פסח: מופלא, נורא, ומדהים # 118

ביום השביעי של יציאת מצרים הקדוש ברוך הוא אומר למשה להתנהג כאילו האומה מבולבלת ומשוטטת ללא מטרה ולאחר מכן תחנה על חופו של ים סוף. כתוצאה מכך פרעה יחשוב שהוא יכול להביא את ישראל חזרה לעבדות וירדוף אחריהם. כאשר הקב"ה הורס אותם זה יהיה א געוואלדיקע כבוד ומצרים ידע כי ה' הוא אדון העולם.

כאשר מצרים כולאת ישראל על החוף הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, לנופף המטה שלו אחרי שים סוף מתחלק. יש קירות לימין ולשמאל עם שביל יבש ביניהם. ישראל אז צועד לצד השני. כאשר מצרים רודפים אחריהם, הקדוש ברוך הוא, אומר למשה רבינו, לנופף בשרביטו והים חוזר למצב הרגיל שלו והאויב טבע לגמרי.

הפירושים לייפות את הנס. פירוש רש"י: י"ב קרעים לי"ב שבטים. מדרש תנחומא: וְקָפְאוּ הַמַּיִם וְנַעֲשׂוּ כִּכְלִי זְכוּכִית . . . וְיָצְאוּ לָהֶם כַּדֵּי מַיִם מְתוּקִין מִתּוֹךְ מְלוּחִין.

קריעת הים היא אולי הנס הגדול ביותר שבוצע לעם ישראל. אם נקבל שהתרחש כפי שמתואר בחומש, זה הוכחה דרמטית שיש כוח מעל הטבע. זוהי גרסה של הניתוח בספר הכוזרי שהטיעונים (שעדיין נשמעים היום) אם היקום הוא נצחי או היה יוצר חיצוני מאוזנים. אולם העובדה שיש ליהודים מסורת של יוצר תוספת איזון לצד זה.

מצרים נענשו בגלל שהם היו רעים. עם זאת, ישראל לא נשמרו בגלל צדקתם הגדולה באותו הזמן; אלא בגלל שהם היו מוכנים לקבל על עצמם את המשימה של הצגת החוק משמים לאנושות. אעפ"כ הרעיון שיש גמול למי שעושים טוב ועונש למי שעושים רע.

יש גם את הרעיון שניתן להשיג את הנסים הגדולים והכוח האדיר של השמים על ידי משהו קל כמו לנופף בשרביט. השליטה המוחלטת על הטבע, הפוך הגדול בהון, והחסד עם צדק, שמוצג על ידי קריעת הים, מפליא, מבלבל, ומדהים את המוח. זה משאיר את אדם המום עם התגובה היחידה שהיא שתיקה.

דוד המלך מתמודד עם הרעיון של הנוכחות בכל המקום וכל-יכול של הקב"ה בתהילים קלט. הוא מתאר כיצד היה לאלוקים ידע מושלם עליו מהרגע שהוא נוצר. הקב"ה  נמצא בגבהים של השמים ומעמקי הגיהנום. הוא במצולות הים והחשכה לו היא כמו אור. ידע זה, אמנם, הוא העריך כבלתי נתפס מדי להבנה עבור האדם.

אעפ"כ דרך המושגים האלה אנחנו מקבלים הצצה אל ימות המשיח. אנחנו יכולים להאמין לגמרא (שבת ל.) שיגיע הזמן שבו כיכרות לחם ובגדים שלמים תצמחנה מארץ ישראל. הנבואות שהזאב עם כבש ישכון, ילד ישחק עם צפע, והאריה תאכל קש, אולי נראית להיות לכל היותר משלים. עם זאת אנו יכולים להתחיל לחשוב על עולם שבו היהודים יהיו פנויים בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל.

 ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה. ולא קנאה ותחרות. שהטובה תהיה מושפעת הרבה. וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם. שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", (ישעיה יא ט), כמו שכתוב ברמב"ם (מלחים ומלחמותיהם פרק יב).

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/04/passover-awesome-amazing-and-befuddling.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/04/118.html 

Passover: Awesome, Amazing, and Befuddling

On the seventh day of the exodus from Egypt the holy one blessed be He tells Moshe to act as if the nation is confused and wandering aimlessly then to camp on the shore of the Red Sea. As a result Pharaoh will think he can bring Israel back into slavery and chase after them. When G-d destroys them it will be a terrific honor and Egypt will know that Hashem is master of the world.

