יד יוסף: נח \ שיר המעלות # 144: שירים של עליות

בין סוכות ופסח אחרי מנחה של שבת יש מנהג לומר תהילים מפרק קכ עד פרק קלד. ביחד קוראים להם ה"שיר המעלות" כי כל הפרקים מתחילים עם הביטוי הזה. הפרקים פופולריים מאוד כנראה בגלל קיצורם, קצבם, יופי פשוט, הערעור ללב, והחזרה על משפט הפתיחה שלהם.

בשולחן ערוך אורח חיים (רצב ב אומר הרמ"א): וְנָהֲגוּ שֶׁלֹּא לִקְבֹּעַ מִדְרָשׁ בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב (טוּר זֹהָר תְּרוּמָה ע' רע''ט), אֲבָל אוֹמְרִים פִּרְקֵי אָבוֹת בַּקַּיִץ וְשִׁיר הַמַּעֲלוֹת בַּחֹרֶף, וכ''מ לְפִי מִנְהָגוֹ. מוסיף המשנה ברורה (ט) בין מנחה למעריב - היינו כשהוא סמוך לחשיכה ולכן המנהג לדרוש קודם מנחה ואם נמשכה הדרשה עד סמוך לחשיכה אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות כדי שיוכלו לקיים סעודה ג' בזמנה [מ"א] ובא"ר איתא בשם מלבושי יו"ט שראה לרבו מהר"ל מפראג כמה פעמים שדרש בין מנחה למעריב. וע"כ נראה דבזמנינו אין למנוע זה כידוע שמצוי בעו"ה באיזה מקומות שעוסקין אז כמה אנשים בבהמ"ד בשיחה בטלה ובודאי טוב יותר לשמוע אז דברי מוסר כדי שלא יבואו לזה. זה כמו הגאון מווילנה שמסביר כי שבתות החורף קצרים והשיר המעלות קצר לכן הן יותר ראוין מדבר שיותר ארוך.

רש"י מפרש שיר המעלות - שיאמרו הלוים אותו על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל עד עזרת נשים ויש כאן ט''ו מזמורים של שיר המעלות, ורבותינו אמרו שיסדן דוד להעלות את התהום כמו שמפורש במסכת סוכה (נג.).

והנה לשון הגמ' - אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוי קמסדר אגדתא קמיה א"ל שמיע לך הני חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד. א"ל הכי אמר רבי יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא . . . אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח, ליכא דקאמר ליה מידי. אמר דוד כל דידע למימר ואינו אומר יחנק בגרונו. (ע"ב) נשא אחיתופל ק"ו בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה. אמר ליה שרי. כתב שם אחספא ושדי לתהומא ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי. כי חזי דנחית טובא אמר כמה דמידלי טפי מירטב עלמא. אמר חמש עשרה מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי, ואוקמיה באלפי גרמידי. אמר עולא ש"מ סומכא דארעא אלפי גרמידי והא חזינן דכרינן פורתא ונפקי מיא. אמר רב משרשיא ההוא מסולמא דפרת: (עכ"ל).

הרד"ק מוסיף ומפרש: ויש לפרש עוד כי פירוש המעלות, מעלות הגלות, שעתידים ישראל לעלות מהגלות אל ארץ ישראל, ואלה השירים נאמרים על לשון בני הגלות כולם. וזכר בהם צרת הגלות וזכר בהם תוחלת הישועה והבטחתה שתהיה על כל פנים.

אדם צריך לאכול את ארוחותיו בזמן הגיוני. הזמן האידיאלי להתפלל תפילת מנחה ומעריב הוא סביב שקיעה. לפעמים בזמן השקיעה הוא לא זמן טוב לאכול, ואם האדם כבר נמצא בבית הכנסת כדאי להשתמש בזמן זה ללימוד תורה. בזמן זה גם טוב ללמוד נושאים שייכים לזמן הנוכחי. לכן טוב לחשוב על גשם בעונת הגשמים בחורף. ובמובנים הרוחניים - גשם ומים גורמים לצמחים לגדול. כן התורה נמשלה למים כי זה מצמיח את האדם לגדול הרוח.

ולעניין פרקי השיר המעלות. הם מתחילים בפרקים הראשונים עם גינוי של ריב, גינוי של רצח אופי, הרברבנות של מלחמה, ואת הצרות של הגלות. ובפרקיו האחרונים מסתיימים, במסירות לקדוש ברוך הוא, לימוד תורה, והר ציון. הפרקים האמצעים, גם מכילים נושאים של אמונה בעת צרה, אהבת אחים, ענווה, והתרוממות הרוח כשחזר לארץ ישראל. דברים אלה מביאים את אדם מהפרוזדור - מחוץ לבית המקדש, לחדר הפנימי ביותר שלה, ומסיים את הרדיפה של האדם והגלות, ובסופו של דבר הופך את העולם למקום נפלא לחיות בו. אמן.