Trumah תרומה – Letter from HaShem

In parshas Trumah Moshe rabenu ascends Mount Sinai where HaKadosh Baruch Hu instructs him how to build the holy Temple. The Mishkan contains a number or articles which tend to be similar to articles found in a person’s home. They include a trunk, lamp, table, and incense altar. The trunk is basically a cabinet and the incense altar is basically for the purpose of freshening and perfuming the air.

These items are housed in a pavilion with two rooms which are separated by a decorative partition. The first room, the one with the entrance is referred to as the “holy” (קדש) and contains within it the lamp, bread table, and incense burner. The following room contains the chest with an ornate cover in which  the two tablets of the Ten Commandments are placed. This room is called the “holy of holies” (קדש קדשים) (see Exodus 26:33). Outside the Mishkan is a yard surrounded by a fence. Inside the yard is the altar for sacrifices and a washstand.

The most important piece of furniture is the chest for the two tablets of the Ten Commandments. The Chumash calls them “Aydus” (עדת), which literally means testimony or witness.  On the verse, “You will place in the Ark the eidus that I will give you”, (שמות כה טז), Rashi explains that the eidus is the Torah which is a witness between me and them that I commanded the mitzvahs that are in it.

HaShem continues, “I will commune (נועדתי) with you there, and speak to you from above the ornate lid, between the two cherubs, that are on the Ark of the Testimony, everything that I am commanding you concerning the children of Israel”, (Shomos 25:22). The Sforno discusses the idea of communing and speaking in this verse, and explains that it refers to imbuing the Shechina in every place that the wise of the generation incline their faces [to heaven]. The Baal HaTurim comments that the people to which HaShem are the ones close to Him and the ones through which He is sanctified.  The Ramban states that the speech between the wings of the cherubs was an expression of the throne of glory (כסא כבוד) and is also the same vision of the metaphysical world that was seen by Yechezkiel.

The Kli Yakar comments that HaKadosh Baruch Hu has nothing in this world except for four amos of halacha in the place where peace is to be found. This is because people there do not learn in order to vex. It is from there that the voice enters into the Mishkan. This is similar to the Ark [of the Eidus] carrying all of the sacred vessels, through which the influence of G-d rests on all things.  Likewise we learn that [when travelling] the Ark carried its carriers. This is seems to be  a hint that those that hold the hand of those that learn Torah, appear as if they are carriers, when [in fact] they themselves are [the ones] being carried by those who learn Torah.

The symbolism of the Ark of the Testimony and the angels on its cover is the tangible presence of G-d in this world. This presence spreads out to all endeavors of our life. This is the symbolism of the various Temple furnishings. For example the lamp represents our studies, the table with the bread on it represents our livelihood, the wash basin represents personal cleanliness. Through the Ark they too are imbued with sanctity. Similarly the activities they represent become imbued with sanctity when their performance is related to some religious purpose. The main vehicle, for the spread of heaven on earth, is the people who study Torah and live according to its precepts. This is an aspect of “the tablets were the work of and the writing was a letter from G-d carved on the tablets (Exodus 32:16).

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/trumah-letter-from-hashem.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/55.html

YouTube  

http://youtu.be/ZOjWfl44kKs

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/, 

, לע"נ סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג        וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

תרומה – מכתב מה' # 55

בפרשת תרומה משה רבנו עולה הר סיני שבו הקדוש ברוך הוא מורה לו איך לבנות את בית המקדש. במשכן יש כלים דומה בביתו של אדם. בינם ארון, מנורה, שולחן, ומזבח קטורת. ארון פשותו כמשמעו ומזבח הקטורת הוא בעצם לצורך ריענון ומבשם את האוויר.

פריטים אלה בביתן בת שני חדרים מופרדים על ידי מחיצה יפה. החדר הראשון, שבו הכניסה מכונה הקדש ובתוכו המנורה, לחם הפנים ומזבח קטורת. בחדר הבא יש הארון עם כפרה שבו שני לוחות הברית. חדר זה ​​נקרא קדש הקדשים (ראה שמות כו לג). מחוץ למשכן החצר שמוקפת בגדר. בתוך החצר המזבח לקורבנות וכיור.

הכלי הכי חשוב הארון שבו שני לוחות הברית בלשון החומש "עדת". העניין להעיד או להיות עֵד. "ונתת אל הארן את העדת אשר אתן אליך", (שמות כה טז), פירוש רש"י - "העדות" - התורה שהיא לעדות ביני וביניכם שצויתי אתכם מצות הכתובות בה.

ה' ממשיך, "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארן העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל", (שמות כה כב).

