מקץ – רעב לדבר ה'

בפרשת מקץ יוסף זומן כדי להסביר את המשמעות החלומו של פרעה. חלומו של פרעה, "מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר . . .  הנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר . . . ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה", (בראשית מאי ח כא).  הנושא חוזר על עצמו, אבל עם שבלים חיטה ולא עם פרות.

אימחותפ נחשב להיות יוסף

חלומו של פרעה דומה לחלומו של יוסף על האלומות של אחיו שנכנע לאלומה שלו בכך שחיטה היא הסמל. בנוסף מה הוא בעצם אותו החלום חוזר על עצמו. זה דומה לחלום של ציפורים אוכלות את העוגה שנערם על ראשו של האופה המלכותי בכך שהוא מבשר להשמדה. זה שונה מהחלום של מלצר יין הנחת כוס יין ביד פרעה וחלומו של יעקב של סולם לשמים שבאלה יש עניין של עלייה.

אפשר לפרש את חלומו של פרעה ואירועים שלאחר מכן כתאורה של מחזור צדיק, במיוחד כאשר נחשבו עם החלומות האחרים בחומש. המספר שבע סמל של הקב"ה שברא את העולם בשבעה ימים. יופי אם זה שוורים או שעורה בחינת דביקות לצדיק. מתחיל ללמוד תורה יש שמחה והתלהבות בגלל הרעיונות גבוהים ומעודנים הרבים שלה.

במשך שהזמן מתחיל להרגיש חובה בקשור לרעיונות שלא כל כך נעימים. אחד מהם הכרת הטוב לצדיק. בנקודה זה מתחיל לבעוט. לאט לאט מתחיל לנטוש את התורה שכבר למד עד כאילו מעולם לא למד תורה בכלל.

זוהי המשמעות של המכוער אוכל את כל מה היפה, אבל המכוער משאר כמו שהיה. יש רמז בזה בפרקי האבות ו ג שאומר חיוב לכבד את כל האנשים שלמדו אותו משהו ולא משנה כמה קטן. הוא מתאר את שבחיו של דוד המלך אחיתופל שלימדו אותו שתי הלכות. המקור הוא תהילים נה שבו דוד מלך מקונן על נופת רוחני של אחיתופל. הבגידה האישית מריר במיוחד כפי שהוא אומר, "אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש", (שם טו).

בגלל שחיתות חברתית, הצדיק השמיץ ומבודד. זו קנאתם של האחים כלפי יוסף קורצא נגדו על ידי אשת פוטיפר. אחרי הם המכירת יוסף לעבדות במצרים והמאסר שם. עם זאת, אף בסביבה האומללה הזה, הוא ממשיך להצטיין ומפרש את החלום של משרתיו של פרעה כראוי.

אחרי שנתיים יוסף הובא מהכלא לפתר את חלומו של פרעה נסערת. החלום מנבא רעב אחרי זמן של שפע. להוקיר החוכמה והבנתו של יוסף, הוא נותן לו שליטה מוחלטת של האומה. גם הרעב וניסיונות הביאו את אחי יוסף אל מבט שלו. כאשר המשפחה מתאחדת, הם גם קיבלו את מנהיגותו. יוסף ואז נותן זרעים לעם והרעב נגמר.

רואים העלייה וירידה של הצדיק ולאחר ה הממסד חזק שלו. מסקנה הוא שאפילו הרעיונות הקשים של הצדיק א אפשר לדחוף לעולם. אדרבא סופו של דבר יהיה רעב לדברים שבהתחלה נדחו.

To view on YouTube click:       http://youtu.be/pJzDL2w6K40

To read on Blogger click:

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/mikayts-famine-for-word-of-g-d.html

תרגום לעברית              

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/blog-post_27.html

MiKayts מקץ – Famine for the Word of G-d

In parshas Mikayts Yosef is called upon to explain the meaning of Pharaoh's dream. In Pharaoh's dream seven very beautiful cows spring from the Nile. They are followed by seven very ugly cows that proceed to consume the beautiful cows but remain as ugly as ever. The theme is repeated but with stalks of wheat rather than with cows.

Pharaoh's dream resembles Joseph's dream of his brothers' sheaves bowing to his sheaf in that both use wheat as a metaphor. In addition what is essentially the same dream is repeated. It is also similar to the dream of birds eating the cake stacked on the royal baker's head in that it is a harbinger of destruction. It differs from the dream of the wine steward placing the cup of wine in Pharaoh's hand and Ya'akov's dream of a ladder to heaven in that these contain messages of ascension.

It is possible to interpret Pharaoh's dream and subsequent events as shedding light on the cycle of a tsadik especially when considered with the other dreams in the Chumash. The number seven is a symbol of the G-d that created the world in seven days. Beauty, whether it is bulls or barley, conveys the idea of attachment to the tsadik. When a person starts learning Torah he is happy and enthusiastic because of its many high and exquisite ideas.

