Key Points: Mishpatim משפטים Statutes

 PARSHA

1. Elaboration of the ten commandments in stream of consciousness form.
2. Angel
3. Holy land
4. Angel
5. Celebration of the law
6. Moshe ascends the mountain

בבא קמא ז - ט: פלפולי תלמידי חכמים

 בס"ד

לאחר דיון בסוגי נזקי הרכוש. הגמרא דנה באמצעי החליפין המשמש לתשלום. תחילה נאמר (שמות כא, ל"ד) כי גורם הנזק חייב להחזיר. הטקסט משתמש במילה כֶּסֶף. התרגום הטהור ביותר של כֶּסֶף הוא מתכת כסף, אך בדרך כלל פירושו מזומן או ממון. המדרש מזכה את אברהם אבינו כאדם הראשון שהשתמש בכסף כאמצעי חליפין ואף באמצעות משקלים סטנדרטיים. השקל הוא המטבע של מדינת ישראל, והוא מוזכר לראשונה בספר בראשית. זה היה יחידת משקל, בסביבות 9.6 או 9.8 גרם. עם זאת, הכסף הוערך בזכות השימוש שלו בדברים כמו תכשיטים וכלי אכילה, ככזה הוא עדיין היה פריט חליפין. נראה שהשימוש בו כאן הוא כאמצעי החלפה.

מעט אחר כך (שם כב, ד) קובע החומש כי מי שגרם נזק חייב לשלם במיטב שדהו או פרדסו. במילים אחרות יבולים משמשים להסדרת החובה, שבמצב זה יהיה מעשה ברטר. מה שמהווה את ה"מֵיטַב" הוא נושא לוויכוח. רבי עקיבא, בעקבות הנוסח היסודי של התורה אומר שהוא הטוב ביותר בשדה המזיק. רבי ישמעאל, באמצעות מערכת של היגיון, טוען שזהו הטוב ביותר בתחומו של הניזוק. בנוסף מובא בָּרַיְתָא המנתח את הביטוי "ישלם, כסף יחזיר", ואמירת המילה ישיב (הוא יחזור), מיותר. יתירות זו נועדה ללמד שכל פריט ששווה כסף, לרבות סחורה נחותה, מהווה צורה תקפה של השבה.

לאחר מכן מנתחת הגמרא האם, "מֵיטַב שָׂדֵהוּ", עידית בארמית, חל על האיכות היחסית שדהו של האדם או אם זה אומר הערכות מקובלות. בארמית, חל על האיכות היחסית בתחומו של האדם או אם זה אומר הערכות מקובלות. שיך לכך יש כמה דיונים, לעתים קרובות משעשעים ומעניינים. האחד נוגע לאיכות הסחורה שניתן להשתמש בהן כדי לעמוד בהתחייבויות שונות. הוא מנתח גם את ההשפעה של שינויים עונתיים במחיר התוצרת על חישוב הסכום לתשלום. אחר דן בעדיפות בתשלום באמצעות גישה זו.

בשלב מסוים יורדת ההתמקדות בנושאים הבסיסיים. מה שנותר הוא דיון של תלמידים מושכלים בבית המדרש עם עבודות מאוחרות יותר המביאות ניתוח ומסקנות משפטיות. אמנם הגמרא לא אומרת את זה במפורש. אך נראה לי שכוונת החומש היא שיש לשלם פיצויים בהילך חוקי. אבל, בכלכלת חליפין נדרש המזיק להשתמש במיטב היבולים שלו כדי לשלם את ההתחייבות. אולם אם עומדת להיות בעיה באיסוף, ראוי לנפגע לקחת כל מה שהוא יכול ולסיים עם זה. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

יד יוסף # 418; בבא קמא ב: - ה. - אבות נזיקין

 בס"ד

תחילת גמרא בבא קמא עוסקת בנזקי רכוש. זה במידה רבה הסבר על שמות 21:25 עד 22:16 שהיא במידה רבה המקור לחלק הארי של החוקים הללו. הניתוח התלמודי לפעמים הוא תמציתי ומבהיר. עם זאת, במקרים אחרים, ההיגיון חמקמק ועלול להשאיר את הקורא חסר פניות נרגז.