·         ספורנו: וְנועַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ. כִּי בָּזֶה שָׁרְתָה שְׁכִינָה, וְתִשְׁרֶה בְּכָל מָקום אֲשֶׁר שָׁם חַכְמֵי הַדּור אֲשֶׁר מְגַמַּת פְּנֵיהֶם "הַשְׂכֵּל וְיָדעַ אותִי" (ירמיה ט, כג), כְּמו שֶׁיָּעַד בְּאָמְרו "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוכָם כְּכל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אותְךָ" (לעיל פסוקים ח ט). וְהוסִיף וְאָמַר "וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שם), כְּמו שֶׁהֵעִידוּ זִכְרונָם לִבְרָכָה שֶׁקָּרָה לָהֶם בִּהְיותָם דּורְשִׁים בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, כְּאָמְרָם זַ"ל: אַתָּה דורֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וּשְׁכִינָה עִמָּנוּ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְלַוִּים אותָנוּ (חגיגה יד, ב).

·         בעל הטורים:   ונועדתי. ב' במסורה ונועדתי לך. ונועדתי שמה לבני ישראל. זהו שדרשו אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דבר ונקדש בכבודי אמר משה לאהרן יודע הייתי שיתקדש המשכן בקרוביו של מקום . . . פי' על ידך על כן כאן כתיב ונועדתי לך ולקמן ונועדתי שמה לבני ישראל

·         רמב"ן:  למה היו פנים איש אל אחיו ולמה היו מקשה?

תוכל לדעת כי ראוי להם שיהיו פורשי כנפיים למעלה, כי הם כסא עליון וסוככים על העדות שהיא מכתב אלוקים (להלן לב טז*). וזה טעם ולתבנית המרכבה, כי הכרובים שראה יחזקאל נושאים הכבוד תבנית לכרובים שהם כבוד ותפארת, והכרובים אשר במשכן ובמקדש תבנית להן,

·         כלי יקר: ונועדתי לך שם. כי אין להקב"ה בעולמו כ"א ד' אמות של הלכה (ברכות ח.) ובמקום שהשלום מצוי. כי שם אין לומדין לקנטר ומשם היה הקול נכנס אל אוהל מועד. . . . לפי שהארון נושא לכל הכלים המקודשים ועל ידו יחול השפע האלקי על כולם. וכבר מצינו (סוטה לה.) שהיה הארון נושא את נושאיו, והוא כדמות רמז למחזיקים בידי לומדי התורה נראים נושאות, והם נשואות מן לומדי התורה.

הארון העדות והכרובים על הכפרת נמשלים ידו הגילוי של הקב"ה בעולם הזה. גילוי זו מתפשטת לכל העשייה של החיים. כל הריהוט במשקן משלים. לדוגמא המנורה משל ללימודים, הלחם הפנים משל לפרנסה, והכיור משל לנקיות אישי. דרך הארון גם הם עולים לקדושה. כמו כן הפעילויות שהם משלים עולים לקדושה, כאשר הביצועים שלהם קשורים למטרות דתיות. הכלי העיקרי, להתפשטות למלכות שמים על הארץ, הוא האנשים שלומדים תורה ולחיות על פי מצוותיו. זהו היבט של "והלחת מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלחת", (שמות לב טז).

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/trumah-letter-from-hashem.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/55.html

YouTube  

http://youtu.be/ZOjWfl44kKs

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/, 

לע"נ, דודי ,משה יוסף בן אהרן ז"ל נלב"ע כט שבט תשל"ג        וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

משפטים – תקונים כשרים # 54

בפרשת משפטים התורה מתחילה לפרט את החוקים פחות או יותר בין אדם וחברו. יש מילות שונות לתאר את הנהגות חובות רצויות. הנמצאות ביותר נקרא משפטים, חוקים, ודינים (דינין). שמותיהם מסבירות שונים של החוק, ואולם המונחים משמשים לסירוגין לעתים קרובות עם מעט או ללא לדקויות של המשמעות שלהם. דוגמא לכך את הפסוק, " שם שם לו חק ומשפט ", (שמות טו כה). על זה רש"י מוסיף את המילה "דינים".

מתחיל עם משפטים שיסודם יותר קל להבין. פתח אליהו מתאר משפט, "מֹאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט . . . עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא". הרעיון הבסיסי הוא תקין במשקל של שני צדדים של ויכוח. יותר עמוק עניין של כשרות. הוא ממשיך כי המשפט הוא על פי מעשיו של אדם. בנוסף יש היבט "וְלַאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי". אולי זה מתייחס לנסיבות מקלים.

חוקים לשון חקק כמו "לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו ",(בראשית מט י). סיבה לכך שיהודה שבט המלכות שאחרי בהפעלת בית המחוקקים. המעשה של כתיבת חוק או גילוף אותו לאבן הוא היבט של הקמתה. בעיקרון זה אומר משמעתו כפשוטו. לכן קיום של חוק עניין של הגרסה. משפט מזכך רעיון זה שבכולל עקרונות כתובים אבל אומר שהתוצאה חייבת להיות כשר.

