יתרו: מציאת עקרונות החיים

יתרו: מציאת עקרונות החיים

פרשת יתרו נקראים על שם חותן של משה רבנו. כששמע על הטביעה המצרית ים סוף ונצח ישראל במלחמה נגד עמלק, יתרו נוסעים לראות את משה וישראל שחנו בהר האלוקים, הר הסיני. כשהם נפגשים, משה מספר לו את התלאות של ישראל וכיצד ה 'הצילה אותם. יתרו מאושר ו מרומם: " עתה ידעתי, כי-גדול ה' מכל-האלקים:  כי בדבר, אשר זדו עליהם", (שמות יח:יא).

על הפסוק הנ"ל מביא רש"י מכילתא יתרו עבד כל אליל שקים, כביכול הוא היה מחפש רוחני. עם קריעת הים סוף משהוא ידע קודם הוא יודע יותר עכשיו. הפרושים מסבירה שיתרו ראו שיש כוח חזק של צדק בעולם הזה. באופן דווקא, כי בדיוק כמו המצרי זרק את בני ישראל לים סוף לכך שטבעו בים סוף. גם הם ניסו להרוג את ישראל, כביוכל, הראשון שנולד ה ', ה' הרגה את הבכורים שלהם. 

יתרו ראו את ידו של קב"ה בפעולות אלה והסיקו את המסקנה שכוחה של דת היה גדול מכוחות אחרים; אומרים כוחו של כסף, נשק, עורמה או יופי. רעיון זה בא לידי ביטוי באמרתו של רב יצחק הנפח בתלמוד, " אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי – אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי – אל תאמין, יגעתי ומצאתי – תאמין" (המגילה ו).

הפרשה ממשיכה שלמחרת יתרו אומרים משה בתפקידו כשופט במדינה. הוא הציע ביקורת ואמרה כי פעל לבדו משה הייתי רק עייף בעצמו, כמו גם את המדינה. לאחר מכן הוא הציע שדרגות של בתי משפט להתמנות. מי שמשרת צריך חיל, יראת האלוקים, אהבת האמת, ושנא בצע ולהתמקח. העניינים הגדולים והקשים ביותר היינו להיות מטופלים על ידי משה עצמו. הרעיונות הם שבחיפוש אחר ערכים חלק מאמיתות לא יהיה פופולרי או מכובד. בכל אופן הוא חייב לאמץ להחזיק בדעותיו. בנוסף, אדם צריך להיות מודע לתוצאות מעשיהם, גם אם הם רק במחשבה, גישה, מילים, או אמונה.

התמקדות במציאות ומיקוח יש נטייה מצטערת לאנשים לנקר ואזמל. בעיקרו של דבר אדם צריך רוצה מחיר הוגן ולא להרגיש טוב עם רווח שלא כדין. מיקוח עצמו פירושו לעתים קרובות צד אחד משפיל את ערכו של נכס ואת רצונם לכך. הצד השני מנסה להגזים הערך שלו. בנוסף יש כמות מסוימת של בילוי מפוקפק לשחק במשחקים. זה לא משא ומתן אמיתי או אמיתי חיפוש אחר אמת. במצבים משפטיים הוא בעייתי במיוחד שלפעמים תביעות מוגזמות תהיה האמינו. בחיפוש אחר ערכי האמת יכולה להיות מאוד עדינה ויהיה רק אם נמצאה אחד נחוש וממוקד ולא יימצא כפשרה מקרית בין קצוות מעוותים.

הפרשה אז ממשיכה במתן העשר הדברות. כהכנת משה אומר לעם לקדש את עצמם וכדי לנקות את הבגדים שלהם. הסיבה לכך היא גילוי מן השמים דורש הכנה פנימית וחיצונית. ההכנה הפנימית היא מסירות לאמונה. זהו היבט של דעות וגישה. ההיבט החיצוני הוא ממילים ובמעשים, שיכלול דברים כמו כללי התנהגות, היגוי, וניקיון.

