בימי מהספירה מתו
תלמידי רבי עקיבא והמגפה פסקה בל"ג בעומר לכן הוא יום חשוב וגם יש בו קצת
שמחה. יש סיפור על זה בגמרא (יבמות סב:): ר"ע אומר למד תורה בילדותו ילמוד
תורה בזקנותו היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו שנא', "בבקר
זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד
טובים" (קהלת יא ו). אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד
אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא
ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון
ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה, עכ"ל. יש אומרים שרבי שמעון
בר יוחאי הגדול בין חכמי התלמוד. בגלל זה הוא קשור לל"ג בעומר.
רבי שמעון הוא
המחבר של הרבה משניות, לעתים קרובות מוזכר בגמרא, והוא העורך של ספר הזוהר. יש
משנה אחת בפרקי אבות (ד יז) בשמו, "רבי שמעון אומר, שלושה כתרים הן–כתר תורה,
וכתר כהונה, וכתר מלכות; וכתר שם טוב, עולה על גביהן". בשמו והוא נזכר למעלה.
עניין כתר תורה גדול בדעת, עניין כתר תורה גדול בכבוד, כתר מלכות ממשלה. שם טוב
לעתים קרובות מתייחס למוניטין טוב.
פירוש רבי עובדיה
מברטנורא: כתר שם טוב – מי שיש בידו מעשים טובים ושמועתו טובה מחמת מעשיו, לא
מצינו לו כתר בתורה שיהיו חייבים לנהוג בו כבוד, והוא עולה על גבי כולן, שכל השלשה
כתיים צריכים לו. שאם תלמיד חכם הוא וסני שומעניה שרי לבזוייה. ואם כהן גדול הוא,
אמרינן ביומא (דף עא) ייתון בני עממיא לשלם דעבדין עובדי אהרן, ולא ייתון בני אהרן
לשלם דלא עבדין עובדי אהרן. ואם מלך הוא, כתיב (שמות כב) ונשיא בעמך לא תאור,
בעושה מעשה עמך, עכ"ל.
משמע אין צורך
להורות כדאי לכבד בעל מוניטין טוב כי הוא איש טוב. להיות איש טוב לפי ר"ש
מעשים טובים חייבים להיות ע"י כוונות טובות. בעקבות זה מאס בשבח הרומאים
אע"פ שהם בנו כבישים, שוקים, ומקוואות כי כל עבודות ציבוריות אלה הונעו על
ידי תשוקות גסות.
הזוהר מסביר מהו
אדם טוב לפי רבי שמעון. כינוי להקב"ה הביטוי "עתיקא
קדישא סתימא דכל סתימין". זה מרמז על חכמה וחיפוש. משמע אדם טוב כל העולם
כולו מימי קדם עד עכשיו למצוא ה'.
הזוהר (חלק ג רצא
א) גם מראה עד כמה רבי שמעון מעריץ ידע ספציפי בגלל האלוקות אשר בו, כמו שכתוב: כתיב (שמואל א ב) כי אל דעות ה'. דעות ודאי. הוא הדעת. בדעת כל
פלטרי אתמליין. דכתיב, ובדעת חדרים ימלאו. (בגין כך) דעת אחרא לא אתגליא, דהא
טמירא אזיל בגוויה, ואתכליל ביה. דעת נהיר במוחין, ואתפשט במוחא כלא. (במוחא,
בגופא כלא, כי אל דעות ה'), עכ"ל. הלאה בזוהר (רצו ב) מסביר רשות נתנה לכהן
הגדול להיכנס לקודש הקודשים, משום שהוא נכנס מהצד של חסד.
המסקנה, שם טוב לפי ר"ש נמצא בעמוד של חכמה שבו נסתתר דעת
ה'. אחרי שקנה חכמה זאת משתמש בה בגמילות חסדים. בגלל החסד הזה שם האיש ידוע
ומכובד ע"י הכול.
לע"נ
האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז בנוסן תשנ"ח
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2016/05/176.html
YouTube
https://youtu.be/nc_U36Knjjg
No comments:
Post a Comment