דוגמת משפט: "כי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון", (שמות כא לה) פ' רש"י - ומכרו את השור וגו'. בשוים הכתוב מדבר, שור שוה מאתים שהמית שור שוה מאתים, בין שהנבלה שוה הרבה בין שהיא שוה מעט, כשנוטל זה חצי החי וחצי המת וזה חצי החי וחצי המת, נמצא כל אחד מפסיד חצי נזק שהזיקה המיתה.                    למדנו, שהתם משלם חצי נזק, שמן השוין אתה למד לשאינן שוין. כי דין התם לשלם חצי נזק לא פחות ולא יותר. או יכול אף בשאינן שוין בדמיהן כשהן חיים אמר הכתוב וחצו את שניהם, אם אמרת כן, פעמים שהמזיק משתכר הרבה, כשהנבלה שוה לימכר לעובד כוכבים הרבה יותר מדמי שור המזיק, ואי אפשר שיאמר הכתוב שיהא המזיק נשכר, או פעמים שהניזק נוטל הרבה יותר מדמי נזק שלם, שחצי דמי שור המזיק שוה יותר מכל דמי שור הניזק, ואם אמרת כן הרי תם חמור ממועד.                  על כרחך לא דבר הכתוב אלא בשוין, ולמדך שהתם משלם חצי נזק, ומן השוין תלמוד לשאינן שוין, שהמשתלם חצי נזקו, שמין לו את הנבלה, ומה שפחתו דמיו בשביל המיתה נוטל חצי הפחת והולך. ולמה אמר הכתוב בלשון הזה ולא אמר ישלם חציו, ללמד שאין התם משלם אלא מגופו, ואם נגח ומת אח"כ, אין הניזק נוטל אלא הנבלה, ואם אינה מגעת לחצי נזקו יפסיד. או שור שוה מנה שנגח שור שוה חמש מאות זוז, אינו נוטל אלא את השור, שלא נתחייב התם לחייב את בעליו לשלם מן העליה (בבא קמא טז:):

דין לשון לדון. העניין שפסק דין הקשורים לדיון בין הצדדים. פתח אליהו מסביר, " דִּין אִיהוּ גְבוּרָה". זה רומז כי בצדק יש היבט של כמה חזק הצד מרגיש על עמדתה.

לדוגמה: " וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים", (שמות כא כב). פרש"י: כאשר ישית עליו וגו' - כשיתבענו הבעל בב"ד להשית עליו עונש על כך. . . ונתן - המכה דמי ולדות. עכ"ל. נראה משום שהבעל צריך לתבוע מביא מידה אישית לתהליך שיכול להיות אך ורק עוּבדָתִי

פירוש שפתי חכמים:  קאי דוקא אמומחין ולא אהדיוטות וא"ת דלמא לפניהם ולא לפני הדיוטות. אור החיים מביא שקלא וטריא על כללים ופרטים והמסקנה, " שצוה בענין שני שצריך לשום לפניהם כשלחן הערוך בין משפטים תחתונים בין משפטים שקדמו להם". הרמב"ן, "שהם הדיינין המומחין הסמוכים עד [סמוכים כמו] משה רבינו.

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/, 

לע"נ, סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג        וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/mishpatim-reasonable-standards.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/54.html

YouTube  

 http://youtu.be/U0N6H8wE74c

Mishpatim משפטים – Reasonable Standards

In parshas Mishpatim the Torah starts to detail the laws particularly to those that regulate conduct between people. Various words are used to generally describe desirable obligatory practices. Common ones are “Mishpatim” (משפטים) often translated as statutes, “chukim” (חוקים) often translated as rules or laws, and “dinim” (דינים) often translated as judgments. Their names illustrate different aspects of the law; however the terms are used interchangeably often with little or no regard to the fine points of their meaning. An example of this the verse, “that there [he] place before them chok and mishpat”, (Exodus 16:25).  On it Rashi adds the word “dinim”.

Mishpatim are conceptually the easiest to start with. Petach Eliahu describes mishpat as the central pillar and compares it to a balance scale that is entirely accurate. The basic idea is a proper weighing of two sides of an argument. More fundamentally mishpat represents the concept of fairness. He continues that mishpat is according to a man’s actions. In addition it has an unknown aspect of mercy, perhaps referring to mitigating circumstances.

The word chukim is a variant of the word chkak (חקק) which means engraved or written. Yehuda is described in the Torah and the book of Psalms as a m’chakayk (מחקק\י) (see Genesis 49:10 and Psalm 60:9). This is because Yehuda as the royal tribe is charged with running the legislature. The act of writing down a law or carving it into stone is an aspect of its establishment. Essentially this means that the way the law is written is the way it is. Therefore fulfillment of a chok (חוק) revolves around evaluation of its text. Mishpat is a refinement of this idea in that includes written principles but says that the outcome must also be reasonable.

