the sacred books and our greatest joy is the celebrations in our synagogues on the Jewish holidays.

לע"נ מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/10/vzos-habracha-succos-our-hearts-are-to.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/10/196.html

YouTube              https://youtu.be/-94imRQFOqA

וזאת הברכה \ סוכות # 196 - ליבנו אל ה'

עניין משנה סוכה הלכות חג סוכות. יש לה פרק על בניה סוכה, כשרות ד' מינים, והקפות בתפילה. בפרק ד אגדה שמחות החג. היה מנהג לערוך שמחת בית השואבה בבית המקדש. בסוכות העולם נדון במים לכן שאב מים מנחל בירושלים הביא אותם לבית המקדש ושפך אותם ביסוד המזבח בתכס גדול.

הפרק פתח באומרו, "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". הדליקו מנורות גדלות של זהב היו שם אם ספלים מלאו בכדים של שמן. היה אפשר לראות אורן מכל מקום בירושלים. חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן. רבי שמעון בן גמליאל היה ללהטט שמונה לפידים בוערים.

הלווים שהיו משוררים בבית המקדש גם נגנו בכלי נגינה לחגוג לשם חג סוכות. גם מתנדבים רבים הצטרפו אליהם. שני כמרים היו עומדים בראש גרם המדרגות בין שני חלקי בית המקדש. עם עלות השחר הם יורדים בתקיעות חצוצרות לכבוד נסך מים. הם יצעדו אל השער המזרחי וכשהגיעו יפנו פניהם מערבה ולהכריז, " אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחוים קדמה לשמש, ואנו לקה עינינו".

המילים האלו יסודם התוכחה מהנביא יחזקאל (ר' ח טז)ויבא אותו אל חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחריהם אל היכל ופניהם קדמה ומשתחווים לשמש. אחריהם לשון קשה עורף והוא סרבן ורשע. עין לשון נשמע ונעשה. הכמרים שניהלו את שמחת בית השואבה  אמרו כי אבותיהם שאיבדו המקדש איבד את זה משום שדחו בהדגשה והפר מצוות הדת. הם עצמם שונים כי הם שמירת התורה עם כנות, שמחה וחריצות.

הסלידה המקרא נגד הפולחן של כוכבי הלכת והמזלות שמקורו כנראה מההגזמה שערורייתי שיתופם גם כן המעשים תימהוני הקשורים לאדרת שלהם במיוחד על ידי דורות לפני המבול. כדי להדגיש את המיקום של השמש ביום הקצר ביותר נבנו אנדרטאות הענקים כגון סטונהנג עם אבנים בן 25 טון. שיטה אחרת הייתה לחתוך דרך ארוכה בהר לחדר קטן. היו חגים גדולים שבהם אלפי חזירים נטבחו כמו הקורבנות. ארכיאולוגים אלטרנטיביים מציינים כי הפירמידות הגדולות במצרים לחקות את העמדות של הכוכבים בחגורת של מזל כסיל. כמו כן הם טוענים כי המיקום של ערי מאייה רבות נבחר לחקות את המיקום של הכוכבים במזלות. האצטקים משך מנהג עתיק שלהם של קורבנות אדם חודשיים חיובי אל השמש עם תוספות לבחירה להיות באלפים. לאחרונה כמה מדענים לאחר מותם היו גופם נשרף וחלק מהאפר מובא אל כוכב מרוחק פלוטו.

כמה עם ישראל עשה בשגעון זה אינו ידוע. הנביא ירמיהו מוכיח את העם על קטורת, ניסוך יין, וקרבנות תבואה אל "מלכת השמים", גם מזכיר כוונתם הייתה להרגיז ה'. פירוש מצודת דוד ומצודת ציון למלכת השמים זה השמש. עם זאת רש"י אומר שזה היה כוכב גדול.

הרעיון של השתחוות לשמש בעיקר ביטוי של להיות שקוע בהבלי היום. הנביאים כן מוכיח ישראל על שחיתות כספית, שפיכות דמים, וניאוף. למרות שזה ברור שדברים כאלה קרו היהודים לא היו כמעט שקועים בה כמו סייפים הרברבן בימים שעברו. המחאה העיקרית של הנביאים היא שישראל דחה ה' ותורתו.

