דברים / ט באב # 186 - עבור מה שהיה יכול להיות

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר, כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

ספר איכה ע"י הנביא ירמיה שנקרא בט' באב אשר חוזה את חורבן בית המקדש, לעתים קרובות בפירוט מחריד. הוא מתאר את הסבל של עם ישראל ומזכיר את חטאיהם. הוא כולל את הפסוק, "נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת", (איכה ד מב). זה סיים עם תפילה להשבת תהילת העבר.

הפסוקים מתארים את הנפילה מן השיא של פאר אל תהום וקלון. לדוגמה המעודן והיפה ביותר הפך להיות וולגרי ודוחה. אלה שחיו בארמונות ישנים במרזב. אמהות יהודיות אכלו בשר ילדיהם. הנקודה היא ביטול מוחלט ועיוות של המטרה.

היסוד הוא כבוד נגד בזיון. בזמן שדוד המלך היה שכיב מרע הוא נתן מלכותו לשלמה בנו עם ברכה והמים של פאר ואהבה שהיה בלבו. בהגיע זמנו של שאול המלך להפטר מן העולם הוא הובס בקרב, ניסה ללא הצלחה לדקור את עצמו, ולבסוף הוא נהרג על ידי עמלקי. שניהם מתו, אבל אין מה להשוות את האופן שבו הם מתו.

הדור של רבי יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא אשר ראה את חורבן בית השני היה פשוט מת כמו הדור של עזרא כי ראה הבנייה שלו. הדור של שלמה המלך אשר בנה את בית המקדש היה דור של תהילה והדור של צדקיהו היה דור קלון, אלא שניהם עברו מן העולם הזה.

אפילו אם בית המקדש מעולם לא היה נהרס, זה עדיין לא יהיה מורכב החומר המקורי שלה. סביר להניח שזה היה הולך בדרך של בגדי כהונה משומשים ששמשו פתילות לפידים של חגים יהודיים. שהעץ ואבן היה נשרף על ידי הבבלים והרומאים והכלי הקודש היה שלל שונה לחלוטין. כמו כן, נראה כי הכאב הגופני גדול מאוד באסונות הללו לעתים קרובות היה גילוי חיצוני של עוול פנימי.

יש להתאבל קצת על בניינים שהכילו פעם בתי כנסת בניוארק, ניו ג'רזי. עם זאת יש נחמה בגלל הישיבה הגדולה מאוד בלייקווד, ניו ג'רזי. הסיבה לשינוי הייתה שהיהודים לא רוצים להמשיך לחיות בקרב כושים בסביבה עירונית אלא הם העדיפו את ההסתגרות. מה שהיה מהנה ורווחי כבר לא היה, ובמקום משהו חדש ומשופר היה צורך. משאבים יהודים לא אבדו אלא עברו למקום חדש והמשיכו לגדול.

עם זה אנחנו מתחילים להבין את חורבן השואה, האינקוויזיציה הספרדית, וטרגדיות רבות אחרות שפקדו את העם היהודי. אין ספק שחייבים להתאבל על הזוועות הגדולות שהכו את האנשים האלה, כמו גם חכמים וצדיקים שנספו באסונות האלה. אבל האובדן הגדול הוא בזבוז המשאבים  על שמירת מצבים שזמנם חלף או יותר גרוע היו טעות גמורה.

למה הדבר דומה? יש להרגיש רע קצת על דחיית בקשה ללא סייג. יש להרגיש רע מאוד על פיטורי תלמיד או עובד כושל אחרי כסף, זמן, ומאמץ שהושקע בהם. דחייה מתווספת אם אדם שבאמת היה לו כישרון אבל סירב להשתמש בו, או בזבז אותו, או השתמש בו לרע.

בתשעה באב מתאבלים על שני החורבנות של בית המקדש וכן על כל הזוועות שעברו על עם ישראל לאורך הדורות. גם להתאבל על החיים כי נגדעו והסבל האמיתי מאוד שליווה אסונות אלה. מעל לכל מתאבלים על החיים המבוזבזים ועבור מה שהיה יכול להיות אם השתמשנו בכשרון שלנו בחוכמה.