An example of the principle mishpat is found in Rashi’s commentary on the verse that if a normal ox gores another ox, killing it, then the live ox and the carcass of the other ox are to be sold and the proceeds divided between the two owners (Exodus 21:35). Bringing a Gemara (Buba Kama 16b), he explains that this law cannot be literally applied in situations where there is a large difference in the value of the live and dead oxen, because it would result in one of the parties in fact profiting from the mishap. He concludes that the owner of the dead ox only receives the lesser of either half of his actual loss or the value of the live ox.

The word dinim (דין, דינים, דינין), which can be rendered as judgments, is related to the word discuss (דון). The idea is that a judgment is related to a discussion among the parties. Petach Eliahu characterizes din as strength. This suggests that in justice there is an aspect of how strong a party feels about its position.

An example of this is found in the case of a pregnant woman who is accidentally struck by one of two men a fist fight causing her to miscarriage. The woman’s husband is entitled to sue for damages, but the amount of the award is determined by the court. Rashi’s commentary indicates that there is an interplay between punitive and compensatory damages. The fact that the husband must sue introduces a subjective criteria into a process that could be purely objective (See Shmos 21:22).

The Sifsay Chachamim comments that a legal case should only be placed before an expert and not before a dilettante The Or HaChaim brings a discussion about the principles and particulars of the law concluding that all aspects should be placed before the student like a “set table” (כשלחן הערוך). The Ramban declares that the judges should be experts and reliable following the tradition of Moshe rabenu. 

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/, 

, לע"נ סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג        וגם בדואר אלקטרוני  ניתן באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/mishpatim-reasonable-standards.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/54.html

YouTube  

 http://youtu.be/U0N6H8wE74c

יתרו – הכנה לקבלת התורה

בפרשת יתרו הבני ישראל נסוע להר ה', כלומר ההר שבו הקב"ה הופיע למשה בסנה. זהו גם ההר שאליו ה' ציווה את משה להביא את בני ישראל ממצרים כדי לחגוג אליו שם. במתקרבים להר ה' אומר לאומה, "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי. ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים . . . ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", (שמות יט ד ו). ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה", (שמות יט ח).

פ' בעל הטורים:  "בחדש השלישי". סמך למה שאמרו הגיורת השבויה המשוחררת לא ינשאו עד שיהיה להם ג' חדשים כמו שישראל נשתחררו ויצאו משבי מצרים המתין להם ג' חדשים ליום מתן תורה שנתחתנו בו להקב''ה: . . . "ואביא אתכם אלי". מה אשה נקנית בכסף ובשטר ובביאה אף ישראל כן. בכסף זו ביזת מצרים. בשטר זו התורה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורשה. בביאה זהו שנא' ואפרוש כנפי עליך וגו' ואבא בברית אתך לכן אמר הושע ג''פ וארשתיך לי: ואביא בגימ' בביאה:

עניין דומה לברית עם האבות שבו ה' אומר שהוא יהיה אלוק לצאצאיו של אברהם (ראה בראשית יז ח) ושבו יעקב נשבע שאם שמים שמחזיק ומגן עליו, ואז ה' תהיה האלוקים שלו (ראה בראשית כג כא). יש הבדל שבמעמד ההר סיני נעשה עם העם בניגוד לאדם יחיד.

כאשר האומה מצהירה, "כל אשר דבר ה' נעשה", הכוונה לקבל את עול התורה (ראה שפתי חכמים, שמות יט ה). הפסוק משמעו כפשוטו הוא העשר דברות. העמק דבר מדייק "שמוע תשמעו", ומסביר הלשון הכפול שהוא נופל על פרטי ההלכה בפרשת משפטים. זאגט ד מיכלתא, "ויענו כל העם יחדו - לא ענו בחנופה ולא קבלו זה מזה אלא השוו כלם לב אחד ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה.

פ' הרמב"ן "בחדש השלישי". היה ראוי שיאמר הכתוב ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני בחדש השלישי לצאתם מארץ מצרים, כמו שנאמר למעלה (טז א) במדבר סין, אבל בעבור היות ביאתם במדבר סיני שמחה להם ויום טוב, ומעת צאתם ממצרים נכספים אליו, כי ידעו ששם יקבלו את התורה, כי משה הגיד להם מה שנאמר לו תעבדון את האלקים על ההר הזה (לעיל ג יב), וגם לפרעה אמר נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלקינו  (שם ה ג).