עשרה דיברות אז מקבלים. כאן המושגים של יצור חי הפשטה הפכו מטושטש ומבלבל. בדיון על אחדותו של קב"ה אמר הרמב"ם הוא היודע, הוא ידוע, והוא הדעה עצמה (הל' יסודיות תורה ב:י). אפשר להגיד בהתגלות בהר הסיני בני ישראל היו משוחחים עם ידע וצדקות עצמם. מכאן אפשר להבין, שאם האיש יודע קב"ה כמו שהוא יודע האב או המורה, הוא יוכל להסיק את כל העשר דברות וכל התורה מהידע הזה לבד.

עשרה הדיברות עשרה סעיפים נפרדים בחומש, סתומות ופתוחות. שני הדיברות הראשונים הם סתומה אחת. אחרי הדיבור השלישי יש פתוחה, ביעילות ביצוע השלוש המצוות הראשונות לתוך יחידת מחולק אחד. היחידה השנייה מורכבת משבעת המצוותים שנותרו מופרדים בסתומות. עם זאת מה שהוא העריך כדיבור האחרון יש לו שני סתומות. שני הדיברות הראשונים, אני ה ' ולא יהיה, מנקודת המבט של תסדיר הוא יחידה אחת. הדיבור העשירי נגד קנאה מבחינת תסדיר הוא שתי יחידות נפרדות.

 

סך הכל של העשר דברות 142 מילים. החלק הראשון מכיל 51 מילים והוא ההקדמה שהקב"ה, שהוא מדבר, הוא זה המוציא ישראל ממצרים. הוא דורש עבודה בלעדיות ומקנא על זה. עם זאת, חסד גדול הוא הרחיב את אלה ששומרים על חוקיו. היא גם רומזת כי תמונות ממשות של כוחי לעיל הם פוגעים לשמים. מצוות זכירת יום השבת מכיל 42 מילים והוא בעצם עדות שהקב"ה ברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי.

כל הקטע הוא בעיקר גא בדרישה ענוה שהורים צריכים לכבד וטפלו בזקנתם. ששת החלקים האחרונים מכילים חמשת המצוותים האחרונים שלמשול התנהגות בין גברים. הוא מכיל רק 25 מילים ושלהם 15 עוסקים באיסור קנאה. הוא מרמז כאמור בשערי קדושה ע"י רבי החיים ויטאל, שיסוד האמונה והדרך להשתחרר מהשעבוד האישי שלנו הוא בדרך של השלמות של המדות.

לעילוי נשמת טויבע בת יואל לייב ז"ל                                                           לתרומות והנצחות: 08/9791824

Yisro - Finding the Living Principles

Parshas Yisro is named after Moshe rabenu's father in law. Upon hearing of the drowning of the Egyptian in the Red and Israel's victory in war over Amalek, Yisro travels to see Moshe and Israel who are camped at the mount of G-d, Mount Sinai. When they meet, Moshe recounts to him the travails of Israel and how Hashem rescued them. Yisro is overjoyed and exclaims, "Now I know that Hashem is greater than all other gods because that in which they were wanton about [came] upon them", (Shmos 18:11).

On the above verse Rashi brings a Mechilta that Yisro had had served every existing idol, so to speak he was a spiritual searcher. With the parting of the Red Sea insights that he had before became much stronger. The commentaries explain that Yisro saw that there was an intense power of justice in this world. Specifically that just as the Egyptian had thrown the sons of the Israelites into the Red Sea so to they were drowned in the Red Sea. Also as they had tried to kill Israel, so to speak, the first born of Hashem, Hashem had killed their first-borns. Yisro saw the hand of G-d in these actions and drew the conclusion that the power of religion was greater than other powers; say the power of money, weapons, guile or beauty. This idea is expressed in the adage of Rabbi Yitzchak the blacksmith in the Talmud, "If a man will say to you that he searched and did not find; don't believe it. He didn't search but found; don't believe it. If he says he searched and he found, believe it" (Megilla 6b).

The parsha continues that the next day Yisro say Moshe acting in his capacity as the nation's judge. He offered a critique saying that acting alone Moshe would only weary himself out as well as the nation. He then suggested that a hierarchy of courts be appointed. Those that serve should have courage, fear of G-d, love of the truth, and dislike bargains and bargaining. The largest and most difficult matters would be handled by Moshe himself. The ideas are that in a search for standards some of the truths one comes across will not be popular or respected. Never the less a person must have the courage of his convictions. In addition a person must be cognizant of the consequence of their actions even if they are only in thought, attitude, words, or belief.

