אחרי
קריאת התורה ביום כפור אומרים יזכור. פירושו שהקב"ה יזכור את הנפטר. מטרת
התפילה להזכיר שם של אהוב שהלך לעולמו. בדרך כלל זה אבא או אמא אבל זה כולל כל
המשפחה או חבר אפילו משהוא שסר מאוד מהדרך.
הגרסה
מחולקת לשלושה קטעים. בשני הראשונים
מבקשים שהקב"ה יזכור אדם בשם בזכות שהמבקש יתן צדקה בעדו. בראשון מבוקש שבשכר
נתינת צדקה נשמת הנפטר תהיה צרורה בצרור החיים עם נשמות אברהם, יצחק, יעקב, שרה,
רבקה, רחל, לאה, וכל הצדיקים שבגן עדן. בקטע השני תפילה לא-ל מלא רחמים שהמת ינוח
בשלום ולהציבו תחת כנפי השכינה. שוב בתמורה הצדקה נתרום מטעמם. פסקה נוספת מתווספת
עבור אלה אשר שמתו מוות אלים על קידוש השם. הפסקה האחרונה מבקשת ברכה עבור התורם
כי הוא נותן הצדקה.
המקור
המוקדם ביותר בשביל יזכור הוא מדרש תנחומא, אשר מזכיר את המסורת של זכרון הנפטר
והבטחת צדקה מטעמם ביום כיפור. הרמ"א בשו"ע אורח חיים תרכא ו אומר שנהגו
לידור צדקות ביום הכיפורים בעד המתים, עכ"ל. הקיצור שלחן ערוך מביא שני טעמים
למנהג הזה. הראשון שמזכירין נשמות ביום הכיפורים, משום דזכירת המתים משבר ומכניע
ליבו של אדם. ושני, לפי שגם המתים צריכין כפרה. בגלל הועבר מישהו להתפלל עבורם
ולתת צדקה על שמם מעלה את מעמדם בעולם הבא. גם כאשר הבית מקדש קים היה חיוב להביא
מתנה שם בשלשה רגילים תיקן מנהג להגיד בשלשה רגלים יזכור ולתן צדקה.
הלקט של
יזכור ביום כפור הוא שזמנינו בעולם הזה זמני, קצר, עם הרבה דברים לעשות. ללא קשר
לגיל לא נראה שמזמן היו איתנו משפחה וחברים. לא רק זה אלא כמו שהם חייבו לתת דין
וחשבון לרבינו של עולם כך אנחנו חייבים. עם זאת כמו ההשפעה על בן משפחה או חבר
להתפלל ולתת צדקה מטעמם הוא זכות, כך היינו רוצים יש השפעה טובה על אחרים, לא רק
בזמן שאנו חיים בעולם הזה, אבל אחרי שעברנו אל עולם הבא. כמו כן כמו שאנחנו רוצים
שיקיריהם יהנו מן הזיו של השכינה בגן עדן עם האבות, האמהות, והצדיקים של העם
היהודי, אנחנו גם רוצים שזה יהיה מקום מנוחתם האחרונה שלנו.
המציאות
של המוות מטריד אותנו. עם זאת, זה גם מניע אותנו להכיר כמו כל האנשים שאנחנו עושים
טעויות ואינם משיגים את המטרה מעת לעת. בגלל זה אנחנו מכירים ולפתור לתקן או טעויות
ולעשות שימוש מושכל הכשרון שלנו, כך מקומנו בעולם הזה ובעולם הבא יהיה ישוב טוב.
לע"נ מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ"ב
העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר
http://dyschreiber.blogspot.com
No comments:
Post a Comment