בהפטרת פרשת חיי
שרה דוד המלך זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו. ויבקשו נערה בתולה ושכבה בחיקו
וחם לאדני המלך. וכן עשו. מצאו נערה יפה עד מאד אבל המלך לא בא אליה.
אחרי כך בנו,
אדניה, מנסה לתפוס את כס המלוכה. הוא נתמך על ידי מספר אנשים חשובים ביניהם יואב
השר הצבא. תמיכתו של שלמה, יורש העצר, לא שידלה. בת-שבע נותנת לדוד תיאור מפורט של
מה שקורה, שחוזר על עצמו על ידי נתן הנביא. לכן דוד המלך מאשר בפומבי כי שלמה ימלך
אחריו והוא ישב על כסאו תחתיו וזה מסיים את המרד.
בפרשה אברהם
ממנה את משרתו לחפש אישה לבנו יצחק. במציאת רבקה, הזיווג של יצחק, הרפתקה רגשית
מתפתחת. העבד מספר את סיפורו בהרחבה למשפחתה. המשפחה אומרת שכל זה מן השמים
ומסכימים לשידוך. אבל, לאחר שהיו להם קצת זמן לחשוב על זה, הם מנסים לעכב או לבטל.
כאשר הניסיונות נכשלים, הם נותנים לרבקה ברכה ואפילו שולחים אומנת איתה בדרך.
ההתרחשויות
המפורטות יוצרות חיבור ספרותי בין הפרשה להפטרה. אך החיבור העקרוני הוא הרעיון
שצדיק מדור אחד מעביר מנהיגות לצדיק של הדור הבא, ואפילו הקמת שושלת של צדיקים
שתישארנה לכל דורות. רעיון הרבה יותר נסתר הוא העלאת ניצוץ של קדושה שנמצא בתוך
קליפה קשה עבה מאוד של רוע. זהו סיפורו של בת-שבע.
סיפור בת-שבע
בשמואל ב פרק יא. בו דוד המלך בשגגה רואה בת-שבע מתרחצת. מתעניין בה ונאמר לו שזאת
בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי. לאחר מכן הוא מזמין אותה, היא באה, וישכב עמה.
ותהר האשה ותשלח ותגד לדוד. לאחר מכן הוא מזמין את אוריה, בעלה.
כשמגיע אוריה,
דוד נותן לו ארוחה טובה, אפילו הופך אותו לקצת שיכור, ואומר לו לחזור הביתה לאשתו.
אבל אוריה מסביר כי אדונו יואב נמצא במחנה מלחמה ולכן לא נכון לשכוב עם
אשתו. "אדון" דווקא. אז דה"מ מחזיר את אוריה לשדה הקרב ומצווה
את יואב לתכנן את המצב, כך שהוא ייהרג.
ויואב עשה ככה.
כששומעת בת-שבע
את החדשות היא מתאבלת על בעלה. בעבור תקופת האבל, דוד מתחתן איתה, והיא יולדת לו
בן. וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה'. כאשר
הוכח על ידי נתן הנביא, דוד מיד מודה שהוא חטא לה '. אז הוא קלל את דוד ואומר רע
יארע בביתו, הוא יושפל קצת בפומבי, והתינוק החדש ימות. דוד מקבל את פסק הדין,
אעפ"כ הוא מתפלל הרבה מאוד עבור הילד.
לאחר מות
התינוק, נולד לדוד ובת-שבע בן שני וקוראים לו שלמה. ה' אוהב את שלמה ואפילו אומר
לנביא לקרוא לו בחיבה ידידיה כלומר שהוא ידיד אמת של הבורא.
הרבה קושיות
ישנם בסיפור הזה. אולי הקשה ביותר הוא שהילד שנוצר מאירוע זה נהיה רע הקב"ה
ומלך על ישראל. דה"מ חיבר את מזמור נ"א במיוחד אודות האירוע הזה. הוא
מאד נמרץ ובו יש וידוי על פשעיו וחטאיו. הוא מבקש מאלוקים לב טהור ולחדש רוח נכון
בקרבו. גם שלא ישליכנו מלפני ה' ורוח הקדש לא יקח ממנו. קושיה גדולה היא שהוא אומר לה' לבד הוא חטא, פירוש הוא לא חטא
נגד אוריה החתי ולא נגד בת שבע.
