יד יוסף: בהעלתך \ אבות ב ב # 180

רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן.

רבן גמליאל (פרקי אבות ב ב) משבח לימוד תורה עם דֶּרֶךְ אֶרֶץ. פירוש כללי ד"א הוא "מנומס". אבל הבנה כללי של מצווה זו כמו הברטנורא "מלאכה או סחורה". לשיטתו " וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, לפי שאי אפשר לו בלא מזונות, ומלסטם את הבריות ומשכח תלמודו".

עניין חלוקת הזמן הנכון בין לימוד ופרנסה מימי קדם. לפי החומש כל ישראל מחויבים בלימוד תורה אבל החיוב בשבט לוי יותר גדול. לא ניתן להם שטח פרטי אלא ערים מפוזרות עם חצרות שאפשר להשתמש בהם לחקלאות. יתר ישראל מחויבים לתת ללוים חלק מתנובת האדמה לשם פרנסה תחת עבודתם בבית מקדש. הכהנים היו יותר מוגבלים אבל קבלו יותר מתנות.

עיקר הדין "עשה תורתך קבע, ומלאכתך עראי", לשון הרמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג ו. בכל זאת העניין יותר רחב הכסף אלא הוא המאוזן בין עניינים רוחניים ובין עניינים גשמיים. זה כמו רבן שמעון בן גמליאל שאומר, "לא המדרש הוא העקר, אלא המעשה", (אבות י יז).

זה דומה למושג בקבלה של "רצוא ושוב". פירוש רצוא לה' דרך לימוד תורה ואחר כך שוב לעולם הזה כדי ליישם את הלקחים שם. זה כמו שיטת רמב"ם במורה נבוכים שלימודי קודש הם הגברת ולימודי חול השפחה. הם משלימים אחד את השני למרות שלימודי קודש גבוהים. נראה כי השווי המודרני של השבע עיניים של חוכמה עתיקה הם פחות או יותר חשבונאות, מדעים, משלים, דקדוק, ספרות, חקירה, וניגון. דת בעיקר דעת טוב ורע ודעת ה'. אם משתמש בגישה זו למלאכה נחשב לתלמיד חכם עשיר שאין לו צורך לעבוד לשם פרנסה. באמת מי עוסק בלימוד לשמה יכולה להיות נתמך על ידי פטרון כמו חוקרים באוניברסיטאות ואברכי כוללים.

כנראה הנקודה היא תורה בלי אומנות עלולה להזיק. הבעיה היא בלי כבוד לזולת וידע על העולם, לימודי קודש עלולים להיות הפשטת משמעות ורוח ערום. הבעיה היא שרעיונות גבוהים מאוד עלולים לשמש את היצר הרע שנמצא בדמיון. כתוצאה מכך מסקנות קלות דעת נמשכות באמצעות היגיון קל דעת. במקום שהתורה עושה חיים מאושרים ומשמעותיים היא עושה חיים אומללים וחסרי טעם. גרוע מכך התורה שאינה קשורה למוסר במציאות, במקום להיות קידוש שמו של הקב"ה הופך חילול (חַס וְשָׁלוֹם) של שמו.

מצד שני הידיעה הגדולה של העולם ויותר המעשים טובים, כך גודל האמונה. דוגמא לכך כתב הרמב"ם שלהאמין באמת בששת ימי הבראשית צריך בידע של מדע, מידות טובות, ואמונת ה'. לצערינו יש אנשים שרודפים אחרי היצר הרע ואחרים אשר נתפתו בקלות על ידי הבלי העולם הזה. מבחינתם לימודי חול הוא נתיב לכפירה. עם זאת איש טוב באמונה ישתמש בדעת ה' והכרת העולם לקדש ולהעלות את החול.