מעשה בראשית # 100

כ"ה כסלו תחילת ח' ימי חנוכה. ימים אלו מנציחים שני אירועים הקשורים זה בזה. אחד מהם הוא הנצחון הצבאי של תרבות יהודית על תרבות יוונית. האירוע השני, שאולי חשוב יותר, הוא ההתרחשות של נס גלוי שכמות של שמן זית שהספיקה ליום אחד להדלקת המנורה בבית המקדש נמשכה שמונה ימים מלאים.

למעשה מעט מאוד יוונים היו מעורבים. היריבים העיקריים היו מלך אנטיוכוס השלישי של סוריה רבתי והיהודים המתייוונים. אנטיוכוס היה צאצא מאחד מהגנרלים של אלכסנדר מוקדון. בתחילה המתיוונים היו מוצלחים והצליחו לכבוש את בית המקדש. מפני שתיעבו את דיני הטהרה, הם הקפידו לטמאות את השמן ששימש להדליק את המנורה.

היהודים הדתיים בשם הצבא שלהם נקראו המכבים ומנהיגם נקרא יהודה מכבי. יש למילה משמעויות שונות וביניהם "קורנס (פטיש)" כי בכוונתם הייתה לנפץ את אויביהם. בסופו של דבר ניצחו ותפסו את בית המקדש. כשנכנסו לבית המקדש הם רצו להדליק את המנורה, אך כל שמן הזית הטהור היה טמא פרט לפך אחד שהייתה עליו החותמת של הכהן הגדול. הכמות הספיקה ליום אחד, בזמן שלייצר שמן טהור היה לוקח שמונה ימים.

למרות זאת הם החליטו להדליק אותו. יש אומרים שהם חילקו אותו מראש לשמונה חלקים, ויש אומרים שהם פשוט הדליקו אותו כפי שהיה. בכל מקרה כמות השמן של יום אחד, הדליקה את המנורה במשך שמונה ימים. זה נחשב כנס גלוי. חג הוכרז והוא נכתב ב" מגילה תענית ", כלומר, הוא היה בין הימים הטובים האחרים שבו צום והספד אסורים.

הם קראו לחג 'חנוכה' שבו יש כמה פירושים. פירוש המילה חנוכה משום שביום ההוא בית המקדש נחנך שוב. פירוש נוסף הוא חנו בכ"ה, כלומר הם " עשו מחנה ב -25". הרמז הוא שתאריך הפסקת מעשי האיבה היה בכ"ה בכסלו. עוד פירוש הוא מלשון חינוך כי הדלקת המנורה היא סמל של חכמה.

הנס של החנוכה היה הנס האחרון שנראה בכל העולם. זה ראוי לציון כי עד למועד החנוכה העולם היה רגיל לנביאים ונסים גלויים. על ידי משה רבנו ראינו את קריעת ים סוף. אדם הראשון היה נביא. לא היה לו אב ואם אז הוא הבין את נס בריאת העולם. הקב"ה הקשיב לתפילתו של אליהו הנביא בהר כרמל ולפני כל העם שלח אש משמים כדי לשרוף את הקרבן על המזבח אע"פ שהעץ היה ספוג במים.

אפשר לדבר על הבעל שם טוב, הבבא סאלי, ואפילו ניסים שאנו חווים באופן אישי, אבל הם לא היו עדים לכולם. הנס של נרות החנוכה כן היה.  בזמן החנוכה זיכרון הניסים נחלש מעט ואנשים די הפכו  להיות כמו שהם היום. כתוצאה מכך אנו יותר בקלות יכולים להתייחס אליהם ודרכם מתייחסים לנס החנוכה. דברים כמו קריעת הירדן ע"י יהושע שדרכו בני ישראל עברו ביבשה הפכו לאגדה שאנו מאמינים.

הנס של חנוכה, אם כי, מחזק את אמונתנו בנסים של ימי קדם, אבל הסיפור הוא יותר עמוק מזה. חוכמה יוונית היא מעשה בראשית של היום, כלומר לבחון כל דבר רק במדדים של טבע ויצירה ולהתעלם מיש מאין, להכחיש, או לטעון שהעולם נוצר לפני מיליארדי שנים. בעיון העולם היהדות מחפשת את יד ה' מההתחלה ומשתמשת בשישה ימי הבריאה כדגם הראשוני שלה. בשני המקרים מדוברים בתהליך של ניסוי וטעייה שעדיין לא הגיעו לסיומו.

חנוכה מגיע לזה גם כן. זה החג החדש ביותר מהחגים היהודיים, ועם זאת, מתרחש בעת העתיקה ביותר של חגים של בני אדם. אומרת הגמ' (עבודה זרה ח.): ת"ר לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה] כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשם שמים, עכ"ל. לכן בחנוכה אנו יכולים לא רק לראות ימים מזמן התנ"ך אלא יכולים לקבל הצצה מגן העדן גם כן.

