Bereshis 3:6 - The Appeal of Evil

 בס"ד

The book of Genesis describes the fall of man. It starts when G-d tells Adam that he may eat any plant in the Garden of Eden except for the tree of knowledge of good and evil and warns him that he will die a death if he does (see Genesis 2:17). Concerning the tree itself, when Eve considers eating from it, the Chumash describes the fruit as being good to eat and attractive to the eyes. There was a contemplative component also, in that is described as נֶחְמָד. The word is generally understood as "desirable". A variant is חָמוּד which is a diminutive that is often applied to children (see Genesis 3:6).

The effect on Adam and Eve of eating from the tree of knowledge of good and evil is the immediate perception that they are naked, therefore they make clothes. This is in contrast to the absence of shame of their bodies before eating the forbidden fruit.

Previously the seduction of Eve into evil by the snake is described. The snake is described as being עָרוּם. The word is often translated as clever meaning he was smart but not greatly wise. It also has connotations of being deceptive and manipulative. He opens up a conversation with her about the tree, lies to her that she will not die as a consequence of eating from the tree, and on the contrary she will be a goddess if she does. 

This passage describes the various components of evil. Just like the fruit of the tree of good and evil was edible and in the middle of the garden, so too it is possible to do evil and the opportunity is freely available. On top of that it is attractive. The Chumash uses the word תַאֲוָה which frequently means lust. The hint here is that some physical pleasure is to be obtained through the medium of evil. 

The idea of embarking on this adventure is described as נֶחְמָד. It's often understood as desirable. The word also means envious and has erotic connotations. A variant of it is חָמוּד meaning cute. It is here that the slippery path into evil begins to appear. Cute is a diminutive. Babies are cute, puppies are cute, hamsters are cute. How could they hurt a soul even if we tease them.  Similarly how could this kind, loving, benevolent grandfather bring war, pestilence, and famine on the world because human beings are ignoring Him and not behaving to his liking? Not only that the thought of violating a mitzvah of the Torah often evokes laughter and is seen as inconsequential. A person's fantasies are often a playground for nonsense. As a result things like flattery, fornication, vanity, robbery, vandalism, and generally going wild initially sound like nothing but harmless fun. Sometimes people do get away with it. More often a predictable hard knock is in the offing.

The test of Eve and Adam was not a severe one. The flattery of the snake should have been rejected. Eve could have told the snake she wasn't interested in this type of thing, lectured him a bit on the power of the Almighty, and teased him saying that he may even get scolded for this shenanigan.

 

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

סוכות - יהיה נעים להיזכר אפילו בזה # 352

 בס"ד

סוכות משויך למלחמה האחרונה של האנושות. המקור הוא הפרק האחרון (יד) בספר זכריה הנביא, שהוא ההפטרה ליום הראשון של סוכות. היא מתארת מלחמה פּוּרעָנִי בה כל אומות המלחמה צועדות נגד ירושלים. באופן מוזר מוזכר יהודה כאחת האומות שתוקפות את ירושלים. כולם מפסידים כי הקב"ה מכה אותם במגפה איומה. אולם אלו שישרדו את הקטל הזה יעלו לרגל שנתי לירושלים כדי לחג את חג הסוכות (ראו פסוק טז). רעיונות דומים באים לידי ביטוי בקריאת הנביאים יחזקאל לח יח - לט טז לשבת חול המועד. הסיפורים אכן מסתיימים בשמחה בכך שהניצולים אוספים עושר חומרי עצום וספוגים באמונה רבה.

השאלה היא מדוע יש לחבר את סוכות למלחמה המהווה מבשר לעידן המשיח. אפשר ללקט רעיונות מהנוהגים של החג. מצווה עיקרית שלה היא לשהות בסוכה במשך שבעה ימים כזכר המקלטים בהם חיו בני ישראל כשהיו במדבר, לאחר שעזבו את מצרים, בדרך לארץ המובטחת. סוכה היא דירה זמנית. הגג חייב להיות דקיק מספיק בכדי להכניס את הגשם. זה בעצם צְרִיף עֲלוּב קטן. אף על פי כן היהודים מקשטים אותם, אוכלים בהם ומזמינים אורחים במיוחד. החג הוא שמח מאוד עם הרבה מסיבות והוא מקבל את הכינוי "יום שמחתנו".