קשה להתעסק עם יהודי מכור ספורט או מכור לעבודה. כמו כן כואב לשבת בבית יהודי שאין לו מזוזה, לא ספרים יהודים, ואין סימנים יהודים בכלל; אך יש לו בשר חזיר, ספרים שטחיים, והפקרות. אבל להגיד שזה גרם את הסבל היהודי גדול מאוד לדורותיה נראה שזה מוגזם. בכל מקרה המשנה אומר שאנחנו לא כמו זה. ראשינו ולבבותינו מדבקים לספרי קודש, ושמחה הגדולה ביותר שלנו היא החגיגות בבתי ההכנסה שלנו והחגים היהודים.

לע"נ מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/10/vzos-habracha-succos-our-hearts-are-to.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/10/196.html

YouTube              https://youtu.be/-94imRQFOqA

האזינו/ יזכור # 195 - זכרונו לברכה

אחרי קריאת התורה ביום כפור אומרים יזכור. פירושו שהקב"ה יזכור את הנפטר. מטרת התפילה להזכיר שם של אהוב שהלך לעולמו. בדרך כלל זה אבא או אמא אבל זה כולל כל המשפחה או חבר אפילו משהוא שסר מאוד מהדרך.

הגרסה מחולקת  לשלושה קטעים. בשני הראשונים מבקשים שהקב"ה יזכור אדם בשם בזכות שהמבקש יתן צדקה בעדו. בראשון מבוקש שבשכר נתינת צדקה נשמת הנפטר תהיה צרורה בצרור החיים עם נשמות אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה, רחל, לאה, וכל הצדיקים שבגן עדן. בקטע השני תפילה לא-ל מלא רחמים שהמת ינוח בשלום ולהציבו תחת כנפי השכינה. שוב בתמורה הצדקה נתרום מטעמם. פסקה נוספת מתווספת עבור אלה אשר שמתו מוות אלים על קידוש השם. הפסקה האחרונה מבקשת ברכה עבור התורם כי הוא נותן הצדקה.

המקור המוקדם ביותר בשביל יזכור הוא מדרש תנחומא, אשר מזכיר את המסורת של זכרון הנפטר והבטחת צדקה מטעמם ביום כיפור. הרמ"א בשו"ע אורח חיים תרכא ו אומר שנהגו לידור צדקות ביום הכיפורים בעד המתים, עכ"ל. הקיצור שלחן ערוך מביא שני טעמים למנהג הזה. הראשון שמזכירין נשמות ביום הכיפורים, משום דזכירת המתים משבר ומכניע ליבו של אדם. ושני, לפי שגם המתים צריכין כפרה. בגלל הועבר מישהו להתפלל עבורם ולתת צדקה על שמם מעלה את מעמדם בעולם הבא. גם כאשר הבית מקדש קים היה חיוב להביא מתנה שם בשלשה רגילים תיקן מנהג להגיד בשלשה רגלים יזכור ולתן צדקה.

הלקט של יזכור ביום כפור הוא שזמנינו בעולם הזה זמני, קצר, עם הרבה דברים לעשות. ללא קשר לגיל לא נראה שמזמן היו איתנו משפחה וחברים. לא רק זה אלא כמו שהם חייבו לתת דין וחשבון לרבינו של עולם כך אנחנו חייבים. עם זאת כמו ההשפעה על בן משפחה או חבר להתפלל ולתת צדקה מטעמם הוא זכות, כך היינו רוצים יש השפעה טובה על אחרים, לא רק בזמן שאנו חיים בעולם הזה, אבל אחרי שעברנו אל עולם הבא. כמו כן כמו שאנחנו רוצים שיקיריהם יהנו מן הזיו של השכינה בגן עדן עם האבות, האמהות, והצדיקים של העם היהודי, אנחנו גם רוצים שזה יהיה מקום מנוחתם האחרונה שלנו.

המציאות של המוות מטריד אותנו. עם זאת, זה גם מניע אותנו להכיר כמו כל האנשים שאנחנו עושים טעויות ואינם משיגים את המטרה מעת לעת. בגלל זה אנחנו מכירים ולפתור לתקן או טעויות ולעשות שימוש מושכל הכשרון שלנו, כך מקומנו בעולם הזה ובעולם הבא יהיה ישוב טוב.

