יד יוסף: תתפלל לגשם # 97

שמיני עצרת מתחילים לזכור "משיב הרוח ומוריד הגשם" בשמונה עשרי. ז' חשון בארץ ישראל מתחילים לשאול " תן טל ומטר לברכה". אם לא אמר אותו בכלל חייב לחזור מן הראש.

מס' תענית אחד מס"ג מסכתות במשנה ורובו ככולו ענייני חוסר גשם. גם הוא אחד מל"ז מסכתות בש"ס בבלי ומל"ט מסכתות בש"ס ירושלמי. ברור שגשם חשוב ליהדות.

ספור מעשיה בגמ' (תענית יט:): ת"ר פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות. הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד אמר לו הלויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים, ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים ואם איני נותן לך הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף, וקבע לו זמן. כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים בשחרית, שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך. שלח לו עדיין יש לי זמן כל היום כולו שלי הוא בצהרים . . . לגלג עליו אותו אדון אמר כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים . . . נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב נתעטף ועמד בתפלה . . . מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו . . . כשפגעו זה בזה אמר לו תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך. אמר לו יודע אני שלא הרעיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותיי, שכבר שקעה חמה וגשמים ברשותי ירדו . . . חזר ונכנס לבית המקדש נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו רבונו של עולם הודע שיש לך אהובים בעולמך, מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה באותה שעה. אמר לו האדון אילו לא נקדרה החמה היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו ולמה נקרא שמו נקדימון שנקדרה חמה בעבורו.

כדומה במשנה (תענית ג ח): מעשה שאמרו לו לחוני המעגל, התפלל שיירדו גשמים. אמר להם, צאו והכניסו תנורי פסחים, בשביל שלא יימוקו. התפלל, ולא ירדו גשמים. עג עוגה, ועמד בתוכה ואמר, רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עליי, שאני כבן בית לפניך; נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן, עד שתרחם על בניך. התחילו הגשמים . . . שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו, צריך אתה לינדות; אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו, והוא עושה לו רצונו. עליך הכתוב אומר, "ישמח אביך, ואימך; ותגל, יולדתך" (משלי כג,כה).

זאגט דחומש (בראשית ב ה): "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה". רש"י: ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים. גמ' חולין ס ב: וכתיב (בראשית ב, ה) וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.

זאגט רבי נחמן מברסלב (שיחות הר"ן ז): טוב מאד מי שיכול לשפך שיחו לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים כבן המתחטא לפני אביו. כי הלא השם יתברך כבר קראנו בנים כמו שכתוב (דברים יא, א): בנים אתם לה' אלקיכם. על כן טוב מאד לפרש שיחתו וצערו לפניו יתברך כבן שקובל לפני אביו.

מסקנה תפילת גשם תחילת קשר אישי עם הקב"ה. השנויים בש"ע פשוטים אעפ"כ יש שכיחה. אבל לפעמים שוכח לכן צריך להטריח וחוזר. מזמן לא היה בצורת כל כך חזק שלא היה מים לשתות. אבל נמצא מעט לעת ירד מפלס המים בכנרת אל מתחת לקו האדום התחתון. זה גורם חשש ודואגים. הם הזמנים שמכיר שגשם חשוב ואין לסמוך על הנס.

יש להשמיע שיש זמנים שראוי לעשות חשבון נפש דווקא אם מעשות שלנו מוציא חן בעיני ה'. יותר טוב אם פעם הראשון לא בתוך אסון. גם משהוא ערום בהתבוננות הזה יהיה יותר חכם ויותר צדיק.

לע"נ, ה סבתא ,סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תשל"א,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסטdictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,