צו / הגדול: למידה ולאהוב החג # 116

השבת לפני פסח נקרא שבת הגדול. כמו בחגים אחרים בשבתות מיוחדות יש מנהג להוסיף מבחר של כתבים יצירתיים, פשוטו כמשמעו "יוצרות" לתפילה. זה לא חובה אלא רשות וכל קהילה עושה כמנהגה.

התפילה של היום נכתבה בזמנים שונים. המרכיבים החיוניים כקריאת שמע, ברכותיה, ותפילת העמידה נוסדו לאחר גלות בבל על ידי הנביא עזרא וסנהדרין הגדול. מזמורי התהילים, המבוא של פסוקי דזמרה נוספו על ידי הרב יוסי בימי המשנה. בזמן ראשונים, שהיה מנהג לחזן לכתוב שירים ופיוטים לתפילה כדי לחנך את הקהילה וליצור התלהבות לחגים. ברוח זו היוצרות נכתבו. הם נעים בין ביטויים ספרותיים גבוהים לסיסמאות והצהרות נעימות.

היוצרות בסידור לשבת הגדול כולל שלוש הוספות לברכות לפני ואחרי קריאת השמע. שני המוקדים הראשונים "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו", ו"ברוך כבוד ה' ממקומו". כולם נוטים לכלול אזכור של שיר השירים אשר מושר בפסח, רמיזות לעבדות במצרים, והמחזות של המלאכים ומלכות שמים.

כל אחת משלוש הברכות הראשונות של שמונה עשרה יש הכנסה. הראשון הוא מבוא קצר לנושאים של פסח בא לידי ביטוי בשירה גבוהה. השני כולל נושאים של שבת וקדושה. הוא שלוש פסקאות קצרות והוא מעט קל יותר. השלישי משתרע על פני שישה עמודים של אותיות קטנות ומכסה נושאים שונים ברמות קושי שונות. אחד משיריו, "ויהי בחצי הלילה", הוא על ניסים שקרו בלילה והבולטת ביניהם זו מכת בכורי מצרים. זה צורף מאוחר יותר להגדה.

יש מנהג שהרב מדבר על הלכות פסח ועונה שאלות למעשה בשבת הגדול. הלכות אלו באים לידי ביטוי ב855  מילים בהירות עם קצב והחריזה בפיוט "אלקי הרוחות לכל בשר". ביידיש המילה "שול" פירושו "בית כנסת" ו"בית ספר", ופיוט זה דוגמה טובה. הוא נכתב ע"י מאחד מהבעל תוספות, רבי יוסף טוב עלם. השיר לעתים קרובות מצטט משנה בפסחים וכן משתמש בביטויים מהגמרא.

החלק הראשון מתאר בדיקת חמץ, ביטול חמץ, הכשרת כלים, ואפיית מצה. חלק השני הוא על הסדר ומתאר את המיקום של ארבע כוסות היין. הכוס הראשונה נשתית לקידוש במבוא לסדר. והכוס השנייה מתחילה לספר מחדש את סיפורה של יציאת מצרים. הכוס השלישית היא כוס של ברכת המזון והכוס הרביעית היא בסוף, ההלל, שהם מזמורי הודיה וגאולה. הפיוט מסתיים באחרית דבר שמובא בהגדה:

חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ. כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָּתוֹ.         כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ. כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ.

זָךְ שׁוֹכֵן מְעוֹנָה. קוֹמֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה.                בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה. פְּדוּיִם לְצִיּוֹן בְּרִנָּה: 

 

לע"נ הדוד אליהו בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ו ניסן תשמ"א

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/03/tsav-gadol-learning-and-loving-holiday.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/03/116.html

Tsav \ Gadol: Learning and Loving the Holiday

The Shabbos before Passover is called Shabbos HaGadol, literally the great Shabbos. Like other holidays and special Shabbosses there is a custom to add a selection of creative writings, literally “yotzros יוצרות” to the service. It is not an obligation and the degree to which will this option is exercised is up to the individual congregation.