Focusing on bargains and bargaining there is a sorry tendency for people to gouge and chisel. In essence a person should desire a fair price and not feel good about unjust gain. Bargaining itself often means one side degrading the value of an asset and their desire for it. The other side tries to exaggerate its value. In addition there is a certain amount of questionable recreation in simply playing games. It is not a true negotiation or a real search for truth. In legal situations it is particularly problematic in that sometimes exaggerated claims will be believed. In the search for values the truth may be extremely subtle and will only be found if one is determined and focused and will not be found as an incidental compromise between distorted extremes.

The parsha then continues with the giving of the Ten Commandments. As a preparation Moshe tells the people to sanctify themselves and to clean their clothes. This is because revelation from heaven requires both internal and external preparation. The internal preparation is dedication to the faith. This is an aspect of mentality and attitude. The external aspect is one of words and deeds, which would include things like etiquette, elocution, and cleanliness.

The Ten Commandments are then given. It is here that the concepts of a living being and an abstract concept become blurred and confusing. In discussing the unity of Hashem the Rambam states He is the knower, He is the known, and He is the knowledge itself (Hilchos Yesodei HaTorah 2:10). So to speak during the revelation on Mount Sinai the children of Israel were conversing with knowledge and morality itself. From this it is possible to understand that if one knows G-d like he knows his father or teacher, one may be able to derive the entire Ten Commandments and the entire Torah from this knowledge alone.

The Ten Commandments have ten distinct sections in the Chumash, stumos (סתומות) and p'suchos (פתומות). The first two commandments are a single stuma. After the third commandment there is a p'sucha, effectively making the first three commandments into one subdivided unit. The second unit is comprised of the remaining seven commandments separated by stumas. However what is reckoned as the last commandment has two sections (stumas). The first two commandments, I am the Hashem your G-d and Thou shalt have no others gods before me, from the stand point of format are one unit. The tenth commandment against envy from a format standpoint is two separate units.

There are a total of 142 words in the Ten Commandments. The first section contains 51 words and is an introduction that the G-d, who is speaking, is the one took Israel out of Egypt. He demands exclusive worship and is jealous about it. However, great kindness is extended to those who keep his laws. It also intimates that physical depictions of the power above are offensive to heaven. The mitzvah of remembering the Shabbos day contains 42 words and is basically a testimony that G-d created the world in six days and rested on the seventh.

The entire passage is fundamentally a proud one with a humble demand that parents must be respected and cared for in their old age. The last six sections contain the last five commandments which govern conduct between men. It contains only 25 words of which 15 deal with the prohibition against envy. This hints as stated in The Gates of Holiness by Rabbi Chaim Vital, that the foundation of faith and the path out of our own personal bondage is by way of perfection of the character.

------------------------------------------

 אנכי יהוה אלקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים:  לא-יהיה לך אלקים אחרים, על-פני. לא-תעשה לך פסל, וכל-תמונה, אשר בשמים ממעל, ואשר בארץ מתחת--ואשר במים, מתחת לארץ.   לא-תשתחוה להם, ולא תעבדם:  כי אנכי יהוה אלקיך, אל קנא--פקד עון אבת על-בנים על-שלשים ועל-רבעים, לשנאי.   ועשה חסד, לאלפים--לאהבי, ולשמרי מצותי.                       לא תשא את-שם-יהוה אלקיך, לשוא:  כי לא ינקה יהוה, את אשר-ישא את-שמו לשוא.

 זכור את-יום השבת, לקדש.   ששת ימים תעבד, ועשית כל-מלאכתך.   ויום, השביעי--שבת, ליהוה אלקיך:  לא-תעשה כל-מלאכה אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך, וגרך, אשר בשעריך.   כי ששת-ימים עשה יהוה את-השמים ואת-הארץ, את-הים ואת-כל-אשר-בם, וינח, ביום השביעי; על-כן, ברך יהוה את-יום השבת--ויקדשהו.       כבד את-אביך, ואת-אמך--למען, יארכון ימיך, על האדמה, אשר-יהוה אלקיך נתן לך.    לא תרצח,                      לא תנאף;                 לא תגנב,                 לא-תענה ברעך עד שקר.                        לא תחמד, בית רעך;           לא-תחמד אשת רעך, ועבדו ואמתו ושורו וחמרו, וכל, אשר לרעך. 

