לך לך \ הפגנות ערביות # 145 - להבין את ישמעאל

בפרשת לך לך ישמעאל בנו של אברהם, אבינו, נולד. המבט הכללי של החומש על ישמעאל הוא חיובי. ההתנגדות העיקרית שלו היא שהוא לא מתאים להיות מייסד של גוי קדוש וממלכת כהנים. יש לו פגמים ואע"פ היה הקב"ה אתו.

הסיפור של ישמעאל מתחיל כאשר אברהם ושרה ירדו למצרים. כאשר פרעה תופס את שרה, בחושבו שהיא אישה שאינה נשואה, הקב"ה מכה אותו עם כל מיני מכות נוראות. הגר היתה בת פרעה וכשראה פרעה את הנסים שנעשו לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר, היא מקבלת ואף על פי שיש להם מאות עובדים, הגר בחרה להיות משרתת ראשית לשרה.

לאחר שנים של עקרות, שרה אומרת לאברהם לקחת את גר כפילגש, בנימוק שילד שנולד  בייחוס זה יהיה תוספת מבורכת לביתה. לא היה צריך לשדל הרבה את הגר להסדר זה. כשהיא נכנסת להריון בקלות, הדברים נעשים רעים מאוד, כי הגר מנסה להחליף את שרה כאשתו העיקרית של אברהם.

שרה בתגובה הופכת אכזרית להגר ומשפילה אותה. כשהגר בורחת למדבר, יש לה מפגש עם מלאך ה'. למרות כל זה, היא עדיין מחזיקה את עצמה כמשרתת של כלפי הקב"ה וכלפי את עצמה. הקדוש ברוך הוא, אומר לגר לחזור לשרה ולסבול את הצרות שלה. הוא גם אמר לה שהיא תשא ילד והוא יקרא בשם ישמעאל, פשוטו כמשמעו, הקב"ה ישמע, כי הוא כבר שמע במרה. הילד יהיה דמות אנושית של ג'ונגל אבל יהיה מאוד חברותי, גר עם משפחתו, וידו יהיה בעניינים של כולם ויד כולם יהיה בעניינים שלו.

אברהם מקבל באופן מלא את ישמעאל ומחנך אותו ומאמן אותו במצוות. כאשר בגיל שלוש עשרה ישמעאל נימול, הוא מקבל את הכאב בגבורה. שנה לאחר מכן, שרה יולדת את יצחק. כשהיא רואה את ישמעאל מצחק, היא מתעקשת שהוא ואמו  ישולחו מהבית, הסיבה היא שהוא לא יכול להשתתף במורשת המקודשת של אברהם עם יחד עם בנה יצחק.

בנקודה זאת החומש קשה, כתוב אשר אברהם יקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר והילד וישלחם ותלך ותתע במדבר באר שבע. בתמיהה רש"י "לחם וחמת מים" - ולא כסף וזהב? עוד שאלה מדוע הם התחילו נדודים במדבר, הם היו צריכים לנסוע כראוי למקום בטוח. תשובת רש"י שיצא לתרבות רעה. מוסיף הרמב"ן: מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ויורש פי שנים ויוצאין לשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים כמה דתימר כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני (משלי כו יח). כאשר ישמעאל עומד למות בצמא, הוא נשפט על ידי שמים כצדיק ברגע זה ועיניה של אמו נפתחות לנווה מדבר. הוא שורד, הופך מיומן בירייה בחץ וקשת, והוא מוצלח במדבר. בכל זה אלוקים אתו.

אומר החומש "ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע . . . ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו". פרש"י: יצחק וישמעאל - (ב"ר) מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו והיא שיבה טובה שנאמר באברהם. פירוש הרמב"ן - כאן בן האמה חולק כבוד לבן הגבירה. אחרי שרה נפטרה, מתאחד אברהם עם הגר, שהיתה נאמנה כל השנים האלה. כאשר ישמעאל נפטר החומש משתמש במונח "ויגוע", פרש"י - לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים.