The service as we have it today was written at various times. The essential component consisting of Shema, its blessings, and the Amida was established after the Babylonian exile by the prophet Ezra and the Great Sanhedrin. The introductory psalms of Pesukei dezimra (פסוקי דזמרה) were added by Rabbi Yossi in the days of the Talmud (c. 200 CE). During the medieval period, it was the custom for the cantor to write liturgical poetry and songs for the service so as to educate the congregation and generate enthusiasm for the holidays. In this spirit the Yotzros were written. They range from high literary epics to light hearted slogans and phrases.

The Yotzros in the siddur for Shabbos HaGadol include three insertions into the blessings before and after Shema. The first two focus on the lines, “Holy, Holy, Holy is the Lord of Hosts, the whole world is filled with His Glory,” and, “Blessed is the glory of the Lord from its place.” All of them tend to include references to the Song of Songs which is chanted on Pesach, allusions to the slavery in Egypt, and dramatizations of the angels and the kingdom of heaven.

Each of the first three blessings of the Shemoneh Esrei has an insertion. The first is a short introduction to the themes of Passover expressed in high poetry. The second includes themes of Shabbos and sanctity. It has three short paragraphs and is slightly easier. The third stretches over six pages of small print and covers various topics of varying difficulty. One of its poems, “And Likewise it was at Midnight” (ויהי בחצי הלילה), is about miracles that happened at night among them the striking of the first born of Egypt. It was later incorporated into the Haggadah.

It is the tradition for the rabbi to take questions about and discuss the practical observance of the Passover holiday on Shabbos HaGadol. These practices are expressed in 855 words lucidly with rhythm and rhyme in the piyut “Elohei haruchos l’chol bosor” אלקי הרוחות לכל בשר. In Yiddish the word “shul” means both synagogue and school and this poem is a good example. It was written by Rabbi Yosef Tov Elem ben Samuel Bonfils who lived around 1150 and is counted as one of the Tosafists. The poem often mimics Mishna Pesachim and uses expressions from the Gemara as well. 

The first section describes the search for chomaytz, the declaration of their annulment, koshering of kitchen utensils, and baking of matzo. The second section is about the Seder and clearly describes the placement of the four cups of wine. The first cup of wine is drunk for Kiddush at the introduction to the seder. Several rituals follow and the second cup starts the retelling of the story of the exodus from Egypt.  The third cup is at the conclusion of the meal and the fourth cup is at the end of, Hallel, the psalms of thanksgiving and redemption. The poem ends with an epilogue that is brought in the Haggadah:

“We have completed the sequence of Passover,

the way it is practiced; with all its rules and regulations.

Like we have merited to learn it, may we merit to do it.

Pure One who dwells in heaven,

lift up the congregation, the community that cannot be counted.

Soon guide the seedlings of your plantation,

redeemed captives to Zion with joyous song.”

לע"נ הדוד אליהו בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ו ניסן תשמ"א

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/03/tsav-gadol-learning-and-loving-holiday.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/03/116.html

ויקרא / חודש: התעוררות והתחדשות # 115

בשבת מברכים ניסן נקרא פרשת החודש, עניין חודשי השנה והירח. שם מודגש שהחודש שבו חל פסח נחשב החודש הראשון בלוח היהודי. גם מצוה מן התורה לקרא החודש שבו האביב החודש הראשון כי הוא הזמן שישראל יצאו ממצרים.

יש מחלוקת בגמרא (ר"ה י: - יא.) באיזה חודש העולם נברא. רבי אליעזר אומר תשרי ורבי יהודה אומר ניסן. סברת ר"י שצריך להיות ניסן כי  אביב זה כאשר עשבים ועצים צומחים. ר"א מביא דרשה, "כל מעשה בראשית (לקומתן) נבראו לדעתן נבראו לצביונן נבראו שנא' ויכלו השמים והארץ וכל צבאם' (בראשית ב א) אל תקרי צבאם אלא צביונם. לפי מילון ג'סטרו שרשו צבא או צבי ומשמעותו חפץ, נבחר, עונג כמו נחלת צבי. פירוש רש"י: "בקומתן נבראו - והיינו עץ פרי ראוי היה לטעון פרי מיד. לדעתם - שאלם אם חפצין להבראות ואמרו הן. בצביונם - בטעם אחד ואחד ובדפוס כל אחד." הכוונה שהעולם נברא בתשרי כאשר לעצים יש פרות והידור.