To view on YouTube click:         http://youtu.be/3geeFjnA2rU           

Discussion of finding the G-d that is the knower, the known, and the knowledge

In memory of Toyba bas Yoel Leib, Yarzeit 25 Shvat      

For donations and dedications phone 08-979 1824

Analysis of the Israel Elections

Letter to my friend in America about the recent Israeli Elections

Dear Steve,

The dust has not settled yet from the Israeli elections. The next step is to put together a ruling coalition, that means a majority of the 120 mandates in the Knesset. 

Many are predicting it will Netanyahu and the Likud (31 Mandates), Yair Lapid with 19, and "Bayit HaYehudi (religious nationalists, leader Naftali Bennet) with 12; forming a total of 62. However, because Knesset members of a given party may vote against the coalition on a specific issue, they probably will need to add a junior partner. 

There is a possibility that if Netanyahu's negotiations with Lapid are successful, which they probably will be, he will pursue bringing Labor into the coalition rather than the religious nationalists. This, however, may not sit well with his own party and may pave the way for a short reign. I don't think he will do it though.

I don't see the Heredi parties (United Torah Judaism aka Agudas Yisrael and Shas) playing a meaningful role. Most likely though, the head of Aguda, Ya'akov Litzman, will still be an effective lobbyist. 

It's going to take days or maybe even weeks for things to fall into place. I myself voted for Aguda and they did in fact do quite well winning 7 seats. Unfortunately I have serious objections to Heredi Ashkenazi social conduct and education. Consequently I don't object to them being out of power at least for the time being.

One of the key points of Lapid was the need for housing and a professional residential rental market in Israel. With that I'm with him 100%. Concerning the Arabs he was sprouting the conventional leftist line. I tend to believe that even though he may kind of believe what he was saying, it will turn out to be firing empty canons of rhetoric. Very few Jews particularly in Israel are in touch even remotely with the Arab mentality and point of view. The only one I've seen is Kach and they are on the fringe. 

Netanyahu does have a relationship with Rabbi Adin Steinsaltz. I do think that the Jewish presence should be expanded at sacred shrines like the Temple Mount, the burial place of the patriarchs in Hevron, Rachel's tomb in Bethlehem, and Joseph's tomb in Shchem (Nablus). 

I am somewhat optimistic about a Netanyahu, Lapid, Bennet triumvirate. While there are huge differences between them, I think there is going to be a rational discussion and that a reasonable path will prevail. It's quite possible that these three will be running the country for the next 15 to 20 years. This is the first time I've felt somewhat good about the Israeli elections since Menachem Begin. However time will tell.

Take care,

David Yoseph

פרשת בשלח - מלחמות ה'

בפרשה בשלח בני ישראל עוזבים את מצרים ונכנסים למדבר סיני. זה מתחיל במתקפה הסופית של המצרים וקריעתו המופלאה של ים - סוף בה ישראל עברים ומצרים טבעו. זה ממשיך עם המתקת מים מרים, מן יורד גשם יורד משמים ומים מן הסלע; הרבה נסים. הוא מסתכם עם תבוסתו של עמלק במלחמה באמצעים טבעיים.

החומש מסביר שכאשר ישראל יצאו ממצרים לארץ הקודש, ה 'לא נתן להם לקחת את המסלול הישיר והקצר לאורך חוף הים התיכון. זה היה המסלול אשר נבחר על ידי אברהם כאשר ההלך למצרים בתקופת הרעב בימיו, ונבחר על ידי האחים של יוסף בימי הרעב בימיהם. במקום זאת בני ישראל נסעו מאה קילומטרים לכיוון הדרום ובכלל חצו את הים סוף שלא לצורך. הסיבה שניתנה לדרך יוצאת דופן זה היא, אם אפשר לומר, שהאלוקים היה מודאג מכך שכאשר ישראל ראתה מלחמה הם יחזרו למצרים. הפסוק מזכיר גם שבני ישראל יצאו ממצרים חמושה רומזים למלחמות הבאות.

