בא: בדרך לשלימות # 107

ארבעת הפרשות הראשונות של ספר שמות עוסקות ביציאתו של עם ישראל ממצרים. בפרשת שמות משה רבינו מתמנה להוביל את המשימה הזאת. פרשת וארא עוסקת בהשפלתו של פרעה ומצרים כהכנה ליציאה בפועל. היציאה מתחילה בפרשת בא ומסתיימת בבשלח כאשר ישראל חוצה את הגבול בים סוף ונכנס למדבר סיני שטח הפקר.

אף אחד מהמכות או הנסים לא נועד לאלץ את שחרורם של ישראל ממצרים. להיפך הם נועדו לעורר התנגדות ובכך לשים זכוכית מגדלת על ההיבטים המושחתים ביותר של מצרים ומנהיגם. הלקח לישראל הוא שהפעולות שלהם לא תהיינה בשום אופן כמו הפעולות שהתבצעו בלעג ובאכזריות ונענשו בחומרה.

ההפטרה לפרשת בא בספר ירמיהו. דומה להפטרת פרשת וארא שהוא נבואה של חורבן וגלות של מצרים. עם זאת מצרים מתוארת גם כיופי שנעקץ על ידי זבוב סוסים. בין הדברים שמצרים נשפטו ונענשו עליהם היא אלהיה. עניין אלהיה ערכים או מקורות כח למשל כוח צבאי, כסף, ועורמה.

הסוף אם כי תמוה בכך שהוא שהוא אומר ליעקב לא לפחד או לחוש מצוקה ומבטיח לו שילדיו יוחזרו לארץ הקודש מאדמות  השבי שלהם. שם הם יחיו בשלווה שקטה והעמים שרדפו אותם כבר לא יהיה. עם זאת בשורה האחרונה היא רחוק מלהיות סלחני. בעוד הבטחת ההישרדות היא נתון, הפושעים שלהם לא יעלמו אלא יהיו יסורים כמשפט.

הקשר של ההפטרה לפרשה הוא הערכה מאוזנת של מצרים וישראל. בעוד מצרים יכולה להיות מאוד מרושעת, לא פחות מכך יש להם גם נקודות טובות. לדוגמא, הם מקבלים בברכה ובנדיבות את בית יעקב בעת הצורך. בנוסף הם מעריצים מאוד את יוסף הצדיק והציבו אותו בעמדה של כוח גדול.

מצד שני ישראל העריך בדרך כלל טוב מאוד, אולם לפעמים סר רחוק רחוק מן הדרך.  למרבה הצער יש קצת פרעה באופי הלאומי שלהם, אשר ניתן להסיר רק באמצעות חמור. כאשר הם מתנהגים ככה זה לא יהיה לנכון התעלם ממנו, אבל כאשר הזוועות מתרחשות הקדוש ברוך הוא לא יגיב באופן מוגזם ובוודאי לא ישמיד את העם היהודי. אלה שיישארו יהיו יותר טהורים והתקדמו.

עידן חדש בעולם יתחיל כאשר ישראל באמת ככלי בידיו של הקל הטוב. באותו הזמן ישראל ישכון בארצו בשלום ובשגשוג וקשיי העבר יהיו רק זיכרון קלוש.

לע"נ, ה סבתא ,טויבע בת יואל לייב ז"ל נלב"ע כה שבט תשכ"ג

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2015/01/bo-on-road-to-perfection.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/01/107.html

YouTube                http://youtu.be/GumaTWgPT0I

וארא: התמודדות עם המתים החיים # 106

ההפטרה אל וארא מספר יחזקאל. יש לו הקדמה קצרה שהבית של ישראל יהיה שנאסף מהגלות לארץ הקודש ושם הם יחיו בשלום ובשגשוג. נקמה תבוצע על אויבים זדוניים רבים המקיפים עם ישראל וכשזה יקרה הם יכירו את הקדוש ברוך הוא, והשגחתו, באופן אישי ולאומי, על העם הנבחר שלו.