יוצא מזה שישמעאל יכול להיות איש קשה, שמגיע רחוק מאוד. לא פחות הוא בן לגיטימי של אברהם אבינו ובסופו של הדבר מתברר לטוב. מכאן אנו מתחילים ללמוד כיצד העם היהודי צריך להתייחס לבני ישמעאל היום. צריך להכיר שהערבים בני דודים מאמנים חברים ולכן כדאי לקבל כבוד. בנוסף אנחנו חייבים להבין הרגשתם ואמונותיהם.

לעתים קרובות הערבים הם פראיים וזקוקים לחינוך. אחד הספרים שהם מעריצים מאוד הוא הרמב"ם "המורה הנבוכים". זאת, משום שלעתים קרובות הערבים נבוכים. הם לא צריכים שכנוע שעליהם להאמין כי אמונה באלוקים וכתבי קודש מגיעה אליהם בקלות. במקום זאת הם צריכים טיעון מדוע האמונות שלהם נכונות. זה המקום שיהודי חכם צריך להיות, בנו של גבירה שמבין את אחיו למחצה פועל הבניין ונותן לו את הטענה הנכונה.

אנחנו לא מאמינים בסיפורי סבתא כמו "כל היהודים מתו כבר מזמן ואלה שאנו רואים היום הם צאצאי הכוזרים", או שישראל של דוד המלך הייתה אי שם בחצי האי ערב כמו שארכיאולוגים טוענים. אנחנו לא מאמינים שהתנ"ך הוא זיוף ואנחנו מאמינים שזה נכון ומה שהוא מתיימר להיות. כל עוד אחרים אוהבים לקרוא דברים שבה הם לא מסכימים הונאות וזיופים, אולי הכרזת העצמאות האמריקנית ואנגלית המגנה כרטה הן הונאות. כי היום אף אחד לא ראה אותם בכתב. בנוסף יהיו פעמים שבן ישמעאל ידבר לנשמה אבודה של בן יעקב ואומר אלה הם הדברים שאנחנו מנסים לעשות ואתה יהודי אתה מאמין את אותם דברים, גם כן.

במלחמה על ארץ ישראל יש כל מיני הערבים. חלקם פראים ואויבים בהחלט, וחייבים להיות מושמדים או מגורשים. לאלה שמאמינים, חייבים לנהל את עצמנו בכבוד במלחמה. לערבים שהם בעצם חברים צריכים להיות חנונים ורחומים.

לע"נ סבתה סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תשל"א

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilאת העלון ניתן לקבל גם בדואר אלקטרוני וגם באתר     

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/10/lech-lcha-arab-hostilities.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/10/145.html

YouTube     https://youtu.be/T0unonOiI-0

Lech L’cha / Arab Hostilities - Understanding Ishmael

In parshas Lech L’cha Ishmael the son of Abraham, our father, is born. The general view of the Chumash towards Ismael is favorable. Its main objection to him is that he is not fit to be a founder of a holy nation and a kingdom of priests. He has flaws but never the less G-d is with him.

The story of Ishmael begins when Abraham and Sarah descend into Egypt. When Pharaoh seizes Sarah, thinking she is a single woman, G-d strikes him with all sorts of terrible plagues. Hagar, who is an Egyptian princess, sees all of these miracles done on their behalf and draws the conclusion it is better to be a servant in the house of Avraham than to be a princess in the house of Pharaoh. She is accepted and even though they have hundreds of servants, Hagar is chosen to be Sarah’s lady-in-waiting.

 

After years of being barren, Sarah tells Abraham to take Hagar as a concubine, reasoning that a child born of this relationship would be a welcome addition to her household. Hagar needs to be coaxed into this arrangement, but does accept. When she easily conceives, things take a very bad turn because Hagar tries to replace Sarah as being Abraham’s primary wife.