לע"נ, ההדוד של האמא ,שמואל בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ר"ח כסלו תשמ"ד

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסטdictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/beginning-world.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/100.html

Beginning the World

The 25^th of Kislev is the beginning of the eight day festival of Hanukkah. It commemorates two interrelated events. One is the military victory of a Jewish culture over a Greek culture. The other reason, perhaps more important is occurrence of an open miracle in that one day’s supply of olive oil to light the menorah in the Holy Temple lasted eight full days.

In fact very few Greeks were involved. The main antagonists were King Antiochus III of Greater Syria and the Hellenized Jews. Antiochus was a descendant one of Alexander the Great’s generals. Initially the misyavnim (to make oneself Greek – מתיוונים) were successful and were able to occupy the Temple. Because they despised the laws of purity, they made a point of defiling the oil used to light the menorah in the sanctuary.

The religious Jews called their army the Maccabees and its leader was Judah Maccabee. The word has various meanings among them “sledge hammer (מַקֶבֶת)” because their intention was to smash their foes. They eventually prevailed and recaptured the Temple. When they entered the Temple they wanted to light the menorah, however all of the pure olive oil had been defiled except to one jar that had the stamp of the high priest on it. It was only sufficient for one day and it would take eight days until pure olive oil could be produced.

In spite of this they decided to light it. Some say they split it into eight portions to be lit on the eight days. Others say that they just lit it the way it was. In any case the one day’s supply of oil lit the menorah for eight days. This was regarded as an open miracle. A holiday was proclaimed and it was written in the “Scroll of Fasts” meaning that it was among the other happy celebrations on which fasts and eulogies are prohibited.

They called the holiday Hanukkah חנוכה which has several interpretations. It means inauguration because on that day the Temple was rededicated. Another interpretation is חנו כ"ה meaning they “pitched camp on the 25^th”. This is because the date of the cessation of hostilities was on the 25^th of Kislev. Another interpretation is education חינוך because the lit lamp is a symbol of scholarship.

The miracle of Hanukkah was the last miracle that was seen by the whole world. This is important because up until the time of Hanukkah the world was accustomed to prophets and open miracles. With Moshe Rabenu we saw the parting of the Red Sea. Adam the first man was a prophet. He had no mother and father so he understood the miracle of the creation. G-d listened to the prayer of Elijah the prophet on Mount Carmel and before all the people sent fire down from heaven to consume the sacrifice on the altar even after all the wood was soaked with water.

One can talk about the Baal Shem Tov, the Baba Sali, and miracles that we have personally experienced, but they were not witnessed everyone. The miracle of the Hanukkah candles was.

Hanukkah occurred in the year 3622 after the creation of the world. Ezra the last prophet, who led the Jews back to Judea, passed away 174 years earlier in 3448. He was succeeded by Shimon the Tsadik, who welcomed Alexander the Great to Jerusalem. This was in fact the beginning of the modern era but, people still knew about miracles.

At the time of Hanukkah the memory of miracles had a faded and people had become much like they are today. As a result we can more easily relate to them and through them relate to the miracle of Hanukkah. Things like the parting of the Jordan River under Joshua and the passing through it by the children of Israel on dry land have become a legend that we kind of believe.

The miracle of Hanukkah, though, strengthens our grasp on the miracles of ancient times, but the story is deeper than that. Greek wisdom is the cosmology of today meaning one looks only at the mechanics of nature and creation from nothing is ignored, denied, or claimed to be billions of years ago. In studying the universe Judaism looks for the hand of G-d from the start and uses the six days of creation as its initial model. In both cases it is a trial and error process that has yet to reach its conclusion.

Hanukkah reaches to this as well. It is the newest of the Jewish holidays. However it occurs at the time of the oldest of human holidays. The Gemara (Mesechta Avoda Zara 8a) recounts that Adam the first man noted that the days were becoming shorter. He feared that because he had sinned the world was reverting to chaos and desolation. As a result he retired to eight days of fasting and prayer. It happened that the conclusion was on the winter solstice and the days started to become longer. Adam than realized this was the way of the world and declared a feast of eight days. He also declared that both sets of days should be holidays.

The winter solstice is basically the first day of Tevet and it falls in the middle of Hanukkah. Therefore through Hanukkah not only can we see the days of the Tanakh but we can get a glimpse of the Garden of Eden as well.

לע"נ, ההדוד של האמא ,שמואל בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ר"ח כסלו תשמ"ד

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסטdictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/beginning-world.html

הידור מצוה # 99

בפרשת תולדות יש שני מקרים שבם יעקב אבינו לוקח את הזכויות של הבכורה והברכה התלויה בה מאחיו הגדול התאום עשיו. זכויות אלה הן בעצם כבוד במיוחד להיקבר בהבלטה בבית הקברות המשפחתי,  להתחשב בו כחונך המשפחה, לבצע את עבודת הכוהנים. תפקיד חשוב של הכוהנים היה להקריב את הקורבנות. פירושו לעתים קרובות להיות אורח מכובד בסעודה מצוה.