המשנה הראשונה קובעת ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער. אין הבנה נראית לעין של המילה מבעה ורש"י מעיר שיתבאר בהמשך. תלמידים בדרך כלל מוצאים את זה מעצבן. בכל מקרה שור מתייחס לשור שנוגח, נושך, קת, רומס או עוסק בדרך כלל בפעילות אגרסיבית בלתי צפויה. חור מתייחס לחור בשטח ציבורי ובדרך כלל לכל מפגע ציבורי. יש ויכוח לגבי המשמעות של מבעה. דעה אחת היא שהכוונה היא לבעל חיים שאוכל במיוחד משדהו של מישהו אחר מלבד בעליה. אולם דעה שנייה היא שהיא מתייחסת לנזקים הנגרמים על ידי אדם לרבות בזמן שינה. אש כוללת גם חומרים נדיפים מסוכנים.

שור נגוח, חור מסוכן, שור רעב ואש תואמים את הנרטיב בחומש ומסבירים את מושג הנזקים במיוחד בימי קדם. הדעה שמבעה פירושה אדם יש לה בסיס בטקסט ובמושג הנזקים אם כי חלש. זה מופיע תדיר בדיון בגמרא ויכול להיות, לפחות בעיני, מבלבל, מעצבן ותמוה. עם זאת, אם ראשו של אדם נמצא בבית כנסת עם מספר אנשים שלומדים בו, ניתן בשלב מסוים להתייחס אליו בחיבה כדיון בין אלה הלומדים בקביעות את כתבי הקודש. זהו למעשה הסגנון התלמודי והוא אופייני.

לאחר מכן חוקרת הגמרא האם המשנה או החומש מיותרים בארבע הקטגוריות הללו. המסקנה היא שהם שונים מבחינה רעיונית ולכן יהיו להם כללים שונים, חלקם ייחודיים. זה נראה לי מובן מאליו אינטואיטיבית. אולם הגמרא משקיעה מילים רבות בבדיקה קפדנית אם ניתן לכסות קטגוריה כלשהי על ידי האחרות.

ר’ אושיעא לימד שיש שלושה עשר אבות נזק. הם ארבע הקטגוריות העיקריות המנויות במשנה, ארבעת הבתים וחמשת סוגי הנזק. ארבעת השוטרים הם: 1) האדם שמסכים לצפות במשהו כטובה ולא מקבל תשלום, 2) הלווה, 3) השומר בתשלום ו-4) השוכר. חמשת סוגי הנזק שחוייב לשלם בגין פגיעה באדם אחר הם: 1) ירידה בערך השוק של הניזוק אם היה עבד; 2) כאב; 3) הוצאות רפואיות; 4) חופשת מחלה; ו-5) מבוכה.

ר’ חייא מלמד שיש עשרים וארבעה אבות נזק. הם כוללים את שלוש עשרה של רבי אושעיא. אחד עשר הנותרים נלקחים מהנרטיב בחומש. זה כולל דברים כמו פיצויים שגנב צריך לשלם לקורבן, התעללות מינית וחילול חפצים קדושים. בחלק מהכתבות יש ויכוח האם התשלום הוא בגין נזקים או בעצם קנס.

Bava Kamma 7 - 9: Discussions among Wise Students

בס"ד

After a discussion of the types of property damages. The Gemara discusses the medium of exchange used for payment. It first states (Exodus 21:34) that the person who causes the damage must make restitution. The text uses the word כֶּסֶף. The purest translation of כֶּסֶף is silver, but it is commonly understood to mean cash or money. The Midrash credits Abraham our patriarch as being the first person to use silver as a medium of exchange and even using standard weights. The shekel is the currency for the State of Israel, and is first mentioned in the Book of Genesis. It was a unit of weight, around 9.6 or 9.8 grams (0.34 or 0.35 oz). However silver was valued for its use in things like jewelry and eating utensils, as such it was still a barter item. Its use here seems to be as a medium of exchange. 

A little later (Ibid 22:4) the Chumash states that the person who has caused damage must pay with the best of his field or orchard. In other words crops are being used to settle the obligation, which in this situation would be an act of bartar. What constitutes the “best” (מֵיטַב) is the subject of a debate. Rabbi Akiva, following the fundamental text of the Torah says that it is the best of the damager’s field. Rabbi Yishmael, using a system of logic, claims it is the best of the damagee’s field. In addition another source (a Beraisa בָּרַיְתָא‎) is brought analyzing the phrase, “will pay, money (כסף) he will return”, and saying the word, ישיב (he will return), is redundant. This redundancy is meant to teach that any item worth money, including an inferior commodity, constitutes a valid form of restitution. 

