דרשת עניין מרמה ממשיך בפרשה ויצאה. בזה יעקב בורח מפני זעמו
של עשו אחיו לביתו של לבן הדוד שלו. כשהגיע, הוא מסביר את מה שקרה ולבן אומר לו
באדיבות שהוא מוזמן להישאר בביתו חדש ימים. במהלך זמן זה יעקב רוע מצוין לצאן של
לבן. לבן מתרשם ואומר יעקב להציע שכר עבור שירותיו. "ויאהב יעקב את רחל ויאמר
אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה", (בראשית כט יח).
+DE+RIBERA.jpg) |
| יעקוב עם צאן לבן JOSÉ (AUCH JUSEPE) DE RIBERA |
"ויעבד יעקב ברחל שבע שנים . . . ויאמר יעקב אל לבן הבה
את אשתי כי מלאו ימי . . . ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה . . . ויהי בערב
ויקח את לאה בתו ויבא אתה אליו" (בראשית
כט כ כג). לאה הייתה אולי לבוש בבורקה כפי יעקב לא זיהה אותה. ויהי בבקר והנה הוא
לאה ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני", (בראשית
כט כה). לבן משיב בערמומיות, "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה".
לאחר מכן הוא מציעה בצורה חלקה, "מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת". לאחר
מכן חושף המניע האמיתי שלו, לבן מוסיף, "בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע
שנים אחרות" (שם כו כז ).
יעקב לאחר מכן משלם לבן בחזרה רמאות שלו. הקדוש ברוך הוא,
נותן יעקב סגולה רווחית - שבו הוא אינו שותף עם לבן. לבן ממשיך להרוויח מהיכולות
הטבעיות של יעקב. עם זאת, הוא הופך להיות קנאי מרווחי יעקב 'צבר באופן בלעדי
מהמתנה שלו מן השמים. הוא מביט רצון הרע של לבן וכאשר דעתו מוסחת, יעקב חומק לחזור
לארץ כנען.
רחל ולאה מסכימים בלב שלם עם הטריקים. ותען . . . העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו. הלוא נכריות
נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו. כי כל העשר אשר הציל אלקים מאבינו לנו
הוא ולבנינו", (בראשית לא יד טז).
עם גילוי לבן רודף אחרי יעקב. כשהם פוגשים לבן בצורה חלקה
שואל את יעקב למה הוא הסתיר את כוונותיו,
ואמר לו שאם הוא רוצה לעזוב, מומלץ לומר זאת. אם זה נעשה, הוא היה נותן לו מסיבת
פרידה נחמדה ונשקה את בנותיו וילדיו לשלום. לבן מוסיף כי יעקב באמת התנהג בטיפשות.
יעקב משיב כי הוא פחד שאם הוא עשה את מה שהציע לבן שהוא היה יגזל ממנו הכל. ויכוח
מתפתח לבן מאשש את הפחדים הגרועים ביותר של יעקב. הם עושים למעשה נפרדים לשלום.
הביטוי המשמש את החומש, "הסכלת עשו", (בראשית לא כח)
לאשמה של התנהגות מטופשת על ידי יעקב, מרמז למקור והנושא של ההרפתקה הזאת. הביטוי פשוטו
כמשמעו ", שעשית בטיפשות", אבל הוא יכול גם להיקרא כ, "היית טיפש
עם עשו". הרמז הוא שעשה רמאויות למכירה בזכויותיו של הבכור לא הייתה מתאימה.
אמת שיעקב היה הנכון ליסד השורה של כוהנים גדולים ועשו לא.
כמו כן נכון לקבור יעקב במערת מכפלה עם האבות אחרים ולא עשו. אלה הן הזכויות של
הבכור .פעולה הנכונה היה לדון במצב עם יצחק אביהם ולתת לו לקבל את ההחלטה הרשמית.
גם דיונים מוקדמים עם רבקה ועשיו היו אולי מועיל. ספק אם המכירה של עשו את בכורתו
ברגע של חולשה לקערה של עדשים הייתה מצליח בדין תורה, אם הוא אתגר אותו. בכל מקרה
אם זה היה רצונו של הקב"ה אז האירועים היה קשרה קשר לייעד יעקב כנולד ראשון.
מה שנותר הוא סוגיית המצב שראוי לשקר. התאמת ביטוי מהמשפט
המקובל אנגלי, ניתן להשתמש במרמה כמגן אך לא כחרב. אם צריך לשקר כדי להגן מפני גנב
או רוצח מותר. אבל למכור משהו בתואנות שווא יהפוך את העסקה שהוא מקח טעות. בענייני
כבוד מקובל לשקר כדי להימנע מבושה, אבל לא לשם התרברבות. בנוסף יש מצבים נדירים
שבו אפשר לספר שקר חסר משמעות לטובת אחרת כפי שהוא מובא בגמרא (כתובות טז: יז.): תנו
רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה, כלה כמות שהיא ,ובית הלל אומרים
כלה נאה וחסודה אמרו להן ב"ש לב"ה הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרי' לה
כלה נאה וחסודה והתורה אמרה "מדבר שקר תרחק" אמרו להם ב"ה
לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר
ישבחנו בעיניו מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות כי אתא רב
דימי אמר הכי משרו קמי כלתא במערבא לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן.
בנוגע כבוד וייעודו דתיות, פסק הקיצור שלחן ערוך (כט ט):
אין להתקוטט בשביל איזה מצוה כגון, להתפלל לפני התבה, או
לעלת לתורה וכדומה, כדמצינו בלחם הפנים, אף שהוא מצוה לאכלו, שנינו הצנועים מושכים
ידיהם והגרגרין חוטפין ואוכלין (גמ' יומא לט.).
צריך אמונה בה' שנאמר, "מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל
תהרג כי לא אצדיק רשע", (שמות כג ז). פסוקית הפתיחה קובע את נושא, כי שצריך
להתנהג במדת האמת. פסוקית המרכז מתנהג במצב שטעות מצליח בדין בגלל איזה פלפול.
פסוקית הסופי הוא הבטחה מהקדוש ברוך הוא, ששמים יתקן כל עוול כהובא ברש"י: כי
לא אצדיק רשע: אין עליך להחזירו, כי אני לא אצדיקנו בדיני, אם יצא מידך
זכאי, יש לי שלוחים הרבה להמיתו במיתה שנתחייב בה.
בנוגע אמת לשמה, נראה שזה במצווה לדבוק בדרכי ה'. לכן, כשהוא
אמת, גם אתה אמת, כשנאמר, "רב חסד ואמת", (שמות לד ו).עיקר של החשיבות
של אמת בדת הוא נתפס על ידי רבי נחמן מברסלב בספר המידות:
א.א: מי שרוצה לדבק את עצמו בהשם יתברך עד שילך במחשבתו
מהיכל אל היכל ויראה את ההיכלות בעיני השכל ישמור את עצמו מלומר שקר אפילו בטעות
ב.ב: על ידי אמת נתגלה יחודו בעולם
ב.ט: על ידי אמת בא הקץ
לע"נ אברם מכדל בן הירש לייב ז"ל, חברי טוב, נלב"ע ד כסלו תשנ"ז
To read on Blogger click:
No comments:
Post a Comment