כתוב בחומש: עשו איש ידע ציד איש שדה. פירוש: אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות, לצוד ולרמות את אחרים בפיו, לדוגמה שואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן כסבור אביו שהוא מדקדק במצות. לכן לו ראוי להיות רב וגביר למשפחה על אחת כמה וכמה עם קדש.

מובא בחומש, " ויבא עשו מן השדה והוא עיף". פרש"י- "ברציחה (ב"ר). לעיל "בן ארבעים שנה". רש"י - כל מ' שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם. ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן מרק העדשים האדום הזה. יעקב מגיב בערמומיות מכרה בכורתך לי. אמר עשו למה זה לי בכרה ויבז את הבכורה.

מקרא ב': יצחק, שהתרשם קצת ממיומנותו של עשו בציד, נערך לתת לו את ברכתו להיות גדול המשפחה. רבקה, אשתו של יצחק, נוטה יותר ליעקב בשל הצטיינותו בחוכמה ומדות. לכן, היא צוותה על יעקב, להערים על אביו, שהוא עיוור, להעניק לו את הברכה שנועדה לאחיו. יעקב מתנגד אבל האמא דוחפת אותו לכן הוא עושה זאת בחוסר רצון.

כאשר הרמאות מצליחה, יצחק רואה שיעקב באמת היה הבחירה המתאימה. עשו, שיש בו קצת רגש דתי אמיתי מריר וזועם. הוא מאיים להרוג את יעקב, אך שנים מאוחר יותר, מגיע למסקנה זהה לשאר בני המשפחה וסולח לו לחלוטין.

הקשר בין הפרשה וההפטרה שלה הוא נושא של קורבנות מגונות. בה הקדוש ברוך הוא, קובל שעם ישראל לא מכבד אותו ולא ירא ממנו. בעיקר הם זהמו את שולחן ה ' עם קורבנותיהם האומללים. הקורבנות מתוארים כבעלמום ,גנוב , וחולה.

הרבה קורבנות הם למעשה סעודת מצוה שדרכם המקריב מבטא באושר את תודתו על המתנות מן השמים. זהו גם הרעיון הכללי של כל הקורבנות. כביכול הקדוש ברוך הוא אורח הכבוד; עם זאת, הוא שלח כהן לייצג אותו. לכן האוכל והעיצוב צריך להיות באיכות הגבוהה ביותר.

מהו המסר של חג דתי מוזנח? למה הדבר דומה, כאילו המלך עשה משתה ומנוול נכנס וקלקל את הערב שלו. או , יותר גרוע כאילו החוגגים אומרים שהמלך עצמו באמת מלוכלך.

הרעיון הדקן הוא שאדם לא יכול להשתמש בהונאה לקבל כבוד. אם נוכל להיות ראש המדברים, לשבת באמצע הבמה, או לקבל את חתן תורה בשמחת תורה, הכבוד שבהם נהפך להיות חרפה. גם אם אדם ראוי, חוטף את הכבוד ממי שלא ראוי לו , הכבוד והאדם יהיו מוכתמים.

למה הדבר דומה, סיפורו של הרב משה פיינשטיין זצ"ל, הגדול הדור, שנשאל על ידי הרבי מלובביץ ' זצ"ל, מדוע הוא לא מניח תפילין של רבנו תם? השיב הרב משה לצערנו האיכות של תפילין מאוד נמוכה ונתן רשימה של החסרונות. הוא אמר לגבי רש"י התפילין הרגילות יש חיוב להניח אותם, ולכן צריך לספוג החסרונות. אבל תפילין של ר"ת אינן חיוב אלא הידור ואין לעשות הידור בדיעבד. הידור מצוה צריך להיות לכתחילה. בגלל זה הרבי שלח לו סופר והורה אלו לכתוב פרשיות בדיוק לשיטות שהביא רבי משה. תשובתו של ר 'משה הפכה למקור לתפילין שאנו מניחים היום.

לע"נ, ההדוד של האמא ,שמואל בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ר"ח כסלו תשמ"ד

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסטdictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/beautification-of-mitzvah.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/99.html

Beautification of a Mitzvah

In parshas Toldos there are two incidents in which Jacob our patriarch takes the rights of the first born and its associated blessing from his older twin brother Esau. These rights are basically honors, specifically to be buried prominently in the family crypt, to be reckoned as the family mentor, and to perform the priestly ceremonies. A major function of the cohanim was to bring the sacrifices. This often took the form of being an honored guest at a religious dinner.

The Chumash describes Esav as a sly hunter of both animals and people, making him an inappropriate choice for this position. In the first incident he returns from the outdoors very tired. Rashi explains that the reason he was tired was because he had just committed his first murder. In addition he is later described by the commentaries as frequently catching woman from under their husbands. Esav sees Ya’akov cooking lentil soup and asks him to pour some of it down his throat. Seizing the moment Ya’akov says he’ll only agree to it if Esav gives him the rights of the first born in exchange. Esav displays his contempt for the birthright and crudely accepts.

