בפרשת תולדות יש שני מקרים שבם יעקב אבינו לוקח את הזכויות של הבכורה
והברכה התלויה בה מאחיו הגדול התאום עשיו. זכויות אלה הן בעצם כבוד במיוחד להיקבר
בהבלטה בבית הקברות המשפחתי, להתחשב בו
כחונך המשפחה, לבצע את עבודת הכוהנים. תפקיד חשוב של הכוהנים היה להקריב את
הקורבנות. פירושו לעתים קרובות להיות אורח מכובד בסעודה מצוה.
כתוב בחומש: עשו איש ידע ציד איש שדה. פירוש: אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות, לצוד ולרמות את אחרים בפיו,
לדוגמה שואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן כסבור אביו שהוא מדקדק במצות. לכן
לו ראוי להיות רב וגביר למשפחה על אחת כמה וכמה עם קדש.
מובא בחומש, " ויבא עשו מן השדה והוא עיף". פרש"י-
"ברציחה
(ב"ר). לעיל "בן ארבעים שנה". רש"י - כל מ' שנה היה עשו צד
נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם. ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן מרק
העדשים האדום הזה. יעקב מגיב בערמומיות מכרה בכורתך לי. אמר עשו למה זה לי בכרה
ויבז את הבכורה.
מקרא ב': יצחק, שהתרשם קצת ממיומנותו של עשו בציד, נערך לתת לו את
ברכתו להיות גדול המשפחה. רבקה, אשתו של יצחק, נוטה יותר ליעקב בשל הצטיינותו
בחוכמה ומדות. לכן, היא צוותה על יעקב, להערים על אביו, שהוא עיוור, להעניק לו את
הברכה שנועדה לאחיו. יעקב מתנגד אבל האמא דוחפת אותו לכן הוא עושה זאת בחוסר רצון.
כאשר הרמאות מצליחה, יצחק רואה שיעקב
באמת היה הבחירה המתאימה. עשו, שיש בו קצת רגש דתי אמיתי מריר וזועם. הוא מאיים
להרוג את יעקב, אך שנים מאוחר יותר, מגיע למסקנה זהה לשאר בני המשפחה וסולח לו
לחלוטין.
הקשר בין הפרשה וההפטרה שלה הוא נושא של קורבנות מגונות. בה הקדוש
ברוך הוא, קובל שעם ישראל לא מכבד אותו ולא ירא ממנו. בעיקר הם זהמו את שולחן ה '
עם קורבנותיהם האומללים. הקורבנות מתוארים כבעלמום ,גנוב , וחולה.
הרבה קורבנות הם למעשה סעודת מצוה שדרכם המקריב מבטא באושר את תודתו
על המתנות מן השמים. זהו גם הרעיון הכללי של כל הקורבנות. כביכול הקדוש ברוך הוא
אורח הכבוד; עם זאת, הוא שלח כהן לייצג אותו. לכן האוכל והעיצוב צריך להיות באיכות
הגבוהה ביותר.
מהו המסר של חג דתי מוזנח? למה הדבר דומה, כאילו המלך עשה משתה ומנוול
נכנס וקלקל את הערב שלו. או , יותר גרוע כאילו החוגגים אומרים שהמלך עצמו באמת
מלוכלך.
הרעיון הדקן הוא שאדם לא יכול להשתמש בהונאה לקבל כבוד. אם נוכל
להיות ראש המדברים, לשבת באמצע הבמה, או לקבל את חתן תורה בשמחת תורה, הכבוד שבהם
נהפך להיות חרפה. גם אם אדם ראוי, חוטף את הכבוד ממי שלא ראוי לו , הכבוד והאדם
יהיו מוכתמים.
למה הדבר דומה, סיפורו של הרב משה פיינשטיין זצ"ל, הגדול הדור,
שנשאל על ידי הרבי מלובביץ ' זצ"ל, מדוע הוא לא מניח תפילין של רבנו תם? השיב
הרב משה לצערנו האיכות של תפילין מאוד נמוכה ונתן רשימה של החסרונות. הוא אמר לגבי
רש"י התפילין הרגילות יש חיוב להניח אותם, ולכן צריך לספוג החסרונות. אבל
תפילין של ר"ת אינן חיוב אלא הידור ואין לעשות הידור בדיעבד. הידור מצוה צריך
להיות לכתחילה. בגלל זה הרבי שלח לו סופר והורה אלו לכתוב פרשיות בדיוק לשיטות
שהביא רבי משה. תשובתו של ר 'משה הפכה למקור לתפילין שאנו מניחים היום.
לע"נ, ההדוד של האמא ,שמואל בן יואל לייב ז"ל
נלב"ע ר"ח כסלו תשמ"ד
Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסטdictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/99.html
No comments:
Post a Comment