הנושא המרכזי של ההפטרה הוא נבואה נגד פרעה ועל ההרס של מצרים. פרעה והאומה שלו נידונות משום שהם טוענים שהם עשו את נהר הנילוס, האוצר הגדול, מכיוון שיש להם את הנילוס אין להם צורך בברכות  שמיים. בנוסף הם רואים את עצמם גברים מתוצרת עצמית עולים על סביבותיהם  עם גדולה, עליונות, כוח, ושליטה. בקיצור הם בעלי גאווה לחלוטין ומכחישים  את הבורא והשליטה שלו על כל היקום לחלוטין.

מצרים מתחה ביקורת כבעלת ברית לא רק בלתי אמינה של ישראל, אלא אחת שגורמת נזק גם כן. מבחינה צבאית מצרים לא עזרו נגד סנחריב ונבוכדנצר והסתמכות על הסכם עימם הביאו לכיליון לאומי. מצד רוחני, כי ישראל חשבה שיש להם ידיד חזק, לבם סטה מקב"ה והם לא הקשיבו לירמיהו כשהוא דיבר בשמו של ה'.

העונש על פרעה הוא שהוא תהיה מכור בפה כמו דג, נזרק לג'ונגל, שבו הוא יתנפל על חיות בר ויטרף על ידי ציפורים. כל עמו יהיו גררו איתו ולשתף את גורלו. כאשר מצרים היא שממה וחורבן מוחלט, הם יכירו בכך שזה כפעולות של שמים וגמולו, כי הם אמרו, "הנהר הוא שלי ואני עשיתי כל זה". ההגשמה של נבואה זו היא הכיבוש האכזרי וביזת מצרים על ידי נבוכדנצר.

מצרים תתאושש מהזוועה הזאת, אבל לעולם הם לא יתאוששו לגדולתם כבעבר, אלא הם יהיו ממלכה שפלה בלתי חשיבות. ביום ההוא בית ישראל יהיה לכבוד ויופי. הם יוכלו להביע את דעתם ויכירו בהשגחתו של הקב"ה.

השאלה כיצד להתייחס למצב אומלל כמו עבדות מצרית. הריגת פרעה אינה פתרון; פשוט הוא יוחלף על ידי פרעה חדש, שלא יהיה שונה. זה אותו הדבר בנוגע לנוגשים והשכנים. גם אם תהרג מאה, המאה והראשון יהיה זהה. נוסף על כך הרעיון שישראל תלחם במצרים הוא מגוחך. מצרים היא גדולה וחזקה, ישראל היא חלשה וקטנה. בנוסף לכך, האם אדם הגון היה רוצה לבצע מעשה טבח כזה?

יוצא שיהודי במצב זה המקסימום שהוא יכול לעשות הוא לומר כמה פרקי תהילים, לשמור על כבודו כמיטב יכולתו, ולקוות לישועה של שמים. קל נקמות יהוה קל נקמות הופיע, (תהלים צד א). ריבה ה' את יריבי לחם את לחמי, (תהלים לה א). הנבואה אשר היום יבוא שגופותיהם יהיו נרקבות על האדמה נותנת מעט נחמה. כאשר כשאותו יום יבא הצדיק יהיה מסוגל לומר ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן. ויעבר והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא (תהלים לז לה לו).

לע"נ, הסבא ,אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2015/01/vaera-dealing-with-living-dead.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/01/k-106.html

YouTube                http://youtu.be/H56cB3OJuSw

VaEra: Dealing with the Living Dead

The haphtarah for VaEra is from the book of Ezekiel. It has a short preface that the house of Israel will be gathered from the exile into the Holy Land and there they will live in peace and prosperity. Vengeance will be executed on the many malicious enemies that surround people of Israel and when that happens they will recognize the Holy One, blessed be He, and his providence, both personal and national, over His chosen people.

