ויחי: ח' בטבת: עם הספר # 104

צום עשרה בטבת מסמן שלוש אסונות שפגעו ישראל. הראשון הוא היום שבו החלו הבבלים את המצור על ירושלים שהגיע לשיא בחורבן בית המקדש הראשון והגלות. האסון השנייה הוא כי עזרא, שהוביל את היהודים מגלות נפטר ביום ט 'בטבת.האסון השלישי הוא, כי החומש תורגם ליוונית בח' בטבת. אפשר בקלות להבין את הצער שנגרם על ידי שני הראשונים. עם זאת הצער מהשלישי דורש הסבר.

סיפורו של תרגום התורה ליוונית מובא בגמרא (מגילה ח: ט.), כחלק מסוגיא רחבה יותר על תרגום התנ"ך לשפות אחרות. המשנה קובעת שתנ"ך מותר לתרגם שנכתבין בכל לשון, אבל רשב"ג אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית.

לאחר מכן הוא מספר את הסיפור של תלמי מלך מצרים שכינס ע"ב זקני ישראל, הניח אותם בחדרים נפרדים וציוה עליהם לתרגם את החומש. בח'  טבת העבודה הושלמה והיה פלא שכל החכמים תרגמו אותו בדיוק אותו דבר. להרבה דעות תרגום זה נחשב קיום של הפסוק, "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם", (בראשית ט כז).

אז היוונים תירגמו את כל התנ"ך. הרומאים קראו למהדורה זו של החומש, תרגום השבעים. לאחר מכן הם תרגמו אותו ללטינית ומשם הנוצרים תרגמו אותו לאנגלית וכמעט לכל שפה בעולם.

למעשה תרגום אונקלוס ותרגום יונתן נמצאים בשימוש נרחב בבית המדרש עד היום. שניהם תרגומים לארמית שהיה שפתם של היהודים באותה העת. כמו כן כאשר משה רבינו התחיל להסביר את התורה, רש"י אומר כי הוא הסביר את זה בשבעים שפות (ראה דברים א ה).המשנה (סוטה ז ה) מעירה כי לאחר שיהושע הביא את עם ישראל לארץ המובטחת הקים אבנים וכתב את התורה עליהם בשבעים שפות של היום.

לכן אנחנו רואים דוגמאות רבות לתרגם את התורה מסיבות רבות. נראה כי היהודים צריכים ללמד את התורה לכל העולם ובמיוחד את היוונים. לכן קשה לשון השולחן ערוך (אורך חיים תקפ ב) "חשך בעולם שלשה ימים"? גם כתוב במסכת סופרים (א ז) שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל. הסיבה, "שלא היתה התורה יכולה להיתרגם כל צרכה". אחרי זה הוא רושם שנויים בגרסה הנצרכים כדי לשמור על המסר העיקרי.

לעתים קרובות יש  אומרים שתרגומים אלו הם פירושים לפחות במידה מסוימת. כמו כן, תמיד דברים "נופלים" בתרגום. אבל אפילו זה לא באמת עונה על השאלה.

הבעיה האמיתית היא שעבור רבים, אולי רוב העולם, התרגום היווני נחשב התורה האמיתית והתורה בלשון הקודש בידיהם של היהודים לא. לכן הם יכולים לטעון, מפני חטאינו הרבים, המשימה להיות ממלכת כהנים נלקחה מן היהודים וניתנה לאירופיים. ההוכחה לכך הייתה שאם מישהו רוצה לקרוא את החומש, אפשר לעשות את זה רק עם אחד שהיה בידיהם של הנוצרים. עם זאת, הרעיון של דבקות וקפידה של חוקים להקיף כל מצב מפריע להם. מצד שני היהודים אומרים שהם רוצים את התורה אפילו במקומות הנסתרים שלהם ואפילו איך לנעול את הנעליים.

זהו שבירת הלוחות ובגלל זה אנחנו חייבים להתענות. האמת היא שבשנים האחרונות החל המצב להתקן. עם זאת עדיין נשאר הרבה לתקן עד שיוכלו היהודים להיקרא עם הספר באמת.

לע"נ, הסבא ,אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2014/12/eighth-of-teveth-people-of-book.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2014/12/104_30.html

YouTube                http://youtu.be/0golHvW0p2s

Eighth of Teveth: People of the Book

The fast of the Tenth of Teves marks three tragedies that stuck Israel. The first is that it is the day when the Babylonians started the siege of Jerusalem culminating in the destruction of the First Temple and the resultant exile. The second observance is because Ezra, who led the Jews back from exile passed away on the ninth of Teves. The third observance is because the Chumash was translated into Greek on the eighth of Teves. One can easily understand the sorrow caused by the first two. However the sorrow from the third requires an explanation.

The story of the translation of the Torah into Greek is brought in the Gemara (Megilla 8b-9a) as part of of a larger discussion about translating the Tanakh into other languages. The Mishna states that the Tanakh can be translated into any language, but brings an important dissent which claims that the only acceptable language for translation is Greek.

It then recounts the story of how King Ptolemy of Egypt gathered 72 elders of Israel, placed them in separate rooms and ordered them to translate the Chumash. On the eighth Teves the work was completed and miraculously all of the scholars had translated it in the same way. For many this translation was considered the realization of the verse that G-d will enlarge Yafes and he will dwell in the tent of Shem (Genesis 9:27).

The Greeks then had the rest of the Tanakh translated. The Romans called this edition of the Chumash the Septuagint, which means seventy. They then translated it into Latin and from there the Christians translated it into English and most every other language.

In fact the Targum Onkelos and the Targum Yonason are widely used in the beis midrash today. Both are translations into Aramaic which was the language of the Jews at the time. Similarly when Moshe, our teacher, began to explain the Torah, Rashi comments that he explained it in seventy languages (see Deuteronomy 1:5). The Mishna (Sota 7:5) comments that after Joshua brought the nation of Israel into the Promised Land erected stones and inscribed the Torah on them in the seventy languages of the day.

We see then many examples of the Torah being translated for many reasons. It would seem that the Jews are supposed to teach the Torah to the entire world especially the Greeks. What is it concerning this translation that would make the Shulchan Aruch (Orech Chaim 580:2) say that, “the world was dark for three days”? It is also written in Mesechta Sofrim (1:7) that the day that Ptolemy first had the Torah translated into Greek was as harsh to Israel as the day the Golden Calf was made. However this is attributed to the fact that changes in the text had to be made in order to preserve its fundamental message.

People do often say that translations are commentaries at least to a certain extent. Also, things are always lost in translation. But it does not really answer the question.

The real problem is that for many, perhaps most of the world, the Greek translation was considered the real Torah and the Torah in the sacred language in the hands of the Jews was not. Therefore they could claim, because of our many sins, the mission of being a kingdom of priests had been taken from the Jews and given to the Europeans. The proof was that if one wished to read the Chumash, one could only do it with the one that was in the hands of Christians. However, the idea of careful adherence to a totalitarian dogma bothers them. The Jews on the other hand say they want the Torah even in their hidden places and even in the way they put on their shoes.

This is the breaking of the tablets of the Ten Commandments and for this we must fast. The truth is that in recent years this situation has begun to be rectified. However there still remains much to do before the Jews can really be considered the people of the book.

לע"נ, הסבא ,אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2014/12/eighth-of-teveth-people-of-book.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2014/12/104_30.html

YouTube                http://youtu.be/0golHvW0p2s

ויגש: י' בטבת: גם זה יעבור # 104

המצור על ירושלים על ידי נבוכדנצר, שהגיע לשיא עם חורבן בית המקדש הראשון 19 חודשים לאחר מכן, החל בעשרה בטבת 3336 לבה"ע. מהסיבה זו תאריך זה מסומן כיום צום. ירמיהו היה הנביא שראה החורבן. ואולם החזון הראשון שלו הגיע בשנה השלושה עשר למלכות 31 השנה המלך יאשיהו.

במובן אמיתי, אם כי, המצור החל עם פטירתו של מלך יהודה הצדיק הגדול, יאשיהו ב3316 לבה"ע. הוא הוחלף על ידי בניו יהואחז, יהויקים, צדקיהו, ונכדו יהויקים, ששלטונו הקיבוצי שהיה הטוב ביותר נתפס כתקופה אחת. כולם היוו אסונות וכתבי הקודש מגנים כל אחד מהם כעושים רע בעיני ה'. סופו של המלך האחרון, צדקיהו היה קשה במיוחד ונחשב בשולחן ערוך כיום צום בעצמו (ראה עורך חיים תקפ ב, "ביום השביעי של מרחשון") לאחר תקופת מאסר ארוכה קצת רחמים ונוחות ניתן למלך יהויקים.

השנים של יאשיהו היו שנים טובות מאוד והכינו את  ירמיהו לניסיונות  שהיו באים. האומה לא הצטרפו ליאשיהו, אך לא בלב שלם, ולא היה עם לבם הרוע של סבו מנשה. הרוע הזה עלה לאחר שיאשיהו המלך נספה. המלך מנשה בעצם חזר בתשובה; עם זאת, בזה האומה לא אחריו. בני המלך יאשיהו לא חזרו בתשובה; כתוצאה מכך הם סבלו פורעניות נוראות.

כאשר ירמיהו מתמנה להיות נביא, הקדוש ברוך הוא, אומר לו קודם כל לא לפחד מהם. המשימה הבסיסית שלו היא להרוס והרעיון בא לידי ביטוי בארבע מילות כדי לתת לו דגש. עם זאת הפסוק מסכם ואומר שהוא הוא לבנות ולנטוע כלומר בסוף יצא טוב מהאסון האומלל הזה. הקב"ה אומר לירמיהו שהוא עושה אותו כמו עיר מבוצרת ועמוד ברזל בחומה שיכול לעמוד מול כל הארץ. הם יילחמו בו, אבל לא ינצחו. הקב"ה אומר לנביא במרץ ועקשנות לעסוק בהם.  בשום פנים לא להרגיש מאוים ואם כן יעשה כך, הקדוש ברוך הוא יגשים את פחדיו.

ירמיהו מוכיח את האומה בעיקר לעזיבה מוחלטת של אמונה באלוקים יחד עם אמון מוחלט באדם וזה גורם להם להיות חסרי ערך ואומללים. הוא מגנה אותם שהם שקרנים, נואפים, גנבים, ורוצחים (ראה איכה). הוא גם מבטא את האמונה בעתיד שלמרות שהארץ עכשיו נגועה בשממה ומלחמה יבוא היום שקול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה יחזור לירושלים.

נבואת ירמיהו של גלות ועצתו לכניעת האומה לנבוכדנצר היא לא פופולרית מאוד וגורמת לו להיזרק לכלא. שם הוא כותב מגילת קינה על חורבנה של ישראל. היא מועברת על ידי חבר למלך צדקיהו, שמקשיב לזמן קצר ולאחר מכן שורף אותה. מאוחר יותר המלך לוקח את ירמיהו מהכלא ודן במצב עמו. ירמיהו אומר לו להיכנע לנבוכדנצר והקב"ה יהיה איתו. המלך דוחה את העצה וחוזר ירמיהו לכלא, שם הוא נשאר עד ששוחרר על ידי הבבלים.

ההודעה המיוחדת של עשרת בטבת היא מה לצפות מזמנים רעים  מאוד ואיך איש טוב צריך להתמודד איתם. לעתים קרובות יהיה לאדם אוצר של ידע של איך דברים צריכים להיות, וכמה אחרים סרו מן הדרך. הלקח העיקרי הוא שאף אחד לא צריך להרשות לעצמו להיות מאוים להפוך להיות רשע. אם הוא צריך לסבול סבל, צריך להיות לו אמון שהקב"ה ייתן לו כוח לעמוד בנסיון. אם הוא נמצא בעמדה לתת עצות, הוא צריך לעשות זאת, למרות שזה כנראה לא יהיה מתקבל. לבסוף הוא צריך לדעת שרע, אומללות, והצער בהווה בוודאי יעברו והשמחה של הקדושה תחזור.

לע"נ, הסבא ,אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2014/12/tenth-of-teveth-this-to-will-pass.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2014/12/104.html

YouTube               http://youtu.be/zExWjp004YA

Tenth of Teveth: This to will Pass

The siege of Jerusalem by Nebuchadnezzar, which culminated with the destruction of the First Temple 19 months later, started on the tenth of Teveth 3336 AM* . For this reason this date is marked as a fast day. Jeremiah was the prophet who witnessed the destruction. However his first vision came in the thirteenth year of the 31 year reign King Yoshiyyahu.

In a real sense, though, the siege began with the death of the greatly righteous king of Judah, Yoshiyyahu in 3316 AM. He was succeeded by his sons Yeho’ahaz, Yehoyaqim, Tsidkiyahu, and his grandson Yehoyakhin, whose collective reign is best viewed as a single period. All of them were disasters and scripture condemns each of them as doing evil in the sight of Hashem. The end of the last king, Tsidkiyahu is especially harsh and reckoned by the Shulchan Aruch as fast day in and of itself (see Orech Chaim 580:2, “on the seventh of Marcheshvan”). After a long period of imprisonment some mercy and comfort is extended towards King Yehoyakhin.

The years of Yoshiyyahu were very good years and prepared Jeremiah for the trials that were coming. The nation did follow Yoshiyyahu, but not wholeheartedly, rather their hearts were with the evil of his grandfather Menashe. This evil resurfaced after the King Yoshiyyahu perished. King Menashe in fact repented; however, in this the nation did not follow him. The sons of King Yoshiyyahu did not repent; consequently they suffered the horrible retributions.   

When Yirmiyahu is appointed to be a prophet, the Holy One Blessed be He, tells him first of all not to be afraid of them. His basic mission is to destroy and the idea is expressed in four words to give it emphasis. However the verse concludes saying that he is to build and to plant meaning that in the end good will come out of this miserable calamity. G-d tells Yirmiyahu that He is making him like a fortified city and an iron pillar with a wall that is to stand against the entire country. They will fight him but not prevail. G-d tells the prophet to energetically and tenaciously engage them. Under no circumstances is he to be intimidated and if he is, HaKadosh Baruch Hu will make his fears come true.

Jeremiah rebukes the nation mainly for wholesale abandonment of faith in G-d which is paired with total trust in man causing them to become worthless and miserable. He condemns them for being liars, adulterers, thieves, and murders (see Lamentations). He also expresses optimism that even though the land is plagued with desolation and war the day will come that the sound of wedding joy and celebration will be heard again in Jerusalem.

Jeremiah’s prophesy of exile and advice that the nation surrender to Nebuchadnezzar are immensely unpopular and cause him to be thrown in jail. There he writes a megillah (scroll, article) lamenting the destruction of Israel. It is delivered by a friend to King Tsidkiyahu, who listens to for a short time then has it burnt. Later the king takes Yirmiyahu out of jail and discusses the situation with him. Yirmiyahu tells him to surrender to Nebuchadnezzar and G-d will be with him. The king rejects the advice and returns Yirmiyahu to jail, where he stays until being freed by the Babylonians.

The unique message of the Tenth of Tevet is what to expect from very bad times and how a good person should deal with them. Often a person will have a store of knowledge of how things should be and will be able to see how far his countrymen have strayed. The main lesson is that one should not allow himself be intimidated into becoming a malevolent person. If he must endure suffering, he should have trust that G-d will give him strength to withstand the test. If he is in a position to give advice, he should do so, even though it probably will not be followed. Finally he should know that the present evil, misery, and grief will surely pass and that the joy of sanctity will return.

-------------------------------------------------------------------

* Anno Mundi (Latin for "in the year of the world"; Hebrew: לבריאת העולם, "from the creation of the world"), abbreviated as AM or A.M.,

לע"נ, הסבא ,אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

מקץ: המסר של המנורה # 103

בהפטרה שנקראת בחג החנוכה, זכריה הנביא נותן חזון על המנורה. היא מתוארת כמנורה עם שבעה קנים. לכל קנה נר עליו יש כוס, שמן זית, ופתיל. שמן מסופק לכל כוס באמצעות צינור מאחת משתי קערות גדולות שהם מימין ומשמאל למנורה. ליד כל קערה יש עץ זית שממלא אותו כל הזמן.