In the second incident Isaac, who to a certain extent is moved by Esav’s skill in hunting, is preparing to give him his blessing to be the family’s rabbi. Rebecca, Yitzchak’s wife, is more inclined to Ya’akov because of his excellence in scholarship and character. Therefore, she tells Ya’akov, to trick his father, who is blind, into giving him the blessing intended for his brother. Ya’akov objects but his mother persists so he reluctantly does so.

When the trick succeeds, Yitzchak sees that Ya’akov really was the appropriate choice. Esav who does have some genuine religious feeling is bitter and outraged. He threatens to kill Ya’akov, but years later, draws the same conclusion as the rest of the family and completely forgives him.

The connection between the parsha and its haftorah is theme of disgraceful sacrifices. In it the holy One, blessed be He, complains that Israel is not honoring Him and does not fear His word. Essentially they have sullied the table of Hashem particularly with their miserable sacrifices. The animals brought are described as marred, stolen, and diseased.

Many of the sacrifices are in fact a religious banquet through which the host expresses his happiness and gratitude for the gifts of heaven. This is also the general idea of all the sacrifices. So to speak HaKadosh Baruch Hu is the honored guest; however he has sent the priest to represent Him. Therefore the food and décor should be of top quality.

What is the message of a slovenly religious feast? So to speak it is as if the king had a banquet and a slob came in and spoiled his evening. Or worse, it’s as if the celebrants are saying that the king himself really is dirty.

The subtle idea is that a person cannot use skullduggery to receive an honor. If one cheats their way into giving the opening dvar Torah, sitting in the middle of the dais, or receiving the last reading of the Torah on Simchas Torah, the honor associated with these acts changes to disgrace. Even if a person who is deserving, grabs the honor from one who is not, the honor and the person will become tarnished.

This is like the story of Rabbi Moshe Feinstein, the Torah giant of the generation, who was asked by the Lubavitcher Rebbe, why he did not wear Rabenu Tam tephilin. Rabbi Moshe replied that the general quality of tephilin sadly was very low and gave a list of the deficiencies. He said that in regards to regular Rashi tephilin one is obligated to put them on, therefore the shortcomings must be tolerated. However, Rabenu Tam tephilin is a beautification of the mitzvah and one cannot do a beautification in and ugly way. One can only do a beautification in a beautiful way. The Rebbe responded by sending him a sofer with instructions to write a pair of tephilin that carefully conformed the specifications of Rabbi Moshe, and Rabbi Moshe’s responsa became the basis for the tephilin we wear today.

לע"נ, ההדוד של האמא ,שמואל בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ר"ח כסלו תשמ"ד

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסטdictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

  

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/beautification-of-mitzvah.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/99.html

למען תצדק בדברך # 98

בהפטרת פרשת חיי שרה דוד המלך זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו. ויבקשו נערה בתולה ושכבה בחיקו וחם לאדני המלך. וכן עשו. מצאו נערה יפה עד מאד אבל המלך לא בא אליה.

אחרי כך בנו, אדניה, מנסה לתפוס את כס המלוכה. הוא נתמך על ידי מספר אנשים חשובים ביניהם יואב השר הצבא. תמיכתו של שלמה, יורש העצר, לא שידלה. בת-שבע נותנת לדוד תיאור מפורט של מה שקורה, שחוזר על עצמו על ידי נתן הנביא. לכן דוד המלך מאשר בפומבי כי שלמה ימלך אחריו והוא ישב על כסאו תחתיו וזה מסיים את המרד.

בפרשה אברהם ממנה את משרתו לחפש אישה לבנו יצחק. במציאת רבקה, הזיווג של יצחק, הרפתקה רגשית מתפתחת. העבד מספר את סיפורו בהרחבה למשפחתה. המשפחה אומרת שכל זה מן השמים ומסכימים לשידוך. אבל, לאחר שהיו להם קצת זמן לחשוב על זה, הם מנסים לעכב או לבטל. כאשר הניסיונות נכשלים, הם נותנים לרבקה ברכה ואפילו שולחים אומנת איתה בדרך.

ההתרחשויות המפורטות יוצרות חיבור ספרותי בין הפרשה להפטרה. אך החיבור העקרוני הוא הרעיון שצדיק מדור אחד מעביר מנהיגות לצדיק של הדור הבא, ואפילו הקמת שושלת של צדיקים שתישארנה לכל דורות. רעיון הרבה יותר נסתר הוא העלאת ניצוץ של קדושה שנמצא בתוך קליפה קשה עבה מאוד של רוע. זהו סיפורו של בת-שבע.

סיפור בת-שבע בשמואל ב פרק יא. בו דוד המלך בשגגה רואה בת-שבע מתרחצת. מתעניין בה ונאמר לו שזאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי. לאחר מכן הוא מזמין אותה, היא באה, וישכב עמה. ותהר האשה ותשלח ותגד לדוד. לאחר מכן הוא מזמין את אוריה, בעלה.