שם משמואל מביא דיון במכילתא, הדומה ידי הכלי יקר. רב יהושע לוקח את העמדה כי ישראל צריכה לחוות את קריעת הים סוף כדי שיהיו להם די האמונה באלוקים ולמעשה לאמין לנבואתו של משה רבנו. זה היה כדי שהם יקבלו את התורה בהר הסיני. רב אליעזר יותר של פחות לוקח התפקיד שאת הרפתקאותיו במדבר היו צורך בכך שהעם היהודי הייתי לנו ביטחון במלחמה כדי שלא לברוח חזרה למצרים. הרעיון הוא שאם הם ינסו לחזור למצרה שהם חזרו בדרך העוקפת שהם כעת. על תגובות זה הרמב"ן שאם הגולה נראית קרובה קיים נטייה לחזור לשם. בנוסף על הקשיים ניצבת בפני העם המטוהר. בגלל הניסויים במדבר האומה קבלה ביטחון כי באמצעות דבקות באמונה, הם ינצחו במלחמה. נושא זה בא לידי ביטוי בתהילים מ"ה, ה',

             כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם :

 זה משקף את סיפורה של מלחמת עמלק. המשנה מסביר כי כאשר לבם של ישראל היה לשמים שהם נצחו אבל כשלא, הם כשלו.  יש רמזים ומחקרים של מושגים אלה בסיפור ו' ב" שבחי הבעל שם הטוב "(שבחי הבש"ט ). בזה הבעש"ט נופל עם כנופיה של שודדים. הם אומרים לו שהם יכולים להראות לו את הדרך לארץ ישראל. זה מסלול של מערות ומעברים תת קרקעיים. כאשר הבעש"ט מלווה אותם הוא פוגש בחרב לוהטת מסתובבת, אשר גורמת לו לחזור על עקבותיו. בדרך חזרה הוא פוגש צפרדע ענקית במדבר. הצפרדע מסבירה שהוא היה תלמיד חכם שבייש את מצוות נטילת ידים ואז הלך לגמרי מחוץ לדרך הטוב. כתוצאה מכך זה היה העונש שלו.כשהוא הודה בחטאו לבעל שם הטוב, התלמיד חכם נסלח והוא עלה לעולם הבא.

 הפסוק הראשון בפרשה זו בא ללמד אותנו שמלחמת עמלק היא בכל דור ומניחה הרבה תחפושות. לפעמים זה עם פצצות וכדורים. בפעמים אחרות הוא פשוט נשק אוזן קשבת. לא בטוח שהמלחמה היא קשה יותר. יש נטייה כאשר הוא מתמודד עם חרב מתנדנדת או עוגמת נפש גולמית לברוח לחיים פחות מפרכים בגלות. עם זאת, אם היינו עדים לקריעת ה' את ים סוף, שמיעת קולו על הר סיני, ויש לי את כל עמלק הביס המוכן בקרב אחד, אזי לפנינו את האמונה וחוכמה לנצח במלחמות ה '.

לעילוי נשמת אהרון בן יוסף ז"ל

לתרומות והנצחות: 08/9791824

BeShalach - The Wars of Hashem

In parshas BeShalach the children of Israel leave Egypt and enter the Sinai Desert. It starts with the final attack of the Egyptians and the miraculous parting of the Red Sea and in which Israel passed through and Egypt drowned.  It continues with the sweetening of bitter water, manna raining down from heaven, and water from a rock; also miracles. It concludes with the defeat of Amalek in war by natural means.

The Chumash explains that when Israel left Egypt for the Holy Land, G-d did not let them take the short direct route along the Mediterranean coast. This was the route taken by Avraham to Egypt during the famine in his days and taken by the brothers of Yosef during the famine in their days. Rather the children of Israel traveled hundreds of miles to the south including unnecessarily traversing the Red Sea. The reason given for this unusual path is, if it's possible to say, that G-d was concerned that when Israel saw war they would return to Egypt. The pasuk also mentions that the children of Israel left Egypt armed hinting of wars to come.