פ' אור החיים – "ויסעו מרפידים" (שמות יט ב) -  קשה למה איחר המוקדם כי פסוק זה היה לו להקדים קודם פסוק שלפניו שאמר באו מדבר סיני, ואולי שהוא על דרך אומרם (סנהדרין ק''ה:) אהבה מקלקלת השורה להקדים המאוחר, שלהיות כי הוא זה יום המקווה לבורא לתורה לעולם לעליונים ולתחתונים ומיום הבריאה והם יושבים ומצפים מתי יבואו בני ישראל מדבר סיני, לזה כשהגיעו שמה לא עצרו כח לספר סדר הדבר ותכף קדמה ההודעה באומרו ביום הזה באו וגו' הגיע חשוק ונחשק לחושק וחשוק ושמחו שמים וארץ כי זה הוא תכלית הבריאה ותקותה ואחר כך חזר הכתוב להודיע פרטן של דברים:

עוד ירצה בהעיר עוד אומרו ויבואו מדבר סיני והלא כבר אמר בכתוב שלפניו באו מדבר סיני. עוד צריך לדעת למה הוצרך לומר ויחנו במדבר הלא מובן הוא הדבר כי במקום ביאתם חנו: 

אכן כוונת הכתוב הוא להקדים ג' ענינים הם עקרי ההכנה לקבלת התורה שבאמצעותם נתרצה ה' להנחילם נחלת שקי היא תורתנו הנעימה: 

הא' הוא התגברות והתעצמות בעסק התורה כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה, ולזה תמצא כי כל מקום שיזכירנה ה' לתורה ידקדק לומר לשון חוזק ואומץ עד גדר שימית עצמו עליה דכתיב (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות וגו' . . . ותראה כי לא תושג ההשגה אלא בהתעצמות גדול, וכנגד זו אמר הכתוב ויסעו מרפידים, לא בא להודיע מקום שממנו נסעו שאם כן היה לו להקדימו קודם תחנותם, אלא נתכוין לומר שנסעו מבחינת רפיון ידים כמו שמצינו שדרשו כן רבותינו ז''ל (סנהדרין ק''ו.) בפסוק (לעיל י''ז ח') וילחם עם ישראל ברפידים ברפיון ידים עד כאן. והן עתה נסעו מבחינה זו והכינו עצמם לעבוד עבודת משא בנועם ה', והוא אומרו ויבואו מדבר סיני:

וענין ב' הוא השפלות והענוה כי אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשפיל עצמו ומשים עצמו כמדבר, וכנגד זה אמר ויחנו במדבר פירוש לשון שפלות וענוה כמדבר שהכל דורכים עליו:

וענין ג' הוא בחינת ייעוד חכמים בהתחברות בלב שלם ותמים לא שיהיו בד בבד . . . אלא יתועדו יחד ויחדדו זה לזה ויסבירו פנים זה לזה, וכנגד זה אמר ויחן שם ישראל לשון יחיד שנעשו כולן יחד כאיש אחד, והן עתה הם ראוים לקבלת התורה: 

פ' הכלי יקר "ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר" - ראה כמה כפלים נכתבו כאן ומה היה המקרא חסר אם היה אומר ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני נגד ההר, ולמה אמר תחילה ויחנו ואח"כ ויחן, . . . ונראה שכל זה ראיה שלא היו ישראל ראוין לקבלת התורה עד אשר יהיה שלום ביניהם . . . כי מתוך פירוד הלבבות זה אוסר וזה מתיר ונמצא התורה כשתי תורות, זה"ש בחדש השלישי וגו' ביום הזה באו מדבר סיני. הורה שחודש זה שמזלו תאומים המורה על הדיבוק והאהבה שיחדיו יהיו תמים כתאומים זה לזה ואז יהיה שלום רב לאוהבי התורה, ויש בזה רמז ג"כ לב' הלוחות שהיו כתאומים יחדיו חמשה מול חמשה.

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,  

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/yisro-preparing-to-receive-torah.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/blog-post.html

YouTube  

http://youtu.be/LyjIuBzI_Ug

Yisro יתרו – Preparing to Receive the Torah

In parshas Yisro the children of Israel travel to the mountain of HaShem, namely the mountain where G-d appeared to Moshe in the burning bush. It is also the mountain to which Hashem commanded Moshe to bring the children of Israel out of Egypt in order to celebrate a religious festival there. As they approach the mountain HaShem tells the nation, “You have seen what I did to Egypt and that I carried you on the wings of eagles and brought you to me. Now if you will certainly listen to My voice and keep my covenant, you will be to Me a treasure from among the nations . . . a kingdom of priests, and a sacred people”, (Exodus 19:4-6). “The entire nation answers together saying, everything that HaShem has said we will do”, (Exodus 19:8).  

The Baal HaTurim interprets “and I brought you to Me” as a metaphor for a marriage between G-d and the nation of Israel. He makes an analogy to the laws of marriage saying that a woman is acquired by mean of money, contract, or physical relations. Similarly Israel was acquired by HaShem by means of money through the plunder of Egypt, by contract through the written Torah, and by relations, literally coming (Hebrew (ביאה as it says, “I will spread my wings upon you etc. and come in a covenant to you. Therefore says Hoshea three times “I will betroth you to me”.

This passage is similar to the covenant with the patriarchs where Hashem says he will be a G-d to the descendants of Abraham (see Genesis 17:8) and where Jacob swears that if heaven sustains and protects him, then Hashem will be his G-d (see Genesis 23:21). There is a difference in that the covenant at Mount Sinai was made with the nation as opposed to a single individual.