כשמגיע אוריה, דוד נותן לו ארוחה טובה, אפילו הופך אותו לקצת שיכור, ואומר לו לחזור הביתה לאשתו. אבל אוריה מסביר כי אדונו יואב נמצא במחנה מלחמה ולכן לא נכון לשכוב עם אשתו. "אדון" דווקא. אז דה"מ מחזיר את אוריה לשדה הקרב ומצווה את  יואב לתכנן את המצב, כך שהוא ייהרג. ויואב עשה ככה.

כששומעת בת-שבע את החדשות היא מתאבלת על בעלה. בעבור תקופת האבל, דוד מתחתן איתה, והיא יולדת לו בן.  וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה'. כאשר הוכח על ידי נתן הנביא, דוד מיד מודה שהוא חטא לה '. אז הוא קלל את דוד ואומר רע יארע בביתו, הוא יושפל קצת בפומבי, והתינוק החדש ימות. דוד מקבל את פסק הדין, אעפ"כ הוא מתפלל הרבה מאוד עבור הילד.

לאחר מות התינוק, נולד לדוד ובת-שבע בן שני וקוראים לו שלמה. ה' אוהב את שלמה ואפילו אומר לנביא לקרוא לו בחיבה ידידיה כלומר שהוא ידיד אמת של הבורא.

הרבה קושיות ישנם בסיפור הזה. אולי הקשה ביותר הוא שהילד שנוצר מאירוע זה נהיה רע הקב"ה ומלך על ישראל. דה"מ חיבר את מזמור נ"א במיוחד אודות האירוע הזה. הוא מאד נמרץ ובו יש וידוי על פשעיו וחטאיו. הוא מבקש מאלוקים לב טהור ולחדש רוח נכון בקרבו. גם שלא ישליכנו מלפני ה' ורוח הקדש לא יקח ממנו. קושיה גדולה היא  שהוא אומר לה' לבד הוא חטא, פירוש הוא לא חטא נגד אוריה החתי ולא נגד בת שבע. 

הגמרא (שבת נא.): א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. אוריה החתי מורד במלכות הוה דאמר ליה ואדוני יואב. ולגבי בת שבע ג"כ לא חטא כי כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו לכן לא הייתה אשת איש כשבא עליה. פירוש: לכן מצד שורת הדין דוד לא נאף אבל זה מריח כמו "פלפול”.

לכן יש להסתכל על פי עולם הסוד. בזה צריך להסתמך על השערה ומספר מועט של רמזים. גם להתחשב אם זה דומה לזה. וגם להתחשב בשכל גלוי ובשכל נעלם. נראה שהמפתח לחידה בשני סוגיות בזוהר (חלק א דף ח ע''ב).

א': דָּוִד מַלְכָּא בְּשַׁעְתָּא דְּאִירַע לֵיהּ הַהוּא עוֹבָדָא דָּחִיל. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא סָלִיק דוּמ''ה קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמַר לֵיהּ מָארֵי דְּעָלְמָא (דף ח ע''ב) כְּתִיב בַּתּוֹרָה (ויקרא כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ. וּכְתִיב וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ וְגו'. דָּוִד דְּקִלְקֵל בְּרִית בְּעֶרְוָה מַהוּ. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּוִד זַכָּאָה הוּא, וּבְרִית קַדִּישָׁא עַל תִּקּוּנֵיהּ קַיְימָא, דְּהָא גְּלֵי קָדָמַי דְּאִזְדַּמְּנַת לֵיהּ בַּת שֶׁבַע מִיּוֹמָא דְאִתְבְּרֵי עָלְמָא.

ב': דְאוּרִיָּה לָא קָרִיב בָּהּ לְעָלְמִין. פירוש: כשבא דוד על בת-שבע, מְצָאָה שהיתה בתולה כמו שהעיד ה' יתברך במאמר הזוהר.

יש קשיים עם יואב. הוא היה שר צבאו של דוד המלך, ובא לעזרתו בעת המרד של אבשלום. עם זאת, גם הוא מרד בתמיכת אדניה נגד שלמה. על ערש דווי דוד אומר לשלמה להרוג את יואב, כי הוא השתמש בכיסוי של מלחמה לרצוח את שני המתמודדים.

כאשר שלמה המלך רודף אחריו, וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח ויאמר כי פה אמות, כי לא רצה למות מות פושע אלא למות עם כבוד. נראה שחלק גדול ממסירותו לדת ולדוד היה אמיתי. עם זאת צדיק אחד היה די לו. הוא לא רוצה עוד מלך צדיק או שושלת צדיק.

הרמז שהיה לאוריה החתי שיתוף דבר אם אדונו יואב לגבי דה"מ. לכן באיזה שהוא מקום הוא מכיר שבת שבע זיווג של דוד. בעקבות זה הוא התחתן איתה כדי לעכב את דוד מלהתחתן איתה ולהוליד יורש ראוי לכס המלוכה. אבל הטוב שבו מנע ממנו לגעת בה.