When Egypt traps Israel on the beach Hakadosh baruch Hu tells Moshe, our teacher, to wave his staff after which the Red Sea splits. There are walls to the left and right with a dry trail in between. Israel then marches across to the other side. When the Egyptians follow them in pursuit, Hakadosh baruch Hu, tells Moshe, our rabbi, to wave his staff and the sea returns to its normal state and the enemy is entirely drowned.

The commentaries embellish the miracle. Rashi says that when the Red Sea split it split into twelve paths, one for each of the twelve tribes. The Midrash Tanchuma explains that the water congealed like glass to form the walls and that fresh water flowed through the salty water for anyone who was thirsty.

The parting of the Red Sea is perhaps the largest miracle performed for the nation of Israel. If one accepts that it occurred the way it is described in the Chumash, it is a dramatic proof that there is a power above nature. This is a variant of the analysis in the Kuzari that the arguments (still going on today) whether the universe is eternal or there was an external creator are balanced. However the fact that the Jews have a tradition of a creator tips the balance to that side.

Egypt was punished because they were bad. However, Israel was not saved because of their great righteousness at that time; rather it was because they would accept upon themselves the mission of demonstrating heaven’s law to mankind. Never the less the idea that there is a reward for those that do good and punishment for those that do bad comes through.

There is also the idea that the great miracles and the mighty power of heaven can be obtained by something as easy as waving a wand. The total mastery over nature, the great reverse in fortune, and the benevolence with justice, shown by the parting of the Red Sea, amazes, befuddles, and awes the mind. It leaves a person dumbfounded with the only reaction being silence.

King David grapples with the concept of G-d’s omnipresence and omnipotence in Psalm 139. He describes how G-d had perfect knowledge of him from the moment he was conceived. The Almighty is to be found in the heights of heaven and the depths of hell. He is in the recesses of the sea and the darkness for him is like light. This knowledge, though, is reckoned as too recondite for man to comprehend.

Never the less it is through these concepts that we get a glimpse of the days of the Moshiach. We can half believe the fanciful Gemara (Shabbos 30b) that the time will come when loaves of bread and finished garments will sprout from the land of Israel. The prophecies that the wolf will dwell with lamb, a child will play with a viper, and the lion will eat straw, may seem to be at best allegories. However we can begin to conceive of a world where the Jews will be free to involve themselves in Torah and wisdom without any pressures or disturbances.

In that era, there will be no famine or war, envy, or competition. Good will flow in abundance and all the delights will be freely available as dust. The occupation of the entire world will be solely to know God. Israel will be a nation of great scholars with the greatest human understanding of the most difficult concepts of religion as it says, “the earth will be filled with knowledge of Hashem as water covers the sea”, (Isaiah 11:9) (see Maimonides Mishna Torah ‘Kings and their Wars chapter 12).

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/04/passover-awesome-amazing-and-befuddling.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/04/118.html

פסח: הבנת ה"מגיד" בהגדה # 117

הלב של ה"מגיד”, הוא הסיפור של יציאת מצרים עם דגש מיוחד על עשרת המכות. סיפור היציאה הוא כ -520 מילות והדיון על עשר המכות הוא על 230 מילות. יש גם הקדמה ואחרית דבר.

ההקדמה נפתחת עם הזמנה לכל מי שזקוק להצטרף לליל ההסדר. היא ממשיכה בכך שאנחנו עדיין עבדים בגלות אבל יש תקווה ששנה הבאה נהיה חופשי ובירושלים. העם היהודי האיץ לספר את הסיפור, ואנקדוטה קלה כיצד ארבעה מחכמי התלמוד נשארו ערים כל הלילה וספרו ביציאת מצרים. אנשים שרואים כחובה לערוך ליל הסדר מאופיינים כחכמים ואלו שלא מאופיינים כרוע. דרשה תלמודית עוסקת בלהסביר את התאריך והשעה של ליל הסדר.

גישור לסיפור עצמו, היציאה ממוקמת בתוך הקשר דתי והיסטורי. זה מסביר שאבותיו של אברהם אבינו היו עובדי אלילים, אבל עכשיו הקב"ה קרב אותנו לשירותו. כמו כן, שיעקב, נכדו, הביא את מה שהפך למשפחה מורחבת למצרים. ההגדה מוסיפה שלא רק בסיפור של פסח מישהו רצה להרוג את כל בית ישראל, אלא זה קורה בכל דור ודור, אבל הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

הסיפור עצמו של חג הפסח מסופר דרך חקירה של נוסח ההצהרה שנעשתה כאשר הבכורים הובאו לבית המקדש (דברים כו ה ח). ארמי רצה לאבד את אבא שלי לכן הוא ירד למצרים כשהוא היה מעט ושם הפך לאומה גדולה וחזקה. המצרים השמיצו אותנו, הלקו אותנו, ונתנו לנו עבודה קשה. אנחנו זעקנו לה', האלוקים של האבות שלנו, והוא שמע את הקול שלנו וראה את הסבל, המצוקה, והרדיפה שלנו. אז ה' לקח אותנו ממצרים ביד חזקה, בזרוע מושטת, במורא, באותות ומופתים.