The Shem MiShmuel brings a debate in the Mechilta, which is paralled by the Clee Yakar. Rabbi Yehoshua takes the position that Israel needed to experience the parting of the Red Sea so they would have the necessary faith in G-d and in fact believe the prophesy of Moshe rabenu. This was in order for them to accept the Torah on Mount Sinai. Rabbi Eliezer more of less takes the position that the adventures in the desert were needed so that the Jewish people would have confidence in war so they would not flee back to Egypt. The idea is that if they attempted to return to Egypt they would retrace the circuitous path they were currently on. On this the Ramban comments that if the diaspora seems close there is a tendency to return there. In addition the hardships faced by the people purified them. Because of the trials in the desert the nation gained confidence that through adherence to the faith, they would prevail in war. This theme is expressed in Psalm 44:4:

                כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם:

For not by their sword did they inherit the land, neither did their arm save them, but Your right hand and Your arm and the light of Your countenance, for You favored them.

This mirrors the story of the war against Amalek. The Mishna explains that when the hearts of Israel were towards heaven they prevailed but when not, they faltered.

There are hints and explorations of these concepts in the sixth tale in "Praises of the Baal Shem Tov" (שבחי הבש"ט ). In it the Baal Shem Tov falls in with a gang of robbers. They tell him that they can show him the way to the land of Israel. It is a route of caves and underground passages. When the Besht accompanies them he encounters a swinging fiery sword, which causes him to turn back. On the return journey he encounters a giant frog in a desert. The frog explains that he was a religious scholar who disgraced the mitzvah of washing the hands then entirely went off the path. Consequently this was his punishment. When he confessed his sin to the Baal Shem Tov, the scholar was forgiven and he ascended to the world to come.

The first verse of this parsha comes to teach us that the war against Amalek is in every generation and assumes many guises. Sometimes it is with bombs and bullets. Other times the weapon is simply a sympathetic ear. It is not certain which war is the more difficult. There is a tendency when faced with a swinging sword or gross aggravation to flee to a less taxing life in the exile. However if we have witnessed the parting of the Red Sea, heard the voice on Mount Sinai, and have all ready defeated Amalek in one battle, we then have the faith and wisdom to prevail in the wars of Hashem.

>>>>>>>>> ^^^^^^^^^^^^^ <<<<<<<<<<

To view on YouTube click:         http://youtu.be/KuwyrZkGjSg

A discussion of how the parting of the Red Sea and other experiences in the desert prepared the Jewish people to accept the Torah and to fight the wars of Hashem

To download Audio click:  https://www.box.com/s/puqj7s9p2xg57usgdsy0

פר' בא - הכרה בכוחות המהוה

בפרשת בא קב"ה אומר למשה שהוא הכביד את לבו של פרעה, ולכן הוא צריך לדרוש את שחרורו של בני ישראל. מטרה, אם כי, אין בכך לקבל בחירותם, אלא הוא לעורר סירוב מפרעה ובכך להביא מכה נוספת על מצרים. הםפור ממשיך בהסברו של הקב"ה להתנהגות בלתי צפויה כזה, במיוחד כך שהעם יהיה לספר את הסיפור הזה לילדיהם ונכדיהם. הכוונה היא בכך ש" וידעתם כי אני ה' אלקיכם" (שמות י:ב).

 

הפסוק הזה חוזר על עצמו פעמים נוספות בחומש. הוא אמר ראשון כאשר מחאה משה ל אכזריות מפרעה שהיא תוצאה של הבקשה שאיסרא לקבל זמן כדי לחגוג פסטיבל דתי (שמות ו:ז). הקב"ה משיב כי הוא משחרר אותם מסבלם בצדק ובכוח רב. בנוסף הוא עושה אותם לעמו ו עושה את עצמו להיות האלוקים שלהם. לפחות חלק מזה הוא כדי שידעו "אני ה' אלקיך".

הביטוי הזה הוא גם אמר בחיבור עם הקב"ה מעניק לישראל את המן לאכול במדבר (שמות יב:טז) ומספר הפעמים בנביאים. הוא משמש פעמים רבות בספר יחזקאל, ובם חזונו של עמק העצמות היבשות.המעניין יחזקאל מכיל את אחד מהתיאורים הברורים של קב"ה על כסאו, פמלייתו, והמנגנון שבאמצעותו הוא מנהל את העולם.