When the nation declares that they will do everything that Hashem says, their intention is to accept the yoke of Torah (see Sefsay Hachamim Shemos 19:5). The immediate context is the giving of the Ten Commandments. However the HaEmek Davar examines the phrase, “if you will certainly keep”, and explains that the intensification of language means to include all of the detailed laws that are brought in the next parsha Mishpatim. The Michelta remarks that they did not consent as to flatter or go along with the crowd they all felt the same thing in their hearts.

The Ramban comments that when the children of Israel arrived at Mount Sinai it was a joy for them and a holiday. They were yearning for the day since they knew that then they would receive the Torah. It was the fulfillment of Moshe’s request to Pharaoh that they would travel into the wilderness to sacrifice to their G-d.

The Or HaChaim comments that the day the nation of Israel came to Mount Sinai was the day that the Creator had hoped for and had waited for since the creation of the world as well as the denizens of above and below, because it was the day that Israel accepted the Torah. Therefore it was a day of great happiness in heaven and on earth.

The Or HaChaim explains that the verse that Israel camped opposite the mountain seems to be obvious as once they arrived there they had to camp somewhere. He see in it a hint that there are three essential conditions for receiving the Torah and, it is by means of these that HaKadosh Baruch Hu will desire to give his heritage to others. The first is intense exertion and he cautions that with indolence Heaven’s providence is lost. This is why the Chumash says that they travelled from Rephidim (רפידים). The intention is to say that travelled away from the characteristic of weakness ( רפיון ידים ). The second quality is to be humble and subservient. This is the reason that it says they camped in the desert as it is a low and humble place that everybody walks on.

The third quality is to attest whole heartedly that a wise man is in fact wise, to honestly attach oneself to him, and certainly not to be false with him. In addition people should be united in their testimony about him and through him sharpen each other’s intellect by debate and explanation. . This corresponds to, “and Israel camped there”. Camping together is the language of unity like one man. It is though these means it is fitting to receive the Torah.

The Kli Yakar comments that Israel was not fit to receive the Torah until there was peace between them. He explains that if there are divisions then one says “forbidden” and the other says “permitted”. Therefore it appears as if there are two Torahs. He notes that the mazel (astrological sign) for the month in which the Torah was given is the twins. This teaches us that the way twins cling and love each other in unity, that we too should be as honest as twins are to each other. When this happens there will be much peace among those that love the Torah.  

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/yisro-preparing-to-receive-torah.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/blog-post.html

YouTube  

http://youtu.be/LyjIuBzI_Ug

בשלח – לקחי המן # 52

בפרשת בשלח, בני ישראל מתלוננים למשה, כי אין להם אוכל. " ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים . . . . "ויהי בערב ותעל השלו {רש"י "השליו" - מין עוף ושמן מאד (יומא עה)} ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה. . . . ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ", (שמות טז ב - יד). כשהם שואלים, "מן הוא?", משה משיב כי זה הלחם שהקב"ה נותן להם לאכול ומורה להם לאסוף עומר (כשני ליטרים) יום יומי עבור כל אדם במשק הבית. משום ששאלו, "מן הוא?", קראו אותו "מן". הוא המשיך לא ישמרו אותו להיאכל אפילו ליום המחרת. כאשר חלק מהאנשים לעשות בדיוק את זה, מוצאים שהמן הפך רקוב ומתולע.

עם זאת, כאשר ביום שישי, מה שהם אספו, התברר להיות מנה כפולה. משה הסביר כי ייתכן שהם יאכלו ממנו מה שהם רוצים ומה שנשאר הוא לאכול בשבת. שבת בניגוד לימים האחרים בשבוע, שהם לא צריכים לצאת בשדה כדי לאסוף את המן וגם זה לא יהפוך רע.

יש לשאול מה הקשר בין מן אל, "וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים". לעתים קרובות החומש קורא למצרים בית עבדים. לכן, אם האדם צריך לעבוד בפרך לצרכים הבסיסיים זה כאילו הוא היה במצרים. אם אדם צריך רק זמן קטן לאסוף מזון, הבגדים שלהם אף פעם לא מתבלות ותמיד נקיים ומתאימים יפה; וסוכה מספק הגנה נגד פגעי הטבע, בהחלט יצאו ממצרים.

בחינת המן שמראה את נוכחותו של הקב"ה וכבודו. הרמב"ן מסביר כי המן היה נס גדול מופלא כי היה יצירה חדשה לגמרי, שעד אז מעולם לא קיים. זה הראה בבירור כי ה' יכולה להכין את סעודה במדבר, ועל הדרך זה ניתן היה לראות את הפאר של מלכות שמים, כי מי יכול לבצע מעשה אדיר כזה. נהנה המן עשה בן אדם כמו המלאכי השרת בכך שהוא היה באמת נהנה מזיו השכינה.