הסיבה שדה"מ פגש במצב המוזר הזה הייתה כי בת-שבע באמת הנפש התאומה שלו. עם זאת הכמות הקטנה של רוע בו עיוורה את עיניו ואפשרה לו להתנהג בצורה אכזרית ובלי עול. רע זה היה בחינת הכלים השבורים שהיו בנפשו. זה היה החטא שלו, אבל זה לא היה בגדר של בחירה חופשית. הייסורים הבאים היו התיקון. זה בחינת, "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי", וגם, "למען תצדק בדברך תזכה בשפטך".

יש בתהלים  נ"א רמזים של טיהור כמ"ש, "הן אמת חפצת בטחות ובסתם חכמה תודיעני. תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין". במידה מסוימת חטא זה היה הקליפה לספר תהילים, שבו משמיע, " אלמדה פשעים דרכיך וחטאים אליך ישובו", (תה' נא).

לע"נ, הסבתא ,סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תשל"א,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסטdictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/to-vindicate-your-deed.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/98.html

To Vindicate Your Deed

In the haftorah on Parshas Chayay Sarah King David is very old. Because his body cannot generate enough heat for him to be warm in his clothes, his servants suggest that a young girl should be found to sleep with him so he will not become cold at night. The suggestion is accepted and a beautiful maiden, Avishag, is found.

When the king does not have relations with the girl, his son, Adoniya, attempts to seize the throne. He is supported by a number of important people among them Yoav, David’s general. The support of Solomon, the crown prince, is not solicited. Bat-sheva gives David a detailed account of what is happening, which is repeated by Nathan the prophet. With that King David publicly reaffirms that the proper heir to the throne of Israel is Shlomo, which ends the rebellion.

In the parsha Abraham appoints his servant to search for a wife for his son, Isaac. In finding Rebecca, Isaac’s soul mate, an emotional adventure ensues. The servant in detail recounts this adventure to Rivka’s family. The family says that all of this is from heaven and agree to the marriage. However, after they have had a little bit of time to think about it, they attempt to delay or renege. When the attempts fail, they give Rivka a blessing and even send a nursemaid with her on the way.

The detailed repetitions form a literary connection between the parsha its haftorah. The essential connection, though, is the idea of a tsadik of the generation handing over the torch to the tsadik of the coming generation which will result in the setting up a dynasty of tsaddikim that will remain for all generations. A much more concealed idea is the elevation of the spark of holiness that is buried in a very hard thick shell of evil. This is the story of Bat-sheva.

The story of Bat-sheva is told in the second book of Shmuel chapter eleven. In it King David unwittingly sees Bat-sheva bathing. He asks who she is and is told that she is the wife of Uriya the Hittite.  He then sends for her, she comes, and they have relations. When Bat-sheva becomes pregnant, she tells David, who then sends for Uriya, her husband.

When Uriya arrives, David gives him a nice meal, even gets him a bit drunk, and tells him to return home to his wife. When Uriya spends the night in the palace, David asks him why he did that. He explains that his “lord” Yoav is at war therefore it would be inappropriate for him to spend the night with his wife. David then returns Uriya to the battlefront and orders Yoav to manipulate the situation so that he will be killed. Yoav complies.

When Bat-sheva hears the news she mourns for her husband. When the mourning period has passed, David marries her, and she gives birth to a son. What King David did though was bad in the eyes of Hashem. When confronted by Nathan the prophet, David immediately confesses that he has sinned to Hashem. He is then cursed saying evil will arise in his house, he will be publicly sexually humiliated, and the new born infant will die. David accepts the verdict, but never the less prays profusely for the child.

After the baby dies, David and Bat-sheva have a second son that they name Shlomo. Hashem loves Shlomo and even has the prophet affectionately call him Yedidya meaning that he is a true friend of the Creator.

The story is riddled with difficulties. Perhaps the most difficult is that the child of this affair should become the companion of G-d and the king of Israel. King David wrote Psalm 51 specifically about this episode. The psalm is very intense and in it David acknowledges his violations and mistakes. He asks G-d to give him a pure heart and the proper spirit should renewed with him. He also asks that he should not be sent away from G-d and that the spirit of holiness should not be taken from him. The difficulty is that he also says that it was to G-d alone that he sinned, meaning that he did not sin, not against Uriya and not against Bat-sheva.

The Gemara (Shabbos 56a) brings a justification of David’s actions saying that Uriah was a rebel against the king. It quotes Uriah saying that his master was Yoav (2 Samuel 11:11). Concerning Bat-sheva it says the soldiers in David’s army divorced their wives in anticipation of battle so in the event they were missing in action their wives could remarry. Therefore David technically did not commit adultery.