The main topic of the haphtarah is a prophecy against Pharaoh and about the destruction of Egypt. Pharaoh and his nation are condemned because they claim that they have made the Nile River the great treasure it is and because they have the Nile they have no need for Heaven’s blessings. In addition they consider themselves self-made men overflowing with greatness, superiority, strength, and dominion. In short they are totally vain and completely deny the Creator and His mastery over the universe.

Egypt is criticized as not only an unreliable ally of Israel but one that causes damage as well. From a military standpoint Egypt was of no help against Sancheriv and Nebuchadnezzar and reliance on a treaty with them resulted in national destruction. From a spiritual side because Israel thought they had a powerful friend, their hearts strayed from Hashem and they did not listen to Jeremiah when he spoke in G-d’s name.

The punishment for Pharaoh is that he will be hooked in the mouth like a fish, thrown into a jungle, where he will be mauled by the wild animals and preyed upon by the birds. All of his people will be dragged along with him and share his fate. When Egypt is a total desolation and ruin, they will recognize that this as the actions of heaven and recompense because they said, “The river is mine and I have made it”. The fulfillments of this prophesy are the brutal conquest and plunder of Egypt by Nebuchadnezzar.

Egypt will recover from this horror, but they will never recover their former greatness, rather they will be a lowly kingdom of no significance. On that day the house of Israel will have status and beauty. They will be able to speak their minds and will recognize the providence of Hashem.

The obvious connection between the haphtarah and the parsha is Pharaoh and Egypt. From the standpoint of the haphtarah Egypt is a useless stumbling block. From the standpoint of the Chumash they are pervasively evil. There is no material difference between Pharaoh, who is persecuting Israel; the slave drivers, who are whipping Israel; and the Egyptian neighbors, who are throwing Israelite babies into the river.

The question is how to relate to a miserable situation like Egyptian slavery. Killing Pharaoh is not a solution; he will simply be replaced by a new pharaoh, who will be no different. It’s the same concerning the task masters and the neighbors. Even if a hundred are killed, the hundred and first will be the same. On top of that the idea of Israel making war on Egypt is ridiculous. Egypt is large and powerful, Israel is weak and small. In addition to that, would a decent person want to actually carry out such butchery?

It comes out that the most a Jew in this situation can do is say a few chapters of Psalms, maintain his dignity as best he can, and hope for the salvation of Heaven. “Hashem is a G-d of vengeance, may the G-d of vengeance appear”, (Psalm 94:1). “May Hashem take up my quarrel, and take up my war”, (Psalm 35:1). The prophecy that the day will come when their dead bodies will be rotting on the ground provides some comfort. When that day does come the righteous will be able to say, “I saw a rasha, powerful and well rooted like an influential aristocrat. But, he past away and was absolutely zero, I looked for him but he was not to be found”, (Psalm 37:35-36).

לע"נ, הסבא ,אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2015/01/vaera-dealing-with-living-dead.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/01/k-106.html

YouTube                http://youtu.be/H56cB3OJuSw

Shmos: Precepts and Proverbs

There is more than one haphtarah for parshas Shemos. The one from Isaiah is basically a poem which alternates eloquent blessings with harsh criticisms. It opens that the day will come when Jacob will take root and Israel will bloom and flower. The prophet then talks about from the Promised Land saying that the fortified city is in ruins and that the nation will only be forgiven when their pagan altars are ground up like chalk. He continues that the people have understood nothing therefore the Holy One, blessed be He, will have no mercy on them. However when the day of redemption comes G-d will separate the wheat from the chaff from among His people and those that return will submit themselves to Hashem at His sacred mountain in Jerusalem.

The next section has a similar rhythm. It starts by condemning the leaders of Israel as a bunch of drunkards whose small amount of fading glory is about to be destroyed by the overwhelming military force of a powerful enemy. However for those that survive the holy One, blessed be He, will be a beautiful crown, the spirit of fairness for those that serve as judges, and a spirit of courage for those that defend the city against war. The prophet condemns the current priests and prophets as maniacs living in their ludicrous fantasies and surrounded by filth and vomit.