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/devarim-ninth-of-av-lamentations-what.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/186.html

YouTube               https://youtu.be/PVzcLY2sRF4

Devarim / Ninth of Av / Lamentations - What Could Have Been

זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם. חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת צָפַד עוֹרָם עַל עַצְמָם יָבֵשׁ הָיָה כָעֵ. (איכה ד ז ח)

Her Nazirites were purer than snow, they were whiter than milk, their appearance was ruddier than coral, [and] sapphire was their form. [But now] their appearance has become darker than charcoal, they are not recognized in the streets; their skin is shriveled on their bones; it has become as dry as a stick. (Lamentations 4:7-8)

The book of Lamentations read on the ninth of Av is a work written by the prophet Jeremiah, which foretells the destruction of the Temples often in lurid detail. It describes the suffering of the nation of Israel and mentions their sins. It includes the verse, “We have rebelled and have been disobedient; you have not forgiven”, (Lamentations 3:42). It concludes with a prayer for restoration of past glory.

A number of verses describe the fall from the zenith of glory to the abyss of disgrace. For example the most refined and beautiful of the people have become vulgar and hideous. Those that ate dainties are starving in the streets. Those that lived in palaces are sleeping in the gutter. Dedicated mothers are cannibalizing their children. The point is the total annulment and distortion of purpose.

The main issue seems to be dignity as opposed to disgrace. When King David is on his death bed, he passes the torch to his son Solomon with a blessing and expresses the beauty and love in his heart. When King Saul’s time to pass in on him, he is defeated in battle, unsuccessfully tries to impale himself, and is finally killed by an Amalekite. Both kings are just as dead, but there is no comparison to the way that they died.

The generation of Rabbi Yochanon ben Zaki and Rabbi Akiva which saw the destruction of the second temple was just as dead as the generation of Ezra that saw its building. The generation of King Solomon which built the temple was a generation of glory and the generation of Zedekiah was a generation of disgrace, but both have passed from this world.

Even if the Temple had never been destroyed, it still would not be composed of its original material. Most likely it would have gone the way of worn out priestly garments that were used as wicks for the torches used on Jewish holidays. To have the wood and stone torched by the Babylonians and Romans and to have the sacred articles become plunder is altogether different. It also seems that the very great physical pain in these tragedies often was an external manifestation of an internal malady.

 

It’s possible to mourn a little bit about the buildings that once housed synagogues in Newark, New Jersey. However there is consolation because of the very large yeshiva in Lakewood, New Jersey. The reason for the change was that the Jews did not wish to continue living among black folks in an urban environment rather they preferred the seclusion of a suburb. What at one time was pleasing and profitable no long was, and instead something new and different was needed. Jewish resources were not lost they simply moved to a different place, where they continued to grow.

With this we begin to understand the destruction of holocaust, Spanish Inquisition, and many other tragedies that struck the Jewish people. Certainly we should mourn over the great horrors these people experienced, as well as the wise and righteous that perished in these calamities. However the greater loss is the wasted resources devoted to maintaining situations whose time had passed or worse were all together mistakes.

To what can this be compared? There is to feel a little bad about rejecting an unqualified applicant. There is to feel very bad about dismissing a failed student or worker after money, time, and effort has been expended on their behalf. Disgust is added if the person really did have talent but refused to use it, or squandered it, or used it for bad.

On Tisha b'Av we mourn for the destruction of the both temples as well as all of the horrors experienced by the nation of Israel through the ages. We also mourn for the lives that were cut short and the very real suffering that was part of the tragedies. Above all we mourn for the wasted lives and for what could have been had we used our talents wisely.

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/devarim-ninth-of-av-lamentations-what.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/186.html

YouTube               https://youtu.be/PVzcLY2sRF4

Masey \ Ethics of our Fathers 3:5 - The Yoke of Torah

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר, כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.
וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

Rabbi Nechunia the son of Hakanah would say: One who accepts upon himself the yoke of Torah is exempted from the yoke of government duties and the yoke of worldly cares; but one who casts off the yoke of Torah is saddled with the yoke of government duties and the yoke of worldly cares.  