As time goes by the student begins to feel a sense of obligation in regards to ideas that are not so pleasing. Among them is that special recognition is due to a tsadik. At that point he begins to rebel. Little by little he begins to abandon the Torah he has learned until it is as if he never learned Torah to begin with.

This is the meaning of that which is ugly entirely consuming that which is beautiful, but remaining as ugly as it ever was. It is alluded to in Ethics of our Fathers (6:3) which states that one is obligated to honor all people who have taught him something regardless of how small. It describes King David's praises of Achitophel who taught him two halachas. The source is Psalm 55 where David HaMelech laments Achitophel's fall. The personal betrayal is particularly bitter as it says, "that together we had sweet insights in the House of G-d where we went with feeling", (Ibid 15).

Because of societal corruption, the tsadik is slandered and isolated. This is the jealousy of the brothers towards Yosef and the false accusation against him by the wife of Potiphar. They are followed by the sale of Yosef into Egyptian slavery and his subsequent imprisonment there. However even in this miserable environment, he continues to excel and properly interprets the dream of Pharaoh's servants.

Two years later Yosef is fetched from jail to interpret an agitated Pharaoh's dream. The dream prophesies a famine after a time of plenty. Appreciating Yosef's wisdom and understanding, he gives him total control of the nation. Famine and life experiences have also brought Yosef's brothers over to his point of view. When the family is reunited, they also accept his leadership. Yosef then gives seeds to the people and the famine is over.

What we see is an elevation and descent of a tsadik then his firm establishment. The idea is that not even the difficult ideas of the tsadik can be permanently suppressed. On the contrary ultimately there is a famine for the words that at first were rejected.

To view on YouTube click:       http://youtu.be/pJzDL2w6K40

To read on Blogger click:

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/mikayts-famine-for-word-of-g-d.html

תרגום לעברית              

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/blog-post_27.html

וישלך - היאבקות עם השטן

פרשת וישב מציג יוסף אומר, "אלה תלדות יעקב", (בראשית לז ב). פרש"י: ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף זה נשטם וזה נשטם זה אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו וכן הרבה. הלשון דומה בקשור ליצחק שהיה הדור הבא אחרי אברהם. "ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק",  (בראשית כה יט). פרש"י: קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם. כמו כן היה לו קשיים עם אחיו ישמעאל.

"וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא", (בראשית לז ג). פירוש הרמב"ן: שנולד לו בעת זקנתו ואונקלוס תרגם ארי בר חכים הוא ליה שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו דבר אחר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו לשון רש"י וכן אמר רבי אברהם כי בן זקונים שהולידו לזקוניו והוא בן תשעים ואחת שנה וגם אחיו בנימין קראו ילד זקונים קטן. ואיננו נכון בעיני כי הכתוב אמר שאהב את יוסף מכל בניו בעבור שהוא בן זקונים וגם כל בניו נולדו לו בזקוניו והנה יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק כשנה או שנתים והנראה בעיני כי מנהג הזקנים שיקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתו והוא נשען על ידו תמיד לא יפרד ממנו והוא נקרא לו בן זקוניו בעבור שישרתו לזקוניו והנה לקח יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד ועל כן לא ילך עם הצאן ברעותם במקום רחוק. ואונקלוס שאמר "בר חכים" ירצה לומר שהיה בן דעת וחכם בעיני אביו וטעמו כטעם זקנים ותרגם בילד זקונים בר סבתין כי לא אמר הכתוב בכאן "כי בן זקונים היה" אבל אמר "הוא לו" שהיה כן בעיניו וזאת כונתם באמרם (ב"ר פד ח) כל מה שלמד משם ועבר מסר לו לומר שמסר לו חכמות וסתרי תורה ומצאו משכיל ובעל סוד בהם כאלו היה זקן ורב ימים עכ"ל. לכן יוסף היה בקי חריף של כל חכמת יעקב הוא היה זקן ומלא ניסיון.

החומש לעתים קרובות יראה קו אבות כגוף עצמאית וחשובה. יוסף הוא ייחודי בין האחים בכך שהוא המשך של האבות בניגוד למייסד של קו חדש ועצמאי. כתוצאה מכך הוא עובד על קידום עניינים המשפחה שבאו לפניו, שחלקם קשים מאוד.

"יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם", (בראשית לז ב). בקשר עם שיוצבו להשגיח על אחיו יוסף ניתן על ידי אביו חלוק מפוארת. אבל בלהה וזלפה היו פילגשים, וכתוצאה מכך בני לאה, המכונה ילדיהן עבדים. רבה זמן יוסף ואחיו בנימין הוגדלו על ידי בלהה. לכן, לא בלתי צפוי שהוא מתלונן שכל האחים צריך להיחשב אחים ושהאמהות שלהם צריכים להיקרא נשיו של יעקב גם כן.

