יד יוסף: בחקתי \ אבות ו ב # 178

אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר (משלי יא כב) "נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם". ואומר (שמות לב טז) "והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת", אל תקרא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר (במדבר כא יט), "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות".

המחבר של המשנה למעלה הוא רבי יהושע בן לוי, שהיה צדיק גדול. באגדתא בגמרא הוא פגש איש ראוי להיות המשיח אם הדור היה כדאי. במשנה הזאת הוא מטיף לאחרים להתעסק בלימוד התורה. הוא מתחיל באומרו כי כל יום הר סיני נוזף בהתמרמרות לכל מי שאינו עסוק בלימוד התורה. בחומש נמצא כמה שמות לדבר אחד. לדוגמה הר סיני הוא הר חורב. קוראים לו חורב כי זה לשון חורבן לעורר הרגשה אבלות כביכול אנחנו מאבדים את בית המקדש ע"י הביטול תורה שלנו. פירוש רבי עובדיה מברטנורא: מעלבונה של תורה - מעלבון שעולבין את התורה, שהיא עלובה על שאין לה עוסקין; נזוף – מנודה.

אחרי זה המשנה משווה ביטול תורה לחזיר עם זהב ואשה יפה עם טעם רע. פ' רש"י: שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמְּרוֹ אֶלָּא הוֹלֵךְ וְנוֹבֵר בָּאַשְׁפָּה וּמַמְאִיס, כֵּן תַּלְמִיד חָכָם שֶׁחָסֵר מַטְעַמִּים שֶׁל תּוֹרָה הוּא מָאוּס כִּמְנֻדֶּה הַזֶּה. מסביר פלא יועץ א י: כי האהבה נכרת בעשית רצון אהובו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו . . . ולפי רוב האהבה מטריח עצמו אפלו בטרדה גדולה, ויטה שכמו לסבל על כבד ימים רבים, ויהיו בעיניו כימים אחדים . . . באהבתו את בוראו, כמו שעושה באהבת הממון ושאר אהבות. ודיו לאדם שיאהב את התורה והמצוות כאהבת הממון, אהבת אשתו ובניו וכדומה. הלואי תהא כהנת כפנדקית . . . ובזה יודע אפוא אם הגיע למדרגת אוהב את בוראו כאשר יהיה שש על אמרתו כמוצא שלל רב (תהלים קיט קסב), ויקפיד על אבוד הזמן אפלו רגע מבלי לעסק בתורה ובמצוות כאשר יוכל יותר מאשר מקפיד על אבדת הון עתק . . . שאין לך עלבון גדול מזה ממי שיכול להרויח רוח גדול ולעשות נחת רוח ליוצרו, ואינו חושש.

המשנה ממשיכה ששמירת תורה יותר ממעשה אהבה כלפי הקב"ה אלא אין בני חורין חוץ מלומדי תורה. פ' הברטנורא: שאין לך בן חורין - לפי שבני אדם מכבדין ומשמשין לפניו, ומי שאינו עוסק בה מתרחקין ממנו אלמא כמנודה הוא. פ' פינחס קהתי: שאינו משועבד ליצרו הרע ותאוות לבו.

מסביר דרך חיים שתורה עושה חירות ממש ויותר תורה זה יותר חירות. זה בגלל שהשכל הוא ציור המציאות וכן התורה כולה הוא ציור המציאות. גם עשרת הדיברות תקציר של התורה. גם כמו איש בצלם אלקים כן שכל אדם בצלם שכל ה'. לכן כאשר איש מבין התורה ממילא הוא מבין את עצמו, את העולם, ואת הקב"ה. השעבוד הוא מצד החומר מצד הצורה אין שעבוד. מעשה מבחירה חופשי זה חירות. על אחת כמה וכמה עם זה מביא ישוב הדעת, שלום עם הבריות, ושלום עם הבורא.

סוף המשנה, "וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות", (במדבר כא יח יט). בעיקר שמות מקומות אבל גם משלים. אומר הגמרא (נדרים נה.): מאי דכתיב וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות א"ל כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה ניתנה לו במתנה שנאמר וממדבר מתנה וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות.