המצור על
ירושלים על ידי נבוכדנצר, שהגיע
לשיא עם חורבן בית המקדש הראשון 19
חודשים לאחר מכן, החל
בעשרה בטבת 3336
לבה"ע. מהסיבה זו תאריך זה מסומן כיום צום. ירמיהו היה הנביא שראה החורבן. ואולם
החזון הראשון שלו הגיע בשנה השלושה עשר למלכות 31 השנה
המלך יאשיהו.
במובן
אמיתי, אם כי, המצור החל עם פטירתו של מלך יהודה הצדיק הגדול, יאשיהו ב3316
לבה"ע. הוא הוחלף על ידי בניו יהואחז, יהויקים, צדקיהו, ונכדו
יהויקים, ששלטונו הקיבוצי שהיה הטוב ביותר נתפס
כתקופה אחת. כולם
היוו אסונות וכתבי הקודש מגנים כל אחד מהם כעושים רע בעיני ה'. סופו של המלך האחרון, צדקיהו
היה קשה במיוחד ונחשב בשולחן ערוך כיום צום בעצמו (ראה עורך חיים תקפ ב, "ביום
השביעי של מרחשון") לאחר
תקופת מאסר ארוכה קצת רחמים ונוחות ניתן למלך יהויקים.
השנים של
יאשיהו היו שנים טובות מאוד והכינו את
ירמיהו לניסיונות שהיו באים. האומה לא הצטרפו ליאשיהו, אך לא
בלב שלם, ולא היה עם לבם הרוע של סבו מנשה. הרוע הזה עלה לאחר שיאשיהו המלך נספה. המלך מנשה בעצם חזר בתשובה; עם זאת, בזה האומה לא אחריו. בני המלך
יאשיהו לא חזרו בתשובה; כתוצאה
מכך הם סבלו פורעניות נוראות.
כאשר
ירמיהו מתמנה להיות נביא, הקדוש
ברוך הוא, אומר לו
קודם כל לא לפחד מהם. המשימה
הבסיסית שלו היא להרוס והרעיון בא לידי ביטוי בארבע מילות כדי לתת לו דגש. עם זאת הפסוק מסכם ואומר שהוא הוא לבנות ולנטוע כלומר בסוף יצא טוב
מהאסון האומלל הזה. הקב"ה אומר לירמיהו שהוא עושה אותו כמו עיר מבוצרת ועמוד ברזל בחומה שיכול
לעמוד מול כל הארץ. הם
יילחמו בו, אבל לא
ינצחו. הקב"ה אומר
לנביא במרץ ועקשנות לעסוק בהם.
בשום פנים לא להרגיש מאוים ואם כן יעשה כך, הקדוש ברוך הוא יגשים את פחדיו.
ירמיהו
מוכיח את האומה בעיקר לעזיבה מוחלטת של אמונה באלוקים יחד עם אמון מוחלט באדם וזה גורם
להם להיות חסרי ערך ואומללים. הוא מגנה
אותם שהם שקרנים, נואפים, גנבים, ורוצחים (ראה איכה). הוא גם
מבטא את האמונה בעתיד שלמרות שהארץ עכשיו נגועה בשממה ומלחמה יבוא היום שקול ששון
וקול שמחה קול חתן וקול כלה יחזור לירושלים.
נבואת
ירמיהו של גלות ועצתו לכניעת האומה לנבוכדנצר היא לא פופולרית מאוד וגורמת לו
להיזרק לכלא. שם הוא
כותב מגילת קינה על חורבנה של ישראל. היא
מועברת על ידי חבר למלך צדקיהו, שמקשיב
לזמן קצר ולאחר מכן שורף אותה. מאוחר
יותר המלך לוקח את ירמיהו מהכלא ודן במצב עמו. ירמיהו אומר לו להיכנע לנבוכדנצר והקב"ה יהיה איתו. המלך
דוחה את העצה וחוזר ירמיהו לכלא, שם הוא
נשאר עד ששוחרר על ידי הבבלים.
ההודעה
המיוחדת של עשרת בטבת היא מה לצפות מזמנים רעים
מאוד ואיך איש טוב צריך להתמודד איתם. לעתים קרובות יהיה לאדם אוצר של ידע של איך דברים צריכים להיות, וכמה אחרים סרו מן הדרך. הלקח
העיקרי הוא שאף אחד לא צריך להרשות לעצמו להיות מאוים להפוך להיות רשע. אם הוא צריך לסבול סבל, צריך
להיות לו אמון שהקב"ה ייתן
לו כוח לעמוד בנסיון. אם הוא
נמצא בעמדה לתת עצות, הוא צריך
לעשות זאת, למרות
שזה כנראה לא יהיה מתקבל. לבסוף
הוא צריך לדעת שרע, אומללות, והצער בהווה בוודאי יעברו והשמחה של הקדושה תחזור.
לע"נ, הסבא
,אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו
וגם בדואר אלקטרוני ניתן
באתר http://dyschreiber.blogspot.co.il
Blogger Hebrew http://dyschreiber.blogspot.com/2014/12/104.html
YouTube
http://youtu.be/zExWjp004YA
No comments:
Post a Comment