יד יוסף: וזאת הברכה \ סוכות # 196

עניין משנה סוכה הלכות חג סוכות. יש לה פרק על בניה סוכה, כשרות ד' מינים, והקפות בתפילה. בפרק ד אגדה שמחות החג. היה מנהג לערוך שמחת בית השואבה בבית המקדש. בסוכות העולם נדון במים לכן שאב מים מנחל בירושלים הביא אותם לבית המקדש ושפך אותם ביסוד המזבח בתכס גדול.

הפרק פתח באומרו, "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". הדליקו מנורות גדלות של זהב היו שם אם ספלים מלאו בכדים של שמן. היה אפשר לראות אורן מכל מקום בירושלים. חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן. רבי שמעון בן גמליאל היה ללהטט שמונה לפידים בוערים.

הלווים שהיו משוררים בבית המקדש גם נגנו בכלי נגינה לחגוג לשם חג סוכות. גם מתנדבים רבים הצטרפו אליהם. שני כמרים היו עומדים בראש גרם המדרגות בין שני חלקי בית המקדש. עם עלות השחר הם יורדים בתקיעות חצוצרות לכבוד נסך מים. הם יצעדו אל השער המזרחי וכשהגיעו יפנו פניהם מערבה ולהכריז, " אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחוים קדמה לשמש, ואנו לקה עינינו".

המילים האלו יסודם התוכחה מהנביא יחזקאל (ר' ח טז)ויבא אותו אל חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחריהם אל היכל ופניהם קדמה ומשתחווים לשמש. אחריהם לשון קשה עורף והוא סרבן ורשע. עין לשון נשמע ונעשה. הכמרים שניהלו את שמחת בית השואבה אמרו כי אבותיהם שאיבדו המקדש איבד את זה משום שדחו בהדגשה והפר מצוות הדת. הם עצמם שונים כי הם שמירת התורה עם כנות, שמחה וחריצות.

הסלידה המקרא נגד הפולחן של כוכבי הלכת והמזלות שמקורו כנראה מההגזמה שערורייתי שיתופם גם כן המעשים תימהוני הקשורים לאדרת שלהם במיוחד על ידי דורות לפני המבול. כדי להדגיש את המיקום של השמש ביום הקצר ביותר נבנו אנדרטאות הענקים כגון סטונהנג עם אבנים בן 25 טון. שיטה אחרת הייתה לחתוך דרך ארוכה בהר לחדר קטן. היו חגים גדולים שבהם אלפי חזירים נטבחו כמו הקורבנות. ארכיאולוגים אלטרנטיביים מציינים כי הפירמידות הגדולות במצרים לחקות את העמדות של הכוכבים בחגורת של מזל כסיל. כמו כן הם טוענים כי המיקום של ערי מאייה רבות נבחר לחקות את המיקום של הכוכבים במזלות. האצטקים משך מנהג עתיק שלהם של קורבנות אדם חודשיים חיובי אל השמש עם תוספות לבחירה להיות באלפים. לאחרונה כמה מדענים לאחר מותם היו גופם נשרף וחלק מהאפר מובא אל כוכב מרוחק פלוטו.

כמה עם ישראל עשה בשגעון זה אינו ידוע. הנביא ירמיהו מוכיח את העם על קטורת, ניסוך יין, וקרבנות תבואה אל "מלכת השמים", גם מזכיר כוונתם הייתה להרגיז ה'. פירוש מצודת דוד ומצודת ציון למלכת השמים זה השמש. עם זאת רש"י אומר שזה היה כוכב גדול.

הרעיון של השתחוות לשמש בעיקר ביטוי של להיות שקוע בהבלי היום. הנביאים כן מוכיח ישראל על שחיתות כספית, שפיכות דמים, וניאוף. למרות שזה ברור שדברים כאלה קרו היהודים לא היו כמעט שקועים בה כמו סייפים הרברבן בימים שעברו. המחאה העיקרית של הנביאים היא שישראל דחה ה' ותורתו.

קשה להתעסק עם יהודי מכור ספורט או מכור לעבודה. כמו כן כואב לשבת בבית יהודי שאין לו מזוזה, לא ספרים יהודים, ואין סימנים יהודים בכלל; אך יש לו בשר חזיר, ספרים שטחיים, והפקרות. אבל להגיד שזה גרם את הסבל היהודי גדול מאוד לדורותיה נראה שזה מוגזם. בכל מקרה המשנה אומר שאנחנו לא כמו זה. ראשינו ולבבותינו מדבקים לספרי קודש, ושמחה הגדולה ביותר שלנו היא החגיגות בבתי ההכנסה שלנו והחגים היהודים.

לע"נ מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה תשרי תשנ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.com