לפני זה הוא רואה בחזון את הכהן הגדול יהושע אשר נאמר לו להחליף את בגדיו המטונפים וללבוש בגדים נקיים ויפים. לאחר מכן הוא מיהר ללכת בדרכיו של הקב"ה. אם הוא עושה ככה הקב"ה ישלח את משרתו ששמו צמח (פירוש לנבוט, לגדול). גם הקב"ה מציב לפניו אבן שיש לו שבע "עיניים". הנבואה עוסקת בעיקר בענין הגאולה ומסכמת באומרה, "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות", (זכריה ו ד).

הקשר הברור בין ההפטרה והחנוכה הוא המנורה. חנוכייה, שמן זית, ואור כולם סימנים של חכמה וחינוך. החנוכה והמנורה משויכות לתורה שבעל פה בניגוד לתורה שבכתב שמסומלת על ידי הארון בבית המקדש המכיל את שני לוחות הברית שעליו עשרת הדיברות חקוקים. תורה שבכתב היא בעצם ידיעה שיש לנו שהתקבלה מהקדוש ברוך הוא. התורה שבעל פה היא בעצם ידיעה שהיהודים כעם רכשו בכוחות עצמם.

הלקח של החזון של המנורה הוא שלאורך זמן אנחנו צוברים חוכמה וזה בפני עצמו יביא את הגאולה. זהו הרעיון של משרתו של הקב"ה, "צמח" . הזיתים הולכים לגדול ולהיות שמן ולאחר מכן יאיר אור. כאשר יהיה מספיק אור הגאולה תבא.

ישנן שתי דרכים עקרוניות להבין את הרעיון של האבן עם שבע עיניים. העין היא משל של התנ"ך להיבט מסוים. לכן יש לאבן שלפני הכהן הגדול שבעה היבטים. שבעה הוא לעתים קרובות ביטוי לאיזה מספר גדול. פירוש שדרך הריבוי של דעת תורה, החטא יוסר ויבוא שלום במקומו.

"שבעה" יכולים להיות גם משמעויות ספציפיות לדוגמא שהקב"ה ברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי. רד"ק מביא דרשה של ספר היצירה של שלושה זוגות זה נגד זה, ומרכז המאחד את כולם. כמו כן ה' מאחד את הכוחות המנוגדים ביקום. זה מרמז שיש שיעורים ספציפיים שצריך ללמוד.

חנוכה היא לזכר נצחון צבאי. ניתן להבין לא נכון את המסר, ולהאמין שהנצחון הולך תמיד למי שחזק יותר. אנו חוגגים את הנס הגלוי שהכמות של יום אחד של שמן הספיקה לשמונה ימים. אנחנו גם מחשיבים את הנצחון הצבאי כנס אם כי כקצת נסתר. הסיבה לכך הוא שהנצחון הגיע לחלשים ומעטים ולא לגיבורים ורבים.

כמו כן, אנו מזכירים במפורש את הגורמים שנחשבים בדרך כלל כלא רלוונטיים לכוח צבאי כמו הטמא נמסר ביד הטהור, הרשע ביד הצדיק, וזדים ביד עוסקי תורתך, כאילו אלו באמת עשו את ההבדל. עם זאת, המסר  של הנביא הוא כי אלו הם סיבות אמיתיות שבגללם היהודים ניצחו. בנוסף אנחנו לא נבנה את בית המקדש וננצח במלחמה שתסיים את כל המלחמות בחיל או בכוח. אלא אנחנו ננצח כי למדנו את התורה וחיינו על פי הפקודות שלה.

לע"נ, הסבא ,אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

Acknowledgements to websites: תורת אמת, וויקיטקסטdictionary.reference.com/, http://hebrewbooks.org/,

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2014/12/message-of-menorah.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2014/12/103.html

YouTube               http://youtu.be/jvNddFIp7GQ