ההגדה בעצם מרחיבה את המושגים בפסוקים אלה, כמו גם הבאת מקורות מקראיים אחרים. האזכור של ניסים הופך קרש קפיצה לתאר את עשרת מכות. לפעמים המכות מכונות אצבע אחת של ה'  וטביעתם של המצרים נקרא יד ה', ולכן מספר המכות מוכפל בחמש. בתיאור תהילים עח מט המכות משתמשות בחמישה ביטויים: חרון אפו, עברה, זעם, צרה, משלחת מלאכי רעים. התוצאה היא עלייה של 25 הגלומות בעשרת מכות שגרמו להם להיות ממש כמו 250.

אחרית דבר מכיל את השיר, דַּיֵּינוּ. זה מפרט את החסדים, מושר בדרך כלל, שהקב"ה העניק לעם היהודי החל מיציאת מצרים וכלה בבניית בית המקדש. בהמשך, סעיף מוקדש לכל אחת משלושת הסמלים של חג הפסח, מצות, ירקות מרים, ועצם שוק המייצג את הארוחה החגיגית שנאכלה בירושלים. הסעיף האחרון קובע כי בכל הדורות כל איש מחויב לראות את עצמו כאילו הוא יצא באופן אישי מצרים, כי זה לא היה רק אבותינו שהקדוש ברוך הוא גאל ממצרים, אלא אותנו גם כן.

אפשר לשאול מדוע ההגדה מספרת את סיפור היציאה דרך אספקלריא של הבאת הביכורים לבית המקדש לכאורה היה פשוט יותר לספר את הסיפור כפי שהוא באמת התרחש. נראה שהסיבה להיות בכל הנדודים וההרפתקאות שלנו, אנו לא באמת הגענו עד שהוקמנו באופן מלא בארץ ישראל והבענו את ההודיה שלנו בבית המקדש בירושלים.

לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/04/passover-understanding-story-in-haggadah.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/04/blog-post.html

YouTube    https://youtu.be/FIC_NZZjfQct

Passover: Understanding the Story in the Haggadah

The heart of the Haggadah is the telling, מגיד, of the story the exodus from Egypt with special emphasis given to the ten plagues. The story of the exodus is about 520 words and the discussion of the ten plagues is about 230 words. There is also a preface and an epilogue.

The preface opens with an invitation to all who are in need to join the Passover Seder. It continues that we are still slaves in exile but hopefully next year we will be free and in Jerusalem. The Jewish people are exhorted to retell the story and a light anecdote of how four Talmudic sages stayed up all night talking about the exodus is recounted. People who consider it an obligation to conduct a seder are characterized as wise and those that do not are characterized as evil. Talmudic exegesis is employed to explain the date and time of the Seder.

Bridging to the story itself, the exodus is placed within a religious and historical context. It explains that the fathers of Abraham, our patriarch, were idolaters but now the Almighty has inducted us into his service. Also, that Jacob, his grandson, brought what had become an extended family into Egypt. It adds that it was not only in the story of Pesach that somebody wanted to kill the house of Israel, rather this happens in every generation, but the holy One, blessed be He, rescues us from their hand.

The actual story of Passover is told through an exploration of the text of the declaration made when the first fruits were brought to the Temple.

An Aramean was destroying my father so he went down to Egypt when he was few in number and there he became a big and powerful nation. The Egyptians vilified us, afflicted us, and gave us hard work. We cried out to the Havaya, the G-d of our fathers, and He heard our voice and saw our suffering, distress, and persecution. Then Hashem took us out of Egypt with a strong hand, outstretched arm, terrifically, with signs and miracles. (Deuteronomy 26:5-8)

The Haggadah basically expands on the concepts in these verses as well as bringing other Biblical sources. The mention of miracles becomes a springboard for embellishing the ten plagues. At times the plagues are referred to as one finger of Hashem and the drowning of the Egyptians is called the hand of Hashem, therefore the number of plagues is multiplied by five. In describing the plagues Psalm 78:49 uses five expressions: burning anger, wrath, condemnation, woe, and a horde of bearers of evil. This results in a 25 fold increase in the reckoning ten plagues causing them to be really like 250.

