בשבת מברכים ניסן נקרא פרשת החודש, עניין חודשי השנה והירח. שם
מודגש שהחודש שבו חל פסח נחשב החודש הראשון בלוח היהודי. גם מצוה מן התורה לקרא
החודש שבו האביב החודש הראשון כי הוא הזמן שישראל יצאו ממצרים.
יש מחלוקת בגמרא (ר"ה י: - יא.) באיזה חודש העולם נברא. רבי אליעזר אומר תשרי ורבי יהודה אומר
ניסן. סברת ר"י שצריך להיות ניסן כי אביב זה כאשר עשבים ועצים צומחים.
ר"א מביא דרשה,
"כל מעשה
בראשית (לקומתן) נבראו לדעתן נבראו לצביונן נבראו שנא' ויכלו השמים והארץ
וכל צבאם' (בראשית ב א) אל תקרי צבאם אלא צביונם. לפי מילון ג'סטרו שרשו צבא או
צבי ומשמעותו חפץ, נבחר, עונג כמו נחלת צבי. פירוש רש"י:
"בקומתן נבראו
- והיינו עץ פרי ראוי היה לטעון פרי מיד. לדעתם -
שאלם אם
חפצין להבראות ואמרו הן. בצביונם - בטעם אחד ואחד ובדפוס כל אחד." הכוונה שהעולם נברא
בתשרי כאשר לעצים יש פרות והידור.
אבל א' בתשרי הוא יום ו'
מששת ימי
בראשית כי זה היום שנברא אדם. יום א' בששת ימי בראשית יוצא בכ"ה באלול. גם יום שהרת העולם
פחות או יותר ט"ו באב. זה כמו העניין שארבעים יום לאחר העיבור
העובר מקבל את נשמתו. כביכול העולם קיבל את נשמתו בר"ח תשרי.
ישראל הפכו להיות עם במצרים כאשר הם הפכו להיות רבים,
אבל האומה
כביכול לא קבלה את נשמתה עד היציאה. החומש מדגיש כי היציאה התרחשה ב - "חודש האביב "(שמות ד יג).
משמעות דבר
היא כי את הרעיון של חודש והרעיון של האביב הם חשובים. מילת החודש קשור
למילת הירח. הסיבה לכך היא בימי קדם בלילה, במיוחד בעת הליכה
בחוץ, אנשים השתמשו באור הירח כדי לראות לאן הם הולכים.
היום אנו
משתמשים בפנסי רחוב שהם הרבה יותר טובים. התאריך של החודש הירחי אומר לך כמה אור
ירח יש. השבוע הראשון של חודש הירח מאיר את הערב. הסהר בשבוע שעבר
מאיר את שעות הבוקר המוקדמות. בחמש עשר יש ירח מלא בהיר כל הלילה. במילים אחרות הירח
מתגדל ומתקטן.
מכאן אנו למדים שישראל אמורה להאיר את החושך בעולם בתבונה
ובאמונה בה'. זה כמו רב שיוצא לקהילה להקנות את הידע שלו אליהם.
לאחר הוא
מתחיל לסגת, כך שהתלמידים שלו יכולים לפתח רעיונות משלהם בלעדיו להתערב.
לאט לאט
המורה ייסוג לבית המדרש שבו שורף את שמן החצות ללמוד דברים חדשים.
כאשר חושך
חדש בא לעולם, הוא יוצא מהמערה שלו ומשתף את הידע החדש שלו עם אחרים.
הרעיון של האביב הוא זו של התעוררות יפה לאחר חורף קר.
זה מסמל את
עזיבת העבדות האכזרית של מצרים לטובת חופש של ארץ הקודש. הפריחה והפרות
באביב הזה הם התורה ובית המקדש. עם זאת כדי להשיג אותם ישראל נאלצו לסבול ארבע מאות שנים של
עבודה ורדיפה קשה בארץ לא להם. מה שזה אומר הוא שהשגת מצוינות בעבודת ה' דורשת דם,
יזע,
עמל,
ודמעות .
זוהי המשמעות
של המילים של יחזקאל (טז ו ח) הביאו בהגדה של פסח, "ואעבר עליך ואראך
מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי. רבבה כצמח השדה
נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה.
ואעבר עליך ואראך
והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אדני
יהוה ותהיי לי".
לע"נ הדוד אליהו
בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ו ניסן תשמ"א
No comments:
Post a Comment