פרשת פרה שבוע לפני שבת מברכים ניסן, היא המשך נושא
ההכנות לפסח שהתחיל עם פרשת שקלים. הנושא של פרשת שקלים היה תיקונים אזרחיים, ואילו הנושא שלה
הוא טיהור האישיות. המפטיר מפרט את מצוות פרה אדומה.
מצוות פרה אדומה מסבירה כיצד לטהר את עצמו מטומאת מת.
אדם יהיה טמא
מת אם נגע בפגר. זה כולל קבורה, בהיותו נושא מעטה, או בהיות באותו חדר עם גווייה. חייל שחוזר מהקרב
בחזקת טמא מת. וכדי להיטהר חייב לקבל זריקת אפרה של הפרה האדומה.
החוקים
לעריכתם הם רבים ומורכבים.
עלייה להר הבית או אכילת קרבן פסח מחייב להיות טהור.
ישנם מספר
סוגי טומאה הכוללים דברים כמו נגיעה בגופת עכבר או אפילו בהמה טהורה שמתה מאמצעים
אחרים מאשר שחיטה כשרה, זיבה, קרי, וצרעת. חלק מהם הטהרה היא ארוכה ומסובכת, אחרים צריכים רק טבילה במקווה.
עניין ההפטרה הינו גם כן טהרה. הנביא מגנה את בית
ישראל על הכישלונות שלהם במדות והתנהגות רעה התוצאה, עם שפיכות דמים
ועבודת זרה מעוררות את זעם הקב"ה. בגלל רוע הלב שלהם הארץ הפכה טמאה. במילים אחרות
מעלליו של האדם ופגיעתו הקנו לארץ היבט של טומאה. גם לאחר שהעם חזר
בתשובה הם יהיו טהורים רק לאחר הקב"ה ישטוף אותם על
ידי זריקת מים נקיים. לאחר שהוא יחליף את לב האבן עם לב בשר.
הרעיון של טומאה כולל מספר רעיונות. ילד שובב יכול
להיות טמא על ידי משחק עם לטאה מתה. אדם יכול להיות טמא על ידי אכילת בשר שלא נשחט כראוי.
אדם טוב יכול
להיות טמא רק משום שהוא טיפל בצרכים של מת.
כדי להסיר את
התחושה שהוא מלוכלך, לעתים קרובות צריכים לעשות משהו נוסף. אפשר שיהיה קל כמו להתקלח,
אבל אם
התחושה חזקה זה דורש משהו יותר משוכלל.
כשהייתי ילד קטן הלכתי לשוק עם סבתא שלי. היא נזקקה לבשר אז
היא הלכה אל הקצב והרימה עוף מהכלוב כמו שהיא עשתה כשהיא הייתה ילדה קטנה ברומניה.
הקצב לקח את
העוף לחלק האחורי של החנות, שחט אותו, מרט אותו, עטף אותו, והביא לסבתא. עם דאגה מסוימת, הערתי לה שהוא הרג את העוף. בגיל הזה זה היה לי
קצת קשה לקבל לאכול בשר, ואני חושב שהסבתא הרגישה את זה. לאחר מכן היא פנתה
אליי עם חיוך גדול ואמרה בפליאה, שוחט זה איש קדוש מאוד. לפני שהוא שוחט תרנגולת,
הוא אומר
ברכה ואחרי שהוא שוחט אותה, הוא אומר ברכה אחרת. כשחזרנו הביתה היא ניקתה את העוף ונתנה
לי שיעור בכשרות, ביולוגיה, וביולוגיה של רבייה. אמא שלי אמרה בזמנים אחרים הסבתא יכולה להיות אקסצנטרית.
האמת היא
שאני אוכל בשר ונהנה ממנו, אבל אני לא אוהב את מראהו במיוחד כאשר הוא חי.
יכול להיות
שהערעור של הסבתא לדת ולנעלם הגדול חסך לכולם הרבה עוגמת נפש.
לפעמים אדם באמת מרגיש מלוכלך. אולי הוא מלוכלך
פיזית או שזה יכול להיות אדם טוב שצריך לעשות דברים לא נעימים על מנת להתמודד עם
עולם קשה. גם אפשר להיות גם מי שסטה רחוק מאוד אבל עכשיו רוצה ללכת בדרך
טובה. לפעמים כדי להסיר את הכתם, משהו משוכלל חייב
להיעשות. זה הפרה האדומה. ברגע שאדם מרגיש טהור יכול לנטוש את לב אבן,
לקבל לב בשר,
ובאמת ליהנות
מחג הפסח בהר הבית.
לע"נ הדוד אליהו
בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ו ניסן תשמ"א
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2015/03/114.html
No comments:
Post a Comment