הכלי היקר מציין כאשר ה' נעתרה לבקשה לאוכל, המן, ניתנה בבוקר והבשר נקבל בערב. הוא מסביר כי המן מזון רוחני בכך יש קשור לאור של השכל. מהצד של מוסר אוכל הוא הכרח ולכן נכון לבקש את זה. מסיבות אלה המן נמשל לאור השמש בבוקר. הביקוש לבשר היה ביטוי של גסות ותאווה, וכתוצאה מהבקשה לא הייתה כהוגן. כתוצאה מכך ניתנה בערב בזמן שבו מתחילה החושך

לסיכום המן הפגין את נוכחותו של הקב"ה וגם שישראל אכן יצא ממצרים.

יש לקחים אחרים נלמדים על ידי מן. מזון מתנה מהקב"ה מדי יום ולעתים קרובות זה לא ניתן לשמור לעתיד. כמו כן חיסכון יכול להתאדות. עם זאת בפעמים מקבל חלק בלי עבודה, על מנת לנוח וליהנות מתענוגי העולם הזה. בעשותכך, מעידים על בריאתו של הקב"ה ברא את העולם, שהוא נח ביום השביעי, ואהבתו של יצירתו.

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://www.chabad.org/

לע"נ, סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/beshalach-lessons-of-manna.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/52.html

YouTube  

 http://youtu.be/5tz_zkaJEBk

BeShalach בשלח – Lessons of the Manna

In parshas BeShalach the children of Israel complain to Moshe because they have no food. With Aharon, Moshe replies, “This evening you will know that HaShem has taken you out of the land of Egypt (Shemos 16:6). That evening a flock of tasty quail cover the camp and in the morning they find fine flakes like a delicate frost on the ground (Shemos 16:14). When they ask, “what is it”, Moshe replies that it is the bread that HaShem is giving them to eat and instructs them to gather an omer (about two quarts) on a daily basis for each person in the household. Because the people asked, “What is it?” it was called “What” or in loshen Hakodesh (the sacred language i.e. Hebrew), mun (מן). He continued it is not to be stored to be eaten even for the next day. When some of the people do precisely that they find that the manna has become rotten and wormy.

However when Friday came, what they gathered, turned out to be a double portion. Moshe explained that they may eat of it whatever they want and what remains is to be eaten on Shabbos. For Shabbos unlike the other days of the week they will not have to go out in the field to gather the manna and it will not go bad either.

It is possible to ask, what does the mun have to do with letting the children of Israel know that HaShem has taken them out of Egypt. The Chumash often calls Egypt the house of slavery. Therefore to the extent that a person must slave for his basic necessities it is as if he was in Egypt. If a person only needs to spend a small amount of time gathering in their food; their clothes never wears out, are always clean and fit nicely; and a shack provides adequate protection from the elements, they certainly have left Egypt.

Another aspect of the manna is that it displayed G-d’s presence and glory. The Ramban explains that the mun was a very amazing miracle because it was an entirely new creation which until then had never been in existence. It clearly showed that HaShem could prepare a banquet in the desert, and through this it was possible to see the splendor of the kingdom of heaven, because who could perform such a mighty act. Enjoying the manna made a human being like one of the administering angels in that he was truly delighting from the radiance of the Divine presence.

The Kli Yakar notes that when G-d granted the request for food, that mun was given in the morning and that meat was given in the evening. He explains that the manna was a spiritual food in that it was related to the light of the intellect. From the side of morality food is a necessity thus it was proper to ask for it. For these reasons the experience of the mun was similar to the morning sunshine. The demand for meat was an expression of crudeness and lust; as a result the request was not proper. Consequently it was given in the evening at a time when it starts to become dark.

In conclusion the manna demonstrated the presence of G-d and that Israel had indeed left Egypt.

There were other lessons taught by the mun as well. Food is a daily gift from G-d and often it cannot be saved for the future. Likewise savings can evaporate. However at times we are given a portion that we did not work for, so as to take a rest and enjoy the pleasures of this world. In doing so, we testify to G-d’s creation of the world, how He rested on the seventh day, and His love of His creation.

לע"נ, סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/ , http://www.chabad.org/, Wikipedia

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/beshalach-lessons-of-manna.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/52.html

YouTube  

 http://youtu.be/5tz_zkaJEBk

בא - עולם חדש # 51

בפרשת בו הקב"ה מכה הבכורות של כל מצרים. פרעה, עד עכשיו שהייתה סרבן לשלח את בני ישראל, באופן מיידי ונחרץ מגרשת אותם מארצו (ראה שמות יב כט לג). הוא אינו מנסה ללחץ אותם במשא ומתן, לשחק במשחקים משחקי יהירים, או לחזור בו מילה. במקום זאת הוא מונה ובמיוחד מסכים לכל דרישותיו של משה רבינו ואומר לו להוציא את עמו ולעבוד את ה 'כמו שהוא אמר. בנוסף אנשי מצרים, שגם היו קשה מאוד, לא רק קוראים לישראל לצאת וגם נותנים להם מתנות יקרות.