לע"נ מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

 

HaAzinu / Succos - Remembered with a Bracha

After the reading of the Torah on Yom Kippur, “Yizkor” (יזכור) is recited. The word literally means, “He will remember” and the objective of the service is to mention the name of a deceased loved one. Typically it is a person’s father or mother but it can also be any family member or a friend, even if they strayed very far from the faith.

The text basically has three paragraphs. In the first two G-d is asked to remember the named person on the merit that the one saying the prayer will donate charity on their behalf. In the first one it is requested that in recompense for the charity being given that the soul of the deceased will be bound up in the bond of life with Abraham, Isaac, Jacob, Sarah, Rebecca, Rachel, Leah, and all righteous individuals who are in the Garden of Eden. The second paragraph appeals to the Almighty in His mercy that the deceased should rest in peace and be placed under the wings of the divine presence. Again it is in recompense for the charity donated in their behalf. An additional paragraph is added for those that died violently for the sanctification of G-d’s name. The final paragraph asks for a blessing for the donor because he is giving the charity.

The earliest source for Yizkor is the Midrash Tanchuma, which mentions the tradition of remembering the departed and pledging charity on their behalf on Yom Kippur. The Ramah in the Shulchan Aruch (Orach Chaim 631:6) institutes this as a custom. The Kitzur Shulchan Aruch brings two reasons for the practice. The first is that mentioning deceased breaks a person person’s heart and causes him to be submissive specifically on the day of judgement. The second reason is that the deceased may also require repentance and the fact that somebody was moved to pray for them and give charity in their name elevates their standing in the world to come. Because, when it stood, it was an obligation to bring a gift to Temple, the custom of saying Yizkor and giving charity on behalf of the deceased on other Jewish holidays also was established.

The message of Yizkor on Yom Kippur is that our stay in this world is transient and short with much to do. However old we may be, it does not seem like it was such a long time ago that our family and friends were with us. Not only that, but just like they had to give an accounting to the Ribono shel Olam so too will we. However just like motivating a family member or a friend to pray and give charity on their behalf is a merit, so to we would like to have a good influence on others, This is not just while we are alive in this world, but also after we have passed on into the next world. Plus just like we want loved ones to take pleasure from radiance of the divine presence in the Garden of Eden with the patriarchs, matriarchs, and the righteous of the Jewish people, we also want that to be our final resting place.

The reality of death upsets us. However it also motivates us to recognize like all people we make mistakes and fall short of the mark from time to time. Because of this we recognize and resolve to correct or errors and make wise use of our resources so that our place in this world and the next will be a good one.

  

לע"נ מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

וילך/ יום כפור # 194 - יום הדין

יום הכיפורים מיועד ע"י התורה הקדושה להיות יום הדין. ביום זה הקדוש ברוך הוא כביכול פותח ספר הזיכרונות שבה כתוב הכול, ומחליט מה הוא יקצה לכל דבר בבריאה ובמיוחד לבני אדם. הוא יחליט מי יחיה ומי ימות, מי יהיה לו צרות ומי יהיה לו שלום ושקט, מי יהיה עשיר ומי יהיה עני, ומי ינדד ומי יתיישב.

בדרך כלל שיפוט משויך שיש שוטר או קטגור. יש לחשוב איזה שוטר טוב העוצר אנשים רבים או איזה קטגור טוב הזורק אנשים בכלא עם רוע גזירה. עם הקדוש ברוך הוא זה אינו כך, אלא הוא נמשל לרועה בבדיקת צאנו. גם נמשל לחנווני שבודק סחורתו, ובמושגים של ימינו לראש ישיבה הבוחר תלמידים לשנה הקרובה, או לאיש שצריך להחליט את מי להזמין לחתונה של בנו.

כאשר איש עסקים מסתכל בסחורה שלו, הוא אוהב לומר 'זה משהו מצוין אני יכול למכור אותו במחיר גבוה'. יש דברים שהוא רואה שהוא יכול למכור בזול בלבד. ויש דברים שהוא נאלץ לוותר עליהם כי הם חסרים כל  תועלת. בוודאי שהוא לא מייצר דבר  שהוא זבל ומכוער. ראש ישיבה גאה מתלמידיו המקבלים ציונים גבוהים, הוא נבוך מאלה אשר ציונם נמוך, הוא שונא לגרש תלמיד, במיוחד אם ישיבתו במיעוט תלמידים. בעת שליחת הזמנות לחתונה האב שמח להזמין אנשים שאוהבים ומכבדים אותו, אבל הוא לא רוצה להיות מאוד מקפיד, כי בררן מדי זה קטנוני מאוד.