זה שונה מהמצב של ישמעאל, שאינו יורש אברהם עם יצחק, והגר שנחשב תמיד שפחה. כביכול יוסף אומר שהבנה המשפחתית התקדמה. אף אחד מבניו של האב הוא להתחשב עבד אלא כולם האחים. עם זאת, אחד האחים עכשיו הוא נסיך.

נושא זה בא לידי ביטוי בחלום של השמש, ירח ואחד עשרה כוכבים משתחווים ליוסף. אפשר שהיו כוכבים בהירים כהים וארבעה ירחים. הרעיון הוא שהם צריכים לראות את קצת כמו בנים של רחל. יעקב מבין שהחלום הוא נבואה כמשיחה וקבל יוסף כמנהיג של המשפחה. אבל יש אותו עניין בפנימייתו של עצמו ושל אברהם.

הרעיון שהאמהות יהיו בנויה על ידי מתן שפחות  שלהם לבעלים שלהן נובע מרעיון שהבן מהגוף של הפילגש יהיה בנו המאומץ של הגברת. אחרי הרבה ייסורי האחים מקבלים את הרעיון הזה בלב שלם  ואומרים ליוסף, שהם תופסים בשעתו כמשנה למלך מצרים, "ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו", (בראשית מב יג).

הבעיה היסודית יותר היא כי למרות של דור חדש ומראש חדשים. כאשר אדם מתחיל ראשון שיש ילדים חוסר ניסיונו מאלץ אותו להסתמך על הסיוע של הוריו. לכן את הילדים בוגרים יותר מושפעים ממסורות משפחתיות. עם זאת, עם הצעירים שהוריהם מסוגלים באופן מלא ולגדל אותם כראות עיניהם. זה כולל מתן על החוכמה ואת הערכים שהם רואים חשובים. זה יוצא שידע שההורה לקח כל החיים לרכישה הם חלק מהחינוך הבסיסי של הילד. לא פחות התמימות של בני נוער היא הווה. אולי יש אהבה מיוחדת על ידי ההורה כי הילד הוא לקדם את אמונות עמוקות שהתקיימו אך מוסתרת. זה, אם כי, עשוי לעורר קנאה, בנוסף להתנגדות הרגילה לרעיונות חדשים.

העניין היסודית הוא דור חדש וקידום חדש. כאשר אדם מתחיל להביא ילדים לעולם החוסר ניסיונו מאלץ אותו להסתמך על הסיוע של הוריו. לכן את הילדים בוגרים יותר מושפעים ממסורות משפחתיות. מה שאין כן, עם הצעירים, שהורים מסוגלים באופן מלא ולגדל אותם כראות עיניהם. זה כולל מתן על החוכמה ואת הערכים שהם רואים חשובים. התוצאה היא שלקט שלקח שהאב מכל ימי  חייו הם חלק מהחינוך היסודי של הילד. אעפ"כ התמימות עדיין נמצא בנוער. אולי יהיה אהבה מיוחדת כי הילד מתקדם את אמונות עמוקות שהתקיימו אך מוסתרת. לפעמים זה מעורר קנאה, בנוסף להתנגדות הרגילה לרעיונות חדשים.

סיפורו של יוסף הוא ביטוי של הרעיון הקבלית של אור מלמעלה שהאיר לתוך עולם אפל. הוא הנזיר של האחים. משמעות דבר הוא יכול לבטא רעיונות רחשים שזמנו הגיע. עם זאת התובנה המיוחדת הזה מגיעה עם משא של מתנגדים ופרישות.

לע"נ אהרן בן יוסף ז"ל, סבא,  נלב"ע כז טבת תשכ"ו           

To view on YouTube click:      http://youtu.be/cBoffvzkk5k

To read on Blogger click:

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/vayayshev-new-generation.html

תרגום לעברית              

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/blog-post.html

VaYayshev וישב - The New Generation

Parshas VaYayshev introduces Yosef saying that these are the generations of Ya'akov. Rashi discusses the word "generations" (תלדות) explaining that Yosef had the aura (זיו איקונין) of Ya'akov. In addition similar events befell the two of them, specifically extreme hostility from their brothers. The same language is also used in regards to Yitzchak being the next generation of Avraham. In addition Yitzchak is described by the commentaries of having the aura of Avraham his father, plus there were difficulties with Ishmael his brother.