החוט המקשר בין כולם הוא הכרה באלוקים בעולם הזה. כביכול קב"ה אמר "הנה אנוכי, זה שבו אתה יכול למצוא אותי". הוא אומר את זה למשה. הוא אומר את זה לעם ישראל. הוא אומר את זה לאדם שקורא את התנ"ך. הרבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (סעיף א חלק עז) מבטא את הרעיון במונחים מאוד פיוטיים. הוא אמר "ואל יהיה וחוק בעיניך הראות ושמי עניינים אלקיי״ם נכבדים בעולם הזה התחתון כשיהיו רחומוים ההם נכונים לקבל אותם וזרו שרש האמונה ושרש המרי" 

קב"ה כביכול הוא בתקשורת המתמדת עם היצירה שלו ובמיוחד עם העם היהודי. הבעיה היא שאנחנו לא מכירים באלוקים גם כשהוא מדבר איתנו. תנ"ך הוא נותן לנו מקומות שבם אפשר לראות אותו. ה' הוא מוחשי בהשפלה וההרס של הרשעים, כמו גם את גאולתו של הצדיק. הוא יכול להימצא בביצועו של צדק ובעצמה גדול, כמו גם את הפעילות היומיומית של לקיחת הלחם היומי שלנו. לפעמים קב"ה מתנהג בישירות פעמים אחרות דרך אמצעות כמו טבע או ההתנהגות של יצורי חיים.

לעולם אדם חייב להיות דרוך לראות את נוכחותם של הכוחות המהוה. הפרשה מסתיימת במצוות של פסח ותפילין. אלה מספקים רמז לשביל צורך להכיר את הבורא. הרעיונות שהובעו הם את החשיבות של שמירת דת ודווקא עדויות. צריך להיות עניו, חכם, וזריז. אדם צריך להיות מודע ליציאת מצרים ובמיוחד המכה בכורות. בנוסף המקום הטוב ביותר להיות ניחן בתפיסה מיוחדת הוא ארץ ישראל

Parshas Bo: Recognizing the Powers that Be

In Parshas Bo G-d tells Moshe that He has hardened Pharaoh's heart, therefore he should demand the release of the children of Israel. The object, though, is not to gain their freedom, rather it is to elicit a refusal from Pharaoh and thereby bring another plague on Egypt. The passage continues with G-d's explanation for such unexpected behavior, specifically so that the nation will recount this story to their children and grandchildren. The purpose being so that "all of you will know that I am Hashem your G-d (וידעתם כי אני ה' אלקיכם) (Shmos 10:2).

This phrase is repeated another two times in the Chumash. It is first said when Moshe objects to the harsh treatment by Pharaoh which is a result of the request that that Israel receive time off to celebrate a religious festival (Shmos 6:7). G-d replies that He is liberating them from their suffering with justice and great power. In addition He is making them His nation and making Himself their G-d. At least part of this is so that they will know the "I am Hashem your G-d".

The phrase is also said in connection with G-d giving Israel the manna to eat in the desert (Shmos 16:12) and a number of times in the Prophets. It is used many times in the book of Yechezkel, among them his vision of the valley of the dry bones. Interestingly Yechezkel contains one of the clearest descriptions of G-d on His throne, His entourage, and the mechanism by which he runs the world.

The common thread in all of these is recognition of G-d in this world. So to speak G-d is saying, "Here I am, this is where you can find Me". He is saying it to Moshe. He is saying it to the nation of Israel. He is saying it to the person reading the Tanach. Rabbi Yehuda HaLevi in the Kuzari (part 1 paragraph 77) expresses the idea in very poetic terms. He states that one should not consider it improbable that there are G-dly traces in this lower world. However, one must be primed to accept them. He adds that this is the root of both faith and denial.

So to speak G-d is in constant communication with his creation and particularly with the Jewish people. The problem is that we do not recognize G-d even when he is talking to us. The Tanach is giving us places where He can be seen. Hashem is perceptible in the humiliation and destruction of the wicked as well as the redemption of the righteous. He can be found in the execution of justice and in great might as well as the mundane activity of harvesting our daily bread. Sometimes G-d acts directly other times through agencies like nature or the behavior of living creatures.  

Never the less a person must be primed to see the presence of the Powers that Be. The parsha concludes with the mitzvahs of Pesach and tefillin. These provide a hint of the path needed to recognize the Creator. The ideas conveyed are the importance of religious observance including ritual testimonies. One should be humble, wise, and energetic. A person should be mindful of the exodus from Egypt and specifically the sleighing of the first born. In addition the best place to be graced with special perception is the land of Israel.