וכך הוא עם הריבונו של עולם. הוא שמח לרחוץ את רגליו בדם של רשעים ולענות שונאיו. אבל, זה אושר בלתי מושלם. אפילו יותר קשה לו להעניש אנשים טובים שאוהבים אותו, או כמו אבא שמכה את בנו הטוב שעושה טעויות מדי פעם. הסיבה לכך היא כי ה' הוא הבורא. הוא ברא את הכל לכבודו. לכן הוא רוצה שהכול יפרחו ויעשו פירות. הדבר נכון במיוחד אצל האדם אשר הוא הכתר של הבריאה ועל אחת כמה וכמה העם היהודי אשר נקראים בניו של מקום.

ביום כיפור ה' פונה אל הערכים אותם הציב ועושה שיפוט כנה. הוא בוחן את לבו של האדם, מחשבותיו ועמדותיו, כולל אלה המוסתרים. הוא מדבר ישר אל היצירה וכשצריך כובש כעס. החלטות הן הוגנות אך לא פחות רחומות. הפסקי הדין מטהר אלה שאוהבים אלוקים בשביל אלה ששרתו, הוא מביא אותם לכהונתו. הוא אינו חפץ במותו של רשע. במקום זאת הוא מקווה שהוא יחזור לתשובה ולחיות. הקב"ה ארוך אפים מאוד ואף ימתין לאדם כל החיים שלו אם הוא חוזר מיד יקבל אותו.

לע"נ מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

 

  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/10/vayaylech-yom-kippur-judgement-day.html

Blogger Hebrew   http://dyschreiber.blogspot.com/2016/10/194.html

YouTube              https://youtu.be/qb7wUdn_2wI

VaYaylech / Yom Kippur - Judgement Day

Yom Kippur is set aside by the holy Torah as the day of judgement. On it the Holy One Blessed be He so to speak opens up his book of memories from which nothing is omitted and decides what He will allot to everything in creation including every man. He will decide who will live and who will die, who will have troubles and who will have peace and quiet, who will become rich and who will become poor, and who will wander and who will settle down.

Often judgement is associated with a policeman or a prosecutor. People may think a policeman is doing a good job if he arrests many people or a good prosecutor is one that throws people in jail with a harsh sentence. With HaKadosh Baruch Hu it is not so, rather He is compared to a shepherd examining his flock. Other comparisons would be like a businessman taking inventory, a rosh yeshiva (school principal) evaluating his students for the coming year, and a man deciding who to invite to his son’s wedding.

When a businessman looks at his merchandise, he likes to say this is something fine I can sell it for a high price. Other things he sees he can only sell cheap. Other things he is forced to concede that an article is useless and must be disposed of. He certainly would not manufacture something to be an ugly piece of garbage. A rosh yeshiva is proud of his students that receive high grades, is embarrassed by the ones with low grades, and is loath to expel a student especially if it is a small school. When sending out invitations to a wedding the father is happy to invite people who love and respect him, but he may not be very selective because if he is too choosy it will be a very small party.

So it is with the Ribono shel Olam (Teacher of the World). He may be happy to wash His feet in the blood of evil doers and inflict pain on those who hate Him. But, it is an imperfect joy. It’s even more difficult for Him to chastise good people who love him, much like a father spanking a good but occasionally errant son while saying this will hurt me more than it hurts you. This is because Hashem is the creator. Everything He created, He created for His glory. Therefore he wants everything to flower and produce fruit. This is especially true of man which is the crown of the creation and even more so the Jewish people who He calls His son.

On Yom Kippur Hashem turns to the standards He has set and makes an honest judgement. He examines a person’s heart, thoughts, and attitudes, including those that are hidden. He talks to the creation straight and when necessary suppresses His anger. Decisions are fair but never the less merciful. The judgements purify those that love G-d and for those that serve Him, he inducts into His service. He does not desire the death of an evil doer. Rather He hopes that he will repent and live. G-d is extremely patient and will even wait for a person their entire life and if they return, He will immediately accept them.

   

לע"נ מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com