Sarah in response becomes cruel to Hagar and humiliates her. When Hagar flees into the desert, she has an encounter with the angel of G-d. In spite of all of this she is still viewed by G-d and herself as Sarah’s servant. The holy One blessed be He, tells Hagar to return to Sarah and endure her pain. She is also told that she will bear a child and he is to be named Ishmael (ישמעאל), literally the Almighty will hear, because He has heard her affliction. The child will be the personification of the jungle but just the same will be very sociable, living with his family with having a hand in everybody’s affairs and everybody having a hand in his.

Abraham fully accepts Yishmael and educates him and trains him in mitzvahs. When at age thirteen Ishmael is called upon to be circumcised, he accepts the pain heroically. A year later, Sarah gives birth to Isaac. When she sees Ishmael laughing or playing, she insists that he and his mother be dismissed, explaining that he cannot be permitted to share in the sacred legacy of Abraham with Yitzchak her son.

The Chumash at this point becomes difficult. It says that Abraham sent them away with bread and water and that they wandered aimlessly in the desert. The commentaries remark that this is the son of Abraham and it would be expected that he be sent away with silver and gold. Another question is why they started wandering in the desert, they should have properly traveled to a safe place. Explanations are given such as Ishmael had departed onto a bad path, claimed that he was the senior heir to Abraham, and had shot an arrow at Yitzchak. At the point when Ishmael is about to die of thirst, he is judged by heaven to be a righteous man and his mother’s eyes are opened to an oasis. He survives, becomes skillful with a bow and arrow, and is successful in the wilderness. In all of this G-d is with him.

When Abraham perishes the Chumash states that he was buried by Yitzchak and Yishmael pointedly placing Yitzchak first. Rashi explains that from here we see that Yishmael repented and the Ramban adds that the son of the servant honored the son of the mistress. After Sarah perishes, Yitzchak reunites Abraham with Hagar, who has been faithful to him all of these years. When Ishmael passes away the Chumash uses the term “perish” (ויגוע), which is typically reserved for the righteous.

It comes out that Yishmael can be a difficult character, who strays very far. Never the less he is a legitimate son of Abraham and in the end turns out well. From this we begin to learn how the Jewish people should relate to the children of Ishmael today. To begin with we must recognize that the Arabs are a kindred people and fellow believers, therefore should be respected. In addition we must be in touch with their feelings and beliefs.

Often the Arabs are wild and in need of education. One of the books they greatly revered is Maimonides’ “Guide for the Perplexed”. This is because often the Arabs are perplexed. They do not need an argument that they should believe because belief in G-d and scripture comes to them easily. Rather they need an argument as to why their beliefs are correct. This is where a wise Jew needs to be the son of a mistress who understands his half-brother the construction worker and gives him the proper arguments.

In a world where so many so called educated people claim that Abraham, Isaac, and Ismael are stories with no basis in fact, talmidei chachamim need to say I believe that Abraham, Isaac, and Jacob are buried in Machpela cave and the account in the Chumash of Abraham buying it is true. Also we believe that Rachel, our matriarch, is buried in the tomb in Bethlehem that bears her name. Likewise Joseph is buried in Shchem and the prophet Samuel is buried in Jerusalem.

We don’t believe tales like the Jews died out long ago and the ones we see today are descendants of the Khazars or that the Israel of King David was somewhere in the Arabian peninsula like some archeologists claim. We don’t believe the Bible is a forgery we believe it is true and what it purports to be. As long as others like to call things they don’t agree with hoaxes and forgeries, perhaps the American Declaration of Independence and the English Magna Carta are hoaxes. After all nobody is around who saw them written. In addition there will be times that a son of Ishmael will talk to a lost soul son of Jacob and say these are the things we are trying to do and you’re a Jew, you believe the same things, too.

In the war for the land of Israel there are all sorts of Arabs. Some are incorrigibly savages and enemies must be annihilated or expelled. For the ones that are nationalists, we must conduct ourselves honorably in war. For the Arabs who are basically friends we should be gracious and merciful.