After that, it is explained how G-d’s word is learned by those who want it. It starts with the things that a person learns from their parents at a very early age. Next the holy One, blessed be He, gradually, through life’s experiences, teaches His flock principles and proverbs.

For people who reject G-d’s teachings it is the opposite. It begins with them rejecting counsel from above on how to obtain rest and refreshment for themselves and others. Because of that the Torah will sound stammering and strange and its precepts and verses will cause gradual descent and destruction.

The haphtarah ends with a reassurance to the righteous that in the end they will be proud of their children. This is because G-d is in fact molding them into fine people who will a sanctification of His name and a tribute to the heritage of Jacob and Israel.

The rhythm of the haphtarah mimics the parsha’s alternation between beauty and devotion of the children of Israel opposite their shallow and malevolent behavior. It starts with recounting the names of the tribes and the greatness of Joseph. It then talks about their descent into harsh slavery and continues with the courage of the Israelite mid-wives. The parsha continues how Moshe as a young adult was forced to flee Egypt when an arrogant Israelite rasha attempted to have him arrested because he had previously rescued an Israelite at the cost of the life of the attacking Egyptian.

In Midian Moshe is drawn to the presence of G-d that appears in the burning bush. Hashem tells him to liberate the children of Israel and gives him reassurances for all of his concerns. Even so Moshe says to send somebody else. He does accept the appointment but incurs great anger from above when he fails to circumcise his son. The children of Israel do accept Moshe and his mission to take them out of Egypt and into the Promised Land. However, when Pharaoh reacts hostilely, they turn against Moshe and disgrace him.

The hidden theme of the parsha is gradual integration of knowledge into a person’s being as well as the national mentality. This is the rectification of not being an understanding nation.

Essentially understanding comes through contemplation and reflection. A bad person will often refuse to do this because he subtly recognizes that the conclusion will be that he can’t continue the way he is. The righteous few will always be pondering and learning. The masses, though, often are very slow learners and because of this tragedies occur from time to time. However little by little they learn a precept here and a verse there. What starts out as inchoate groans of pain over thousands of years are refined into the Third Temple. This is the gradual advance of not only the nation of Israel but all men as well.

  

לע"נ, הסבא ,אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2015/01/shmos-precepts-and-proverbs.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/01/blog-post.html

YouTube                http://youtu.be/CvP4bdXTBys

שמות: פקודות ופתגמים # 105

יש יותר מהפטרה אחת לפרשת שמות. הפטרה מישעיהו בעצם פיוט שמשתלב ברכות משולבים עם ביקורות קשות. היא מתחילה בכך  שיום יבוא שיעקב ישרש וישראל יציץ ויפרח. הנביא מדבר אז על הארץ המובטחת ואמר כי העיר המבוצרת בהריסות ושיסלח לעם  רק כאשר מזבחות אליליהם תיגרסנה כמו גיר. הוא ממשיך שהעם לא הבינו דבר ולכן הקב"ה לא ירחם עליהם. עם זאת, כאשר בא יום הגאולה הקב"ה יפריד את המוץ מן התבן מבין אנשיו ואלה שחוזרים יכניעו את עצמם לה' בהר הקדוש בירושלים.

יש לסעיף הבא קצב דומה. זה מתחיל על ידי גינוי מנהיגיה של ישראל כחבורה של שיכורים, שהכמות הקטן סכום של הכבוד הדהיה עומד להיהרס על ידי הכוח הצבאי הגדול של אויב רב עוצמה. עם זאת למי ששרד עם הקדוש ברוך הוא, יהיה כתר יפה, רוח הגינות לאלה המשמשים כשופטים, ורוח של אומץ למי להגן על העיר נגד מלחמה. הנביא מגנה את הכוהנים ונביאים הנוכחיים כשוטים שחיים בפנטזיות המגוחכות שלהם ומוקפים בזוהמה וקיא.