The above mishna contrasts natural obligations against heavenly obligations. The Bartenura explains that the yoke of the kingdom is the obligations imposed on a person by the king and his ministers. This comes out to be things like obeying civil law, paying taxes, and going into the army. The Bartenura explains that the yoke of worldly cares is the labor and aggravation involved with earning a living, and according to his craft he will be blessed.

A person who accepts the yoke of Torah would be a person whose main preoccupation is religious studies and performing religious precepts. The Kitzur Shulchan Aruch (27:2) explains that all Jews are required to study Torah whether rich or poor, healthy or afflicted, young or old. He then quotes the verse, “Thou shalt meditate on it day and night,” (Joshua 1:8). He then explains that one who does not wish to greatly devote their time to Torah can pay somebody else to learn on their behalf and brings an example from the Talmud. In it Azaria decides to pursue a business career but designates his brother Simon to learn on his behalf and financially supports him. Simon in return gives Azaria a spiritual share in his studies and deeds.

Going a step further there is a story in the Gemara (Buba Basra 8.) In it Rabbi Nachman bar Hisda levies a tax on the rabbis. Rabbi Nachman bar Yitzchak protests saying he has violated Torah, prophets, sacred writing as it says, “In deed the nations are dear but His devoted ones are in His hands”, (Deuteronomy 33:3). Rabbi Yosef commented that the devoted ones are the religious scholars that go from town to town and nation to nation to learn Torah. He then brings a homily from a verse in the prophets to infer that these are the “few that will be free of the obligations of the king and his ministers”, (Hoshea 8:10). Following this approach, the Gemara concludes that talmid chachamim should be exempt from taxes.  The scriptural analysis seems to be convoluted but the Kitzur Shulchan Aruch (144:6) poskins that from the standpoint of the law a very great Talmid Chacham should be exempt from taxes, whether he is rich or poor.

The Meiri describes casting off the yoke of Torah as wasting time in the dealings of the world and not giving over his heart to meditate on Torah and mitzvahs. The Rambam focusing on the choice, comments that in recompense of taking on the yoke Torah, Hashem Yisborach will shield him from the yoke of kings and will lighten up on him the aggravations of the time. Pinchas Kahati expounds on the verse, “Man was born for toil”, (Job 5:7), saying one who does not toil in Torah will be burdened with the yoke of government and the yoke of worldly concerns.

The issue of the yoke of Torah or the yoke of the natural world is a deep issue. It comes out there are religious values and worldly values with a dividing point between them, and a person must decide in which camp he stands. This choice will determine lifestyle, where one will live, the job that will be taken, choice of friends, books that will be read. More subtly it will determine the standards by which a person is judged both by G-d and man. If a person does not choose Torah then he will be forced to go along with the crowd and obey stupid laws, even if he knows what he is doing is nonsense and even damaging. On the other hand if a person chooses Torah, he can even pursue it even if it is politically incorrect. In addition even if it is actually illegal, he will be able to get away with it. To do the right thing is often not good enough. However if one is a messenger of the Almighty, he will be protected.

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/masey-ethics-of-our-fathers-35.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/185.html

YouTube               https://youtu.be/97sW_kK2IvM

מסעי \ אבות ג ה # 185 - העול תורה

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר, כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

המשנה לעיל משווה חובות טבעיים כנגד התחייבויות של מעלה. הברטנורא מסביר: עול מלכות - משא מלך ושרים, עכ"ל. משמע זה דינא דמלכותא דינא, לשלם מס, חיוב להתגייס. פירוש הברטנורא: דרך ארץ - עמל וטורח הפרנסה, לפי שמלאכתו מתברכת, עכ"ל.