  

לע"נ סבתה סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תשל"א

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilאת העלון ניתן לקבל גם בדואר אלקטרוני וגם באתר    

  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/10/lech-lcha-arab-hostilities.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/10/145.html

YouTube     https://youtu.be/T0unonOiI-0

נח \ שיר המעלות # 144: שירים של עליות

בין סוכות ופסח אחרי מנחה של שבת יש מנהג לומר תהילים מפרק קכ עד פרק קלד. ביחד קוראים להם ה"שיר המעלות" כי כל הפרקים מתחילים עם הביטוי הזה. הפרקים פופולריים מאוד כנראה בגלל קיצורם, קצבם, יופי פשוט, הערעור ללב, והחזרה על משפט הפתיחה שלהם.

בשולחן ערוך אורח חיים (רצב ב אומר הרמ"א): וְנָהֲגוּ שֶׁלֹּא לִקְבֹּעַ מִדְרָשׁ בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב (טוּר זֹהָר תְּרוּמָה ע' רע''ט), אֲבָל אוֹמְרִים פִּרְקֵי אָבוֹת בַּקַּיִץ וְשִׁיר הַמַּעֲלוֹת בַּחֹרֶף, וכ''מ לְפִי מִנְהָגוֹ. מוסיף המשנה ברורה (ט) בין מנחה למעריב - היינו כשהוא סמוך לחשיכה ולכן המנהג לדרוש קודם מנחה ואם נמשכה הדרשה עד סמוך לחשיכה אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות כדי שיוכלו לקיים סעודה ג' בזמנה [מ"א] ובא"ר איתא בשם מלבושי יו"ט שראה לרבו מהר"ל מפראג כמה פעמים שדרש בין מנחה למעריב. וע"כ נראה דבזמנינו אין למנוע זה כידוע שמצוי בעו"ה באיזה מקומות שעוסקין אז כמה אנשים בבהמ"ד בשיחה בטלה ובודאי טוב יותר לשמוע אז דברי מוסר כדי שלא יבואו לזה. זה כמו הגאון מווילנה שמסביר כי שבתות החורף קצרים והשיר המעלות קצר לכן הן יותר ראוין מדבר שיותר ארוך.

רש"י מפרש שיר המעלות - שיאמרו הלוים אותו על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל עד עזרת נשים ויש כאן ט''ו מזמורים של שיר המעלות, ורבותינו אמרו שיסדן דוד להעלות את התהום כמו שמפורש במסכת סוכה (נג.).

והנה לשון הגמ' - אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוי קמסדר אגדתא קמיה א"ל שמיע לך הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד. א"ל הכי אמר רבי יוחנן  בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא . . . אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח, ליכא דקאמר ליה מידי. אמר דוד כל דידע למימר ואינו אומר יחנק בגרונו. (ע"ב) נשא אחיתופל ק"ו בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה. אמר ליה שרי. כתב שם אחספא ושדי לתהומא ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי. כי חזי דנחית טובא אמר כמה דמידלי טפי מירטב עלמא. אמר חמש עשרה מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי, ואוקמיה באלפי גרמידי. אמר עולא ש"מ סומכא דארעא אלפי גרמידי והא חזינן דכרינן פורתא ונפקי מיא. אמר רב משרשיא ההוא מסולמא דפרת: (עכ"ל).

הרד"ק מוסיף ומפרש: ויש לפרש עוד כי פירוש המעלות, מעלות הגלות, שעתידים ישראל לעלות מהגלות אל ארץ ישראל, ואלה השירים נאמרים על לשון בני הגלות כולם. וזכר בהם צרת הגלות וזכר בהם תוחלת הישועה והבטחתה שתהיה על כל פנים.

אדם צריך לאכול את ארוחותיו בזמן הגיוני. הזמן האידיאלי להתפלל תפילת מנחה ומעריב הוא סביב שקיעה. לפעמים בזמן השקיעה הוא לא זמן טוב לאכול, ואם האדם כבר נמצא בבית הכנסת כדאי להשתמש בזמן זה ללימוד תורה. בזמן זה גם טוב ללמוד נושאים שייכים לזמן הנוכחי. לכן טוב לחשוב על גשם בעונת הגשמים בחורף. ובמובנים הרוחניים - גשם ומים גורמים לצמחים לגדול. כן התורה נמשלה למים כי זה מצמיח את האדם לגדול הרוח.