Ya'akov has a special love for Yosef because he is the son of his old age (בן זקנים). The term is often understood to mean that Yosef was born when Ya'akov was an old man. Onkelos, though, renders the term as son of his wisdom. The Ramban follows the reasoning of Onkelos pointing out that Yisacher and Zebulon are not more than a year or two older than Yosef.  He continues that Yosef was wise and knowledgeable in the eyes of his father plus his reasoning was like the reasoning of an elder. He also brings a Midrash (Bereshis Raba 84:8) that all of the wisdom and insights into the Torah that Ya'akov had gleaned, he gave over to Yosef. Therefore Yosef was an astute master of all of this knowledge as if he was old and full of experience.

The Chumash will often see an ancestral line as a distinct and important entity. Yosef is unique among the brothers in that he is a continuation of the patriarchs as opposed to the founder of a new and independent line. As a result he is working on and advancing the family projects that came before him, some of which are very difficult.

The Chumash recounts that Yosef was shepherding the flock with his brothers with sons of Bilhah and Zilpah, his father's wives, and he reported their negative meanderings to their father. In connection with being placed in charge of the brother's, Yosef is given by his father a fancy robe. Bilhah and Zilpah in fact, though, were concubines, consequently the sons of Leah, referred their children as servants. To a significant extent Yosef and his brother Benyamin have been raised by Bilhah. Therefore it is not surprising that he would complain that all of the brothers should be considered brothers and that their mothers should be called Ya'akov's wives as well. This is different from the situation of Yismael, who does not inherit Avraham with Yitzchak, and Hagar who is always considered a servant. In affect Yosef is saying that the family hierarchy has advanced. None of the father's sons are to be reckoned servants rather they are all brothers. However, one of the brothers is now a prince.

This theme is reflected in the dream of the sun, moon, and eleven stars bowing down to Yosef. There could have been bright and faint stars and four moons. The idea is that they should all see themselves to a certain extent as sons of Rachel. Ya'akov accepts as prophetic the dream's anointment of Yosef as the leader of the family. However what Yosef is proposing, reflects the inner ideas of himself and Avraham. The idea that the matriarchs will be built up by giving their maid servants to their husbands stems from the idea that the biological son of the servant girl will be the adopted son of the mistress. After much travail the brothers fully accept this idea and say to Yosef, who they perceive at the time as the viceroy of Egypt, "We are all sons of one man who is in Canaan, the youngest is presently with him and the other is not with us", (Bereshis 42:13).

The more fundamental issue though is that of a new generation and a new advance. When a person first starts having children lack of experience forces him to rely on his parent's assistance. Therefore the older children are more influenced by family traditions. However, with the younger ones the parents are fully capable and raise them as they see fit. This includes giving over the wisdom and the values they consider important. It comes out that knowledge that a parent took a lifetime to acquire are part of the child's basic education. Never the less the naivety of youth is present. There may be a special love by the parent because the child is advancing deeply held but concealed beliefs. This, though, may spark jealousy in addition to the normal opposition to new ideas.

The story of Yosef is a manifestation of the Kabalistic idea of a light from above being shined into a dark world. He is the elite of the brothers. This means that he can express inchoate ideas whose time has arrived. However this special insight comes with the burden of opposition and isolation.

 לע"נ אהרן בן יוסף ז"ל, סבא,  נלב"ע כז טבת תשכ"ו           

To view on YouTube click:      http://youtu.be/cBoffvzkk5k

תרגום לעברית              

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/blog-post.html

וישלך - היאבקות עם השטן # 44

זמן קצר לפגישת את אחיו עשיו, יעקב שולח את בני המשפחה ואת כל רכושו שלו, מעבר לנהר יבוק. הוא, עצמו, נשאר בלבד. שם הוא פוגש את השטן, שנאבק עימו כל הלילה. כאשר ברור שיעקב ינצח, המלאך אגרוף בהצלחה לירך הפנימית שלו. עם עלות השחר מתקרב, המלאך המוות מבקש להשתחרר. אז יעקב דורש שהוא יברך אותו. בויתור המלאך של עשו, "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל", (בראשית לב כט).   

רמברדט - יעקב ומלאך

לאחר זה שלושה אסונות מעורבים אהבה נשית. הבת של יעקב דינה נאנסת., בנו הבכור ראובן שוכב עם פילגשו בילה, ורחל אשתו האהובה גועה בלידה. מוות רחל עצוב ביותר כי יעקב עבד ארבעה עשר שנים לקבילה, היה נשוי רק לה ארבעה עשר שנים, שבמהלכו היא הייתה עקרה במשך שנים רבות. אחרי היא מתה צעירה. מעולם לא יעקב הזדמנות להציג אותה ליצחק, אביו, והיא לא נקברה בב"ע המשפחה במערת מכפלה.