לאחר ששהה שבוע בבקתה זו, היהודים נכנסים לבתיהם לחג שְמִינִי עֲצֶרֶת. פירושו מסיבה חגיגית ביום השמיני. ההלכה היא לערוך שבע תהלוכות מעגליות. בפועל מדובר בשירה וריקודים נמרצים שנמשכים שעות. מקובל בישיבות להפריש חצי שעה לכל הקפה. מזנון מוגדר לרוב עם משקאות חריפים בשפע. נושא נוסף הוא השלמה והפעלה מחדש של המחזור השנתי של קריאת חמשת ספרי משה. זה נחשב לכבוד רב לבצע את הברכות על הקריאה האחרונה או הקריאה הראשונה, בין היתר בהצטיינות.

מצווה בולטת נוספת של סוכות היא לנפנף בארבעת המינים. הראשון הוא אֶתְרוֹג. זהו הפרשנות התלמודית לביטוי פרי עץ הדר. הדר פירושו לעיתים קרובות נהדר אך פירושו גם הדר כמו תפוז או אשכולית. בין הרעיונות הוא שהוא מזין וטעים. השני הוא ענף דקלים בגלל המתיקות הגדולה של התמרים. השלישי הוא ההדס הבולט בניחוחו הנעים. הרביעית היא ערבה מכיוון שהיא דורשת הרבה מים. הנושא הכללי הוא להתפאר בגדולתה של ארץ ישראל. כביכול להצהיר תסתכל על הצמחים הגדולים האלה וגם זה עשיר במים.

זה מביא אותנו לנושא השלישי של סוכות שהוא מים וגשם. בישראל האביב והקיץ יבשים. יורד גשם רק בסתיו ובחורף, שמתחיל בסוכות. המסורת היא שבסוכות הקדוש ברוך הוא שופט את העולם בנוגע לגשם, ובקריאת זכריה נאמר שלאומות שלא יתנערו מחובתם לחגוג את חג הסוכות לא יהיה גשם. גשם הוא גם סמל ללימוד תורה. בדיוק כמו שהגוף צמא למים, הנשמה צמאה לדבר האלוקים.

המסר של סוכות כפי שהוא חל על מלחמת גוג ומגוג הוא שהימים שאנו חיים בהם עכשיו יהיו כמו צריף בהשוואה לימים שלאחר הגאולה. שפע העניים של מחר יעלה בהרבה על זה של העשירים ביותר בימינו. בנוסף, אנשים יהיו הרבה יותר חכמים עד שאפילו המשכילים ביותר של ימינו נראה אנאלפביתים בהשוואה. והכי חשוב הידע והדבקות הדתיים יהיו גדולים מאוד והאידיאלים שלו יתממשו. הגנבים והבריונים המעטים שקיימים יתוקנו מייד. לאנשים יהיו משפחות מאושרות עם הנפש התאומה שהם אוהבים. כולם יהיו אדיבים ויקבלו החלטות טובות. ההחמרה והטיפשות שמשגעים אותנו וחולים יהיו נחלת העבר. סכסוכים כולל סכסוכים בין עמים ייפתרו על ידי שופטים חכמים וצדיקים. מלחמה לא תהיה. אנשים יסתכלו על המלחמה האחרונה והנוראה ביותר ויגידו שהיא נעלמה, וכך גם האנשים הרעים שהפכו את העולם למקום מרושע. תן לנו לשמוח!

מאחלת לקוראי חורף בריא

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

ראש השנה - בהלה בשנת אפס # 351

 בס"ד

בראש השנה אנו חוגגים יום הולדת לעולם. זה נאמר מספר פעמים בתפילות בליווי השמעת שופר. השנה הוא מציין 5781 שנה. כשחקרתי כיצד קיבלנו את המספר הזה, הופתעתי לגלות שזה לא מסורת שמקורו של אדם האדם הראשון ששמור על ידי היהודים. במקום זאת זה פחות או יותר פופולרי על ידי הרמב"ם שרצה לקבוע כמה שנים לאחר בריאת העולם נכתב ספרו "משנה תורה". לשם כך הוא ערך חישוב המבוסס על אירועים בהיסטוריה היהודית. זה היה זהה לחישוב בספר סדר עולם רבה של החכם התלמודי יוסי בן חלפתא. יצירה אחרת סדר עולם זוטה מחשיב את העולם כמבוגר ב -578 שנים.