אבל א' בתשרי הוא  יום ו' מששת ימי בראשית כי זה היום שנברא אדם. יום א' בששת ימי בראשית יוצא בכ"ה באלול. גם יום שהרת העולם פחות או יותר ט"ו באב. זה כמו העניין שארבעים יום לאחר העיבור העובר מקבל את נשמתו. כביכול העולם קיבל את נשמתו בר"ח תשרי. 

ישראל הפכו להיות עם במצרים כאשר הם הפכו להיות רבים, אבל האומה כביכול לא קבלה את נשמתה עד היציאה. החומש מדגיש כי היציאה התרחשה ב - "חודש האביב "(שמות ד יג). משמעות דבר היא כי את הרעיון של חודש והרעיון של האביב הם חשובים. מילת החודש קשור למילת הירח. הסיבה לכך היא בימי קדם בלילה, במיוחד בעת הליכה בחוץ, אנשים השתמשו באור הירח כדי לראות לאן הם הולכים. היום אנו משתמשים בפנסי רחוב שהם הרבה יותר טובים. התאריך של החודש הירחי אומר לך כמה אור ירח יש. השבוע הראשון של חודש הירח מאיר את הערב. הסהר בשבוע שעבר מאיר את שעות הבוקר המוקדמות. בחמש עשר יש ירח מלא בהיר כל הלילה. במילים אחרות הירח מתגדל ומתקטן.

מכאן אנו למדים שישראל אמורה להאיר את החושך בעולם בתבונה ובאמונה בה'. זה כמו רב שיוצא לקהילה להקנות את הידע שלו אליהם. לאחר הוא מתחיל לסגת, כך שהתלמידים שלו יכולים לפתח רעיונות משלהם בלעדיו להתערב. לאט לאט המורה ייסוג לבית המדרש שבו שורף את שמן החצות ללמוד דברים חדשים. כאשר חושך חדש בא לעולם, הוא יוצא מהמערה שלו ומשתף את הידע החדש שלו עם אחרים.

הרעיון של האביב הוא זו של התעוררות יפה לאחר חורף קר. זה מסמל את עזיבת העבדות האכזרית של מצרים לטובת חופש של ארץ הקודש. הפריחה והפרות באביב הזה הם התורה ובית המקדש. עם זאת כדי להשיג אותם ישראל נאלצו לסבול ארבע מאות שנים של עבודה ורדיפה קשה בארץ לא להם. מה שזה אומר הוא שהשגת מצוינות בעבודת ה' דורשת דם, יזע, עמל, ודמעות . זוהי המשמעות של המילים של יחזקאל (טז ו ח) הביאו בהגדה של פסח, "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי. רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה. ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אדני יהוה ותהיי לי".

 

לע"נ הדוד אליהו בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ו ניסן תשמ"א

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

VaYikra \ Hodesh: Awakening and Renewal

The Shabbos immediately before the start of the month of Nissan is called parshas HaHodesh (moon, month – חדש). It emphasizes the idea that the month in which Passover occurs, Nissan, is reckoned as the first month of the Jewish calendar. The Chumash in fact commands the nation of Israel to designate the month in which spring falls as the first month because it is the time that they left Egypt. 

There is a debate in the Gemara (Rosh Hashana 10b - 11a) as to in what month the world was created. Rabbi Eliezer claims that it was in Tishre and Rabbi Yehoshua claims it was created in Nisan. Rabbi Yehoshua reasons that it must be Nisan because in the spring plants and trees begin to sprout. Rabbi Eliezer brings the verse, “The heavens and the earth were finished and all of their host”, (Genesis 2:1). He then plays with the word host צבאם saying to read it as צביונם. The Jastrow dictionary defines this word and its roots צבי and צבא in terms of desirable, pleasurable, and choicest. Rashi explains Rabbi Eliezer as saying that when the trees were created during the six days of creation they were created with in a mature state with ripe fruit. It’s a running debate in the Gemara but the prevailing opinion is like Rabbi Eliezer in that, when the holy One blessed be He completed the creation, all of the creations were in their optimal state. This means that the world was created in the fall, Tishre, when the trees are fruited and in their splendor.