המקבל את עול התורה הוא אדם שעיסוקו לימודי קודש, לעשות במצוות, וענייני הדת. פירוש הקיצור שלחן ערוך (כז ב):

כל איש ישראל חיב ללמד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין זקן גדול. אפלו עני המחזיר על הפתחים, חיב לקבע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה. ומי שאינו יודע כלל ללמד, או שאי אפשר לו מחמת רב, הטרדות,יספק לאחרים הלומדים, ותחשב לו כאלו לומד בעצמו, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בפסוק שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, זבולן ויששכר עשו שתפות. זבולן עסק בסחורה וספק ליששכר פרנסתו, שיהיה לו פנאי לעסק בתורה. לפיכך הקדים הפסוק זבולן ליששכר,, מפני שתורתו של יששכר על ידי זבולן היתה. וכן מצינו במשנה - זבחים פ"א, שמעון אחי עזריה אומר וכו', ונקרא שמעון על שם אחיו עזריה, לפי שעזריה עסק בפרקמטיא, והיה מספק צרכי שמעון אחיו, שהיה עוסק בתורה, והתנו ביניהם, שיהא חלק לעזריה, בשכר למודו של שמעון. ועל- כל- פנים יתאמץ כל אדם ללמד, אפלו רק מעט, בכל יום ובכל

סיפור בגמרא בבא בתרא ח. יותר חזק:

רב נחמן בר רב חסדא רמא כרגא ארבנן א"ל רב נחמן בר יצחק עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי אדאורייתא דכתיב (דברים לג, ג) "אף חובב עמים כל קדושיו בידך", (דברים לג ג) . . . תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ישא מדברותיך לישא וליתן בדבורותיו של מקום אדנביאי דכתיב "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים", (הושע ח י). אמר עולא פסוק זה בלשון ארמית נאמר אי תנו כולהו עתה אקבצם ואם מעט מהם יחלו ממשא מלך ושרים אדכתובי דכתיב,  "מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם", (עזרא ז, כד). ואמר רב יהודה מנדה זו מנת המלך בלו זו כסף גולגלתא והלך זו ארנונא.

כל זה לפי דרש אבל פסק הקצש"ע קמד ו:

מי שהוא מחזק לתלמיד-חכם בדורו, דהינו שיודע לשא ולתן בתורה, ומבין מדעתו ברב מקומות הש"ס ופוסקים, ותורתו אמנותו, ואפלו יש לו מעט אמנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי צרכי בני ביתו ולא להתעשר, ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו הוא עוסק בתורה, מצד הדין הוא פטור מכל מיני מסים ומכסים, ואע"פ שהוא עשיר. ואפלו מס המטל על כל איש בפרטות, חיבים בני העיר לשלם עבורו. והכל תלוי בראות עיני טובי-העיר

הערת המאירי: הפורק ממנו על תורה – שמאבד זמנו בעסקי העולם ואינו נותן לבו להתבונן בתורה ומצוותיה. הרמב"ם בתמקדות הבחירה, מעיר: כי בשכר לקחו על תורה, יצילהו ה' יתברך מעלי מלכים ויקל עליו טורח הזמן.   דרש פנחס קהתי, "כי אדם לעמל יולד", (איוב ה ז), ואם אינו עמל בתורה, מעמיסים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

עניין עול תורה נגד עול עולם הזה הוא עניין עמוק. התוצאה היא שיש ערכים דתיים ויש ערכים ארציים עם נקודת מחלוקת, ואדם נאלץ להחליט באיזה מחנה הוא עומד. בחירה זו תקבע את אורח חייו, שם הוא ישכון, העבודה תילקח, בחירה של חברים, ספרים אשר ייקראו. עוד בעדינות אם יקבע את המידות שבו אדם נמדד ע"י מקום ובני אדם. אם אדם אינו בוחר בתורה אז הוא ייאלץ ללכת יחד עם הקהל ולציית לחוקים טפשיים, אפילו הוא יודע שהוא עושה שטויות ואפילו זה מזיק. מצד שני אם אדם בוחר בתורה, הוא יכול לקיים אותו אפילו אם זה לא תקין פוליטית, וגם אפילו אם זה אסור על פי חוק, הוא יהיה מסוגל לצאת מזה. לעשות את הדבר הנכון הוא לעתים קרובות לא מספיק. עם זאת, כשליח של המקום הוא יהיה מוגן.

לע"נ הדוד לייב הערש בן אהרן ז"ל נלב"ע יז תמוז תשמ"ב

העלון ניתן לקבל בדואר אלקטרוני  וגם באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/masey-ethics-of-our-fathers-35.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2016/08/185.html

YouTube               https://youtu.be/97sW_kK2IvM