פירוש הכלי יקר - ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר.       הסכימו רוב המפרשים שמלאך זה הוא סמא"ל שרו של עשו הנקרא סמא"ל עשו, כי כל חפצו וישעו לסמא עיני האדם ולהכותו בעורון ולעשותו סומא מעין השכלי, עד אשר לא יוכל הרואה לראות במראות האמת, לבא ולראות פני ה' ולבוא בסוד ה' ליראיו בסתרי התורה. כי הוא שטן, הוא מלאך המות, הוא יצה"ר (ב"ב טז). ורמז לדבר כי סמאל שותפו של ענב"ם באלפ"א ביתא ואותיות שניות, כי כמו שהיין היוצא מן הענבים כשהוא משכר את האדם, הרי הוא עור בסתם עיניו, כמו שנאמר (בראשית מט יב) חכלילי עינים מיין. וסתם שיכור הולך כעור וסומא, כך סמאל זה שותפו, כל מזימותיו לסמא עיני האדם עד אשר לא יוכל לראות את השמש. ואם כן הענבים מסמאים עין הגשמי, וזה סמאל שותפו מעור עין השכלי, שלא יראה במראות האל וזהו סמאל מלה מורכבת.

רב שלי אלי 'חיים קרליבך הסביר מאבק עם השטן. שהשטן דרש אם יעקב באמת מאמין בתורה. בשים לב למקום של פציעה, הקרוב לאיברים או ההולדה, הוא הסביר שיש לשטן קצת הצלחה. העם היהודי, הרב המשיך, הם גופו של יעקב, ומסיבה זו יש התבוללות.

כאשר רחל היא עומדת למות בלידה היא קוראת את נער בן אוני,

פרש"י - בן צערי. פשוטו כמשמעו, בנו של הצער שלי. אבל יעקב קרא לו בן ימין. פירוש ה הרמב"ן: בן אוני - ואביו עשה מן אוני כחי מלשון ראשית אוני (בראשית מט ג). פרש"י: בנימין. נראה בעיני, לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען, שהיא בנגב כשאדם בא מארם נהרים, כמו שנאמר בנגב בארץ כנען, הלוך ונסוע הנגבה . . . בן ימים, שנולד לעת זקנתו, ונכתב בנו"ן כמו לקץ הימין (דניאל יב יג).

פירוש הרמב"ן: ) ולכן קרא אותו בנימין - בן הכח או בן החוזק כי הימין בו הגבורה וההצלחה . . . . [כדכתיב] ימין ה' רוממה (תה' קיח טז) . . . .  רצה להיות קורא אותו בשם שקראתו אמו כי כן כל בניו בשם שקראו אותם אמותם יקראו והנה תרגם אותו לטובה ולגבורה.

נראה כי הניסיון של אהבה אבודה חזק ביותר לגרום אדם לעזוב הדת. לעומת זאת, אם אדם מתמקד בדברים שיגשימו את התקוות והמטרות שלו, אע"פ שהם רק זרע, תוכל לעמוד בניסיון הזה. בנימין היה היחיד של יעקב שנולד בארץ הקדש. מותה של רחל מרמז על הייסורים קשים של עם ישראל לאורך דורות. הולדתו של בנימין מבשרת שבני ישראל ירשו את ארץ ישראל בתפארת הקדושה.

לע"נ אהרן בן יוסף ז"ל, סבא,  נלב"ע כז טבת תשכ"ו           

To view on YouTube click:     http://youtu.be/fDR_TN0bMDY

To read on Blogger click:

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/vayishlach-fighting-satan.html

VaYishlach וישלך – Fighting the Satan

Just before he is to meet his brother Esau, Ya'akov sends his family and everything he owns, across the Yabok River. He, himself, remains behind alone. It is there that he encounters the Satan, who wrestles with him all night. When it is clear that Ya'akov will prevail, the Devil successfully lands a punch to his inner thigh. With dawn approaching the angel of death asks to be released. Ya'akov then demands that he bless him. In conceding the angel of Esav says that you have ministered (שר) to G-d (אלוקים) and man and shown yourself able. Therefore they will call you "He will minister to the Almighty (ישראל)".

Rembrandt - Jacob wrestling with the Angel

What follows shortly are three disasters involving feminine love. Ya'akov's daughter Dina is raped. Reuven, his oldest son, lies with his concubine, Bilah, and his beloved wife Rachel perishes in childbirth. Rachel is particularly tragic as Ya'akov worked fourteen years to acquire her, was only married to her for fourteen years, during which she was barren for many years. After that she dies young. Ya'akov never has a chance to introduce her to Yitzchak, his father, and she is not buried in the family crypt in Machpela Cave. 

To paraphrase the Kli Yakar concerning the fight the banks of the Yabok, most of the commentaries agree that this angel was Samael, the ministering angel of Esav. His total attention and all of his desires are to stun the eyes of man and to strike him with blindness, specifically to bewilder the eye of intelligence. His objective is that a person should not be able to perceive the truth and thereby see the face of Hashem, enter into the council of those that fear Him, and see what is hidden in the Torah. This is the Satan, he is the angel of death, and he is the evil inclination. One of his tools is intoxication and all of his schemes are to daze the perception of man until he can not see the image of the Almighty.