אחרי כך, מוסבר כיצד מילת ה' למדה על ידי מי שרוצה את זה. זה מתחיל עם הדברים שאדם לומד מהוריו בגיל צעיר מאוד. הבא הקדוש ברוך הוא, בהדרגה, דרך החוויות של החיים, מלמד את צאן מרעיתו עקרונות ופתגמים.

לאנשים שדוחים את תורת ה' הכל ההפך. זה מתחיל עם דחייה ועצות מלמעלה איך להשיג מנוחה ורענון לעצמם ולאחרים. בגלל זה התורה תישמע מגומגת ומוזרה והמצוות והפסוקים יגרמו ירידה והרס הדרגתיים.

ההפטרה מסתיימת בעידוד לצדיקים שבסופו של דבר הם יהיו גאים בילדיהם. הסיבה לכך היא שהאלוקים למעשה מעצב אותם לאנשים טובים שיהיה קידוש שמו ומחווה למורשת של יעקב וישראל.

קצב הפטרת מחקה לפרשת לסירוגין בין היופי ומסירותם של בני ישראל נגד ההתנהגות השיטחית והמרושעת שלהם. זה מתחיל עם סיפור שמותיהם של שבטים וגדולתו של יוסף. לאחר מכן הוא מדבר על הירידה שלהם לעבדות קשה וממשיך בשבחן של מילדות ישראל. הפרשה ממשיכה איך משה כאיש צעיר נאלץ לברוח ממצרים כי רשע מבני ישראל יהיר ניסה שהוא יעצר בגלל שהוא הציל בעבר ישראל במחיר חיים של מצרי שתקף אותו.

במדין משה נמשך לנוכחותו של ה', המופיע בסנה הבוער. ה' אומר לו לשחרר את בני ישראל ונותן לו הבטחות לכל החששות שלו. אף על פי כן, אומר משה לשלוח מישהו אחר. אבל הוא קבל את המינוי, אך נכרך כעס גדול מלמעלה כשהוא נכשל למול את בנו. בני ישראל קיבלו את משה והמשימה שלו לקחת אותם מארץ מצרים ולהיכנס לארץ המובטחת. עם זאת, כאשר פרעה מגיב בעוינות, הם פונים אחור ממשה ובזו אותו.

הנושא הנסתר של הפרשה היא קליטה הדרגתית של ידע לכל האדם, וגם כן אל השכל הלאומי. זהו התיקון כנגד  "כי לא עם בינות הוא".

בעיקר ההבנה מגיעה דרך התבוננות והרהור. אדם רע לעתים קרובות יסרב לעשות את זה כי הוא קצת  מכיר בכך שהמסקנה תהיה שהוא לא יכול להמשיך כמו שהוא. הצדיקים המעטים תמיד מהרהרים ולומדים. ההמונים, אם כי, לעתים קרובות הם לומדים איטיים מאוד ובגלל זה טרגדיות מתרחשים מעת לעת. עם זאת לאט לאט הם לומדים מצווה פה ופסוק שם. מה שמתחיל כגניחות של כאב לא מגובשות במשך אלפי שנים הם מעודנים לבית המקדש השלישי. זה התקדמות הדרגתית של לא רק עם ישראל אלא של כל הגברים, גם כן.

לע"נ, הסבא ,אהרן בן יוסף ז"ל נלב"ע כז טבת תשכ"ו

וגם בדואר אלקטרוני    ניתן באתר  http://dyschreiber.blogspot.co.il

Blogger English      http://dyschreiber.blogspot.com/2015/01/shmos-precepts-and-proverbs.html

Blogger Hebrew     http://dyschreiber.blogspot.com/2015/01/blog-post.html

YouTube                http://youtu.be/CvP4bdXTBys