ולעניין פרקי השיר המעלות. הם מתחילים בפרקים הראשונים עם גינוי של ריב, גינוי של רצח אופי, הרברבנות של מלחמה, ואת הצרות של הגלות. ובפרקיו האחרונים מסתיימים, במסירות לקדוש ברוך הוא, לימוד תורה, והר ציון. הפרקים האמצעים, גם מכילים נושאים של אמונה בעת צרה, אהבת אחים, ענווה, והתרוממות הרוח כשחזר לארץ ישראל. דברים אלה מביאים את אדם מהפרוזדור - מחוץ לבית המקדש, לחדר הפנימי ביותר שלה, ומסיים את הרדיפה של האדם והגלות, ובסופו של דבר הופך את העולם למקום נפלא לחיות בו. אמן.

לע"נ סבתה סימע בת אליעזר ז"ל נלב"ע יט חשון תשל"א

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilאת העלון ניתן לקבל גם בדואר אלקטרוני וגם באתר    

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/10/noah-shir-hamaalos-songs-of-ascents.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/10/144.html

YouTube     https://youtu.be/_PlrENGqB4Q

Noah / Shir HaMa’alos - Songs of Ascents

Between Succos and Pesach, after the afternoon service on Shabbos, it is traditional to say Psalms 120 through and including 134. They are collectively called the Shir HaMa’alos שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, literally a song of ascents, because all of them begin with that phrase. They tend to be very popular probably because of their brevity, rhythmic quality, simple beauty, appeal to the heart, and the repetition of their opening phrase.

The custom is brought in the Shulchan Aruch (אורח חיים רצב ב) which explains that it is a common practice to have a class in synagogue between the afternoon and evening services and on Shabbos one should learn Ethics of our Fathers in the summer and say the Shir HaMa’alos in the winter. The Mishna Berura adds that a class with a speaker may run late and cause a person not to perform the mitzvah of having a meal in the afternoon on Shabbos. He does bring a story that the saintly Rabbi Loew of Prague (מהר"ל) did in fact give a talk but, comments that because there are people who will engage in idle chatter between services and certainly it is better for them to listen to words of inspiration than to come to that. Similarly the Vilna Gaon explains that because winter days are short, and the Shir HaMa’alos are short therefore they are more appropriate then something that could be lengthy.

Rashi comments that this group of fifteen Psalms was sung by the Levi’im as they ascended the fifteen steps in the Holy Temple from the woman’s section to Israelite section, one Psalm per step. He then continues by referring to the following story from the Talmud (Succa 53):

Rabbi Hisda was talking to another rabbi who was pouring over old legends and asked him if he had heard the one explaining what the fifteen Shir HaMa’alos, written by King David, correspond to. He answered citing Rabbi Yochanan that, when King David was digging a well, the water in the depths rose up and threatened to flood the world. He then asked if anybody knows if it is permissible to write the Ineffable Name on a potsherd and throw it into the depths so the water will subside. When nobody responded David uttered a curse saying that if there is anybody who knows but does not answer, let him be suffocated. With that Achitofel made a logical argument saying, if concerning a suspected adulteress, the Torah commands that the sacred name be blotted out in order to make peace between a man and his wife, how much more so to make peace in the entire world. Therefore it is permitted.

King David then wrote the sacred name on a pot fragment, through it into the depths, and the water sank 16,000 cubits. When he saw how deep the water had sunk David thought wouldn’t it be better if it was higher so the earth could be properly watered. He then said the fifteen songs of ascent and with each one the water rose 1000 cubits, remaining 1000 cubits below the surface.

Ulla remarked that we can infer from this that the surface of the world in 1000 cubits but, we see that one need only dig a little to find water. Rabbi Meshaysheya then reasoned that this is due to the high level of the Euphrates River.  

The Redak brings an additional explanation saying that in the future Israel will go up from the exile to the land of Israel and these are the songs they will sing. Through these words they will remember the grief of the exile, the expectation of the redemption, and the promise that it will come in any case.