The Gemara then analyzes whether the “best of his field”, עידית in Aramaic, applies to the relative quality in the person's field or if it means generally accepted evaluations. Germane to this there are several discussions, often entertaining and interesting. One concerns the quality of goods that can be used to satisfy various obligations. It also analyzes the effect of seasonal variations in the price of produce on the calculation of the amount to be paid. Another discusses priority in payment using this approach.

At some point the focus on the basic issues is lost resulting in confusion about them. What remains is a discussion of informed students in the beis midrash with later works rendering a legal analysis and conclusion. It seems to me that the intent of the Chumash is that damages should be paid in legal tender. But, in a barter economy the damager is required to use his best crops to pay off the obligation. However if there is going to be a problem with collection, it behooves the injured party to take whatever he can and be done with it. The Gemara, though, does not say that, at least not explicitly. 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Bava Kamma 2b-5a: Fathers of Damages

 בס"ד

The beginning of Gemara Bava Kamma deals with property damages. It is largely an exposition on Exodus 21:25 to 22:16 which is largely the original source for the bulk of these laws. The Talmudic analysis at times is succinct and elucidating. At other times though, the logic is elusive and may leave the impartial reader exasperated.   

The first mishna states that there are four fathers, meaning broad categories of damages: the ox, hole, מבעה (maveh), and fire. There is no apparent understanding of the word maveh and Rashi comments that it will be explained later on. Students typically find this irritating. Anyway ox refers to an ox that gores, bites, butts, tramples or generally engages in unexpected aggressive activity. A hole refers to a hole in a public area and generally to any public hazard. There is a debate concerning what maveh means. One opinion is that it refers to an animal eating particularly from the field of someone other than its owner. However a second opinion is that it refers to damages caused by a human being including while sleeping. Fire also includes dangerous volatile  substances. 

A goring ox, a hazardous hole, a hungry ox, and a fire are consistent with the narrative in the Chumash and explain the concept of damages especially in ancient times. The opinion that maveh means man has a basis in the text and the concept of damages albeit a weak one. It frequently shows up in the discussion in the Gemara and can be, at least to me, confusing, irritating, and puzzling. However if a person’s head is in a synagogue with a number of people who study there, it can at some point be viewed affectionately as a discussion among those that regularly study the sacred texts. This in fact is the Talmudic style and is typical.

The Gemara then investigates whether the Mishna or the Chumash is being redundant in these four categories. The conclusion is that they are conceptually different therefore will have different rules, some of them unique. This seems to me to be intuitively obvious. However the Gemara spends many words painstakingly examining if any category can be covered by the others. 

Rabbi Oshaya taught that there are thirteen fathers of damage. They are the four primary categories enumerated in the mishna, the four bailees, and the five types of damage. The four bailees are: 1) The person who agrees to watch something as a favor and is not paid, 2) the borrower, 3) the paid guard, and 4) the renter. The five types of damage one is liable to pay for injuring another person are: 1) decrease in the injured party’s market value if he was a slave; 2) pain; 3) medical expenses; 4) sick leave; and 5) embarrassment.  

Rabbi Ḥiyya teaches that there are twenty-four fathers of damage. They include the thirteen of Rabbi Oshaya. The remaining eleven are culled from the narrative in the Chumash. This includes things like compensation a thief must pay to the victim, sexual abuse, and profanation of sacred articles. On some articles there is a debate as to whether the payment is for damages or in fact is a fine.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

What is Holiness?

 בס"ד

Probably the characteristic of holiness is the most basic idea in religion. But, what is it? God is considered by definition holy and the closer anything to Him is the more holy it is. Therefore anything that is dedicated or consecrated to God or a religious purpose is reckoned as holy. Conversely profane is the antithesis of holy and the further something is from God, the less holy it is. These would be things that are evil and stained by sin. Since God is perfect in goodness and righteousness, evil would be distant from Him. Sin is the violation of God’s will and the opposition to righteousness. 