My rabbi Eli Chaim Carlebach discussed the fight with the devil. He said it was about if Ya'akov really believed the Torah. Noting the place of the injury, close to the organs or procreation, he explained that the Satan had a degree of success. The Jewish people, he continued, are the body of Ya'akov, and for that reason there is intermarriage.

When Rachel is about to die in childbirth she names the boy "Ben-oni" (בן אוני), literally son of my sorrow. Ya'akov, however, calls him Ben-yamin (בנימין). The Ramban notes that the word אוני also means "my potentials". Rashi explains yamin (ימין) as meaning south and sees a reference to Ya'akov's travels in the land of Canaan. He also sees a similarity to ימים or days, hinting that this child was the end product of his days. The Ramban understands ימין as an expression of the right side or the right hand as in "The right [hand] of Hashem is exalted", (Psalm 118:16). He continues that Ya'akov saw in Benjamin his might and success.

It seems that an ordeal involving lost love is the one most likely to cause a person to forsake the faith. However if a person focuses on things that will realize his hopes and goals, even if they are only in their infancy, he will be able to withstand this test. Benyamin was the only child of Ya'akov born in the land of Israel. The death of Rachel means that the Jewish people will experience bitter tragedies through out the ages. The birth of Benjamin portends that the children of Israel will possess the land of Israel in the glory of sanctity.

לע"נ אהרן בן יוסף ז"ל, סבא,  נלב"ע כז טבת תשכ"ו

To view on YouTube click:     http://youtu.be/fDR_TN0bMDY

תרגום לעברית              

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/44.html

VaYaytsay ויצא – Attachment to Truth

The exploration of the concept of deceit continues in parshas VaYaytsay. In it Ya'akov flees from the wrath of Esav his brother to the home of Lavan his uncle. Upon arriving he explains what has happened and Lavan graciously tells him that he is welcome to stay in his home for a month. During that time Ya'akov excellently shepherds Lavan's flock. Lavan is impressed and tells Ya'akov to suggest a wage for his services. Ya'akov has fallen head over heels in love with Lavan's younger daughter, Rachel, and replies that he will work seven years for her hand in marriage.

After seven years Ya'akov asks Lavan to fulfill his side of the agreement. Lavan proceeds to make a large party in the evening. When the hour is late, he presents his older daughter Leah, perhaps dressed in burqa so he can't see her, to Ya'akov. The next morning Ya'akov recognizes that he has married the wrong girl. Agitatedly he confronts Lavan and asks, "Why did you deceive me?" (Genesis 29:25). Lavan glibly replies that it's not the practice in the area to marry the younger girl before the older one, and then smoothly suggests, that right after the customary week of celebration, he marry his intended, Rachel. Then revealing his true motive, Lavan adds, of course Ya'akov will work another seven year years for him.

JACOB WITH LABAN'S FLOCKS -
JOSÉ (AUCH JUSEPE) DE RIBERA

Ya'akov subsequently pays Laban back for his trickery. The Holy One, blessed be He, gives Ya'akov a lucrative segulah (lore – (סגולה which he does not share with Lavan. Lavan continues to profit from Ya'akov's natural abilities. However, he becomes jealous of the profits Ya'akov has exclusively gained from his gift from heaven. He notes Lavan's ill will and when he is distracted, Ya'akov slips away to return to the land of Canaan.

Rachel and Leah whole heartedly agree with the tricks. They explain that they are treated as foreigners in their father's house. It's bad enough that he sold them and squandered the money without having him squander away their money as well. They conclude the money they have belongs to them.

Upon discovery Lavan pursues Ya'akov. When they meet Lavan smoothly asks Ya'akov why he hid his intentions, telling him that if he wanted to go, he should have said so. If that was done he would have given him a nice going away party and kissed his daughters and children good-by. Lavan adds that Ya'akov really had acted foolishly. Ya'akov replies that he was afraid that if he had done what Lavan had suggested that he would have robbed him of everything. An argument ensues during which Lavan confirms Ya'akov's worst fears. They do in fact separate in peace.

The phrase used by the Chumash, הסכלת עשו, (Bereshis 31:29) for the accusation of foolish behavior by Ya'akov provides a hint for the source and theme of this adventure. The phrase literally means, "you did foolishly", however it can also be read as, "you were foolish with Esau". The hint is that hoodwinking Esav into selling the rights of the first born was not appropriate.