A person should eat their meals at a rational time and the ideal time to doven mincha and ma’ariv is around sunset. There are going to be times when sunset is not a good time to eat and if a person is already in shul they should spend the 45 minutes or so learning Torah. It’s also good for a person to learn subjects that are germane to the present time. Therefore it’s good to think about rain during the winter rainy season. Rain and water make plants grow. The Torah is likened to water because it makes the spirit grow.

This is the fifteen songs of ascent. They start with a condemnation of quarrel, character assassination, the vainglory of war, and the pain of the exile. They end with devotion to HaKadosh Baruch Hu, learning Torah, and Mount Zion. In the middle they also contain themes of faith in times of trouble, brotherly love, humility, and exhilaration upon returning to the land of Israel. These are the things that bring a person from the vestibule outside the Holy Temple to its innermost chamber, end a person’s persecution and exile, and in the end make the world a wonderful place to live.

לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה בתשרי תשנ"ב

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/10/noah-shir-hamaalos-songs-of-ascents.html

Blogger Hebrew   

YouTube     https://youtu.be/_PlrENGqB4Q

בראשית # 143 - עיקרון עונג

כתוב בחומש, "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה", (בראשית ב ה). פי רש"י: "טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ" - כל טֶרֶם שבמקרא לשון עד לא הוא ואינו לשון קודם, עכ"ל. כאשר הקב"ה הפיח חיים באדם אז כל מה שעלה. לאחר שהקב"ה ניטע גן עדן והניח את אדם בו. משמע כל הבריאה חיכה לאדם.

זו גם הפעם הראשונה בתנ"ך ששם הויה משמש. במהלך הסיפור של שישת ימי בריאה רק שם אלוקות משמש. שם הויה נוטה להיות שם העקרוני של הקדוש ברוך הוא. זה קשור לעתים קרובות למדת הרחמים. שם אלוקים פירושו מילולי "כוחות" וזה קשור למדת הדין. הגימטרייה השם 'אלוקים' היא 86 וזה אותו גימטרייה של 'הטבע'. המשמעות היא חוק טבע; למשל כימיה, פיסיקה, ואינסטינקט ביולוגי במידה פחותה.

רחמים הוא מאפיין רוחני גבוה יותר. זה מתחיל עם תודעה וכולל רגשות כגון חסד, אהבה, דאגה, וצדק. ובהמשך מגיע לרחמים. אלה הם התכונות שאדם מוסיף לעולם התחתון הזה. כביכול אלה הם התכונות שהקב"ה באמת רוצה בעולם. אלה הם רוח  ה' אשר נותנת חיים לאדם. לשם כך יש גשם. לשם כך יש צמחים ובעלי חיים. בלי אדם כל הכוחות מוסתרים בעולם הגשמי לא יוצאים לפועל.

החומש ממשיך שאדם הושם בגן העדן לעובדו ולהגן עליו. פירוש האבן עזרא: וטעם לעבדה — להשקות הגן. ולשמרה — מכל החיות, שלא יכנסו שם ויטנפוהו, עכ"ל. עֵדֶן הגדרתו בעיקר עונג וגם כולל עניינים עדין, מנומס, ורך.

תיקוני הזהר דורש הפסוק ואומר. זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּנָטִיר הַאי אֱמוּנָה בְּלִבֵּיהּ וּבְפוּמֵיהּ דְּוַדַּאי אִיהִי אֱמוּנָה דְיִשְׂרָאֵל, וְאִיהִי יִחוּדָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא . . . וְזַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּאִיהִי בְּאָמְנָה אִתּוֹ בְגָלוּתָא. . . . בְּגִין דְּאִיהִי גַ"ן סְדָרִים דְּאוֹרַיְיתָא, וְאִיהִי עִדּוּנָא דְאוֹרַיְיתָא, . . . וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עִדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, לְעָבְדָהּ בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, וּלְשָׁמְרָהּ בְּפִקּוּדִין דְּלֹא תַעֲשֶׂה, . . .  אִיהִי גַן דִּילֵיהּ, וְעִדֶן דִּילֵיהּ.