 

This idea can be illustrated by a parable similar to the one by Maimonides in, “The Guide for the Perplexed”. In it there is a king in his palace. Some of his subjects have entered the inner chambers of his palace where they are close to the ruler, see him and speak to him. Others are in the capital city where they often come into contact with the king. Further away are those who live in the countryside and only see the king infrequently. Those furthest away live in the wilderness and on distant islands, where contact with the king is a rare act of grace. The king is a metaphor for the holy One, blessed be He. He is the embodiment and the source of all holiness. That which is most holy are the things closest to the King of the universe. The least holy is that which is most distant. 

An objection can be raised that since Hashem is everywhere then nothing is closer to Him than anything else. However, holiness is the habit of being of one mind with God. What is the mind of God? The mind of God speaks to us in the Tanakh particularly as recounted by the prophets. It is the habit of agreeing in God's judgment, hating what He hates, loving what He loves, and measuring everything by the standard of His Word. We become holy by clinging to God's ways as revealed in his holy word, the Bible. God calls each of us to mature in his plan for our lives by following the instructions found in sacred texts that are taught by talmedei chachamim.

 

It is a life of discipline, focus, and attention to matters of righteous living. Such dedication to God transforms our lives to God's glory rather than conforming to the vanities of the moment. This would include our thoughts, words, and actions. In addition there is sanctity of time for example the Jewish holidays, and sanctity of place for example the synagogue and Western Wall. We are called to be holy. This is acquired by Torah study, prayer, and keeping the mitzvahs. As we encounter Hashem in His holiness it is possible for us to see ourselves and the world as they truly are.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

מהי קדושה? # 417

 בס"ד

כנראה המאפיין של הקדושה הוא הרעיון הבסיסי ביותר בדת. אבל מה זה? אלוקים נחשב בהגדרה קדוש וככל שמשהו קרוב אליו יותר כך הוא קדוש יותר. לכן כל דבר שמוקדש לאלוקים או למטרה דתית נחשב כקדוש. לעומת זאת חולין הוא ההפך מקדוש וככל שמשהו רחוק יותר מה', כך הוא פחות קדוש. אלו יהיו דברים רעים ומוכתמים בחטא. מכיוון שה' מושלם בטוב ובצדק, הרוע יהיה רחוק ממנו. החטא הוא הפרה של רצון האל וההתנגדות לצדק.

אפשר להמחיש רעיון זה על ידי משל דומה לזה של הרמב"ם ב"מורה לנבוכים". יש בו מלך בארמונו. כמה מנתיניו נכנסו לחדרים הפנימיים של ארמונו שם הם קרובים לשליט, רואים אותו ומדברים איתו. אחרים נמצאים בעיר הבירה שם הם באים לעתים קרובות במגע עם המלך. רחוק יותר נמצאים אלה שגרים בכפר ורואים את המלך רק לעתים רחוקות. הרחוקים ביותר חיים במדבר ובאיים מרוחקים, שבהם המגע עם המלך הוא מעשה חסד נדיר. המלך הוא מטפורה לקדוש ברוך הוא. הוא ההתגלמות והמקור לכל הקדושה. מה שהכי קדוש הם הדברים הקרובים ביותר למלך היקום. הפחות קדוש הוא זה שהוא הכי רחוק.

ניתן להעלות קושי שמכיוון שה' נמצא בכל מקום אז שום דבר לא קרוב אליו יותר מכל דבר אחר. עם זאת, קדושה היא ההרגל להיות בנפש אחת עם אלוקים. מה דעתו של אלוקים? מוחו של אלוקים מדבר אלינו בתנ"ך, במיוחד כפי שסופר על ידי הנביאים. זהו ההרגל להסכים במשפטו של אלוקים, לשנוא את מה שהוא שונא, לאהוב את מה שהוא אוהב ולמדוד הכל לפי הסטנדרט של דברו. אנו הופכים לקדושים על ידי דבקות בדרכי אלוקים כפי שמתגלות בדבר הקדוש שלו, התנ"ך. אלוקים קורא לכל אחד מאתנו להתבגר בתוכניתו לחיינו על ידי ביצוע ההנחיות המצויות בטקסטים הקדושים הנלמדים על ידי תלמדי חכמים.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל גם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com