It comes out that one must look at this as being in the realm of the secrets of Torah. Therefore one must rely on conjecture and a sparse number of hints. In addition it helps to consider the conscious and subconscious mind. The key to the puzzle seems to be two Zohars (section 1 page 8b). The first says that after the action King David was stricken with dread that he had violated the verse, “You will not lie carnally with your neighbor’s wife to defile yourself along with her, (Leviticus 18:20) and, perhaps he had polluted the covenant through obscenity. HaKadosh Baruch Hu responded that he had not because Bat-sheva had been set aside for him from the day the world was created. In addition the Zohar reveals that Uriah had never touched Bat-sheva and, she was in fact a virgin when David HaMelech had her.

There are difficulties with Yoav. He was King David’s general and he came to his aid during the rebellion of Avshalom. However, he too rebelled in supporting Adoniya over Shlomo. On his deathbed David tells Shlomo to execute Yoav because he used the cover of war to murder two rivals.

When Shlomo comes after him, Yoav flees to the Temple, grasps the corners of the altar, and tells him that this is where he wishes to die. The reason was because he did not wish to be executed as a criminal rather he wished to die with dignity. The underlying idea is that much of his devotion to religion and to David was real. However one tsadik for him was enough. He did not want another righteous king or a righteous dynasty.

The hint is that Uriah more than shared his master’s point of view. One can speculate on some level he recognized that Bat-Sheva was meant for David. Therefore he married her so as to prevent David from marrying her and producing a proper heir to the throne. However, the good in him prevented him from touching her.

The reason that David wound up in this peculiar situation was because Bat-sheva really was his soul mate. However the small amount of evil in him blinded him and allowed him to behave in a ruthless and unprincipled way. This evil was an aspect of the shattered vessels that were in his soul. This was his sin but it was not the result of his free will. The torment that followed was the rectification. This is an aspect of “Indeed with iniquity I was formed, and with sin my mother conceived me”, as well as, “in order that You be shown to be justified in Your conduct, and correct in Your judgment”.

The Psalm also contains hints of a prayer for purification, as it says, “Behold, You desired that truth be in the subconscious, and in the concealed part You teach me wisdom. Purify me . . . and I will become pure; wash me, and I will become whiter than snow”.  To a certain extent this sin was the shell for the book of Psalms in which he declares, “I will teach violators Your ways, and sinners to You will return”, (Psalm 51:15).

לע"נ, הדוד ,שמואל בן נח ז"ל נלב"ע ט"ו אב תשס"ט,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/to-vindicate-your-deed.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/98.html

תתפלל לגשם # 97

שמיני עצרת מתחילים לזכור "משיב הרוח ומוריד הגשם" בשמונה עשרי. ז' חשון בארץ ישראל מתחילים לשאול " תן טל ומטר לברכה". אם לא אמר אותו בכלל חייב לחזור מן הראש.

מס' תענית אחד מס"ג מסכתות במשנה ורובו ככולו ענייני חוסר גשם. גם הוא אחד מל"ז מסכתות בש"ס בבלי ומל"ט מסכתות בש"ס ירושלמי. ברור שגשם חשוב ליהדות.

ספור מעשיה בגמ' (תענית יט:): ת"ר פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות. הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד אמר לו הלויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים, ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים ואם איני נותן לך הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף, וקבע לו זמן.  כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים בשחרית, שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך. שלח לו עדיין יש לי זמן כל היום כולו שלי הוא בצהרים . . . לגלג עליו אותו אדון אמר כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים . . . נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב נתעטף ועמד בתפלה . . . מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו . . . כשפגעו זה בזה אמר לו תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך. אמר לו יודע אני שלא הרעיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותיי, שכבר שקעה חמה וגשמים ברשותי ירדו . . . חזר ונכנס לבית המקדש נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו רבונו של עולם הודע שיש לך אהובים בעולמך, מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה באותה שעה. אמר לו האדון אילו לא נקדרה החמה היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו ולמה נקרא שמו נקדימון שנקדרה חמה בעבורו.

כדומה במשנה (תענית ג ח): מעשה שאמרו לו לחוני המעגל, התפלל שיירדו גשמים. אמר להם, צאו והכניסו תנורי פסחים, בשביל שלא יימוקו.  התפלל, ולא ירדו גשמים. עג עוגה, ועמד בתוכה ואמר, רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עליי, שאני כבן בית לפניך; נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן, עד שתרחם על בניך.  התחילו הגשמים . . . שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו, צריך אתה לינדות; אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו, והוא עושה לו רצונו.  עליך הכתוב אומר, "ישמח אביך, ואימך; ותגל, יולדתך" (משלי כג,כה).

זאגט דחומש (בראשית ב ה): "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה". רש"י: ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים. גמ' חולין ס ב: וכתיב (בראשית ב, ה) וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.

זאגט רבי נחמן מברסלב (שיחות הר"ן ז): טוב מאד מי שיכול לשפך שיחו לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים כבן המתחטא לפני אביו. כי הלא השם יתברך כבר קראנו בנים כמו שכתוב (דברים יא, א): בנים אתם לה' אלקיכם. על כן טוב מאד לפרש שיחתו וצערו לפניו יתברך כבן שקובל לפני אביו.