However, the first of Tishre is the sixth day of creation, because that was when man was created. The first day of creation was the 25^th of Elul. In addition the world was conceived forty days earlier, say the 15^th of Av. The idea is that forty days after conception a fetus receives its soul. Similarly on the 1^st of Tishre the world received its soul.

Israel became a people in Egypt when they became numerous, but the nation so to speak did not get its soul until the exodus. The Chumash emphasizes that the exodus occurred in the “month of spring” (Exodus 13:4). This means that the idea of a month and the idea of spring are important. The word month is related to the word moon. This is because in ancient times at night, especially when walking outside, people used the light of the moon to see where they were going. Today we use street lights which are much better. The date of the lunar month tells you how much moonlight is available. The first week of the month the crescent moon lights up the evening. In the last week crescent moon lights up the early morning. On the fifteenth there is a bright full moon all night. In other words the moon waxes and wanes.

From this we learn that Israel is supposed to light up the darkness in the world with wisdom and faith in G-d. This is like a rabbi who goes out into the community to impart his knowledge to them. After others have assimilated the new ideas, he starts to withdraw so his students can develop their own ideas without him interfering. Little by little the teacher withdraws to the beis midrash where he burns the midnight oil learning new things. When a new darkness comes to the world, he comes out of his cave and shares his new knowledge with others.

The idea of spring is that of a beautiful awakening after a cold winter. This symbolizes leaving the cruel slavery of Egypt to the freedom of the Holy Land. The blossoms and the fruits of this spring are the Torah and the Temple. However to get them Israel was compelled to endure four hundred years of hard work and persecution in a land not their own. What this means is that achieving excellence in service of G-d requires blood, sweat, toil, and tears. This is the meaning of the words of Ezekiel (16: 6-8) brought in the Pesach Hagada, “And I passed by you and saw you downtrodden in your blood, and I said to you, 'With your blood, live!' and I said to you, 'With your blood, live!' Myriads, like the plants of the field I have made you, and you multiplied and grew; and you came [to me] with perfect beauty, breasts fashioned and your hair grown, but you were naked and bare. And I passed by you and saw you, and behold your time was the time of love, and I spread My wings over you, and I covered your nakedness, and I swore to you and came into a covenant with you, says the Lord, and you were Mine”.

לע"נ הדוד אליהו בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ו ניסן תשמ"א

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

ויקהל-פקודי / פרה: טהור בחוץ ובפנים # 114

פרשת פרה שבוע לפני שבת מברכים ניסן, היא המשך נושא ההכנות לפסח שהתחיל עם פרשת שקלים. הנושא של פרשת שקלים היה תיקונים אזרחיים, ואילו הנושא שלה הוא טיהור האישיות. המפטיר מפרט את מצוות פרה אדומה.

מצוות פרה אדומה מסבירה כיצד לטהר את עצמו מטומאת מת. אדם יהיה טמא מת אם נגע בפגר. זה כולל קבורה, בהיותו נושא מעטה, או בהיות באותו חדר עם גווייה. חייל שחוזר מהקרב בחזקת טמא מת. וכדי להיטהר חייב לקבל זריקת אפרה של הפרה האדומה. החוקים לעריכתם הם רבים ומורכבים.

עלייה להר הבית או אכילת קרבן פסח מחייב להיות טהור. ישנם מספר סוגי טומאה הכוללים דברים כמו נגיעה בגופת עכבר או אפילו בהמה טהורה שמתה מאמצעים אחרים מאשר שחיטה כשרה, זיבה, קרי, וצרעת. חלק מהם הטהרה היא ארוכה ומסובכת, אחרים  צריכים רק טבילה במקווה.

עניין ההפטרה הינו גם כן טהרה. הנביא מגנה את בית ישראל על הכישלונות שלהם במדות והתנהגות רעה התוצאה, עם שפיכות דמים ועבודת זרה מעוררות את זעם הקב"ה. בגלל רוע הלב שלהם הארץ הפכה טמאה. במילים אחרות מעלליו של האדם ופגיעתו הקנו לארץ היבט של טומאה. גם לאחר שהעם חזר בתשובה הם יהיו טהורים רק  לאחר הקב"ה ישטוף אותם על ידי זריקת מים נקיים. לאחר שהוא יחליף את לב האבן עם לב בשר.