It's true that Ya'akov was the right one to father the line of High Priests and Esav was not. Likewise Ya'akov should be buried in Machpela Cave with the other patriarchs not Esav. These were the rights of the first born. The proper course of action would have been to discuss the situation with Yitzchak their father and let him make the formal decision. Prior discussions with Rivka and Esau may also have been helpful. It is doubtful that Esav's sale of his birthright at a weak moment for a bowl of lentils would have held up in Din Torah if he challenged it. In any case if it was the will of the Almighty events would have conspired to designate Ya'akov as the first born.

What remains of the issue, is when is lying in order. Adapting an expression from English common law, one can use deceit as a shield but not as a sword. If one needs to lie to defend against a thief or a murderer it's appropriate to do so. However to sell something to another under false pretenses would render the transaction as an erroneous sale. In terms of honor and self respect it would be acceptable to lie in order to avoid embarrassment but not for the purpose of bragging. In addition there are infrequent situations where one can tell an insignificant lie for the benefit of another as it is brought in the Gemara, when we dance before the bride we say she is beautiful and graceful even if she is blind and lame. Also if somebody made a bad purchase we never the less praise if before him. Therefore,  the Sages said: Always should the disposition of man be pleasant with people (see Kethuboth 16b - 17a).

Concerning religious honors and designation, the Kitzur Shulchan Aruch (29:9) brings the halacha that, "one should not quarrel over a mitzvah such as who will act as chazan, or who will get an aliyah, and the like. We find a parallel (in the Temple) with the showbread. Even though it was a mitzvah to eat it, it is related that the modest would withdraw their hands, while the gluttons would grab (their portion) and eat (Yoma 39a)".

Some faith in G-d is needed as it says "From a false matter distance yourself, do not kill a person that is clean or declared innocent, for I will not vindicate a guilty person (Exodus 23:7). The opening phrase sets the tone that a person should be generally very truthful. The center phrase allows for a person who is essentially in the wrong to prevail in a court of law because of a spurious reason. The final phrase is a promise from the Holy One, blessed be He, that heaven will rectify any injustice as brought by Rashi "I have many messengers to execute one who is deserving of death (from Mechilta, Sanh. 33b)".

Concerning being truthful for its own sake, it would seem that it is part of the mitzvah to cling to the ways of Hashem. Therefore, just as He is truthful, you, too, should be truthful, as it says, "[He] is great in kindness and truth", (Shmos 34:6).  The essence of the importance of truth in religion is captured by Rabbi Nachman of Breslav in Sefer HaMidos:

A1. One who wants to attach himself to Hashem may He be blessed, so much so that he can traverse with his thoughts from heichal to heichal (chamber to chamber), and even to see the heichalos (chambers) with the eyes of intellect, must guard himself from saying falsehood, even by mistake.

B2. Through truth, His unity is revealed in the world.

B9. Through truth comes the Redemption

תרגום לעברית              

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/43.html

ויצא – דבקות לאמת # 43

דרשת עניין מרמה ממשיך בפרשה ויצאה. בזה יעקב בורח מפני זעמו של עשו אחיו לביתו של לבן הדוד שלו. כשהגיע, הוא מסביר את מה שקרה ולבן אומר לו באדיבות שהוא מוזמן להישאר בביתו חדש ימים. במהלך זמן זה יעקב רוע מצוין לצאן של לבן. לבן מתרשם ואומר יעקב להציע שכר עבור שירותיו. "ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה", (בראשית כט יח).

יעקוב עם צאן לבן
 JOSÉ (AUCH JUSEPE) DE RIBERA

"ויעבד יעקב ברחל שבע שנים . . . ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי . . . ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה . . . ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אתה אליו"    (בראשית כט כ כג). לאה הייתה אולי לבוש בבורקה כפי יעקב לא זיהה אותה. ויהי בבקר והנה הוא לאה ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני", (בראשית כט כה). לבן משיב בערמומיות, "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה". לאחר מכן הוא מציעה בצורה חלקה, "מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת". לאחר מכן חושף המניע האמיתי שלו, לבן מוסיף, "בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע שנים אחרות" (שם כו כז ).

יעקב לאחר מכן משלם לבן בחזרה רמאות שלו. הקדוש ברוך הוא, נותן יעקב סגולה רווחית - שבו הוא אינו שותף עם לבן. לבן ממשיך להרוויח מהיכולות הטבעיות של יעקב. עם זאת, הוא הופך להיות קנאי מרווחי יעקב 'צבר באופן בלעדי מהמתנה שלו מן השמים. הוא מביט רצון הרע של לבן וכאשר דעתו מוסחת, יעקב חומק לחזור לארץ כנען.

רחל ולאה מסכימים בלב שלם עם הטריקים. ותען . . .  העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו. הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו. כי כל העשר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא ולבנינו", (בראשית לא יד טז).