מסקנה תפילת גשם תחילת קשר אישי עם הקב"ה. השנויים בש"ע פשוטים אעפ"כ יש שכיחה. אבל לפעמים שוכח לכן צריך להטריח וחוזר. מזמן לא היה בצורת כל כך חזק שלא היה מים לשתות. אבל נמצא מעט לעת ירד מפלס המים בכנרת אל מתחת לקו האדום התחתון. זה גורם חשש ודואגים. הם הזמנים שמכיר שגשם חשוב ואין לסמוך על הנס.

יש להשמיע שיש זמנים שראוי לעשות חשבון נפש דווקא אם מעשות שלנו מוציא חן בעיני ה'. יותר טוב אם פעם הראשון לא בתוך אסון. גם משהוא ערום בהתבוננות הזה יהיה יותר חכם ויותר צדיק.

לע"נ, ה סבתא ,סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תשל"א,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסטdictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English       http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/pray-for-rain.html

Blogger Hebrew      http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/97.html

Pray for Rain

On Shmini Atzeres (say the eighth day of Succos) Jews start mentioning in their daily prayers that the holy One, blessed be He, brings back the wind and brings down the rain (משיב הרוח ומוריד הגשם). In the land of Israel on the seventh of Heshvan, we add a specific prayer for rain, “Give [us] dew and rain for a blessing (תן טל ומטר לברכה) on the face of the earth. Both become a regular insertion in the Shmone-Esre (sequence of 18 benedictions) and if one completely forgets to say it, the entire unit must be repeated.

Of the 63 chapters in the Mishna one is devoted to fast days. It discusses various types of disasters, however most of the text deals with drought. It is also one book of the 37 in the Babylonian Talmud and of the 39 in the Jerusalem Talmud. The subject of rain is clearly important to Jewish religious thought.

The Gemara (Taanis 19b) tells a story about a great tsadik, Nakdimon ben Gurion that in a year of sparse rain, the pilgrims to Jerusalem had no water to drink. To help them Nakdimon ben Gurion borrowed 12 cisterns of water from a Roman magnate, pledging him twelve large bars of silver if he did not return them in full by a specific date. The day arrived and there still had not been rain, consequently the Roman demanded the money. Nakdimon replied that the day was still not over. The Roman mocked him and thought there’s been no rain this year so it’s not going to rain today and left in a happy mood. Nakdimon then went to the Temple and profusely prayed to G-d for rain. In the afternoon clouds covered the sky and copious rain fell filling the twelve empty cisterns. When he returned the water, the Roman claimed that because it was dark a new day had begun therefore the contract was not properly fulfilled and demanded the collateral. With that the clouds cleared revealing the sun shining above absolving Nakdimon of any further responsibility.

The Mishna (Taanis 3:8) tells a similar story. It was a year of drought so the people asked the great tsadik, Honi Hamagel, to pray for rain. He then instructed the people to bring in anything that may be damaged in a storm then prayed for rain. When nothing happened he drew a circle, stood in it, and swore an oath to G-d that he would not leave the circle until proper rain had fallen. With that generous rains of blessing descended. The giant of the generation, Shimon ben Shetach, then commented if anybody else behaved like that, he would have excommunicated him. However, he cannot do anything about Honi, because when Honi pesters the Almighty, he is doing His will, like a child who pesters his father bit but is in fact doing what he wants. Concerning him it is written, “He will make his father and mother happy and gladden the one who bore him, (Proverbs 23:25).

The Chumash states that plants and trees did not initially sprout because it had not rained and that man had not yet been created. Rashi explains that the reason was because there was nobody to recognize the good that comes from rain. When Adam the first man arrived he knew that the world needs rain, prayed for it, and it came. From this the Gemara (Chulin 60b) concludes that HaKadosh Baruch Hu desires the prayers of the righteous. Rabbi Nachman of Breslov comments that it is very good if a person is able pour out his thoughts before Hashem yisbarach with pleading and feeling like a child who is pestering his father. He continues, has not Hashem yisbarach already called us children as it says, “children you are to Hashem your G-d”, (Devarim 11:1).

It comes out that praying for rain is one of the places where we begin to develop a personal relationship with the Almighty. The insertions are very simple, but are times when we forget them in the course of our dovening. At that point we must go through the bother of repeating the Amida in part or entirely. There has not been a drought in many decades so bad that people could not find water to drink. However it is not rare for the level of water in the Sea of Galilee to be low enough to cause concern. It’s at these times we recognize that rain really is important and cannot be taken for granted.

More generally there are times when we must contemplate our situation in view of what is really G-d’s will. It is better if the first time a person does some real soul searching that it is not in a time of personal crisis. In addition one who is skilled at this type of contemplation will become a wiser and better person.

לע"נ, הדוד ,שמואל בן נח ז"ל נלב"ע ט"ו אב תשס"ט,

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English       http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/pray-for-rain.html

Blogger Hebrew      http://dyschreiber.blogspot.com/2014/11/97.html