הגמרא (שבת
נא.): א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה.
אוריה החתי מורד במלכות הוה דאמר ליה ואדוני יואב. ולגבי בת שבע ג"כ
לא חטא כי כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו לכן לא הייתה אשת איש
כשבא עליה. פירוש: לכן מצד שורת הדין דוד לא נאף אבל זה מריח כמו "פלפול”.
לכן יש להסתכל
על פי עולם הסוד. בזה צריך להסתמך על השערה ומספר מועט של רמזים. גם להתחשב אם זה
דומה לזה. וגם להתחשב בשכל גלוי ובשכל נעלם. נראה שהמפתח לחידה בשני סוגיות בזוהר
(חלק א דף ח ע''ב).
א': דָּוִד מַלְכָּא בְּשַׁעְתָּא דְּאִירַע
לֵיהּ הַהוּא עוֹבָדָא דָּחִיל. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא סָלִיק דוּמ''ה קַמֵּי
קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמַר לֵיהּ מָארֵי דְּעָלְמָא (דף ח ע''ב) כְּתִיב
בַּתּוֹרָה (ויקרא כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ. וּכְתִיב
וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ וְגו'. דָּוִד דְּקִלְקֵל בְּרִית בְּעֶרְוָה
מַהוּ. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּוִד זַכָּאָה הוּא, וּבְרִית
קַדִּישָׁא עַל תִּקּוּנֵיהּ קַיְימָא, דְּהָא גְּלֵי קָדָמַי דְּאִזְדַּמְּנַת
לֵיהּ בַּת שֶׁבַע מִיּוֹמָא דְאִתְבְּרֵי עָלְמָא.
ב': דְאוּרִיָּה לָא קָרִיב בָּהּ לְעָלְמִין.
פירוש: כשבא דוד על בת-שבע, מְצָאָה שהיתה בתולה כמו שהעיד ה' יתברך במאמר
הזוהר.
יש קשיים עם יואב. הוא היה שר צבאו של דוד המלך, ובא לעזרתו בעת
המרד של אבשלום. עם זאת, גם הוא מרד בתמיכת אדניה נגד שלמה. על ערש דווי דוד אומר
לשלמה להרוג את יואב, כי הוא השתמש בכיסוי של מלחמה לרצוח את שני המתמודדים.
כאשר שלמה המלך רודף אחריו, וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות
המזבח ויאמר כי פה אמות, כי לא רצה למות מות פושע אלא למות עם כבוד. נראה שחלק
גדול ממסירותו לדת ולדוד היה אמיתי. עם זאת צדיק אחד היה די לו. הוא לא רוצה עוד
מלך צדיק או שושלת צדיק.
הרמז שהיה
לאוריה החתי שיתוף דבר אם אדונו יואב לגבי דה"מ. לכן באיזה שהוא מקום הוא
מכיר שבת שבע זיווג של דוד. בעקבות זה הוא התחתן איתה כדי לעכב את דוד מלהתחתן
איתה ולהוליד יורש ראוי לכס המלוכה. אבל הטוב שבו מנע ממנו לגעת בה.
הסיבה
שדה"מ פגש במצב המוזר הזה הייתה כי בת-שבע באמת הנפש התאומה שלו. עם זאת
הכמות הקטנה של רוע בו עיוורה את עיניו ואפשרה לו להתנהג בצורה אכזרית ובלי עול.
רע זה היה בחינת הכלים השבורים שהיו בנפשו. זה היה החטא שלו, אבל זה לא היה בגדר
של בחירה חופשית. הייסורים הבאים היו התיקון. זה בחינת, "הן בעוון חוללתי
ובחטא יחמתני אמי", וגם, "למען תצדק בדברך תזכה בשפטך".
יש בתהלים נ"א רמזים של טיהור כמ"ש, "הן
אמת חפצת בטחות ובסתם חכמה תודיעני. תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין".
במידה מסוימת חטא זה היה הקליפה לספר תהילים, שבו משמיע, " אלמדה פשעים דרכיך
וחטאים אליך ישובו", (תה' נא).
לע"נ, הסבתא ,סימע בת אליעזר
ז"ל נלב"ע יט חשון תשל"א,
Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסטdictionary.reference.com/,
http://hebrewbooks.org/,
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/98.html
No comments:
Post a Comment