The epilogue contains the poem, Dayanu, literally “It would have been enough” (דַּיֵּנוּ). It lists the kindnesses, typically sung, that G-d has bestowed upon the Jewish people starting with the exodus from Egypt and ending with the building of the Temple. Continuing, a paragraph is devoted to each of the three symbols of Passover, matzo, a bitter vegetable, and a shank bone representing the festive meal eaten in Jerusalem. The very last section states that in all generations a man is obligated to see himself as if he was personally left Egypt, because it was not only our ancestors that the holy One, blessed be He, redeemed from Egypt, rather us as well.

One can ask why the Haggadah tells the story of the Exodus through the prism of bringing the first fruits to the Temple as it would be simpler to relate the story as it occurred. The reason seems to be that through all of our meanderings and adventures, we have not truly arrived until we are fully established in the land of Israel and express our thanksgiving at the Temple in Jerusalem.

 לע"נ האמא מלכה  בת חיים ז"ל נלב"ע טז ניסן תשנ"ח

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

צו / הגדול: למידה ולאהוב החג # 116

השבת לפני פסח נקרא שבת הגדול. כמו בחגים אחרים בשבתות מיוחדות יש מנהג להוסיף מבחר של כתבים יצירתיים, פשוטו כמשמעו "יוצרות" לתפילה. זה לא חובה אלא רשות וכל קהילה עושה כמנהגה.

התפילה של היום נכתבה בזמנים שונים. המרכיבים החיוניים כקריאת שמע, ברכותיה, ותפילת העמידה נוסדו לאחר גלות בבל על ידי הנביא עזרא וסנהדרין הגדול. מזמורי התהילים, המבוא של פסוקי דזמרה נוספו על ידי הרב יוסי בימי המשנה. בזמן ראשונים, שהיה מנהג לחזן לכתוב שירים ופיוטים לתפילה כדי לחנך את הקהילה וליצור התלהבות לחגים. ברוח זו היוצרות נכתבו. הם נעים בין ביטויים ספרותיים גבוהים לסיסמאות והצהרות נעימות.

היוצרות בסידור לשבת הגדול כולל שלוש הוספות לברכות לפני ואחרי קריאת השמע. שני המוקדים הראשונים "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו", ו"ברוך כבוד ה' ממקומו". כולם נוטים לכלול אזכור של שיר השירים אשר מושר בפסח, רמיזות לעבדות במצרים, והמחזות של המלאכים ומלכות שמים.

כל אחת משלוש הברכות הראשונות של שמונה עשרה יש הכנסה. הראשון הוא מבוא קצר לנושאים של פסח בא לידי ביטוי בשירה גבוהה. השני כולל נושאים של שבת וקדושה. הוא שלוש פסקאות קצרות והוא מעט קל יותר. השלישי משתרע על פני שישה עמודים של אותיות קטנות ומכסה נושאים שונים ברמות קושי שונות. אחד משיריו, "ויהי בחצי הלילה", הוא על ניסים שקרו בלילה והבולטת ביניהם זו מכת בכורי מצרים. זה צורף מאוחר יותר להגדה.

יש מנהג שהרב מדבר על הלכות פסח ועונה שאלות למעשה בשבת הגדול. הלכות אלו באים לידי ביטוי ב855  מילים בהירות עם קצב והחריזה בפיוט "אלקי הרוחות לכל בשר". ביידיש המילה "שול" פירושו "בית כנסת" ו"בית ספר", ופיוט זה דוגמה טובה. הוא נכתב ע"י מאחד מהבעל תוספות, רבי יוסף טוב עלם. השיר לעתים קרובות מצטט משנה בפסחים וכן משתמש בביטויים מהגמרא.

החלק הראשון מתאר בדיקת חמץ, ביטול חמץ, הכשרת כלים, ואפיית מצה. חלק השני הוא על הסדר ומתאר את המיקום של ארבע כוסות היין. הכוס הראשונה נשתית לקידוש במבוא לסדר. והכוס השנייה מתחילה לספר מחדש את סיפורה של יציאת מצרים. הכוס השלישית היא כוס של ברכת המזון והכוס הרביעית היא בסוף, ההלל, שהם מזמורי הודיה וגאולה. הפיוט מסתיים באחרית דבר שמובא בהגדה:

חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ. כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָּתוֹ.         כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ. כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ.

זָךְ שׁוֹכֵן מְעוֹנָה. קוֹמֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה.                בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה. פְּדוּיִם לְצִיּוֹן בְּרִנָּה: 

 

לע"נ הדוד אליהו בן יואל לייב ז"ל נלב"ע ו ניסן תשמ"א

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר   http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/03/tsav-gadol-learning-and-loving-holiday.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/03/116.html