הנוצרים עשו כמה חישובים. העיקרית הייתה של הבישוף ג'יימס אושר, שמחשיב את העולם מבוגר מזה של היהודים ב -243 שנים. כמה חישובים יוונים ורומיים היו אומרים שהעולם צעיר ב -485 שנים. הבבלים הקדומים אומרים שהעולם בן 245,000 שנה. המצרים הקדמונים אומרים בן 45,000 שנה. הסינים קרובים עם 41,000 שנה. לפני 1500 שנה בהודו קבעו את גיל כדור הארץ ל -4.3 מיליארד שנה. המדענים באנגליה לפני 200 שנה היו משוכנעים שהעולם בן 100 מיליון שנה. ההערכה העתיקה ביותר היא של בני המאיה באמריקה בגיל 24 טריליון שנה. כיום מדענים מציבים את עידן היקום על 15 מיליארד שנה, אך הם ממשיכים להסתפק בחישובים עקב שיפורים בציוד, במיוחד בטלסקופים.

יש גם דיון מתי צריך להתחיל את לוח השנה. נראה לי שהעמדה היהודית ההגיונית צריכה להיות כאשר אדם הוצב בגן עדן או אולי כאשר נוצרה חוה. קודקס יודאיקה מאת הרב מאטיס קנטור (אורתודוכסי) נותן את היום הראשון לבריאה בתאריך 25 באלול, אך השנה עשויה להיות -1, 0 או 1, כאשר אדם וחוה נוצרו ב -א בתשרי. המדענים של ימינו מתחילים במפץ גדול שהביא את היקום כפי שאנו מכירים אותו. בנוגע לאדם הם אומרים, "בעוד אבותינו קיימים כשש מיליון שנה, הצורה המודרנית של בני האדם התפתחה רק לפני כ- 200,000 שנה. ציוויליזאַציע כפי שאנו מכירים היא בת כ- 6,000 שנה בלבד", ראה:   https://www.universetoday.com/38125/how-long-have-humans-been-on-earth/

בסופו של דבר מבחינות מסוימות זה קרוב מאוד לרמב"ם.

מאחלת לקוראי שנה נוספת של אושר וחיים

לשנה טובה תכתבו ותחתמו

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Sukkot - It will be Pleasant to Remember even This

 בס"ד

Succos is associated with humanity's last war. The source is the last chapter (14) in the book of the prophet Zachariah, which is the haftarah for the first day of Sukkot. It describes a cataclysmic war in which all the nations of the war march against Jerusalem. Peculiarly Judah is mentioned as one of the nations attacking Jerusalem. They all lose because G-d strikes them with a horrible plague. However those that survive this carnage will make an annual pilgrimage to Jerusalem to observe the holiday of Sukkot (see verse 16). Similar ideas are expressed in the reading from the prophets, Ezekiel 38:18 - 39:16, for Shabbat Chol HaMoed. The stories do end happily with the survivors gathering huge material wealth and being imbued with great faith.

The question is why should Sukkot be associated with the war that is a harbinger to the messianic age. Ideas can be gleaned from the practices of the holiday. A major mitzvah of it is to dwell in a succa for seven days as a remembrance of the shelters the children of Israel lived in when they were in the wilderness, after leaving Egypt, en route to the promised land. A succa is a temporary dwelling. The roof must be sufficiently flimsy to let in the rain. It is basically a small shack. Nevertheless the Jews decorate them, eat in them, and specifically invite guests. The holiday is a very happy one with many parties and is given the appellation, "the day of our joy". 

After living a week in this hut, the Jews enter their homes for the holiday of Shmini Atseret, שְמִינִי עֲצֶרֶת. Shmini means eighth and Atseret means a festive party. The halacha is to make seven circular processions. In practice it is vigorous singing and dancing that goes on for hours. It is common for yeshivas to set aside a half hour for each hakafa. A buffet is often set aside with plentiful hard liquor. An additional theme is the completion and restarting of the annual cycle of the reading of the Five Books of Moses. It is considered a high honor to make the blessings over the final reading or the first reading, among other honors.

Another prominent mitzvah of Sukkot is to wave "the four species". The first is an ethrog (אֶתְרוֹג - citron). This is the Talmudic interpretation of the phrase the fruit of the hadar (הָדָר) tree. Hadar often means splendid but also means citrus like an orange or a grapefruit. Among the ideas is that it is nutritious and tasty. The second is a palm branch because of the acute sweetness of dates. The third is the myrtle which is notable for its pleasing fragrance. The fourth is a willow because it requires much water. The overall theme is to brag about the greatness of the land of Israel. So to speak to say look at these great plants and it's water rich.

This brings us to the third theme of Sukkot which is water and rain. In Israel spring and summer are dry. It only rains in the fall and winter, which start with Sukkot. The tradition is that on Sukkot the Holy One, blessed be He, judges the world concerning rain, and it says in the reading from Zechariah that nations that shirk their obligation to celebrate the holiday of Sukkot will have no rain. Rain is also a symbol for the study of Torah. Just like the body thirsts for water, the soul thirsts for the word of G-d.

The message of Sukkot as it applies to the War of Gog and Magog is that the days that we are living in now will be like a shack compared to the days after the redemption. The opulence of the poor of tomorrow will far exceed that of even the richest of today. In addition people will be much wiser to the extent that even the most educated of today will seem to be an illiterate by comparison. Most importantly religious knowledge and adherence will be very great and its ideals will be realized. The few thieves and thugs that exist will promptly be set straight. People will have happy families with the person they love. Everybody will be kind and make good decisions. The aggravation and stupidity that makes us crazy and sick will be a thing of the past. Disputes including disputes between nations will be resolved by wise and righteous judges. War will not exist. People will look at the last and most horrible war and say it's gone, and so too are the evil people who made the world into an evil place. Let us rejoice!

Wishing my readers a healthy winter!

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com

Ki Tavo - G-d's Country

 בס"ד

Moshe assembles the nation Israel shortly before they are to enter Canaan and addresses them. He mentions the many miracles they have seen, the successful recent wars, and that until this day they have not been given you a mind to understand or eyes to see or ears to hear in order that they should know Hashem their G-d (see Deuteronomy 29:3 and 5). So to speak they are being informed that before the imminent prospect of entry into the land of Israel, they have been totally naive about religion. The parting of the Red Sea, the revelation on Mount Sinai, the manna raining down from heaven for forty years, did not make much of an impression on them and it shouldn't have.

To illustrate this there is a story of a hasid who had three questions that had been troubling him for years. One day he decided to travel to the saintly Rabbi Shneur Zalman of Liadi to seek an answer. Once he firmly resolved to make the trip a clear answer to one of the questions appeared in his mind. Nevertheless he still had two very difficult questions so he made the necessary preparations. The horse drawn coach came, but not long after entering it, a good answer to another question came. Still he had one big question, so he continued. He disembarked at his destination and went to the house of the rebbe. As he arrived at the door the final difficulty was resolved.

The lesson of the story is that when approaching great sanctity, a person's eyes are opened like they have never been opened before. Things that were incomprehensible before become simple. This phenomenon is far greater with the land of Israel. The prospect of going there, especially to live there the rest of your life, literally makes people shake. Quitting your job, packing your bags, saying goodbye to family and friends is not easy, but the rough part is confrontation with soul and truth. 

In Israel the presence of G-d is much stronger than elsewhere. The hand of G-d in can be seen in things that made no sense at the time. One sees the staff of heaven shepherding you through what would have seemed to normal life processes in your native land. The religious texts talk to you. The street signs talk to you. The mountains in a distance talk to you. The rocks and flowers talk to you. They all talk of the kindness and love Hashem has bestowed on you and this is more intimidating than fear of a punishment for a serious transgression. Israel is a land of constant challenges and the special perceptions that come with moving here are necessary to living here. Outside Israel they are not needed and probably would be a bother. The forty years of the Jews in the wilderness come to teach us that it takes time for our knowledge and experiences to ferment until they come to fruition in the Holy Land.

גמר חתימה טובה!

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.

Rosh Hashanah - Panic in the Year Zero

 בס"ד

On Rosh Hashanah we celebrate the birthday of the world. It is stated a number of times in the liturgy accompanied with sounding of the shofar. This year it marks 5781 years. In researching how we got that number, I was surprised to find it was not a tradition originating with Adam the first man that was guarded by the Jews. Rather it more or less was popularized by Maimonides who wanted to determine how many years after the creation of the world his book, the Mishna Torah, was written. To do this he made a calculation based on events in Jewish history. This was the same as the calculation in the book Seder Olam Rabbah by the Talmudic sage Jose ben Halafta. Another work Seder Olam Zutta reckons the world as being 578 years older. 

The Christians made several calculations. The principal one was by Bishop James Ussher, which reckons the world to be 243 years older than that of the Jews. Some Greek and Roman calculations would say the world is 485 years younger. The ancient Babylonians  say the world is 245,000 years old. Ancient Egyptians say 45,000 years old. The Chinese are close with 41,000 years. 1500 years ago the Indians set the age of the earth as 4.3 billion years. The scientists in England 200 years ago were convinced the world was 100 million years old. The oldest estimation is that of the Mayans at 24 trillion years. Today scientists put the age of the universe at 15 billion years, but they keep finagling with the calculations due to improvements in equipment, especially telescopes.

There is also a discussion as to when the calendar should start. It seems to me that the logical Jewish position should be when Adam was placed in the Garden of Eden or maybe when Eve was created. The Codex Judaica by Rabbi Mattis Kantor (Orthodox) gives the first day of creation as 25 Elul, but that the year may be -1, 0, or 1, with Adam and Eve being created on the 1st of Tishre. Today's scientists start with a big bang which resulted in the universe as we know it. Concerning man they say, "While our ancestors have been around for about six million years, the modern form of humans only evolved about 200,000 years ago. Civilization as we know it is only about 6,000 years old", see: https://www.universetoday.com/38125/how-long-have-humans-been-on-earth/   . In the final analysis in some ways it's very close to the Rambam. 

Wishing my readers another year of happiness and life.

לע"נ  האמא מלכה בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר http://dyschreiber.blogspot.

תפיסות עדינות # 350

בס"ד

לסיפור של רחל אמנו יש מספר פיתולים יוצאי דופן. זה מתחיל כאשר יעקב פוגש אותה בבאר מחוץ לחרן שבסוריה פחות או יותר. היא רועה את צאן אביה, מה שמעלה את הרעיון שהיא אם האומה שתהיה מזרע יעקב. הוא מגיב בכוח על אנושי ומגלגל סלע מפי הבאר כדי לתת לעדר מים. ואז הוא מנשק אותה ובוכה. כשאביה לבן מציע ליעקב עבודה בתשלום, הוא מציע שהתמורה תהיה של רחל בנישואין באופן לא אופייני לאחר שבע שנות עבודה.

הזמן עובר במהירות ליעקב, הם מתחתנים, אבל רחל עקרה שלוש עשרה שנה. שבע שנים נוספות עוברות ויעקב מחליט לחזור הביתה לכנען. בסתר רחל גונבת את אוסף הפסלים מאביה, המשמשים אותו לצרכים טקסיים, ואורזת אותם. כשיעקב מואשם בגניבה זו, הוא נחרד ומגיב, מי שעשה דבר כזה צריך למות. כשנה, אחר כך המשפחה נמצאת בארץ ישראל. לאחר מספר חוויות עזות מאוד, רחל יולדת בן שני אך מתה באופן טראגי בלידה.

על נשימתה הגוססת של רחל היא מכנה אותו בֶּן אוֹנִי (בן צערי). יעקב לא מקבל את השם הזה. במקום זאת הוא מכנה אותו בִּנְיָמִן. לשם יש מספר פרשנויות: בן יד ימיני, בן הדרום שמשמעותו ארץ ישראל, ובני ימי.

לסיפור יש מספר קשיים. בנוגע ליעקב שבוכה כשהוא פוגש אותה לראשונה, אומרים הפרשנויות שהוא תפס שהיא לא קבור לידו. אכן היה לה קבר בולט נפרד שיעניק השראה לילדי ישראל במהלך הגלות ושוב לאחר מכן לארצם. השם בן אוני מתייחס לשערוריית אונס הכנופיה ורצח פילגשו של בן לוי בשטח שבט בנימין. סירובם של בני בנימין להעניש את מבצעי הפשע הנורא הזה, עורר מלחמת אזרחים בה הושמד השבט. מאוחר יותר זה התאושש לחלוטין אבל זה לקח דורות. האופי של השבט הזה וגם של בנימין עצמו, למעט האירוע הזה, הוא טוב מאוד.

נראה כי העניין של בנימין הוא המפתח להבנת הקשיים. הוא היחיד משלושה עשר ילדיו של יעקב שנולדו בארץ ישראל. בתלמוד כתוב שארץ ישראל נרכשת רק באמצעות יסורים. הקשר החזק הזה של קדושת האדם לארץ הקודש נראה כניצוץ קדוש המוקף בקליפה של עבודת אלילים ושערורייה. כדי לעורר את הניצוץ הזה היה צריך השערוריה העקובה מדם שנאלצה להוציא לפני שבנימין יכול היה למלא את תפקידו הייחודי של קודש הקודשים בשטחו היה קטלני עבור אמו. בכך אנו יכולים להבין מדוע בחר יעקב להמתין שנים לפני שהתחתן איתה, ומדוע רחל הייתה עקרה כל כך הרבה זמן.

כל זה הוא היבט של יחזקאל ט"ז שמובא בחלקו

 בהגדה של פסח. הילדה היפה המתבוססת בדם היא שעשתה דברים רעים מאוד אליהם זועק הקב"ה, "וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי", (פסוק ו). זה גם ההיבט של העם היהודי שחוטא וסובל אך יש לו ייעוד גדול ויפה.

לשנה טובה תכתבו ותחתמו

לע"נ  סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תש"ל

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.com