הפרק הראשון (ויקרא ט) של פרשת שמיני של מתאר את הסמכתו של
אהרן להיות כהן גדול. הדבר אירע ביום השמיני של חנוכת המשכן. מבחינה סדר הזמן הוא
אחרי הסיפור בפרשה פקודי. אבל החומש זאת מפסקת כדי לתאר את הסוגים השונים של
קרבנות שחלקם לבוא כאשר הסיפור יתחדש. ההסמכה גם פועל במקביל לספור של הקרבנות
השבטיות בפרשה נשא (במדבר ז). כמות גדולה בחומש מעין לנושא זה, והוא מגיע להפחות להעלית
שבט לוי לעבודת קודש בפרשת בחעלתך (במדבר ח). בנקודה הזאות הסיפור ממשיך לכניסת
בני ישראל לארץ קודש.
שיאו של סיפורו של בית המקדש נראה את התקנתו של הכהן הגדול.
לאחר שאהרן מותקן קורבנות שונים שיוצע בהכנה להופעתו של קב"ה לעם, כמו שכתוב
בחומש, " כי היום יהוה נראה אליכם",
(ויקרא ט:ד).בטכס ההקרבה מספר בעלי החיים מובאים בשמו של אהרון הכהן הגדול ואחרים
שהוגשו בשם העם. חלקם שנשרפו כולו באש על המזבח. החומש דווקא מזכיר שוחט אותם, זרקת
הדם, ומתאר את הקצבות שלהם בפירוט.
עבודה הקרבנות עתים קרובים מבולבל. עם זאת, בהתבסס על צביון
והקשר זה הוא חלק משמח של אירוע מאוד שמח. אחרי הקורבנות מונחים על המזבח, אהרון
מרים את הידות ומברך את העם, " יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא
ה' פניו אליך וישם לך שלום". אז משה ואהרון יכנסו לאהל מועד ועם יציאתם משה
מברך את העם ואמר " ויהי נעם אדני אלהינו
עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו". בנקודה זאת את הכבוד ה' מופיעה
לעם. אש בא מלפניו ואוכל את הקורבנות. האנשים רואים את המחזה הזה ונופל על פניהם וירנו
בהתלהבות. המצב רוח הוא עליצות גמורה.
הקושי נשאר, כיצד להבין את הקורבנות. תנ"ך רואה ברור בם
התלהבות והוסיף באופן כללי לשמירת מצוות ובמקרה הזה באופן פרטי. במהלך חנוכת המקדש
על ידי שלמה המלך שהוא ספר בעליזות שהמזבח הרגיל היה קטן מדי כדי לקבל את הזבחים
וקורבנות אחרים שהובאו (מלכים א ח:סד).דילמה נמצאת בתהילים נא סתירה. הוא מסכם עם
העלה שיובא אע"פ אמר שקודם שהקב"ה לא חפץ קורבנות.
באמת הרצון לטכסי דם עבר. אנשים רבים מתקשים הפרק הרביעי של מס'
תמיד שהמפרט את הטבח של הקרנות. גם להתעמעם היבטים מסוימים של התהילה של לוחם.
הרבים מתקשים עם התלהבות בתהילים קי:ו,"ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ
רבה". במקום זאת הגישה הרווחת היא כי נצחון שמגיע מעל הר של פגרים לא ניתן לחגג.
מה שנותר הוא התרוממות רוח שמגיעה לאדם מדברים שאינם מטבעו קדושים.
יש דוגמה מחתונה. בדרך כלל מתחיל עם כיבוד קל של עוגה וסודה,
שמביאה קצת שמח, למרות שזה לא ממש קדוש. החופה עצמה קדוש ועוקבת ומוסיפה תשומת לב.
בסיומו של הטכס יש שירה שהוא באמת שמח. אז אנשים לשבת לארוחה, אלא רק לאכול את הפרפרות.
זה מרכך את השמחה. אז הזוג צעיר מכנס לאולם וריקודים מאוד שמחים פורצים. אחרי זה אנשים
חוזרים לשולחנות ולאכול את המנה העיקרית בזה רומם את החגיגה נוספת. בסיומה של
ארוחת ריקודים יתחדשו עם בני זוג, הוריהם, ורבנים. אורחים יבצעו כדי לבדר את בני
הזוג החדש. זה בשיא עליזות שזה מתרחשת.
יש דומה תהליך של העלאה בהלל. בתהילים קיג, הראשון נאמר
בלבד. תהילים 114, אשר עוקב אחר, לעתים קרובות מושרים. הרעיונות הכלולים בתהילים
הם קדושים אבל, הנגונים, בעוד נעימות לאיש, לא. עם זאת, הם מוסיפים יופי ועומק.
תהילים קטו מפוצל.החלק הראשונה נאמרת, אולם תשומת לב מוספת באמצעות חזרה על צורות דקדוקיות
וביטוים. "פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו",
וכו' נוספות הן, ישראל בטח ביהוה עזרם ומגנם הוא בית אהרן בטחו ביהוה עזרם ומגנם הוא".החלק השנייה לעתים קרובות מושרת
ומאוד קצבי. מקצב וחריזה אינם מקודשים בפני עצמם אבל אעפ"כ הם אמצעי לקדושה.
תהילים קיח אשר מסכם גדוש באמצעים ספרותיים.בזה את שיאו הוא הגיע עם שירה של
הפסוק, "אנא יהוה הושיעה נא אנא יהוה הצליחה נא". קב"ה כביכול נראה
לנו בעליזות של הפסוק הזה.
אנחנו לומדים מכל זה הוא שההתלהבות הדתית היא עליה בת צעד
אחר צעד. קדושה היא מעורבת עם דברים שהם רגילים או אולי אפילו וולגריים, אעל"כ
נותו שמחה לאדם. בסופו של האלוקים נראה לנו בפסגת הששון שלנו.
אזכור
הכבוד של תורמים ליד יוסף
אבי מורי פיליפ שרייבר, יוחנן הולצברג, אברהם שמרלר
לע"נ
סבא רב יואל לייב בן אליהו ז"ל, ה סיון תרצ"ט לתרומות והנצחות: 08/9791824
>>>>>>> ##### ^^^^^^^^ ##### <<<<<<<
Discussion
of revelation of heaven through joy
To read on Blogger click
http://dyschreiber.blogspot.com/2013/04/shmini-religious-rapture.html
To download Audio click: https://www.box.com/s/rkhaaug78l3pogcit6sy
No comments:
Post a Comment