הרעיון של טומאה כולל מספר רעיונות. ילד שובב יכול להיות טמא על ידי משחק עם לטאה מתה. אדם יכול להיות טמא על ידי אכילת בשר שלא נשחט כראוי. אדם טוב יכול להיות טמא רק משום שהוא  טיפל בצרכים של מת. כדי להסיר את התחושה שהוא מלוכלך, לעתים קרובות צריכים לעשות משהו נוסף. אפשר שיהיה קל כמו להתקלח, אבל אם התחושה חזקה זה דורש משהו יותר משוכלל.

כשהייתי ילד קטן הלכתי לשוק עם סבתא שלי. היא נזקקה לבשר אז היא הלכה אל הקצב והרימה עוף מהכלוב כמו שהיא עשתה כשהיא הייתה ילדה קטנה ברומניה. הקצב לקח את העוף לחלק האחורי של החנות, שחט אותו, מרט אותו, עטף אותו, והביא לסבתא. עם דאגה מסוימת, הערתי לה שהוא הרג את העוף. בגיל הזה זה היה לי קצת קשה לקבל לאכול בשר, ואני חושב שהסבתא הרגישה את זה. לאחר מכן היא פנתה אליי עם חיוך גדול ואמרה בפליאה, שוחט זה איש קדוש מאוד. לפני שהוא שוחט תרנגולת, הוא אומר ברכה ואחרי שהוא שוחט אותה, הוא אומר ברכה אחרת. כשחזרנו הביתה היא ניקתה את העוף ונתנה לי שיעור בכשרות, ביולוגיה, וביולוגיה של רבייה.  אמא שלי אמרה בזמנים אחרים הסבתא יכולה להיות אקסצנטרית. האמת היא שאני אוכל בשר ונהנה ממנו, אבל אני לא אוהב את מראהו במיוחד כאשר הוא חי. יכול להיות שהערעור של הסבתא לדת ולנעלם הגדול חסך לכולם הרבה עוגמת נפש.

לפעמים אדם באמת מרגיש מלוכלך. אולי הוא מלוכלך פיזית או שזה יכול להיות אדם טוב שצריך לעשות דברים לא נעימים על מנת להתמודד עם עולם קשה. גם אפשר להיות גם מי שסטה רחוק מאוד אבל עכשיו רוצה ללכת בדרך טובה. לפעמים כדי להסיר את הכתם, משהו משוכלל חייב להיעשות. זה הפרה האדומה. ברגע שאדם מרגיש טהור יכול לנטוש את לב אבן, לקבל לב בשר, ובאמת ליהנות מחג הפסח בהר הבית.

לע"נ הדוד אליהו בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ו ניסן תשמ"א

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2015/03/vayakel-pekday-parah-pure-outside-and.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/03/114.html

VaYakel-Pekday / Parah: Pure Outside and Inside

Parshas Parah falls a week before the Shabbos when the month of Nissan is announced. It continues the theme of preparation for Passover that started with parshas Shekalim. Whereas the theme of parshas Shekalim was civic repairs, its theme is personal purification. The maftir i.e. the final reading from the Torah details the mitzvah of the red heifer.

The mitzvah of the parah adumah explains how to purify oneself from the defilement of death. A person becomes tumei meis (טמאי מת) if he comes into contact with a dead body. This would include burial, being a pall bearer, or being in the same room with a corpse. A soldier returning from combat would be assumed to have contracted this form of defilement. In order to be purified, one must be sprinkled with the ashes of the red heifer. The laws for their preparation are many and complex.

One can only ascend the Temple Mount or eat the karbon Pesach in a state of ritual purity. There are several types of ritual impurity which include such things as touching the carcass of a mouse or even a kosher animal that died from a means other than a proper slaughter, gonorrhea, masturbation, and leprosy. For some of them purification is lengthy and involved, others may only require immersion in a ritual bath.

The haftorah for parshas parah also talks about defilement. It condemns the house of Israel for their failings in character and resultant bad behavior, with bloodshed and idolatry arousing the fury of the Almighty. Because of their malevolence the land has become defiled. In other words a person’s misdeeds and offensiveness impart an aspect of tumah (ritual impurity – טומאה). Even after the nation has repented they will only be tahor (pure – טהור) after G-d washes them by sprinkling them with clean water. After that He will replace their heart of stone with a heart of flesh.