יש ללמוד מהקטע הזה שהמוקד של העולם הוא פיתוחו של האדם. חלק מהפיתוח הוא תענוג. עם זאת, זו הנאה שמגיעה מלהביא את הטוב ביותר לסביבה שלנו, כמו גם להגן עליהם מפני פגיעה. עץ החיים מוזכר לפני עץ הדעת טוב ורע. משם יש לשמוע כי הדברים הראשונים שצריך ללמוד הם הדברים שעושה בהיבט הגוף ובהיבט הנשמה. אחר כך ראוי להתמקד בענייני צדקות ורשעות מופשטים. התענוגים שאנחנו נהנים צריכים להיות תענוגים מעודנים ומגיעים יחד עם היותנו מנומסים ורחומים. וההנאה האולטימטיבית היא הכרה של רוח ה' אשר בנו ולראות את היופי מלמעלה שמקיף אותנו.

לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה בתשרי תשנ"ב

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר  

  

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/10/bereshis-pleasure-principle.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/10/143.html

YouTube     https://youtu.be/oGU82TXGxkk

Bereshis - Pleasure Principle

The Chumash explains that when G-d made the world no plants had in fact grown. This is because there had been no rain and this was because there was no man to work the ground. Rashi implies that everything in the world was in anticipation of man.  When G-d breathed life into man then everything sprung up. After that G-d planted the Garden of Eden and placed man in it.

This is also the first time in the Bible that the four letter name of Hashem is used. During the story of the six days of creation only the name used is Elohim. The Tetragrammaton tends to be the essential name of the holy One blessed be He. It is often associated with the characteristic of mercy. The name Elohim literally means “powers” and is associated with the characteristic of law. The gematria of Elokim is 86 which is the same as the gematria of nature. The implication is natural law; for example chemistry, physics, and to a lesser extent biological instinct.

Mercy is a higher cerebral characteristic. It starts with consciousness and includes emotions such as kindness, love, concern, and fairness. If patience is added, one arrives at mercy. These are the attributes that man adds to this lower world. So to speak these are the qualities that Hashem really wants in the world. These are the breath of Hashem which gives a man life. For this there is rain. For this there are plants and animals. Without man all of the potentials concealed in the physical world are never truly realized.

The Chumash continues that man was placed in the Garden of Eden to work it and protect it. The Ibn Ezra comments that this means to water the garden and guard it so wild animals do not enter and dirty it. The word Eden (עֵדֶן) basically means delights but also includes connotations of being refined, polite, and tender.

Tikkuney HaZohar expounds on this idea commenting that it is a merit for a man to keep the faith in his heart and in word and that this is the craft of Israel. It is a unification of Hashem and particularly a merit when in exile. It notes that the Hebrew word for garden גן has a gematria of 63 which is the number of tractates in the Talmud. It also explains working the garden refers to the 248 positive commandments and protecting it refers to the 365 negative commandments. It comments they are the garden and delights of the Torah.

One learns from this passage that the focus of the world is the development of man. The vehicle for development is pleasure. However it is a pleasure which comes from bringing out the best in our surroundings as well as protecting them from harm. The tree of life is mentioned before the tree of knowledge of good and evil. From this we can infer that the first things a person should learn about are the things which make him physically and mentally healthy. At some point later it is appropriate to focus what is abstract right and wrong. The pleasures we enjoy should be pleasures that are refined and come along with being polite and compassionate. And the ultimate pleasure is knowledge of the breath of Hashem that is in us and seeing the beauty from above that surrounds us.

לע"נ הדוד מאיר בן חיים ז"ל נלב"ע כה בתשרי תשנ"ב

  http://dyschreiber.blogspot.co.ilניתן בדואר אלקטרוני וגם באתר   

Blogger English    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/10/bereshis-pleasure-principle.html

Blogger Hebrew    http://dyschreiber.blogspot.com/2015/10/143.html

YouTube     https://youtu.be/oGU82TXGxkk