בציפייה למכה זו והיציאה שלאחר מכן, קהילת ישראל מצווה לאכול ארוחה חגיגית עם המטענם ארוזים וגם לבושת בבגדי נסיעה (שמות יב ב יא). זה יהיה לחלק מחג פסח השבעה ימים בכל דור. גם הם מקבלים מצוות לא לאכול חמץ במהלך החג הזה, אלא לאכול רקיקים שטוחים כלומר מצות, במקום לחם (ר' שמות יב יז כ). מצווה זו מבשרת ומזכירה את הדחיפות בעת היציאה, במיוחד שבני ישראל יצאו ממצרים מיד. בצק, הם מחכים לעלות כדי שיוכלו לאפות אותו ל לחם, הושלך לתוך שקיות הנסיעה שלהם כפי שהיה. מאוחר יותר, כאשר הם אפו את זה, זה יצא כמו קיקים שטוחים שהם מצות.

החומש מסכם את הקטע הזה עם חשבון מסתורית שמשך הזמן שבני ישראל ישבו במצרים היה 430 שנים (ראה שמות 12:40). רש"י מסביר שאי אפשר לומר ששהות ישראל במצרים הייתה למעשה 430 שנים ובוחנת את היחוס מלוי, שהגיע ממש עד מצרים מכנען, למשה, ומציין כי זה היה רק ​​ארבעה דורות. הוא מסביר שיצחק נולד בדיוק 400 שנים לפני היציאה ואברהם היה 100 באותו זמן. החומש רושם שאברהם היה 75 כשעזב חרן (ראה בראשית יב ד), לכן התחלת ה 430 שנים היה חמש שנים לפני זה. הרב אריה קפלן מבין 430 שנים כמשך הזמן שהאורח החיים שישראל בילתה במצרים נמשך. לכאורה זה היה מתחיל מתישהו במהלך חייו של אברהם, היהודי הראשון.

לאחר גירושם של בני ישראל, מצרים משנה את דעתם ורודפת אותם בים סוף. כאשר ישראל מגיבה בפחד, "ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת יהוה אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תסיפו לראתם עוד עד עולם", (שמות יד יג).

·         רש"י: כי אשר ראיתם את מצרים וגו' - מה שראיתם אותם אינו אלא היום, היום הוא שראיתם אותם ולא תוסיפו עוד.

·         פ' ירושלמי - היך כמא דחמיתון ית מצראי  יומא דין ל א תוספון למחמי יתהון עוד עד עלמא בשיעבוד.

·         אור החיים - כוונת מאמר זה אפשר שנתכוון להסיר מהם הפחד על זה הדרך באומרו הלא מה שראיתם את מצרים היום הוא לצד שלא תוסיפו לראותם עוד עד עולם לטעם זה הוא שהביאם ה' והראה ה' אותם לכם כדי שלא ישאר לכם שום מיחוש מהם לעולם.

·         רמב"ן - "וראו את ישועת ה"' שיושיע אתכם היום מידם ואל תשובו לעבודתם, כי מצרים אשר ראיתם אותם היום הקב''ה מצוה אתכם עוד שלא תוסיפו ברצונכם לראותם מעתה ועד עולם.

אבן עזרא – "התיצבו וראו את ישועת ה'": כי אתם לא תעשו מלחמה רק תראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום. יש לתמוה איך יירא מחנה גדולה של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם. ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם. התשובה כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה. ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו. והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט ולולי תפלת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא עושה גדולות. ולו נתכנו עלילות. סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים. כי אין כח בהם להלחם בכנענים עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות. והיתה להם נפש גבוהה כאשר הזכרתי בדברי משה בפרשת ואלה שמות.

 בהתבסס על הפרשה הרב שלמה קרליבך דרש פרשה זו והסביר שיהודי צריך לדעת איך לשנות ההילוכים פתאום ולבצע שינויים קיצוניים כאשר הסביבה משתנה. ל430 שנים היינו עבדים, החל מהיום אנחנו אנשים חופשיים וצריכים להתנהג בהתאם. בין ההודעות של לא מחכה לבצק לעלות הוא שהזדמנויות מסוימות צריכים לתפסו ברגע שהם מזומינים ואפשר שאירועים ידחופו את האדם בכיוון זה.

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסט, http://dictionary.reference.com/, http://www.chabad.org/

לע"נ, הדוד שלי ,אליעזר בן אהרן ז"ל נלב"ע ר"ח שבט תשס"ד   

Blogger English

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/bo-new-world.html

Blogger Hebrew

http://dyschreiber.blogspot.com/2014/01/51.htm

YouTube  

 http://youtu.be/_iEveh5a7io