The concept of ritual defilement includes a number of ideas. A mischievous child can become tumei by playing with a dead lizard. A person can become tumei by eating meat that was not properly slaughtered.  A good person can become tumei simply because he is involved in tending to the needs of the deceased. To remove the feeling of being dirty often something extra must be done. It can be as easy as taking a shower, but if the feeling is strong something more elaborate is needed.

When I was a little boy I went to the farmers market with my grandmother. She needed meat so she went to the butcher and picked out a chicken from the cage much like she did when she was a little girl growing up in Romania. The butcher took the chicken into the back, slaughtered it, plucked it, wrapped it up, and brought it to my grandmother. With some concern, I commented to her that he had killed the chicken. At that age it was a bit difficult to get me to eat meat and I think my grandmother sensed that. She then turned to me with a big smile and said with wonder, the shochet is a very holy man. Before he slaughters the chicken, he says a blessing and after he slaughters it, he says another blessing. When we returned home she cleaned the chicken giving me a lesson in kashrut, biology, and reproductive biology. My mother said at times my grandmother could be a character. The truth is that I do eat meat and enjoy it, but I don’t like the way it looks particularly when it’s raw. It could be that my grandmother’s appeal to religion and the great unknown spared everybody a lot of aggravation.

At times a person really feels dirty. Perhaps he is physically dirty or it could be a good person who must do unsavory things in order to deal with a difficult world. It can also be a person who has strayed very far but now wants to travel the good path. Sometimes in order to remove the stain something elaborate must be done. That is the parah adumah. Once a person feels pure it becomes possible for him to abandon a stone heart, accept a heart of flesh, and truly enjoy the Pesach holiday on the Temple Mount.

לע"נ הדוד אליהו בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ו ניסן תשמ"א

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2015/03/vayakel-pekday-parah-pure-outside-and.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/03/114.html

כי תשא / פורים: נלמד ונקיים # 113

עניין פורים כמו עניין שבועות. שבועות זמן קבלת עשרת הדברות. כאשר בנ"י קבלו עשרת הדיברות אמרו "נעשה ונשמע" משמע לחיות לפי תורת משה וגם ללמוד אותה.

במגילת אסתר, לאחר נצחון גדול על עמלק, מרדכי מצווה מספר מצוות; לקרוא את סיפורה של אסתר, לתת מנות לחברים, לתת מתנות לאביונים, ולאכול ארוחה חגיגית עם יין. בנוגע לאלה שכתוב שהיהודים "קימו וקבלו". הגמרא מסבירה שכאשר היהודים קיבלו המצוות האלה הם גם קבלו את כל התורה כולה.

אפשר לומר שבימיו של משה, ישראל לא ממש יודעים למה בדיוק הם נכנסים. עם זאת, בימיו של מרדכי הם ידעו מה הם עושים. בנוסף התלמוד מספר סיפור בהר סיני ישראל נאלצו לקבל את התורה, אבל בפורים הם קיבלו את זה מרצון, כמו שהוא אומר:

"ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר". (גמ' שבת פח)

אפשר לשאול איך מרדכי מצווה על מתנות וחגיגות עם חברים ועניים יחד עם דברים כמו לא לגנוב, לשמור שבת, לכבד את ההורים שלך. התשובה היא שכאשר יהודים חוגגים נצחון על עמלק על ידי ארוחה חגיגית אחד עם השני ונותנים מתנות זה לזה, הם מביעים אהבת ישראל. אם אדם באמת אוהב את חברו, הוא גם רואה שאין לגנוב ממנו, להיות מכור לעבודה, ולהכיר בכך שכל טוב מגיע מאבינו שבשמים. בנוסף רעיונות אלה הם נכונים לא רק ליהודים אלא לכל בני האדם, ואנחנו צריכים לעודד את קבלתם. זה הרעיון  להיות ממלכת כהנים וזה עניין גדול בתורה.

לע"נ הדוד אליהו בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ו ניסן תשמ"א

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2015/02/tetzaveh-zachor-death-of-nation.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/03/113.html