עם גילוי לבן רודף אחרי יעקב. כשהם פוגשים לבן בצורה חלקה שואל  את יעקב למה הוא הסתיר את כוונותיו, ואמר לו שאם הוא רוצה לעזוב, מומלץ לומר זאת. אם זה נעשה, הוא היה נותן לו מסיבת פרידה נחמדה ונשקה את בנותיו וילדיו לשלום. לבן מוסיף כי יעקב באמת התנהג בטיפשות. יעקב משיב כי הוא פחד שאם הוא עשה את מה שהציע לבן שהוא היה יגזל ממנו הכל. ויכוח מתפתח לבן מאשש את הפחדים הגרועים ביותר של יעקב. הם עושים למעשה נפרדים לשלום.

הביטוי המשמש את החומש, "הסכלת עשו", (בראשית לא כח) לאשמה של התנהגות מטופשת על ידי יעקב, מרמז למקור והנושא של ההרפתקה הזאת. הביטוי פשוטו כמשמעו ", שעשית בטיפשות", אבל הוא יכול גם להיקרא כ, "היית טיפש עם עשו". הרמז הוא שעשה רמאויות למכירה בזכויותיו של הבכור לא הייתה מתאימה.

אמת שיעקב היה הנכון ליסד השורה של כוהנים גדולים ועשו לא. כמו כן נכון לקבור יעקב במערת מכפלה עם האבות אחרים ולא עשו. אלה הן הזכויות של הבכור .פעולה הנכונה היה לדון במצב עם יצחק אביהם ולתת לו לקבל את ההחלטה הרשמית. גם דיונים מוקדמים עם רבקה ועשיו היו אולי מועיל. ספק אם המכירה של עשו את בכורתו ברגע של חולשה לקערה של עדשים הייתה מצליח בדין תורה, אם הוא אתגר אותו. בכל מקרה אם זה היה רצונו של הקב"ה אז האירועים היה קשרה קשר לייעד יעקב כנולד ראשון.

מה שנותר הוא סוגיית המצב שראוי לשקר. התאמת ביטוי מהמשפט המקובל אנגלי, ניתן להשתמש במרמה כמגן אך לא כחרב. אם צריך לשקר כדי להגן מפני גנב או רוצח מותר. אבל למכור משהו בתואנות שווא יהפוך את העסקה שהוא מקח טעות. בענייני כבוד מקובל לשקר כדי להימנע מבושה, אבל לא לשם התרברבות. בנוסף יש מצבים נדירים שבו אפשר לספר שקר חסר משמעות לטובת אחרת כפי שהוא מובא בגמרא (כתובות טז: יז.): תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה, כלה כמות שהיא ,ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה אמרו להן ב"ש לב"ה הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרי' לה כלה נאה וחסודה והתורה אמרה "מדבר שקר תרחק" אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות כי אתא רב דימי אמר הכי משרו קמי כלתא במערבא לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן.

בנוגע כבוד וייעודו דתיות, פסק הקיצור שלחן ערוך (כט ט):

אין להתקוטט בשביל איזה מצוה כגון, להתפלל לפני התבה, או לעלת לתורה וכדומה, כדמצינו בלחם הפנים, אף שהוא מצוה לאכלו, שנינו הצנועים מושכים ידיהם והגרגרין חוטפין ואוכלין (גמ' יומא לט.).

צריך אמונה בה' שנאמר, "מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רשע", (שמות כג ז). פסוקית הפתיחה קובע את נושא, כי שצריך להתנהג במדת האמת. פסוקית המרכז מתנהג במצב שטעות מצליח בדין בגלל איזה פלפול. פסוקית הסופי הוא הבטחה מהקדוש ברוך הוא, ששמים יתקן כל עוול כהובא ברש"י: כי לא אצדיק רשע: אין עליך להחזירו, כי אני לא אצדיקנו בדיני, אם יצא מידך זכאי, יש לי שלוחים הרבה להמיתו במיתה שנתחייב בה. 

בנוגע אמת לשמה, נראה שזה במצווה לדבוק בדרכי ה'. לכן, כשהוא אמת, גם אתה אמת, כשנאמר, "רב חסד ואמת", (שמות לד ו).עיקר של החשיבות של אמת בדת הוא נתפס על ידי רבי נחמן מברסלב בספר המידות:

א.א: מי שרוצה לדבק את עצמו בהשם יתברך עד שילך במחשבתו מהיכל אל היכל ויראה את ההיכלות בעיני השכל ישמור את עצמו מלומר שקר אפילו בטעות

ב.ב: על ידי אמת נתגלה יחודו בעולם

ב.ט: על ידי אמת בא הקץ

לע"נ אברם מכדל בן הירש לייב ז"ל, חברי טוב,  נלב"ע ד כסלו תשנ"ז

To read on Blogger click:

http://dyschreiber.blogspot.com/2013/11/vayaytsay-attachment-to-truth.html